דלג לתוכן האתר >
פנים בית הכנסת באוריך, גרמניה, 1930 בקירוב
פנים בית הכנסת באוריך, גרמניה, 1930 בקירוב

קהילת יהודי אוריך

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

פנים בית הכנסת באוריך,
מחוז האנובר, גרמניה, 1930 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רות רונד,ירושלים)

Moses Eliezer Liefmann Calmer (1711-1784), first French Jewish nobleman, born in Aurich, Hanover, Germany. He eventually settled in Paris where he made a fortune in commerce and became official purveyor to the French king Louis XV. In 1769 he received French citizenship and in 1774 acquired the barony of Picquigny with feudal privileges including appointing priests. This brought the wrath of the church and the sale was canceled. Calmer was administrator of the 'German' Jews in Paris.

 שמשון רפאל הירש (1808- 1888), רב והוגה דעות, נולד בהמבורג. גרמניה. נתמנה לרב הראשי של אולדנבורג ב- 1830, ושם כתב את ספריו הקלסיים "אגרות צפון" ו"חורב", שבהם פרש לראשונה את משנתו התאולוגית. ב- 1841 נתמנה לרב של אאוריך ואוסנברוק, ומ- 1846 עד 1851 כיהן כרב הרשי של מורביה וחי בניקולסבורג.

הירש היה אורתודוכס, אך חידושיו גרמו לקרע בינו לבין הקהילה האורתודוכסית, ולכן עבר לפרנקפורט ע"נ מיין. שם גיבש סביבו קהילה אורתודוכסית אוטונומית, נפרדת מהקהילה הרפורמית שהיוותה רוב בקרב יהדות פרנקפורט, ועדתו נהייתה למודל לקהילות אחרות ברחבי גרמניה. ב- 1876 הצליח להשיג הכרה בחקיקה לקהילות האורתודוכסיות הללו. הירש היה מיסד הניאו-אורתודוכסיה, שחרטה על דגלה את השילוב בין תורה ללימודי חול, תנועה שהקדימה את האורתודוכסיה המודרנית.
הירש קידם מודרניזציה בתוך תחומי האורתודוכסיה. הוא הקים רשת בתי ספר ברוח זו ותרגם ספרי מפתח במסורת היהודית לגרמנית בצירוף פרשנות משלו, וליצירותיו נודעה השפעה רבה.

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

דורנום

Dornum

כפר סמוך לעיר אוריך (Aurich), במחוז פריסיה המזרחית, במחוז סקסוניה התחתונה, גרמניה.

משפחה יהודית אחת ישבה בדורנום במחצית הראשונה של המאה ה-17. עם זאת, רק למשפחה יהודית אחת ניתנה זכות להתיישבות בדורנום. בשיטפון גדול, בשנת 1717, שהציף את הכפר, נספו 20% מהתושבים ונזק רב נגרם לחקלאות. אחרי האירוע הזה ניתנה רשות ליהודים להתיישב במקום, כדי להחיות את הכלכלה. ב-1730 כבר ישבו בדורנום עשר משפחות יהודיות. מספרם עלה ל-18 משפחות ב-1903 (10% מכלל האוכלוסייה). בתחילת המאה ה-20, הכלכלה והתיעוש הגדול גרם ליהודים רבים לעזוב את דורנום ולעבור לערים גדולות יותר. מספרם ירד ל-12 משפחות בשנת 1927 ול-10 ב-1933. בין היהודים שעזבו את דורנום הייתה מינה שונברג (Minnie Schoenberg), שהיגרה עם הוריה לארצות הברית בשנת 1879. שלושת בניה, שהיו שחקנים, התפרסמו כ"האחים מרקס".

רוב יהודי דורנום התפרנסו כמגדלי בקר וכסוחרים, והיו גם כמה קצבים יהודים בכפר. בין השנים 1807-1744 הם חיו תחת השלטון הפרוסי אשר הגביל את מגוון המקצועות שלהם כמו גם את זכויות התיישבותם. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מספר יהודי הקהילה בדורנום היה 52 נפשות.


תקופת השואה

רוב יהודי דורנום נרצחו בכפר או במחנות שאליהם נשלחו בידי הנאצים, זמן מה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בשנת 1940 גורש מהכפר היהודי האחרון והקהילה חדלה להתקיים.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

אזנס

Esens

עיר בפריזיה המזרחית, סקסוניה התחתונה, גרמניה.

כתב החסות הראשון, שהבטיח ליהודי אזנס זכות ישיבה ומסחר במקום, הוענק להם ב-1645. הקהילה היהודית גדלה בהתמדה משמונה משפחות ב-1690 ל-70 איש ב-1708, ו-117 נפשות ב- 1828. עד 1871 נכללו בקהילת אזנס גם יהודי וסטראקומרזיל (Westeraccumersiel). כשאלה פרשו מהקהילה מספר חבריה ירד ל-89 ומספר זה נשאר יציב בשנים הבאות.

בית כנסת נזכר לראשונה ב-1680. בית כנסת חדש ובית ספר יהודי נבנו ב-1827. ב-1927 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר כי לא היו מספיק תלמידים. בסך הכול התגוררו אז בעיר 76 יהודים. רוב היהודי אזנס התפרנסו ממסחר בבהמות, ממסחר קמעוני, וממסחר בטקסטיל. מספר יהודים היו קצבים.

ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נמנו בקהילת אזנס 30 יהודים בלבד.


תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, במרס 1933, החלו אנשי ס"ס מקומיים להפלות לרעה את שכניהם היהודים. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) אנשי ס"א שרפו את בניין בית הכנסת וגירשו את הגברים היהודים למחנה הריכוז זכסנהאוזן (Sachsenhausen) כמה מהם חזרו לעיר והצליחו להגר לארצות אחרות עוד לפני שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939).

ב-1940, כשכל יהודי פריזיה המזרחית גורשו, חדלה גם הקהילה היהודית של אזנס להתקיים.

לר

Leer

עיירה במחוז לר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1611; שיא האוכלוסייה היהודית: 306 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה.

בשנת 1925 התגוררו בלר 289 יהודים והפכו את הקהילה לשלישית בגודלה במזרח פריסלנד (Friesland). בלר היה בית קברות יהודי באמצע המאה ה-17. הקבורה האחרונה שנערכה שם לפני השואה התקיימה ב-11 ביוני 1939.

בית ספר יהודי הוקם ברחוב הדובדבן (Kirchstrasse) בין השנים 1850-1840; מאוחר יותר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, הקהילה פתחה בית ספר חדש – בבניין הייתה דירה עבור המורה – בדייכשטראסה (כיום, Ubbo-Emmius-Strasse 14). בית הכנסת ברחוב הייספלדר (Heisfelder) נחנך בשנת 1885.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת. יהודים מליר ומהסביבה רוכזו במתחם הירידים; מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים, אך הגברים נשלחו (דרך אולדנבורג) לזקסנהאוזן, שם הם נכלאו עד סוף דצמבר 1938 (אולי ינואר 1939). בסוף ינואר 1940 הצטוו יהודי המקום לעזוב את מזרח פריסלנד עד ה-1 באפריל 1940. עד אז הוחרמו נכסים יהודיים, ויהודים הוכרחו לעבור לגטו שנמצא בפינת הרחובות גרונינגר וקמפּ (Groninger and Kamp). בית הספר היהודי נסגר ב-23 בפברואר 1940, והגטו חוסל ב-23 באוקטובר 1941. במרץ 1943 קנתה העירייה את בית העלמין היהודי, ולאחר מכן, במאי אותה שנה, עובדי כפייה הולנדים נאלצו לעקור את המצבות מהחלק העתיק ביותר בבית העלמין היהודי.

כ-20 עד 30 מיהודי לר שרדו את המלחמה. מרים הרמן, אחת הניצולות, גורשה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-10 בפברואר 1945. כמעט 90% מיהודי הקהילה נספו בשואה.

לאחר המלחמה נמצא לוח אבן הנושא את עשרת הדיברות – שפעם היה תלוי מעל דלת בית הכנסת – בגן ירק סמוך. בשנת 1984 הועבר הלוח לבית הכנסת איחוד-שיבת-ציון ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

בשנים 1946 עד 1985 נקברו שישה יהודים בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי, שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 1953. לוחות זיכרון הוקמו באתר בית הכנסת לשעבר (ב- 12 בספטמבר, 1961) ובבית העלמין.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

ויטמונד

Wittmund

עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.

יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.

בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.

אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".

ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.

בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.

כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.

ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.

בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.

יאבר

Jever

עיר הבירה של מחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה. 

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-15; שיא האוכלוסייה היהודית: 219 בשנת 1880 או בסביבתה; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 98.

בשנת 1880, רבים מיהודי יאבר התפרנסו מסחר בבקר וכסוחרים (של טקסטיל וטבק). על פי רישומים, בעיר גרו גם פונדקאי יהודי ואיכר יהודי. בשנת 1779 הקימה הקהילה חדר תפילה ובית קברות. בית הקברות היה ממוקם בדרך לקליוונס (Cleverns) והורחב בשנת 1841 (קבורות נערכו בנוישטטגדנס (Neustadtgoedens) לפני 1841). בית הכנסת, שנבנה בשנת 1801 ברחוב דרך המים (Wasserfortstrasse), הוחלף בבניין גדול יותר בשנת 1880. המורה היהודי בבית הספר ביאבר שימש גם כשוחט וכחזן. יהודי ג'בר תמכו בארגוני נשים, צדקה, במקהלה, בחוג ספרותי ובסניף של התנועה הציונית.

בתים ועסקים יהודיים נבזזו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ו-15 יהודים מקומיים גורשו למחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן; בית הקברות היהודי של יאבר הושחת, ובית הכנסת הוצת, והבניין נשרף לחלוטין. מאוחר יותר, בשנת 1939, חורבות בית הכנסת נמכרו לקבלן ונהרסו. בין 63 ל-77 מיהודי יאבר נרצחו בשואה.

מספר יהודים חזרו ליאבר לאחר המלחמה, ובית העלמין שוחזר. עד שנת 1951 מחנה עקורים סמוך איכלס כ-1,500 ניצולים יהודים ממחנה הריכוז הנאצי ברגן-בלזן. בשנת 1950 הוקם בניין מסחרי באתר בית הכנסת לשעבר; בשנת 1978 הוצמד למבנה לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי אוריך

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
פנים בית הכנסת באוריך, גרמניה, 1930 בקירוב
פנים בית הכנסת באוריך,
מחוז האנובר, גרמניה, 1930 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רות רונד,ירושלים)
משה אליעזר ליפמן קלמר

Moses Eliezer Liefmann Calmer (1711-1784), first French Jewish nobleman, born in Aurich, Hanover, Germany. He eventually settled in Paris where he made a fortune in commerce and became official purveyor to the French king Louis XV. In 1769 he received French citizenship and in 1774 acquired the barony of Picquigny with feudal privileges including appointing priests. This brought the wrath of the church and the sale was canceled. Calmer was administrator of the 'German' Jews in Paris.

שמשון רפאל הירש

 שמשון רפאל הירש (1808- 1888), רב והוגה דעות, נולד בהמבורג. גרמניה. נתמנה לרב הראשי של אולדנבורג ב- 1830, ושם כתב את ספריו הקלסיים "אגרות צפון" ו"חורב", שבהם פרש לראשונה את משנתו התאולוגית. ב- 1841 נתמנה לרב של אאוריך ואוסנברוק, ומ- 1846 עד 1851 כיהן כרב הרשי של מורביה וחי בניקולסבורג.

הירש היה אורתודוכס, אך חידושיו גרמו לקרע בינו לבין הקהילה האורתודוכסית, ולכן עבר לפרנקפורט ע"נ מיין. שם גיבש סביבו קהילה אורתודוכסית אוטונומית, נפרדת מהקהילה הרפורמית שהיוותה רוב בקרב יהדות פרנקפורט, ועדתו נהייתה למודל לקהילות אחרות ברחבי גרמניה. ב- 1876 הצליח להשיג הכרה בחקיקה לקהילות האורתודוכסיות הללו. הירש היה מיסד הניאו-אורתודוכסיה, שחרטה על דגלה את השילוב בין תורה ללימודי חול, תנועה שהקדימה את האורתודוכסיה המודרנית.
הירש קידם מודרניזציה בתוך תחומי האורתודוכסיה. הוא הקים רשת בתי ספר ברוח זו ותרגם ספרי מפתח במסורת היהודית לגרמנית בצירוף פרשנות משלו, וליצירותיו נודעה השפעה רבה.

אמדן

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

דורנום

דורנום

Dornum

כפר סמוך לעיר אוריך (Aurich), במחוז פריסיה המזרחית, במחוז סקסוניה התחתונה, גרמניה.

משפחה יהודית אחת ישבה בדורנום במחצית הראשונה של המאה ה-17. עם זאת, רק למשפחה יהודית אחת ניתנה זכות להתיישבות בדורנום. בשיטפון גדול, בשנת 1717, שהציף את הכפר, נספו 20% מהתושבים ונזק רב נגרם לחקלאות. אחרי האירוע הזה ניתנה רשות ליהודים להתיישב במקום, כדי להחיות את הכלכלה. ב-1730 כבר ישבו בדורנום עשר משפחות יהודיות. מספרם עלה ל-18 משפחות ב-1903 (10% מכלל האוכלוסייה). בתחילת המאה ה-20, הכלכלה והתיעוש הגדול גרם ליהודים רבים לעזוב את דורנום ולעבור לערים גדולות יותר. מספרם ירד ל-12 משפחות בשנת 1927 ול-10 ב-1933. בין היהודים שעזבו את דורנום הייתה מינה שונברג (Minnie Schoenberg), שהיגרה עם הוריה לארצות הברית בשנת 1879. שלושת בניה, שהיו שחקנים, התפרסמו כ"האחים מרקס".

רוב יהודי דורנום התפרנסו כמגדלי בקר וכסוחרים, והיו גם כמה קצבים יהודים בכפר. בין השנים 1807-1744 הם חיו תחת השלטון הפרוסי אשר הגביל את מגוון המקצועות שלהם כמו גם את זכויות התיישבותם. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מספר יהודי הקהילה בדורנום היה 52 נפשות.


תקופת השואה

רוב יהודי דורנום נרצחו בכפר או במחנות שאליהם נשלחו בידי הנאצים, זמן מה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בשנת 1940 גורש מהכפר היהודי האחרון והקהילה חדלה להתקיים.

סכסוניה התחתית

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

אזנס

אזנס

Esens

עיר בפריזיה המזרחית, סקסוניה התחתונה, גרמניה.

כתב החסות הראשון, שהבטיח ליהודי אזנס זכות ישיבה ומסחר במקום, הוענק להם ב-1645. הקהילה היהודית גדלה בהתמדה משמונה משפחות ב-1690 ל-70 איש ב-1708, ו-117 נפשות ב- 1828. עד 1871 נכללו בקהילת אזנס גם יהודי וסטראקומרזיל (Westeraccumersiel). כשאלה פרשו מהקהילה מספר חבריה ירד ל-89 ומספר זה נשאר יציב בשנים הבאות.

בית כנסת נזכר לראשונה ב-1680. בית כנסת חדש ובית ספר יהודי נבנו ב-1827. ב-1927 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר כי לא היו מספיק תלמידים. בסך הכול התגוררו אז בעיר 76 יהודים. רוב היהודי אזנס התפרנסו ממסחר בבהמות, ממסחר קמעוני, וממסחר בטקסטיל. מספר יהודים היו קצבים.

ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נמנו בקהילת אזנס 30 יהודים בלבד.


תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, במרס 1933, החלו אנשי ס"ס מקומיים להפלות לרעה את שכניהם היהודים. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) אנשי ס"א שרפו את בניין בית הכנסת וגירשו את הגברים היהודים למחנה הריכוז זכסנהאוזן (Sachsenhausen) כמה מהם חזרו לעיר והצליחו להגר לארצות אחרות עוד לפני שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939).

ב-1940, כשכל יהודי פריזיה המזרחית גורשו, חדלה גם הקהילה היהודית של אזנס להתקיים.

לר

לר

Leer

עיירה במחוז לר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1611; שיא האוכלוסייה היהודית: 306 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה.

בשנת 1925 התגוררו בלר 289 יהודים והפכו את הקהילה לשלישית בגודלה במזרח פריסלנד (Friesland). בלר היה בית קברות יהודי באמצע המאה ה-17. הקבורה האחרונה שנערכה שם לפני השואה התקיימה ב-11 ביוני 1939.

בית ספר יהודי הוקם ברחוב הדובדבן (Kirchstrasse) בין השנים 1850-1840; מאוחר יותר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, הקהילה פתחה בית ספר חדש – בבניין הייתה דירה עבור המורה – בדייכשטראסה (כיום, Ubbo-Emmius-Strasse 14). בית הכנסת ברחוב הייספלדר (Heisfelder) נחנך בשנת 1885.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת. יהודים מליר ומהסביבה רוכזו במתחם הירידים; מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים, אך הגברים נשלחו (דרך אולדנבורג) לזקסנהאוזן, שם הם נכלאו עד סוף דצמבר 1938 (אולי ינואר 1939). בסוף ינואר 1940 הצטוו יהודי המקום לעזוב את מזרח פריסלנד עד ה-1 באפריל 1940. עד אז הוחרמו נכסים יהודיים, ויהודים הוכרחו לעבור לגטו שנמצא בפינת הרחובות גרונינגר וקמפּ (Groninger and Kamp). בית הספר היהודי נסגר ב-23 בפברואר 1940, והגטו חוסל ב-23 באוקטובר 1941. במרץ 1943 קנתה העירייה את בית העלמין היהודי, ולאחר מכן, במאי אותה שנה, עובדי כפייה הולנדים נאלצו לעקור את המצבות מהחלק העתיק ביותר בבית העלמין היהודי.

כ-20 עד 30 מיהודי לר שרדו את המלחמה. מרים הרמן, אחת הניצולות, גורשה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-10 בפברואר 1945. כמעט 90% מיהודי הקהילה נספו בשואה.

לאחר המלחמה נמצא לוח אבן הנושא את עשרת הדיברות – שפעם היה תלוי מעל דלת בית הכנסת – בגן ירק סמוך. בשנת 1984 הועבר הלוח לבית הכנסת איחוד-שיבת-ציון ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

בשנים 1946 עד 1985 נקברו שישה יהודים בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי, שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 1953. לוחות זיכרון הוקמו באתר בית הכנסת לשעבר (ב- 12 בספטמבר, 1961) ובבית העלמין.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

ויטמונד

ויטמונד

Wittmund

עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.

יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.

בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.

אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".

ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.

בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.

כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.

ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.

בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.

יאבר

יאבר

Jever

עיר הבירה של מחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה. 

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-15; שיא האוכלוסייה היהודית: 219 בשנת 1880 או בסביבתה; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 98.

בשנת 1880, רבים מיהודי יאבר התפרנסו מסחר בבקר וכסוחרים (של טקסטיל וטבק). על פי רישומים, בעיר גרו גם פונדקאי יהודי ואיכר יהודי. בשנת 1779 הקימה הקהילה חדר תפילה ובית קברות. בית הקברות היה ממוקם בדרך לקליוונס (Cleverns) והורחב בשנת 1841 (קבורות נערכו בנוישטטגדנס (Neustadtgoedens) לפני 1841). בית הכנסת, שנבנה בשנת 1801 ברחוב דרך המים (Wasserfortstrasse), הוחלף בבניין גדול יותר בשנת 1880. המורה היהודי בבית הספר ביאבר שימש גם כשוחט וכחזן. יהודי ג'בר תמכו בארגוני נשים, צדקה, במקהלה, בחוג ספרותי ובסניף של התנועה הציונית.

בתים ועסקים יהודיים נבזזו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ו-15 יהודים מקומיים גורשו למחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן; בית הקברות היהודי של יאבר הושחת, ובית הכנסת הוצת, והבניין נשרף לחלוטין. מאוחר יותר, בשנת 1939, חורבות בית הכנסת נמכרו לקבלן ונהרסו. בין 63 ל-77 מיהודי יאבר נרצחו בשואה.

מספר יהודים חזרו ליאבר לאחר המלחמה, ובית העלמין שוחזר. עד שנת 1951 מחנה עקורים סמוך איכלס כ-1,500 ניצולים יהודים ממחנה הריכוז הנאצי ברגן-בלזן. בשנת 1950 הוקם בניין מסחרי באתר בית הכנסת לשעבר; בשנת 1978 הוצמד למבנה לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.