דלג לתוכן האתר >

קהילת יהודי ויטמונד

ויטמונד

Wittmund

עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.

יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.

בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.

אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".

ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.

בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.

כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.

ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.

בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.

נוישטאטגדנס

Neustadtgödens

כפר (היום חלק מהעיר זנדה / Sande) בנפת פריזיה המזרחית, מחוז סאקסוניה התחתית, גרמניה.


בשנת 1660 הוענק כתב חסות לארבע משפחות יהודיות שהתיישבו בנוידטאטגדנס. מספר היהודים במקום במקום עלה בהתמדה ובשנת 1708 ישבו שם 14 משפחות יהודיות. ב- 1836 היו 115 יהודי הכפר % 7 באוכלוסייה. מספר היהודים הגיעה לשיאו ב- 1848, כשחיו בנוידטאטגדנס 197 יהודים.

בית כנסת ובית ספר נזכרים לראשונה באמצע המאה ה- 18. ב- 1852, כשהנוכחות היהודית בכפר הייתה בשיאה, נבנו בית כנסת ובית ספר חדשים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החל מספר היהודים לרדת וב- 1922 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר שלה, כי בקרב 22 המשפחות שנותרו במקום לא היו מספיק תלמידים.

ב- 1782, באחד מימי השוק, כשיהודים הותקפו בידי שכניהם הלא-יהודים, נקראו חיילים מאמדן להגן עליהם. אחרי קבלת זכויות אזרח וזכויות פוליטיות, בשנת 1848, היו היהודים פעילים בפוליטיקה הקהילתית. ב- 1893 ארבעה מתוך11 חברי המועצה המקומית היו יהודים.

רוב יהודי נוישטאדטגדנס התפרנסו כסוחרים וכקצבים. המהפכה התעשייתית השפיעה על המסחר באזורים הכפריים וגרמה לעזיבת יהודים רבים לערים גדולות יותר.

ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נותרו בנוישטאטגדנס 12 יהודים בלבד.


תקופת השואה

שבעה מתוך 12 היהודים היגרו להולנד ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וחמישה הנותרים גורשו.

יהודי אחד, מבין החמישה שגורשו, חזר לכפר ב- 1945, אחרי המלחמה, ונקבר שם ב- 1974, כיהודי האחרון בנוישטאדטגדנס.

דורנום

Dornum

כפר סמוך לעיר אוריך (Aurich), במחוז פריסיה המזרחית, במחוז סקסוניה התחתונה, גרמניה.

משפחה יהודית אחת ישבה בדורנום במחצית הראשונה של המאה ה-17. עם זאת, רק למשפחה יהודית אחת ניתנה זכות להתיישבות בדורנום. בשיטפון גדול, בשנת 1717, שהציף את הכפר, נספו 20% מהתושבים ונזק רב נגרם לחקלאות. אחרי האירוע הזה ניתנה רשות ליהודים להתיישב במקום, כדי להחיות את הכלכלה. ב-1730 כבר ישבו בדורנום עשר משפחות יהודיות. מספרם עלה ל-18 משפחות ב-1903 (10% מכלל האוכלוסייה). בתחילת המאה ה-20, הכלכלה והתיעוש הגדול גרם ליהודים רבים לעזוב את דורנום ולעבור לערים גדולות יותר. מספרם ירד ל-12 משפחות בשנת 1927 ול-10 ב-1933. בין היהודים שעזבו את דורנום הייתה מינה שונברג (Minnie Schoenberg), שהיגרה עם הוריה לארצות הברית בשנת 1879. שלושת בניה, שהיו שחקנים, התפרסמו כ"האחים מרקס".

רוב יהודי דורנום התפרנסו כמגדלי בקר וכסוחרים, והיו גם כמה קצבים יהודים בכפר. בין השנים 1807-1744 הם חיו תחת השלטון הפרוסי אשר הגביל את מגוון המקצועות שלהם כמו גם את זכויות התיישבותם. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מספר יהודי הקהילה בדורנום היה 52 נפשות.


תקופת השואה

רוב יהודי דורנום נרצחו בכפר או במחנות שאליהם נשלחו בידי הנאצים, זמן מה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בשנת 1940 גורש מהכפר היהודי האחרון והקהילה חדלה להתקיים.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

וילהלמסהפן

Wilhelmshaven

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: בשנת 1870 או בסביבותיה; שיא האוכלוסייה היהודית: 200 ב-1920; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 191.

יהודים עברו לווילהלמסהפן, נמל ימי ובסיס ימי, בשנת 1870 או בסביבותיה. בשנת 1901 הם נרשמו כקהילה יהודית רשמית יחד עם יהודי רוסטרינגן (Ruestringen) השכנה. חברי הקהילה כללו סוחרים וקצבים רבים, שלושה חקלאים, מנהל תיאטרון, סופר ידוע וחייל בכיר. קבורות נערכו בג'בר (Jever) עד 1908, כאשר הקהילה קידשה בית קברות משלה בשורטנס-היידמולה (Schortens-Heidmuehle). בשנת 1915 החליפו יהודי המקום את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב בורסן (Boersenstrasse) פינת רחוב פארק (Parkstrasse); בניין בית הכנסת כלל גם מקווה ובית ספר. מורה בית הספר שימש גם כשוחט וכחזן, וגם שימש כרב למלחים יהודים. יהודי וילהלמסהפן ורוסטרינגן תחזקו חברת קדישא, אגודת נשים יהודית ובהמשך גם חוג ספרותי ותנועת נוער.

בשנת 1933 עדיין חיו בעיר 191 יהודים, מתוכם 100 עזבו במהלך השנים 1933 עד 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו חנויות ובתי יהודים. יהודים נלקחו מבתיהם והושפלו בפומבי כאשר הצופים יידו עליהם אבנים. 34 גברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. חברי ארגונים נאצים שונים הציתו את בית הכנסת; הבניין נשרף כליל, ולאחר מכן פוצצו הקירות מסביב וחפצי הקודש הוצגו ברחוב. 45 יהודים נוספים הצליחו לעזוב את העיר לפני 1939. יהודי וילהלמסהפן שנותרו גורשו ונרצחו לאחר מכן. לפחות 68 יהודים מקומיים נִספו בשואה.

אתר בית הכנסת לשעבר הפך לאנדרטה בשנות השבעים של המאה ה-20; בשנת 1980, הוסר של הלוט מעל לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

נורדן

Norden

עיר במחוז אוריך בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

העיר ממוקמת על חוף הים הצפוני, במזרח פריזיה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1255; שיא האוכלוסייה היהודית: 329 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 204.

ב-1804 הקימה הקהילה היהודית בנורדן בית כנסת חדש ברחוב "דרך בית הכנסת" 1 (Synagogenweg 1); בבניין אחר שוכנו בית ספר ומקווה, המקווה היה במרתף. לבסוף, לאחר 1858, הוקם בנורדן בית ספר יהודי ציבורי. מקום מושב רבנות המחוז היה באמדן הסמוכה (Emden). בשנת 1933, הקהילות היהודיות הייג' (Hage), מריינהאפה (Marienhafe), נורדרניי (Norderney) ואופגנט-שוט (Upgant-Schott) היו מסונפות לנורדן. 70 יהודים עזבו את העיר עד נובמבר 1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת, ולאחר מכן האשימו את המורה ואת השרת של בית הכנסת בפשע; יחד עם יהודים מקומיים רבים אחרים נעצרו. הנזק נאמד בכ-150,000 רייכסמרקים. 66 יהודים היגרו למקומות בטוחים. לפחות 94 נִספו בגטאות ובמחנות הריכוז במזרח אירופה, ביניהם אחדים שברחו להולנד. שלושה מיהודי נורדן התאבדו.

שלושה ניצולים יהודים (שתי נשים וגבר אחד) חזרו לנורדן לאחר המלחמה; בית הכנסת שימש אז כמוסך. ב-1987 הוקמה באתר אנדרטה. בית הקברות – שהורחב לאחר השואה – חולל בשנת 1978 ושוב בשנת 1981.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אזנס

Esens

עיר בפריזיה המזרחית, סקסוניה התחתונה, גרמניה.

כתב החסות הראשון, שהבטיח ליהודי אזנס זכות ישיבה ומסחר במקום, הוענק להם ב-1645. הקהילה היהודית גדלה בהתמדה משמונה משפחות ב-1690 ל-70 איש ב-1708, ו-117 נפשות ב- 1828. עד 1871 נכללו בקהילת אזנס גם יהודי וסטראקומרזיל (Westeraccumersiel). כשאלה פרשו מהקהילה מספר חבריה ירד ל-89 ומספר זה נשאר יציב בשנים הבאות.

בית כנסת נזכר לראשונה ב-1680. בית כנסת חדש ובית ספר יהודי נבנו ב-1827. ב-1927 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר כי לא היו מספיק תלמידים. בסך הכול התגוררו אז בעיר 76 יהודים. רוב היהודי אזנס התפרנסו ממסחר בבהמות, ממסחר קמעוני, וממסחר בטקסטיל. מספר יהודים היו קצבים.

ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נמנו בקהילת אזנס 30 יהודים בלבד.


תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, במרס 1933, החלו אנשי ס"ס מקומיים להפלות לרעה את שכניהם היהודים. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) אנשי ס"א שרפו את בניין בית הכנסת וגירשו את הגברים היהודים למחנה הריכוז זכסנהאוזן (Sachsenhausen) כמה מהם חזרו לעיר והצליחו להגר לארצות אחרות עוד לפני שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939).

ב-1940, כשכל יהודי פריזיה המזרחית גורשו, חדלה גם הקהילה היהודית של אזנס להתקיים.

Sengwarden 

 A village in Lower Saxony, Germany.

After WW II Sengwarden was part of the British occupation sector in Germany and served as the site of a displaced person camp. Since 1972 the village has been administratively attached to the nearby city Wilhelmshaven.

וארל

Varel

עיר במחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה,  גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1683; שיא האוכלוסייה היהודית: 90 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 39.

מתיעוד ראשון בשנת 1717, ידוע שיהודי וארל התפללו בתחילה בחדר תפילה שכור. בשנת 1760, הקהילה עתרה, ללא הצלחה, לקבל אישור מהשלטונות להקמת בית כנסת, ורק בשנת 1806, כאשר יהודי מקומי, אברהם שוואבה (Schwabe), סיפק לקהילה מבנה, הוקם בית כנסת בוארל. בית הכנסת הזה ננטש ב-1843, מכיוון שהמבנה התפרק. מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1848, חנכה הקהילה בית כנסת ברחוב אוסטר (Osterstrasse), בבניין, שנרכש בשנת 1840. הבניין כלל גם בית ספר יסודי, דירה למורה ומקווה. רשומות מציינות גם כי בשנת 1900 הקהילה פתחה אכסניה ליהודים אמידים. בית הקברות היהודי של וארל נחנך בשנת 1711.

17 יהודים התגוררו בוארל ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), כאשר פלוגות ס"א הציתו את בית הכנסת ושדדו את בתי היהודים. גברים יהודים וכמה נשים נכלאו במטה המשטרה, משם נשלחו לאולדנבורג ולאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן, שם הוכה אדם אחד עד שהוא מת מפצעיו. מי ששרדו את היסורים שוחררו בסופו של דבר, ולאחר מכן היגרו שמונה יהודי וארל נוספים מגרמניה. המשפחה היהודית האחרונה של וארל עזבה את העיר בשנת 1940. ב-23 ביולי 1941, לאחר שהתושבים היהודים בבית האבות גורשו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט, העיר הוכרזה "נקייה מיהודים". כ-43 יהודים מקומיים נִספו בשואה. הנאצים השתלטו על אתר בית הקברות היהודי, שהשתמשו בכמה מצבות לבנייה; כמה מצבות נלקחו לאחר המלחמה. אתר בית הכנסת נרכש על ידי תושב המקום במאי 1939.

בשנת 1990 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בבית הספר הציבורי מול החלקה שבה עמד פעם בית הכנסת.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי ויטמונד

ויטמונד

Wittmund

עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.

יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.

בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.

אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".

ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.

בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.

כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.

ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.

בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

נוישטאטגדנס

נוישטאטגדנס

Neustadtgödens

כפר (היום חלק מהעיר זנדה / Sande) בנפת פריזיה המזרחית, מחוז סאקסוניה התחתית, גרמניה.


בשנת 1660 הוענק כתב חסות לארבע משפחות יהודיות שהתיישבו בנוידטאטגדנס. מספר היהודים במקום במקום עלה בהתמדה ובשנת 1708 ישבו שם 14 משפחות יהודיות. ב- 1836 היו 115 יהודי הכפר % 7 באוכלוסייה. מספר היהודים הגיעה לשיאו ב- 1848, כשחיו בנוידטאטגדנס 197 יהודים.

בית כנסת ובית ספר נזכרים לראשונה באמצע המאה ה- 18. ב- 1852, כשהנוכחות היהודית בכפר הייתה בשיאה, נבנו בית כנסת ובית ספר חדשים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החל מספר היהודים לרדת וב- 1922 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר שלה, כי בקרב 22 המשפחות שנותרו במקום לא היו מספיק תלמידים.

ב- 1782, באחד מימי השוק, כשיהודים הותקפו בידי שכניהם הלא-יהודים, נקראו חיילים מאמדן להגן עליהם. אחרי קבלת זכויות אזרח וזכויות פוליטיות, בשנת 1848, היו היהודים פעילים בפוליטיקה הקהילתית. ב- 1893 ארבעה מתוך11 חברי המועצה המקומית היו יהודים.

רוב יהודי נוישטאדטגדנס התפרנסו כסוחרים וכקצבים. המהפכה התעשייתית השפיעה על המסחר באזורים הכפריים וגרמה לעזיבת יהודים רבים לערים גדולות יותר.

ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נותרו בנוישטאטגדנס 12 יהודים בלבד.


תקופת השואה

שבעה מתוך 12 היהודים היגרו להולנד ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וחמישה הנותרים גורשו.

יהודי אחד, מבין החמישה שגורשו, חזר לכפר ב- 1945, אחרי המלחמה, ונקבר שם ב- 1974, כיהודי האחרון בנוישטאדטגדנס.

דורנום

דורנום

Dornum

כפר סמוך לעיר אוריך (Aurich), במחוז פריסיה המזרחית, במחוז סקסוניה התחתונה, גרמניה.

משפחה יהודית אחת ישבה בדורנום במחצית הראשונה של המאה ה-17. עם זאת, רק למשפחה יהודית אחת ניתנה זכות להתיישבות בדורנום. בשיטפון גדול, בשנת 1717, שהציף את הכפר, נספו 20% מהתושבים ונזק רב נגרם לחקלאות. אחרי האירוע הזה ניתנה רשות ליהודים להתיישב במקום, כדי להחיות את הכלכלה. ב-1730 כבר ישבו בדורנום עשר משפחות יהודיות. מספרם עלה ל-18 משפחות ב-1903 (10% מכלל האוכלוסייה). בתחילת המאה ה-20, הכלכלה והתיעוש הגדול גרם ליהודים רבים לעזוב את דורנום ולעבור לערים גדולות יותר. מספרם ירד ל-12 משפחות בשנת 1927 ול-10 ב-1933. בין היהודים שעזבו את דורנום הייתה מינה שונברג (Minnie Schoenberg), שהיגרה עם הוריה לארצות הברית בשנת 1879. שלושת בניה, שהיו שחקנים, התפרסמו כ"האחים מרקס".

רוב יהודי דורנום התפרנסו כמגדלי בקר וכסוחרים, והיו גם כמה קצבים יהודים בכפר. בין השנים 1807-1744 הם חיו תחת השלטון הפרוסי אשר הגביל את מגוון המקצועות שלהם כמו גם את זכויות התיישבותם. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מספר יהודי הקהילה בדורנום היה 52 נפשות.


תקופת השואה

רוב יהודי דורנום נרצחו בכפר או במחנות שאליהם נשלחו בידי הנאצים, זמן מה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בשנת 1940 גורש מהכפר היהודי האחרון והקהילה חדלה להתקיים.

סכסוניה התחתית

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

וילהלמסהפן

וילהלמסהפן

Wilhelmshaven

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: בשנת 1870 או בסביבותיה; שיא האוכלוסייה היהודית: 200 ב-1920; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 191.

יהודים עברו לווילהלמסהפן, נמל ימי ובסיס ימי, בשנת 1870 או בסביבותיה. בשנת 1901 הם נרשמו כקהילה יהודית רשמית יחד עם יהודי רוסטרינגן (Ruestringen) השכנה. חברי הקהילה כללו סוחרים וקצבים רבים, שלושה חקלאים, מנהל תיאטרון, סופר ידוע וחייל בכיר. קבורות נערכו בג'בר (Jever) עד 1908, כאשר הקהילה קידשה בית קברות משלה בשורטנס-היידמולה (Schortens-Heidmuehle). בשנת 1915 החליפו יהודי המקום את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב בורסן (Boersenstrasse) פינת רחוב פארק (Parkstrasse); בניין בית הכנסת כלל גם מקווה ובית ספר. מורה בית הספר שימש גם כשוחט וכחזן, וגם שימש כרב למלחים יהודים. יהודי וילהלמסהפן ורוסטרינגן תחזקו חברת קדישא, אגודת נשים יהודית ובהמשך גם חוג ספרותי ותנועת נוער.

בשנת 1933 עדיין חיו בעיר 191 יהודים, מתוכם 100 עזבו במהלך השנים 1933 עד 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו חנויות ובתי יהודים. יהודים נלקחו מבתיהם והושפלו בפומבי כאשר הצופים יידו עליהם אבנים. 34 גברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. חברי ארגונים נאצים שונים הציתו את בית הכנסת; הבניין נשרף כליל, ולאחר מכן פוצצו הקירות מסביב וחפצי הקודש הוצגו ברחוב. 45 יהודים נוספים הצליחו לעזוב את העיר לפני 1939. יהודי וילהלמסהפן שנותרו גורשו ונרצחו לאחר מכן. לפחות 68 יהודים מקומיים נִספו בשואה.

אתר בית הכנסת לשעבר הפך לאנדרטה בשנות השבעים של המאה ה-20; בשנת 1980, הוסר של הלוט מעל לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אוריך

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

נורדן

נורדן

Norden

עיר במחוז אוריך בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

העיר ממוקמת על חוף הים הצפוני, במזרח פריזיה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1255; שיא האוכלוסייה היהודית: 329 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 204.

ב-1804 הקימה הקהילה היהודית בנורדן בית כנסת חדש ברחוב "דרך בית הכנסת" 1 (Synagogenweg 1); בבניין אחר שוכנו בית ספר ומקווה, המקווה היה במרתף. לבסוף, לאחר 1858, הוקם בנורדן בית ספר יהודי ציבורי. מקום מושב רבנות המחוז היה באמדן הסמוכה (Emden). בשנת 1933, הקהילות היהודיות הייג' (Hage), מריינהאפה (Marienhafe), נורדרניי (Norderney) ואופגנט-שוט (Upgant-Schott) היו מסונפות לנורדן. 70 יהודים עזבו את העיר עד נובמבר 1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת, ולאחר מכן האשימו את המורה ואת השרת של בית הכנסת בפשע; יחד עם יהודים מקומיים רבים אחרים נעצרו. הנזק נאמד בכ-150,000 רייכסמרקים. 66 יהודים היגרו למקומות בטוחים. לפחות 94 נִספו בגטאות ובמחנות הריכוז במזרח אירופה, ביניהם אחדים שברחו להולנד. שלושה מיהודי נורדן התאבדו.

שלושה ניצולים יהודים (שתי נשים וגבר אחד) חזרו לנורדן לאחר המלחמה; בית הכנסת שימש אז כמוסך. ב-1987 הוקמה באתר אנדרטה. בית הקברות – שהורחב לאחר השואה – חולל בשנת 1978 ושוב בשנת 1981.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אזנס

אזנס

Esens

עיר בפריזיה המזרחית, סקסוניה התחתונה, גרמניה.

כתב החסות הראשון, שהבטיח ליהודי אזנס זכות ישיבה ומסחר במקום, הוענק להם ב-1645. הקהילה היהודית גדלה בהתמדה משמונה משפחות ב-1690 ל-70 איש ב-1708, ו-117 נפשות ב- 1828. עד 1871 נכללו בקהילת אזנס גם יהודי וסטראקומרזיל (Westeraccumersiel). כשאלה פרשו מהקהילה מספר חבריה ירד ל-89 ומספר זה נשאר יציב בשנים הבאות.

בית כנסת נזכר לראשונה ב-1680. בית כנסת חדש ובית ספר יהודי נבנו ב-1827. ב-1927 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר כי לא היו מספיק תלמידים. בסך הכול התגוררו אז בעיר 76 יהודים. רוב היהודי אזנס התפרנסו ממסחר בבהמות, ממסחר קמעוני, וממסחר בטקסטיל. מספר יהודים היו קצבים.

ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נמנו בקהילת אזנס 30 יהודים בלבד.


תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, במרס 1933, החלו אנשי ס"ס מקומיים להפלות לרעה את שכניהם היהודים. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) אנשי ס"א שרפו את בניין בית הכנסת וגירשו את הגברים היהודים למחנה הריכוז זכסנהאוזן (Sachsenhausen) כמה מהם חזרו לעיר והצליחו להגר לארצות אחרות עוד לפני שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939).

ב-1940, כשכל יהודי פריזיה המזרחית גורשו, חדלה גם הקהילה היהודית של אזנס להתקיים.

זנגוורדן

Sengwarden 

 A village in Lower Saxony, Germany.

After WW II Sengwarden was part of the British occupation sector in Germany and served as the site of a displaced person camp. Since 1972 the village has been administratively attached to the nearby city Wilhelmshaven.

פארל

וארל

Varel

עיר במחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה,  גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1683; שיא האוכלוסייה היהודית: 90 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 39.

מתיעוד ראשון בשנת 1717, ידוע שיהודי וארל התפללו בתחילה בחדר תפילה שכור. בשנת 1760, הקהילה עתרה, ללא הצלחה, לקבל אישור מהשלטונות להקמת בית כנסת, ורק בשנת 1806, כאשר יהודי מקומי, אברהם שוואבה (Schwabe), סיפק לקהילה מבנה, הוקם בית כנסת בוארל. בית הכנסת הזה ננטש ב-1843, מכיוון שהמבנה התפרק. מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1848, חנכה הקהילה בית כנסת ברחוב אוסטר (Osterstrasse), בבניין, שנרכש בשנת 1840. הבניין כלל גם בית ספר יסודי, דירה למורה ומקווה. רשומות מציינות גם כי בשנת 1900 הקהילה פתחה אכסניה ליהודים אמידים. בית הקברות היהודי של וארל נחנך בשנת 1711.

17 יהודים התגוררו בוארל ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), כאשר פלוגות ס"א הציתו את בית הכנסת ושדדו את בתי היהודים. גברים יהודים וכמה נשים נכלאו במטה המשטרה, משם נשלחו לאולדנבורג ולאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן, שם הוכה אדם אחד עד שהוא מת מפצעיו. מי ששרדו את היסורים שוחררו בסופו של דבר, ולאחר מכן היגרו שמונה יהודי וארל נוספים מגרמניה. המשפחה היהודית האחרונה של וארל עזבה את העיר בשנת 1940. ב-23 ביולי 1941, לאחר שהתושבים היהודים בבית האבות גורשו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט, העיר הוכרזה "נקייה מיהודים". כ-43 יהודים מקומיים נִספו בשואה. הנאצים השתלטו על אתר בית הקברות היהודי, שהשתמשו בכמה מצבות לבנייה; כמה מצבות נלקחו לאחר המלחמה. אתר בית הכנסת נרכש על ידי תושב המקום במאי 1939.

בשנת 1990 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בבית הספר הציבורי מול החלקה שבה עמד פעם בית הכנסת.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.