קהילת יהודי נוישטאטגדנס
נוישטאטגדנס
Neustadtgödens
כפר (היום חלק מהעיר זנדה / Sande) בנפת פריזיה המזרחית, מחוז סאקסוניה התחתית, גרמניה.
בשנת 1660 הוענק כתב חסות לארבע משפחות יהודיות שהתיישבו בנוידטאטגדנס. מספר היהודים במקום במקום עלה בהתמדה ובשנת 1708 ישבו שם 14 משפחות יהודיות. ב- 1836 היו 115 יהודי הכפר % 7 באוכלוסייה. מספר היהודים הגיעה לשיאו ב- 1848, כשחיו בנוידטאטגדנס 197 יהודים.
בית כנסת ובית ספר נזכרים לראשונה באמצע המאה ה- 18. ב- 1852, כשהנוכחות היהודית בכפר הייתה בשיאה, נבנו בית כנסת ובית ספר חדשים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החל מספר היהודים לרדת וב- 1922 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר שלה, כי בקרב 22 המשפחות שנותרו במקום לא היו מספיק תלמידים.
ב- 1782, באחד מימי השוק, כשיהודים הותקפו בידי שכניהם הלא-יהודים, נקראו חיילים מאמדן להגן עליהם. אחרי קבלת זכויות אזרח וזכויות פוליטיות, בשנת 1848, היו היהודים פעילים בפוליטיקה הקהילתית. ב- 1893 ארבעה מתוך11 חברי המועצה המקומית היו יהודים.
רוב יהודי נוישטאדטגדנס התפרנסו כסוחרים וכקצבים. המהפכה התעשייתית השפיעה על המסחר באזורים הכפריים וגרמה לעזיבת יהודים רבים לערים גדולות יותר.
ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נותרו בנוישטאטגדנס 12 יהודים בלבד.
תקופת השואה
שבעה מתוך 12 היהודים היגרו להולנד ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וחמישה הנותרים גורשו.
יהודי אחד, מבין החמישה שגורשו, חזר לכפר ב- 1945, אחרי המלחמה, ונקבר שם ב- 1974, כיהודי האחרון בנוישטאדטגדנס.
וילהלמסהפן
(מקום)וילהלמסהפן
Wilhelmshaven
עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה.
נוכחות יהודית ראשונה: בשנת 1870 או בסביבותיה; שיא האוכלוסייה היהודית: 200 ב-1920; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 191.
יהודים עברו לווילהלמסהפן, נמל ימי ובסיס ימי, בשנת 1870 או בסביבותיה. בשנת 1901 הם נרשמו כקהילה יהודית רשמית יחד עם יהודי רוסטרינגן (Ruestringen) השכנה. חברי הקהילה כללו סוחרים וקצבים רבים, שלושה חקלאים, מנהל תיאטרון, סופר ידוע וחייל בכיר. קבורות נערכו בג'בר (Jever) עד 1908, כאשר הקהילה קידשה בית קברות משלה בשורטנס-היידמולה (Schortens-Heidmuehle). בשנת 1915 החליפו יהודי המקום את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב בורסן (Boersenstrasse) פינת רחוב פארק (Parkstrasse); בניין בית הכנסת כלל גם מקווה ובית ספר. מורה בית הספר שימש גם כשוחט וכחזן, וגם שימש כרב למלחים יהודים. יהודי וילהלמסהפן ורוסטרינגן תחזקו חברת קדישא, אגודת נשים יהודית ובהמשך גם חוג ספרותי ותנועת נוער.
בשנת 1933 עדיין חיו בעיר 191 יהודים, מתוכם 100 עזבו במהלך השנים 1933 עד 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו חנויות ובתי יהודים. יהודים נלקחו מבתיהם והושפלו בפומבי כאשר הצופים יידו עליהם אבנים. 34 גברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. חברי ארגונים נאצים שונים הציתו את בית הכנסת; הבניין נשרף כליל, ולאחר מכן פוצצו הקירות מסביב וחפצי הקודש הוצגו ברחוב. 45 יהודים נוספים הצליחו לעזוב את העיר לפני 1939. יהודי וילהלמסהפן שנותרו גורשו ונרצחו לאחר מכן. לפחות 68 יהודים מקומיים נִספו בשואה.
אתר בית הכנסת לשעבר הפך לאנדרטה בשנות השבעים של המאה ה-20; בשנת 1980, הוסר של הלוט מעל לוח זיכרון.
-------------------------------------
ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.
פארל
(מקום)וארל
Varel
עיר במחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.
נוכחות יהודית ראשונה: 1683; שיא האוכלוסייה היהודית: 90 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 39.
מתיעוד ראשון בשנת 1717, ידוע שיהודי וארל התפללו בתחילה בחדר תפילה שכור. בשנת 1760, הקהילה עתרה, ללא הצלחה, לקבל אישור מהשלטונות להקמת בית כנסת, ורק בשנת 1806, כאשר יהודי מקומי, אברהם שוואבה (Schwabe), סיפק לקהילה מבנה, הוקם בית כנסת בוארל. בית הכנסת הזה ננטש ב-1843, מכיוון שהמבנה התפרק. מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1848, חנכה הקהילה בית כנסת ברחוב אוסטר (Osterstrasse), בבניין, שנרכש בשנת 1840. הבניין כלל גם בית ספר יסודי, דירה למורה ומקווה. רשומות מציינות גם כי בשנת 1900 הקהילה פתחה אכסניה ליהודים אמידים. בית הקברות היהודי של וארל נחנך בשנת 1711.
17 יהודים התגוררו בוארל ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), כאשר פלוגות ס"א הציתו את בית הכנסת ושדדו את בתי היהודים. גברים יהודים וכמה נשים נכלאו במטה המשטרה, משם נשלחו לאולדנבורג ולאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן, שם הוכה אדם אחד עד שהוא מת מפצעיו. מי ששרדו את היסורים שוחררו בסופו של דבר, ולאחר מכן היגרו שמונה יהודי וארל נוספים מגרמניה. המשפחה היהודית האחרונה של וארל עזבה את העיר בשנת 1940. ב-23 ביולי 1941, לאחר שהתושבים היהודים בבית האבות גורשו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט, העיר הוכרזה "נקייה מיהודים". כ-43 יהודים מקומיים נִספו בשואה. הנאצים השתלטו על אתר בית הקברות היהודי, שהשתמשו בכמה מצבות לבנייה; כמה מצבות נלקחו לאחר המלחמה. אתר בית הכנסת נרכש על ידי תושב המקום במאי 1939.
בשנת 1990 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בבית הספר הציבורי מול החלקה שבה עמד פעם בית הכנסת.
-------------------------------------
ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.
ויטמונד
(מקום)ויטמונד
Wittmund
עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.
יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.
בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.
אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".
ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.
בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.
כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.
ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.
בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.