קהילת יהודי פארל
וארל
Varel
עיר במחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.
נוכחות יהודית ראשונה: 1683; שיא האוכלוסייה היהודית: 90 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 39.
מתיעוד ראשון בשנת 1717, ידוע שיהודי וארל התפללו בתחילה בחדר תפילה שכור. בשנת 1760, הקהילה עתרה, ללא הצלחה, לקבל אישור מהשלטונות להקמת בית כנסת, ורק בשנת 1806, כאשר יהודי מקומי, אברהם שוואבה (Schwabe), סיפק לקהילה מבנה, הוקם בית כנסת בוארל. בית הכנסת הזה ננטש ב-1843, מכיוון שהמבנה התפרק. מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1848, חנכה הקהילה בית כנסת ברחוב אוסטר (Osterstrasse), בבניין, שנרכש בשנת 1840. הבניין כלל גם בית ספר יסודי, דירה למורה ומקווה. רשומות מציינות גם כי בשנת 1900 הקהילה פתחה אכסניה ליהודים אמידים. בית הקברות היהודי של וארל נחנך בשנת 1711.
17 יהודים התגוררו בוארל ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), כאשר פלוגות ס"א הציתו את בית הכנסת ושדדו את בתי היהודים. גברים יהודים וכמה נשים נכלאו במטה המשטרה, משם נשלחו לאולדנבורג ולאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן, שם הוכה אדם אחד עד שהוא מת מפצעיו. מי ששרדו את היסורים שוחררו בסופו של דבר, ולאחר מכן היגרו שמונה יהודי וארל נוספים מגרמניה. המשפחה היהודית האחרונה של וארל עזבה את העיר בשנת 1940. ב-23 ביולי 1941, לאחר שהתושבים היהודים בבית האבות גורשו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט, העיר הוכרזה "נקייה מיהודים". כ-43 יהודים מקומיים נִספו בשואה. הנאצים השתלטו על אתר בית הקברות היהודי, שהשתמשו בכמה מצבות לבנייה; כמה מצבות נלקחו לאחר המלחמה. אתר בית הכנסת נרכש על ידי תושב המקום במאי 1939.
בשנת 1990 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בבית הספר הציבורי מול החלקה שבה עמד פעם בית הכנסת.
-------------------------------------
ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.
טרזיינשטאט - טרזין
(מקום)עיר המבצר טרזין (בגרמנית - טרזיינשטאדט) שבצפון-מערב צ'כיה הוקמה בימי הקיסר יוזף השני ונקראה על שם אמו מריה-תרזה. ב-1941 תכננו הנאצים לרכז בטרזין את רוב יהודי הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה וכן יהודים קשישים, ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות, ומשם להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה. ואכן, הם הפכו את העיר לגטו, ובין 4 לנובמבר 1941 ל-20 באפריל 1945 גירשו אליו כ-140,000 יהודים. בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא (53,000 נפש). מתוך היהודים שעברו בגטו מתו בו כ-33,000 ו-80,000 גורשו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944 נותרו בטרזין 11,000 נפש בלבד.
רוב היהודים בטרזין היו מתבוללים, רבים מהם אמנים, סופרים ומלומדים, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים: תזמורות, להקת אופרה, תיאטרון ובימות בידור וסאטירה. בהקמת הגטו ובהפעלתו ביקשו הגרמנים להסוות את השמדת יהודי אירופה מפני דעת הקהל בעולם, וזאת על ידי הצגת טרזין כיישוב יהודי לדוגמא.
אולדנבורג
(מקום)אולדנבורג (Oldenburg)
עיר, בעבר מדינה, בסכסוניה התחתונה, גרמניה
הקהילה היהודית של אולדנבורג היא בעיקרה רוסית, עקב ההגירה אליה אחרי נפילת ברית המועצות. מוסדות הקהילה כללו: בית כנסת, בית מדרש ע"ש ליאו טרפ הכולל בית ספר של יום ראשון עבור סטודנטים יהודיים.
למרות הוונדאליזם במהלך הפוגרום ב"ליל הבדולח" ולאחר מכן במהלך מלחמת העולם השנייה, הרבה מצבות בבית הקברות היהודי באולדנבורג לא הושחתו. הקבורה האחרונה נערכה בבית הקברות הזה בשנת 2000. לאחר מכן פתחו בית קברות נוסף ברובה בומרסטד, במרחק 3 מייל ממרכז העיר.
בשנת 2013 חיו 315 יהודים באולדנבורג, בערך כמספר היהודים שחיו בעיר לפני מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
באולדנבורג ישבו יהודים, כמעט ברציפות, מתחילת המאה ה-14. ב-1334 החליטה המועצה העירונית להפסיק להנפיק מכתבי הגנה ליהודים; בכל זאת היהודים המשיכו לגור באולדנבורג בחסות הדוכס. למרות שהדוכס הגן עליהם הוא הגביל את עיסוקם להלוואת כספים בלבד.
בימי "המגיפה השחורה" (1348) חדלה הקהילה להתקיים, אך ככל הנראה שוקמה לאחר זמן קצר.
בשנים 1773-1667 נשלטה אולדנבורג על ידי דנמרק. בתקופה זו האצולה המקומית הסתייעה ביהודי-חצר ספרדיים מהאמבורג, לרבות יעקב מוספיה ובניו. משפחת גולדשמידט עסקה בסחר בבשר.
ב-1807 חיו 27 יהודים באולדנבורג (0.6% מכלל האוכלוסייה). במהלך המאה ה-19 יהודי אולדנבורג, יחד עם היהודים ברחבי אירופה, שוחררו וקיבלו זכויות אזרחיות וחוקיות. כתוצאה מכך, היהודים ראו שההזדמנויות הכלכליות שלהם התרחבו. יהודי אולדנבורג החלו לעסוק בטקסטיל, ברוקחות, במסחר, בנוסף למקצועות אחרים.
ב-1827 חויבו היהודים להיקרא בשמות גרמניים ולדבר גרמנית. ב-1829 מונה רבי נתן מרכוס אדלר כרב המחוז של אולדנבורג; ואחריו הרב ברנהרד וקסלר (נפטר ב-1874), שזכה לראות בחנוכת בית הכנסת החדש ב-1835.
מספר יהודים מאולדנבורג ומסביבתה נהרגו במהלך הקרבות במלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בבית הכנסת באולדנבורג הוצבו לוחות זיכרון לנופלים. בעקבות המלחמה הוקמו מספר ארגונים כדי לעזור לחברי הקהילה היהודים, כולל ארגוני רווחה וגמילות חסדים. ארגונים אחרים שעזרו לתושבי אולדנבורג בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו אגודת הנשים הישראליות, וסניף של מועדון הספורט של מכבי הצעיר.
ב-1900 מנו יהודי הדוכסות 1,359 איש; ב-1925 מספרם פחת ל-1,015 (כש-250 יהודים מביניהם באולדנבורג). קהילות אחרות חיו בדלמנהורסט (Delmenhorst), ג'יבר (Jever), וארל (Varel), וכטה (Vechta) ווילדסהוזן (Wildeshausen) ובאזור בירקנפלד (Birkenfeld), בוסן (Bosen), הופסטאדן (Hoppstaedten), אידר-אוברשטיין (Idar-Oberstein) וסוטרן (Sotern).
השואה
כאשר הנאצים עלו לשלטון ב-1933 חיו 279 יהודים באולדנבורג. בעקבות עליית הנאצים לשלטון, רבים מיהודי אולדנבורג – וכן ברחבי גרמניה – החלו להגר. ב"ליל הבדולח", ב-10-9 בנובמבר, 1938, בית הכנסת נהרס יחד עם שתי חנויות של יהודים שעדיין נשארו פתוחות. רוב הגברים של הקהילה, כולל הרב ליאו טרפ, נשלחו למחנה הריכוז זאקסנהאוזן. ב-1939 נשארו רק 96 יהודים באולדנבורג.
אחרי השואה
כ-20 ניצולים חזרו לאולדנבורג אחרי המלחמה וחידשו את הקהילה היהודית. ב-1948 נפתח חדר תפילה קטן. ב-1949 וב-1950 התושבים שהשתתפו בהצתת בית הכנסת הועמדו למשפט ונענשו בעונשי מאסר. בכל אופן, הקהילה הלכה ופחתה, בעיקר בגלל הגירה. בסוף שנת 1960 נותרו רק 4 יהודים שגרו באולדנבורג, והקהילה התפרקה בסוף ינואר 1971.
אך הקהילה היהודית התחדשה אחרי התפרקותה של ברית המועצות והגירת היהודים ממנה לגרמניה. בית כנסת חדש נפתח ב-1995, בבניין ששימש בעבר ככנסיה. הרבנית ביאה ויילר שימשה כרבנית ראשונה של הקהילה בשנות ה-90 המאוחרות.
נוישטאטגדנס
(מקום)נוישטאטגדנס
Neustadtgödens
כפר (היום חלק מהעיר זנדה / Sande) בנפת פריזיה המזרחית, מחוז סאקסוניה התחתית, גרמניה.
בשנת 1660 הוענק כתב חסות לארבע משפחות יהודיות שהתיישבו בנוידטאטגדנס. מספר היהודים במקום במקום עלה בהתמדה ובשנת 1708 ישבו שם 14 משפחות יהודיות. ב- 1836 היו 115 יהודי הכפר % 7 באוכלוסייה. מספר היהודים הגיעה לשיאו ב- 1848, כשחיו בנוידטאטגדנס 197 יהודים.
בית כנסת ובית ספר נזכרים לראשונה באמצע המאה ה- 18. ב- 1852, כשהנוכחות היהודית בכפר הייתה בשיאה, נבנו בית כנסת ובית ספר חדשים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החל מספר היהודים לרדת וב- 1922 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר שלה, כי בקרב 22 המשפחות שנותרו במקום לא היו מספיק תלמידים.
ב- 1782, באחד מימי השוק, כשיהודים הותקפו בידי שכניהם הלא-יהודים, נקראו חיילים מאמדן להגן עליהם. אחרי קבלת זכויות אזרח וזכויות פוליטיות, בשנת 1848, היו היהודים פעילים בפוליטיקה הקהילתית. ב- 1893 ארבעה מתוך11 חברי המועצה המקומית היו יהודים.
רוב יהודי נוישטאדטגדנס התפרנסו כסוחרים וכקצבים. המהפכה התעשייתית השפיעה על המסחר באזורים הכפריים וגרמה לעזיבת יהודים רבים לערים גדולות יותר.
ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נותרו בנוישטאטגדנס 12 יהודים בלבד.
תקופת השואה
שבעה מתוך 12 היהודים היגרו להולנד ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וחמישה הנותרים גורשו.
יהודי אחד, מבין החמישה שגורשו, חזר לכפר ב- 1945, אחרי המלחמה, ונקבר שם ב- 1974, כיהודי האחרון בנוישטאדטגדנס.
יאבר
(מקום)יאבר
Jever
עיר הבירה של מחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.
נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-15; שיא האוכלוסייה היהודית: 219 בשנת 1880 או בסביבתה; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 98.
בשנת 1880, רבים מיהודי יאבר התפרנסו מסחר בבקר וכסוחרים (של טקסטיל וטבק). על פי רישומים, בעיר גרו גם פונדקאי יהודי ואיכר יהודי. בשנת 1779 הקימה הקהילה חדר תפילה ובית קברות. בית הקברות היה ממוקם בדרך לקליוונס (Cleverns) והורחב בשנת 1841 (קבורות נערכו בנוישטטגדנס (Neustadtgoedens) לפני 1841). בית הכנסת, שנבנה בשנת 1801 ברחוב דרך המים (Wasserfortstrasse), הוחלף בבניין גדול יותר בשנת 1880. המורה היהודי בבית הספר ביאבר שימש גם כשוחט וכחזן. יהודי ג'בר תמכו בארגוני נשים, צדקה, במקהלה, בחוג ספרותי ובסניף של התנועה הציונית.
בתים ועסקים יהודיים נבזזו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ו-15 יהודים מקומיים גורשו למחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן; בית הקברות היהודי של יאבר הושחת, ובית הכנסת הוצת, והבניין נשרף לחלוטין. מאוחר יותר, בשנת 1939, חורבות בית הכנסת נמכרו לקבלן ונהרסו. בין 63 ל-77 מיהודי יאבר נרצחו בשואה.
מספר יהודים חזרו ליאבר לאחר המלחמה, ובית העלמין שוחזר. עד שנת 1951 מחנה עקורים סמוך איכלס כ-1,500 ניצולים יהודים ממחנה הריכוז הנאצי ברגן-בלזן. בשנת 1950 הוקם בניין מסחרי באתר בית הכנסת לשעבר; בשנת 1978 הוצמד למבנה לוח זיכרון.
-------------------------------------
ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.
וילהלמסהפן
(מקום)וילהלמסהפן
Wilhelmshaven
עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה.
נוכחות יהודית ראשונה: בשנת 1870 או בסביבותיה; שיא האוכלוסייה היהודית: 200 ב-1920; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 191.
יהודים עברו לווילהלמסהפן, נמל ימי ובסיס ימי, בשנת 1870 או בסביבותיה. בשנת 1901 הם נרשמו כקהילה יהודית רשמית יחד עם יהודי רוסטרינגן (Ruestringen) השכנה. חברי הקהילה כללו סוחרים וקצבים רבים, שלושה חקלאים, מנהל תיאטרון, סופר ידוע וחייל בכיר. קבורות נערכו בג'בר (Jever) עד 1908, כאשר הקהילה קידשה בית קברות משלה בשורטנס-היידמולה (Schortens-Heidmuehle). בשנת 1915 החליפו יהודי המקום את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב בורסן (Boersenstrasse) פינת רחוב פארק (Parkstrasse); בניין בית הכנסת כלל גם מקווה ובית ספר. מורה בית הספר שימש גם כשוחט וכחזן, וגם שימש כרב למלחים יהודים. יהודי וילהלמסהפן ורוסטרינגן תחזקו חברת קדישא, אגודת נשים יהודית ובהמשך גם חוג ספרותי ותנועת נוער.
בשנת 1933 עדיין חיו בעיר 191 יהודים, מתוכם 100 עזבו במהלך השנים 1933 עד 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו חנויות ובתי יהודים. יהודים נלקחו מבתיהם והושפלו בפומבי כאשר הצופים יידו עליהם אבנים. 34 גברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. חברי ארגונים נאצים שונים הציתו את בית הכנסת; הבניין נשרף כליל, ולאחר מכן פוצצו הקירות מסביב וחפצי הקודש הוצגו ברחוב. 45 יהודים נוספים הצליחו לעזוב את העיר לפני 1939. יהודי וילהלמסהפן שנותרו גורשו ונרצחו לאחר מכן. לפחות 68 יהודים מקומיים נִספו בשואה.
אתר בית הכנסת לשעבר הפך לאנדרטה בשנות השבעים של המאה ה-20; בשנת 1980, הוסר של הלוט מעל לוח זיכרון.
-------------------------------------
ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.
ויטמונד
(מקום)ויטמונד
Wittmund
עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.
יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.
בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.
אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".
ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.
בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.
כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.
ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.
בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.