קהילת יהודי יאבר

עיר המבצר טרזין (בגרמנית - טרזיינשטאדט) שבצפון-מערב צ'כיה הוקמה בימי הקיסר יוזף השני ונקראה על שם אמו מריה-תרזה. ב-1941 תכננו הנאצים לרכז בטרזין את רוב יהודי הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה וכן יהודים קשישים, ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות, ומשם להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה. ואכן, הם הפכו את העיר לגטו, ובין 4 לנובמבר 1941 ל-20 באפריל 1945 גירשו אליו כ-140,000 יהודים. בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא (53,000 נפש). מתוך היהודים שעברו בגטו מתו בו כ-33,000 ו-80,000 גורשו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944 נותרו בטרזין 11,000 נפש בלבד.

רוב היהודים בטרזין היו מתבוללים, רבים מהם אמנים, סופרים ומלומדים, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים: תזמורות, להקת אופרה, תיאטרון ובימות בידור וסאטירה. בהקמת הגטו ובהפעלתו ביקשו הגרמנים להסוות את השמדת יהודי אירופה מפני דעת הקהל בעולם, וזאת על ידי הצגת טרזין כיישוב יהודי לדוגמא.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

וילהלמסהפן

Wilhelmshaven

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: בשנת 1870 או בסביבותיה; שיא האוכלוסייה היהודית: 200 ב-1920; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 191.

יהודים עברו לווילהלמסהפן, נמל ימי ובסיס ימי, בשנת 1870 או בסביבותיה. בשנת 1901 הם נרשמו כקהילה יהודית רשמית יחד עם יהודי רוסטרינגן (Ruestringen) השכנה. חברי הקהילה כללו סוחרים וקצבים רבים, שלושה חקלאים, מנהל תיאטרון, סופר ידוע וחייל בכיר. קבורות נערכו בג'בר (Jever) עד 1908, כאשר הקהילה קידשה בית קברות משלה בשורטנס-היידמולה (Schortens-Heidmuehle). בשנת 1915 החליפו יהודי המקום את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב בורסן (Boersenstrasse) פינת רחוב פארק (Parkstrasse); בניין בית הכנסת כלל גם מקווה ובית ספר. מורה בית הספר שימש גם כשוחט וכחזן, וגם שימש כרב למלחים יהודים. יהודי וילהלמסהפן ורוסטרינגן תחזקו חברת קדישא, אגודת נשים יהודית ובהמשך גם חוג ספרותי ותנועת נוער.

בשנת 1933 עדיין חיו בעיר 191 יהודים, מתוכם 100 עזבו במהלך השנים 1933 עד 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו חנויות ובתי יהודים. יהודים נלקחו מבתיהם והושפלו בפומבי כאשר הצופים יידו עליהם אבנים. 34 גברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. חברי ארגונים נאצים שונים הציתו את בית הכנסת; הבניין נשרף כליל, ולאחר מכן פוצצו הקירות מסביב וחפצי הקודש הוצגו ברחוב. 45 יהודים נוספים הצליחו לעזוב את העיר לפני 1939. יהודי וילהלמסהפן שנותרו גורשו ונרצחו לאחר מכן. לפחות 68 יהודים מקומיים נִספו בשואה.

אתר בית הכנסת לשעבר הפך לאנדרטה בשנות השבעים של המאה ה-20; בשנת 1980, הוסר של הלוט מעל לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אזנס

Esens

עיר בפריזיה המזרחית, סקסוניה התחתונה, גרמניה.

כתב החסות הראשון, שהבטיח ליהודי אזנס זכות ישיבה ומסחר במקום, הוענק להם ב-1645. הקהילה היהודית גדלה בהתמדה משמונה משפחות ב-1690 ל-70 איש ב-1708, ו-117 נפשות ב- 1828. עד 1871 נכללו בקהילת אזנס גם יהודי וסטראקומרזיל (Westeraccumersiel). כשאלה פרשו מהקהילה מספר חבריה ירד ל-89 ומספר זה נשאר יציב בשנים הבאות.

בית כנסת נזכר לראשונה ב-1680. בית כנסת חדש ובית ספר יהודי נבנו ב-1827. ב-1927 נאלצה הקהילה לסגור את בית הספר כי לא היו מספיק תלמידים. בסך הכול התגוררו אז בעיר 76 יהודים. רוב היהודי אזנס התפרנסו ממסחר בבהמות, ממסחר קמעוני, וממסחר בטקסטיל. מספר יהודים היו קצבים.

ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נמנו בקהילת אזנס 30 יהודים בלבד.

תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, במרס 1933, החלו אנשי ס"ס מקומיים להפלות לרעה את שכניהם היהודים. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) אנשי ס"א שרפו את בניין בית הכנסת וגירשו את הגברים היהודים למחנה הריכוז זכסנהאוזן (Sachsenhausen) כמה מהם חזרו לעיר והצליחו להגר לארצות אחרות עוד לפני שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939).

ב-1940, כשכל יהודי פריזיה המזרחית גורשו, חדלה גם הקהילה היהודית של אזנס להתקיים.

וארל

Varel

עיר במחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה,  גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1683; שיא האוכלוסייה היהודית: 90 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 39.

מתיעוד ראשון בשנת 1717, ידוע שיהודי וארל התפללו בתחילה בחדר תפילה שכור. בשנת 1760, הקהילה עתרה, ללא הצלחה, לקבל אישור מהשלטונות להקמת בית כנסת, ורק בשנת 1806, כאשר יהודי מקומי, אברהם שוואבה (Schwabe), סיפק לקהילה מבנה, הוקם בית כנסת בוארל. בית הכנסת הזה ננטש ב-1843, מכיוון שהמבנה התפרק. מאוחר יותר, ב-28 ביולי 1848, חנכה הקהילה בית כנסת ברחוב אוסטר (Osterstrasse), בבניין, שנרכש בשנת 1840. הבניין כלל גם בית ספר יסודי, דירה למורה ומקווה. רשומות מציינות גם כי בשנת 1900 הקהילה פתחה אכסניה ליהודים אמידים. בית הקברות היהודי של וארל נחנך בשנת 1711.

17 יהודים התגוררו בוארל ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), כאשר פלוגות ס"א הציתו את בית הכנסת ושדדו את בתי היהודים. גברים יהודים וכמה נשים נכלאו במטה המשטרה, משם נשלחו לאולדנבורג ולאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן, שם הוכה אדם אחד עד שהוא מת מפצעיו. מי ששרדו את היסורים שוחררו בסופו של דבר, ולאחר מכן היגרו שמונה יהודי וארל נוספים מגרמניה. המשפחה היהודית האחרונה של וארל עזבה את העיר בשנת 1940. ב-23 ביולי 1941, לאחר שהתושבים היהודים בבית האבות גורשו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט, העיר הוכרזה "נקייה מיהודים". כ-43 יהודים מקומיים נִספו בשואה. הנאצים השתלטו על אתר בית הקברות היהודי, שהשתמשו בכמה מצבות לבנייה; כמה מצבות נלקחו לאחר המלחמה. אתר בית הכנסת נרכש על ידי תושב המקום במאי 1939.

בשנת 1990 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בבית הספר הציבורי מול החלקה שבה עמד פעם בית הכנסת.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Sengwarden 

 A village in Lower Saxony, Germany.

After WW II Sengwarden was part of the British occupation sector in Germany and served as the site of a displaced person camp. Since 1972 the village has been administratively attached to the nearby city Wilhelmshaven.