קהילת יהודי אזנס

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

ויטמונד

Wittmund

עיירה ובירת המחוז ויטמונד במדינת סאקסוניה התחתית, גרמניה.

יהודים בוויטמונד מתועדים לראשונה ב- 1679 בקשר לבן איזק בליץ (Ben Isaac Blitz), בן העיר, שהביא לדפוס ספר תנ"ך באמסטרדאם.

בית ספר יהודי נזכר בויטמונד ב- 1750. בית כנסת נבנה ב- 1816.

אחרי הפיכת 1848 היו היהודים שותפים לחיי החברה בעיר, וב- 1852 נהיו חברים ב"כוח ההגנה המקומי".

ב- 1872 חיו בוויטמונד 17 משפחות יהודיות.

בשעת 1911 נהרס בית המחסה של עניי הקהילה, ובמקומו הוקם בית ספר. בקהילה פעלו חוג נשים לסעד וקופת גמילות חסדים.

כמה מיהודי ויטמונד סחרו בטקסטיל והיו להם חנויות משלהם. ב- 1905 הקים היהודי מוריץ נוימארק מוויטמונד מפעל ההתכה בשם "הוחופנוורק" HOCHOFENWERK בעיר ליבק LUEBEK, והיה מנהלו הראשון.

ב- 1933, השנה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בוויטמונד 50 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרעות "ליל הבדולח" של 9 בנובמבר 1938, נאלצה הקהילה היהודית למכור את בית הכנסת, והבניין נהרס כעבור זמן. 20 יהודים הצליחו להגר לארצות הברית עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). רבים מאלה שנשארו בוויטמונד שולחו למחנות השמדה וניספו באושוויץ או בסוביבור SOBIBOR.

בשנת 1940 חדלה הקהילה היהודית בוויטמונד להתקיים.

נורדן

Norden

עיר במחוז אוריך בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

העיר ממוקמת על חוף הים הצפוני, במזרח פריזיה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1255; שיא האוכלוסייה היהודית: 329 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 204.

ב-1804 הקימה הקהילה היהודית בנורדן בית כנסת חדש ברחוב "דרך בית הכנסת" 1 (Synagogenweg 1); בבניין אחר שוכנו בית ספר ומקווה, המקווה היה במרתף. לבסוף, לאחר 1858, הוקם בנורדן בית ספר יהודי ציבורי. מקום מושב רבנות המחוז היה באמדן הסמוכה (Emden). בשנת 1933, הקהילות היהודיות הייג' (Hage), מריינהאפה (Marienhafe), נורדרניי (Norderney) ואופגנט-שוט (Upgant-Schott) היו מסונפות לנורדן. 70 יהודים עזבו את העיר עד נובמבר 1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת, ולאחר מכן האשימו את המורה ואת השרת של בית הכנסת בפשע; יחד עם יהודים מקומיים רבים אחרים נעצרו. הנזק נאמד בכ-150,000 רייכסמרקים. 66 יהודים היגרו למקומות בטוחים. לפחות 94 נִספו בגטאות ובמחנות הריכוז במזרח אירופה, ביניהם אחדים שברחו להולנד. שלושה מיהודי נורדן התאבדו.

שלושה ניצולים יהודים (שתי נשים וגבר אחד) חזרו לנורדן לאחר המלחמה; בית הכנסת שימש אז כמוסך. ב-1987 הוקמה באתר אנדרטה. בית הקברות – שהורחב לאחר השואה – חולל בשנת 1978 ושוב בשנת 1981.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

יאבר

Jever

עיר הבירה של מחוז פריזלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה. 

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-15; שיא האוכלוסייה היהודית: 219 בשנת 1880 או בסביבתה; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 98.

בשנת 1880, רבים מיהודי יאבר התפרנסו מסחר בבקר וכסוחרים (של טקסטיל וטבק). על פי רישומים, בעיר גרו גם פונדקאי יהודי ואיכר יהודי. בשנת 1779 הקימה הקהילה חדר תפילה ובית קברות. בית הקברות היה ממוקם בדרך לקליוונס (Cleverns) והורחב בשנת 1841 (קבורות נערכו בנוישטטגדנס (Neustadtgoedens) לפני 1841). בית הכנסת, שנבנה בשנת 1801 ברחוב דרך המים (Wasserfortstrasse), הוחלף בבניין גדול יותר בשנת 1880. המורה היהודי בבית הספר ביאבר שימש גם כשוחט וכחזן. יהודי ג'בר תמכו בארגוני נשים, צדקה, במקהלה, בחוג ספרותי ובסניף של התנועה הציונית.

בתים ועסקים יהודיים נבזזו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ו-15 יהודים מקומיים גורשו למחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן; בית הקברות היהודי של יאבר הושחת, ובית הכנסת הוצת, והבניין נשרף לחלוטין. מאוחר יותר, בשנת 1939, חורבות בית הכנסת נמכרו לקבלן ונהרסו. בין 63 ל-77 מיהודי יאבר נרצחו בשואה.

מספר יהודים חזרו ליאבר לאחר המלחמה, ובית העלמין שוחזר. עד שנת 1951 מחנה עקורים סמוך איכלס כ-1,500 ניצולים יהודים ממחנה הריכוז הנאצי ברגן-בלזן. בשנת 1950 הוקם בניין מסחרי באתר בית הכנסת לשעבר; בשנת 1978 הוצמד למבנה לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.