קהילת יהודי אמדן

Samson Weiss (1910-1990), rabbi, born in Emden, Germany. He was ordained rabbi at Mir yeshiva. He headed the Hebrew department of the Jewish teachers' college in Wuerzburg before moving to the United States in 1938. In the US he taught at the Ner Israel yeshiva in Baltimore (1938-40), directed Yeshivath Beth Yehudah in Detroit (1941-44) and was rabbi of Congregation Orach Chaim in New York from 1944. He organized Torah Umesorah, a national association for the promotion of Hebrew day schools. From 1947 he directed the National Council of Young Israel and from 1956 was executive vice-president of the Union of Orthodox Jewish Congregations in America. In 1972 Weiss settled in Israel.

Jacob Emden (1697-1776), rabbi, born in Altona, son of Tsevi Hirsch Ashkenazi (Hakham Tsevi). He took his surname from the town where he officiated as rabbi from 1728 to 1733, although he preferred to use the Hebrew acronym Yavets (i.e. Yaakov ben Tsevi). He had a difficult personal life losing two wives in quick succession and several children. He became an unrelenting opponent of Shabbateanism, the pseudo-messianic movement founded by Shabbetai Tsevi. In 1733 he returned to Altona and engaged in business. From 1744 Emden ran a printing press publishing many works reflecting his own interests and outspoken attitudes. These included his own responsa and an annotated prayer book close to the Sephardi tradition. From 1751 he engaged in a bitter battle with Jonathan Eybeschutz, rabbi of Altona-Hamburg-Wandsbeck, whom he accused of being a secret Shabbatean. The conflict had repercussions throughout Europe. Emden's autobiography contains much useful information about the social and religious history of his time.

Aryeh Leib Ben Hayyim (1741-1809), rabbi, born in Breslau (now Wroclaw, Poland), he lived from childhood in Lissa (now Leszno, Poland) and then was rabbi first in Berlin, then in Emden before moving to Rotterdam in 1781 and remaining there for the rest of his life. A distinguished Talmudist, many noted rabbis addressed to him their queries. His responsa demonstrate a tendency to independent thinking. He also wrote prayers.

הרן

הרן על נהר אמס

Haren on Ems

עיירה במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-1766; שיא האוכלוסייה היהודית: 37 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 28.

למרות שיהודי הרן על אמס הקימו חדר תפילה בבית משפחת מאירינג (Meyering) בשנת 1810, לעתים תכופות הם התקשו לאסוף מניין. מורה הועסק בשנת 1825, אך מספרם הנמוך של הנרשמים שכנעו את הקהילה, בשנת 1832, לשלוח את ילדיה לבית הספר הכללי; אף על פי כן, מורים (בדרך כלל ממפן (Meppen) לימדו ילדים יהודים תורה משנת 1883 ועד 1930. למרות שאיננו יודעים מתי הוקם בית העלמין היהודי הישן של הרן – הרישומים מצביעים על תאריך מוקדם – אנו יודעים בוודאות שהוא הוחלף בבית קברות חדש (שנמצא צפונית לעיר) בשנת 1907; זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1909, נחנך בית כנסת בפשברג (Zum Pascheberg). רבנות המחוז הייתה באמדן (Emden).

ב"ליל הבדולח" (8 בנובמבר, 1938) פרצו כוחות ס"א ומנהיג הנאצים של המחוז לבית הכנסת והציתו אותו; לאחר מכן הם בזזו עסקים יהודיים ורכוש פרטי. גברים יהודים נעצרו ונכלאו במחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן למשך מספר שבועות. בסוף שנת 1938 עזבו שישה יהודים את הרן, מתוכם חמישה עברו להתגורר במקומות אחרים בגרמניה. תשעה עשר יהודים עדיין התגוררו בהרן בשנת 1939; שישה נשלחו לריגה בשנת 1941; וחמישה הועברו ל"בית היהודים" בלינגן, ומשם גורשו למחנה ריכוז נאצי. בסך הכול, שישה יהודים מקומיים הצליחו להגר לאחר 1933 (שלושה לארצות הברית ושלושה לארגנטינה). לא ידוע כמה יהודים מקומיים נִספו בשואה.

מאוחר יותר הוקמה כנסייה לותרנית באתר בית הכנסת לשעבר. באתר בית הכנסת ובבית העלמין היהודי נחשפו אנדרטאות בשנת 1981 וב-1988, בהתאמה. אנדרטת "אבני נגף" מנציחה 22 תושבים יהודים לשעבר של הרן על אמס.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

נוינהאוס

Neuenhaus

עיר במחוז גראפשאפט-בנתהיים בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1685; שיא האוכלוסייה היהודית: 47 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: אין מידע.

עיר זו מכונה במקורות שונים ניינהאוס, או ולדהאוזן (Veldhausen). כיום, ולדהאוזן הוא מחוז של נוינהאוס. למרות שהקהילה היהודית של נוינהאוס הקימה בית כנסת ברחוב קלינקהאמר (Klinkhamerstrasse) במהלך 1847 עד 1858, רק בשנת 1913 הוקמה קהילת בתי כנסת בשיתוף עם הקהילות היהודיות הקטנות יותר באולסן, ולדהאוזן ואמליכהיים (Emlichheim). בשנת 1856 הקימה הקהילה בית ספר בנורדהורן; מאוחר יותר, בשנת 1896, נפתח לבסוף בית ספר יהודי בנוינהאוס. בתיעוד מוזכר כי בית קברות הוקדש בנוינהאוס במאה ה-17, אך הקבורה המוקדמת ביותר הידועה נערכה בו בשנת 1769. נוינהאוס השתייכה לרבנות המחוז באמדן (Emden).

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), בית הכנסת נבזז, בתי עסק בבעלות יהודים הושחתו וגברים יהודים גורשו לזקסנהאוזן, שם נכלאו במשך מספר שבועות. למחרת, הגיעה אישה נוצרייה למטה הנאצי המקומי ומחתה בזעם והסירה את המדליה שאמה קיבלה לאחר מות בנה במלחמת העולם הראשונה. רק אחרי "ליל הבדולח" החלו יהודים רבים לעזוב את נוינהאוס; חלקם ברחו להולנד. היהודים שנותרו הועברו בסופו של דבר לבית משפחת רייז. ב-7 ביולי 1942 נפטר בן למשפחת רייז; וב-29 ביולי 1942 גורשו האחרים, ככל הנראה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט – איש מהם לא שרד. מהתיעוד עולה כי רק יהודי מקומי אחד שרד את המלחמה והפך את נוינהאוס לאחת הקהילות שנפגעו הכי קשה בסקסוניה התחתונה.

בשנת 1977 נחשף לוח זיכרון באתר בית הכנסת לשעבר.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

נורדן

Norden

עיר במחוז אוריך בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

העיר ממוקמת על חוף הים הצפוני, במזרח פריזיה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1255; שיא האוכלוסייה היהודית: 329 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 204.

ב-1804 הקימה הקהילה היהודית בנורדן בית כנסת חדש ברחוב "דרך בית הכנסת" 1 (Synagogenweg 1); בבניין אחר שוכנו בית ספר ומקווה, המקווה היה במרתף. לבסוף, לאחר 1858, הוקם בנורדן בית ספר יהודי ציבורי. מקום מושב רבנות המחוז היה באמדן הסמוכה (Emden). בשנת 1933, הקהילות היהודיות הייג' (Hage), מריינהאפה (Marienhafe), נורדרניי (Norderney) ואופגנט-שוט (Upgant-Schott) היו מסונפות לנורדן. 70 יהודים עזבו את העיר עד נובמבר 1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת, ולאחר מכן האשימו את המורה ואת השרת של בית הכנסת בפשע; יחד עם יהודים מקומיים רבים אחרים נעצרו. הנזק נאמד בכ-150,000 רייכסמרקים. 66 יהודים היגרו למקומות בטוחים. לפחות 94 נִספו בגטאות ובמחנות הריכוז במזרח אירופה, ביניהם אחדים שברחו להולנד. שלושה מיהודי נורדן התאבדו.

שלושה ניצולים יהודים (שתי נשים וגבר אחד) חזרו לנורדן לאחר המלחמה; בית הכנסת שימש אז כמוסך. ב-1987 הוקמה באתר אנדרטה. בית הקברות – שהורחב לאחר השואה – חולל בשנת 1978 ושוב בשנת 1981.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.

דורנום

Dornum

כפר סמוך לעיר אוריך (Aurich), במחוז פריסיה המזרחית, במחוז סקסוניה התחתונה, גרמניה.

משפחה יהודית אחת ישבה בדורנום במחצית הראשונה של המאה ה-17. עם זאת, רק למשפחה יהודית אחת ניתנה זכות להתיישבות בדורנום. בשיטפון גדול, בשנת 1717, שהציף את הכפר, נספו 20% מהתושבים ונזק רב נגרם לחקלאות. אחרי האירוע הזה ניתנה רשות ליהודים להתיישב במקום, כדי להחיות את הכלכלה. ב-1730 כבר ישבו בדורנום עשר משפחות יהודיות. מספרם עלה ל-18 משפחות ב-1903 (10% מכלל האוכלוסייה). בתחילת המאה ה-20, הכלכלה והתיעוש הגדול גרם ליהודים רבים לעזוב את דורנום ולעבור לערים גדולות יותר. מספרם ירד ל-12 משפחות בשנת 1927 ול-10 ב-1933. בין היהודים שעזבו את דורנום הייתה מינה שונברג (Minnie Schoenberg), שהיגרה עם הוריה לארצות הברית בשנת 1879. שלושת בניה, שהיו שחקנים, התפרסמו כ"האחים מרקס".

רוב יהודי דורנום התפרנסו כמגדלי בקר וכסוחרים, והיו גם כמה קצבים יהודים בכפר. בין השנים 1807-1744 הם חיו תחת השלטון הפרוסי אשר הגביל את מגוון המקצועות שלהם כמו גם את זכויות התיישבותם. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, מספר יהודי הקהילה בדורנום היה 52 נפשות.

תקופת השואה

רוב יהודי דורנום נרצחו בכפר או במחנות שאליהם נשלחו בידי הנאצים, זמן מה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בשנת 1940 גורש מהכפר היהודי האחרון והקהילה חדלה להתקיים.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

לר

Leer

עיירה במחוז לר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1611; שיא האוכלוסייה היהודית: 306 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה.

בשנת 1925 התגוררו בלר 289 יהודים והפכו את הקהילה לשלישית בגודלה במזרח פריסלנד (Friesland). בלר היה בית קברות יהודי באמצע המאה ה-17. הקבורה האחרונה שנערכה שם לפני השואה התקיימה ב-11 ביוני 1939.

בית ספר יהודי הוקם ברחוב הדובדבן (Kirchstrasse) בין השנים 1850-1840; מאוחר יותר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, הקהילה פתחה בית ספר חדש – בבניין הייתה דירה עבור המורה – בדייכשטראסה (כיום, Ubbo-Emmius-Strasse 14). בית הכנסת ברחוב הייספלדר (Heisfelder) נחנך בשנת 1885.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת. יהודים מליר ומהסביבה רוכזו במתחם הירידים; מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים, אך הגברים נשלחו (דרך אולדנבורג) לזקסנהאוזן, שם הם נכלאו עד סוף דצמבר 1938 (אולי ינואר 1939). בסוף ינואר 1940 הצטוו יהודי המקום לעזוב את מזרח פריסלנד עד ה-1 באפריל 1940. עד אז הוחרמו נכסים יהודיים, ויהודים הוכרחו לעבור לגטו שנמצא בפינת הרחובות גרונינגר וקמפּ (Groninger and Kamp). בית הספר היהודי נסגר ב-23 בפברואר 1940, והגטו חוסל ב-23 באוקטובר 1941. במרץ 1943 קנתה העירייה את בית העלמין היהודי, ולאחר מכן, במאי אותה שנה, עובדי כפייה הולנדים נאלצו לעקור את המצבות מהחלק העתיק ביותר בבית העלמין היהודי.

כ-20 עד 30 מיהודי לר שרדו את המלחמה. מרים הרמן, אחת הניצולות, גורשה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-10 בפברואר 1945. כמעט 90% מיהודי הקהילה נספו בשואה.

לאחר המלחמה נמצא לוח אבן הנושא את עשרת הדיברות – שפעם היה תלוי מעל דלת בית הכנסת – בגן ירק סמוך. בשנת 1984 הועבר הלוח לבית הכנסת איחוד-שיבת-ציון ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

בשנים 1946 עד 1985 נקברו שישה יהודים בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי, שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 1953. לוחות זיכרון הוקמו באתר בית הכנסת לשעבר (ב- 12 בספטמבר, 1961) ובבית העלמין.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.