דלג לתוכן האתר >

קהילת יהודי הרן

הרן

הרן על נהר אמס

Haren on Ems

עיירה במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-1766; שיא האוכלוסייה היהודית: 37 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 28.

למרות שיהודי הרן על אמס הקימו חדר תפילה בבית משפחת מאירינג (Meyering) בשנת 1810, לעתים תכופות הם התקשו לאסוף מניין. מורה הועסק בשנת 1825, אך מספרם הנמוך של הנרשמים שכנעו את הקהילה, בשנת 1832, לשלוח את ילדיה לבית הספר הכללי; אף על פי כן, מורים (בדרך כלל ממפן (Meppen) לימדו ילדים יהודים תורה משנת 1883 ועד 1930. למרות שאיננו יודעים מתי הוקם בית העלמין היהודי הישן של הרן – הרישומים מצביעים על תאריך מוקדם – אנו יודעים בוודאות שהוא הוחלף בבית קברות חדש (שנמצא צפונית לעיר) בשנת 1907; זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1909, נחנך בית כנסת בפשברג (Zum Pascheberg). רבנות המחוז הייתה באמדן (Emden).

ב"ליל הבדולח" (8 בנובמבר, 1938) פרצו כוחות ס"א ומנהיג הנאצים של המחוז לבית הכנסת והציתו אותו; לאחר מכן הם בזזו עסקים יהודיים ורכוש פרטי. גברים יהודים נעצרו ונכלאו במחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן למשך מספר שבועות. בסוף שנת 1938 עזבו שישה יהודים את הרן, מתוכם חמישה עברו להתגורר במקומות אחרים בגרמניה. תשעה עשר יהודים עדיין התגוררו בהרן בשנת 1939; שישה נשלחו לריגה בשנת 1941; וחמישה הועברו ל"בית היהודים" בלינגן, ומשם גורשו למחנה ריכוז נאצי. בסך הכול, שישה יהודים מקומיים הצליחו להגר לאחר 1933 (שלושה לארצות הברית ושלושה לארגנטינה). לא ידוע כמה יהודים מקומיים נִספו בשואה.

מאוחר יותר הוקמה כנסייה לותרנית באתר בית הכנסת לשעבר. באתר בית הכנסת ובבית העלמין היהודי נחשפו אנדרטאות בשנת 1981 וב-1988, בהתאמה. אנדרטת "אבני נגף" מנציחה 22 תושבים יהודים לשעבר של הרן על אמס.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

לינגן אן דר אמס

Lingen an der Ems

עיר במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1693; שיא האוכלוסייה היהודית: 112 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 40.

קהילת בית הכנסת של לינגן, שנוסדה בשנת 1869, הקימה בית כנסת ב-19 בספטמבר 1878. הרבנות המחוזית שכנה באמדן (Emden). בית הספר היהודי של לינגן הוקם בשלבים בין השנים 1875 ו-1878; משנת 1878 עד 1890, ושוב מ-1902 ואילך, בבית הספר למדו לימודי דת בלבד. למרות שהתיעוד הראשון על מקווה הוא מתאריכים 1924 או 1925, סביר להניח שהמקווה התקיים שם הרבה לפני המאה ה-20. בבית העלמין, התאריך על המצבה העתיקה ביותר הוא משנת 1771. בשנת 1933 הקהילה עדיין ניהלה חברה קדישא (נוסדה בשנת 1880), מקהלה מעורבת וארגון רווחה יהודי. זמן קצר אחרי חצות ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א מקומיים את בית הכנסת. שישה גברים יהודים נעצרו וגורשו למחנה הריכוז הנאצי בוכנוואלד. למרות ששני שלישים מהאוכלוסייה היהודית היגרו בשנים 1933 עד 1939, רק שמונה הצליחו להגיע למקומות בטוחים; רוב אלה שברחו לבלגיה או להולנד נתפסו וגורשו לאושוויץ או למחנות המוות הנאציים סוביבור, שם הם נרצחו. מתוך 15 היהודים שעדיין התגוררו בלינגן, בסוף שנת 1939, 2 היגרו לארצות הברית; האחרים גורשו לריגה, טרזיינשטאט או אושוויץ בדצמבר 1941, שם נִספו כולם פרט לאחד. חלקת בית הכנסת לשעבר נמכרה ב-1940, ומאכלסת כיום בניין מגורים. בחלקה הסמוכה נחשפו לוח זיכרון ואנדרטה בשנת 1977 וב-1986, בהתאמה; האנדרטה הועברה לאתר של בית הספר היהודי לשעבר ב-8 בנובמבר 1998.

דרך גרטרוד (Gertrude weg), שם הרחוב שבו עמד בעבר בית הכנסת, שונה לשם "רחוב בית הכנסת" (Synagogenstrasse). מאז 1978 העיר מנציחה את השואה בטקס שנתי. כעת העירייה מטפחת את בית העלמין, שהוחזר לקהילה היהודית בסקסוניה התחתונה, בשנת 1958. בית העלמין הושחת ב-1958, ב-1973-1972, ב-1975 ושוב בשנת 2002.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

מפן

Meppen

עיר ומקום מושב מחוז אמסלנד (Emsland) בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: אינה ידועה; שיא האוכלוסייה היהודית: 95 ב-1871; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 49.

בתיעוד מוקדם הזמין ביותר על נוכחות יהודית במפן מוזכר שמו של פייבלמן זוסמן (Fiebelmann Susmann) מהלטרן (Haltern). בשנת 1849 חנכו יהודי מפן בית כנסת ברחוב נגלסהוף (Nagelshof) 17, בחלקו האחורי הם בנו כיתה ודירה למורה. המורה הראשון נשכר בשנת 1816. במפן היה בית ספר יהודי החל משנת 1851 עד (בערך) 1921. ברשומות מ-1896 ומ-1901 מוזכר בית ספר לתלמוד תורה; לאחר 1860 ניהלה הקהילה ארגון נשים יהודיות.

בנובמבר 1938 יצאו מהעיר 26 יהודים, 7 מהם היגרו מגרמניה. ב-10 בנובמבר 1938, בארבע לפנות בוקר, קיבל מנהיג ס"א פקודות לשרוף את בית הכנסת ולעצור את הגברים היהודים שנותרו, שנכלאו אז בזקסנהאוזן (אחד נשלח למחנה הריכוז הנאצי בוכנוולד). לפני שנשלח לזקסנהאוזן הצליח אחד הגברים להציל מגן תורה מהאפר; הוא הביא אותו עמו כשהיגר לקליפורניה, שם הוא מוצג כעת בבית כנסת. לפחות 12 מיהודי מפן נִספו בשואה.

ב-1996 הוצבה אבן זיכרון בסמוך לאתר בית הכנסת. כיום קיים במקום בניין מגורים. בית העלמין היהודי של מפן הושחת בשנת 1952 ושוב בשנת 1987/88.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

הרצלקה

Herzlake

כפר במחוז אמסלנד בסקסוניה תחתונה, גרמניה, סמוך לגבול הולנד

למעלה מ- 400 שנה חיה בכפר משפחת מאייר (Mayer), משפחה יהודית יחידה בין נוצרים. המשפחה עסקה בחקלאות ובסחר בהמות. קשרים בין המשפחה ליהודים אחרים בכפרי הסביבה התקיימו רק בימי חג ומועד ובטקסים יהודיים. הרב של אמדן ביקר אצל המשפחה אחת לשנה, יעץ להם בענייני דת ובדק את כשרות כלי השחיטה. במקום היה בית כנסת על אף שלא היה מניין. למשפחה היה בית עלמין משלה. בני המשפחה שמקו מצוות, למרות היותם מבודדים בסביבה נוצרית, ובמשך 15 דורות לא התבוללו.

היחסים הטובים ששררו בין משפחת מאייר לבין שכניהם הנוצריים איפשרו את ישיבתה במקום במשך 400 שנה.


תקופת השואה

רק ב- 1938 היו בכפר גלויי אנטישמיות, והבן, משה, נעצר. אחרי שיחרורו החליט להגשים את מאוויו הציוניים ועלה לארץ ישראל. שאר בני המשפחה סרבו לעזוב את הכפר, כי לא רצו לוותר על אדמותיהם. שתי בנות משפחה נוספות עלו והצטרפו לקיבוץ טירת-צבי. הורי המשפחה שנשארו בכפר נרצחו בידי הנאצים.

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי הרן

הרן

הרן על נהר אמס

Haren on Ems

עיירה במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-1766; שיא האוכלוסייה היהודית: 37 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 28.

למרות שיהודי הרן על אמס הקימו חדר תפילה בבית משפחת מאירינג (Meyering) בשנת 1810, לעתים תכופות הם התקשו לאסוף מניין. מורה הועסק בשנת 1825, אך מספרם הנמוך של הנרשמים שכנעו את הקהילה, בשנת 1832, לשלוח את ילדיה לבית הספר הכללי; אף על פי כן, מורים (בדרך כלל ממפן (Meppen) לימדו ילדים יהודים תורה משנת 1883 ועד 1930. למרות שאיננו יודעים מתי הוקם בית העלמין היהודי הישן של הרן – הרישומים מצביעים על תאריך מוקדם – אנו יודעים בוודאות שהוא הוחלף בבית קברות חדש (שנמצא צפונית לעיר) בשנת 1907; זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1909, נחנך בית כנסת בפשברג (Zum Pascheberg). רבנות המחוז הייתה באמדן (Emden).

ב"ליל הבדולח" (8 בנובמבר, 1938) פרצו כוחות ס"א ומנהיג הנאצים של המחוז לבית הכנסת והציתו אותו; לאחר מכן הם בזזו עסקים יהודיים ורכוש פרטי. גברים יהודים נעצרו ונכלאו במחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן למשך מספר שבועות. בסוף שנת 1938 עזבו שישה יהודים את הרן, מתוכם חמישה עברו להתגורר במקומות אחרים בגרמניה. תשעה עשר יהודים עדיין התגוררו בהרן בשנת 1939; שישה נשלחו לריגה בשנת 1941; וחמישה הועברו ל"בית היהודים" בלינגן, ומשם גורשו למחנה ריכוז נאצי. בסך הכול, שישה יהודים מקומיים הצליחו להגר לאחר 1933 (שלושה לארצות הברית ושלושה לארגנטינה). לא ידוע כמה יהודים מקומיים נִספו בשואה.

מאוחר יותר הוקמה כנסייה לותרנית באתר בית הכנסת לשעבר. באתר בית הכנסת ובבית העלמין היהודי נחשפו אנדרטאות בשנת 1981 וב-1988, בהתאמה. אנדרטת "אבני נגף" מנציחה 22 תושבים יהודים לשעבר של הרן על אמס.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

אמדן

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

לינגן

לינגן אן דר אמס

Lingen an der Ems

עיר במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1693; שיא האוכלוסייה היהודית: 112 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 40.

קהילת בית הכנסת של לינגן, שנוסדה בשנת 1869, הקימה בית כנסת ב-19 בספטמבר 1878. הרבנות המחוזית שכנה באמדן (Emden). בית הספר היהודי של לינגן הוקם בשלבים בין השנים 1875 ו-1878; משנת 1878 עד 1890, ושוב מ-1902 ואילך, בבית הספר למדו לימודי דת בלבד. למרות שהתיעוד הראשון על מקווה הוא מתאריכים 1924 או 1925, סביר להניח שהמקווה התקיים שם הרבה לפני המאה ה-20. בבית העלמין, התאריך על המצבה העתיקה ביותר הוא משנת 1771. בשנת 1933 הקהילה עדיין ניהלה חברה קדישא (נוסדה בשנת 1880), מקהלה מעורבת וארגון רווחה יהודי. זמן קצר אחרי חצות ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א מקומיים את בית הכנסת. שישה גברים יהודים נעצרו וגורשו למחנה הריכוז הנאצי בוכנוואלד. למרות ששני שלישים מהאוכלוסייה היהודית היגרו בשנים 1933 עד 1939, רק שמונה הצליחו להגיע למקומות בטוחים; רוב אלה שברחו לבלגיה או להולנד נתפסו וגורשו לאושוויץ או למחנות המוות הנאציים סוביבור, שם הם נרצחו. מתוך 15 היהודים שעדיין התגוררו בלינגן, בסוף שנת 1939, 2 היגרו לארצות הברית; האחרים גורשו לריגה, טרזיינשטאט או אושוויץ בדצמבר 1941, שם נִספו כולם פרט לאחד. חלקת בית הכנסת לשעבר נמכרה ב-1940, ומאכלסת כיום בניין מגורים. בחלקה הסמוכה נחשפו לוח זיכרון ואנדרטה בשנת 1977 וב-1986, בהתאמה; האנדרטה הועברה לאתר של בית הספר היהודי לשעבר ב-8 בנובמבר 1998.

דרך גרטרוד (Gertrude weg), שם הרחוב שבו עמד בעבר בית הכנסת, שונה לשם "רחוב בית הכנסת" (Synagogenstrasse). מאז 1978 העיר מנציחה את השואה בטקס שנתי. כעת העירייה מטפחת את בית העלמין, שהוחזר לקהילה היהודית בסקסוניה התחתונה, בשנת 1958. בית העלמין הושחת ב-1958, ב-1973-1972, ב-1975 ושוב בשנת 2002.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

מפן

מפן

Meppen

עיר ומקום מושב מחוז אמסלנד (Emsland) בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: אינה ידועה; שיא האוכלוסייה היהודית: 95 ב-1871; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 49.

בתיעוד מוקדם הזמין ביותר על נוכחות יהודית במפן מוזכר שמו של פייבלמן זוסמן (Fiebelmann Susmann) מהלטרן (Haltern). בשנת 1849 חנכו יהודי מפן בית כנסת ברחוב נגלסהוף (Nagelshof) 17, בחלקו האחורי הם בנו כיתה ודירה למורה. המורה הראשון נשכר בשנת 1816. במפן היה בית ספר יהודי החל משנת 1851 עד (בערך) 1921. ברשומות מ-1896 ומ-1901 מוזכר בית ספר לתלמוד תורה; לאחר 1860 ניהלה הקהילה ארגון נשים יהודיות.

בנובמבר 1938 יצאו מהעיר 26 יהודים, 7 מהם היגרו מגרמניה. ב-10 בנובמבר 1938, בארבע לפנות בוקר, קיבל מנהיג ס"א פקודות לשרוף את בית הכנסת ולעצור את הגברים היהודים שנותרו, שנכלאו אז בזקסנהאוזן (אחד נשלח למחנה הריכוז הנאצי בוכנוולד). לפני שנשלח לזקסנהאוזן הצליח אחד הגברים להציל מגן תורה מהאפר; הוא הביא אותו עמו כשהיגר לקליפורניה, שם הוא מוצג כעת בבית כנסת. לפחות 12 מיהודי מפן נִספו בשואה.

ב-1996 הוצבה אבן זיכרון בסמוך לאתר בית הכנסת. כיום קיים במקום בניין מגורים. בית העלמין היהודי של מפן הושחת בשנת 1952 ושוב בשנת 1987/88.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סכסוניה התחתית

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

הרצלקה

הרצלקה

Herzlake

כפר במחוז אמסלנד בסקסוניה תחתונה, גרמניה, סמוך לגבול הולנד

למעלה מ- 400 שנה חיה בכפר משפחת מאייר (Mayer), משפחה יהודית יחידה בין נוצרים. המשפחה עסקה בחקלאות ובסחר בהמות. קשרים בין המשפחה ליהודים אחרים בכפרי הסביבה התקיימו רק בימי חג ומועד ובטקסים יהודיים. הרב של אמדן ביקר אצל המשפחה אחת לשנה, יעץ להם בענייני דת ובדק את כשרות כלי השחיטה. במקום היה בית כנסת על אף שלא היה מניין. למשפחה היה בית עלמין משלה. בני המשפחה שמקו מצוות, למרות היותם מבודדים בסביבה נוצרית, ובמשך 15 דורות לא התבוללו.

היחסים הטובים ששררו בין משפחת מאייר לבין שכניהם הנוצריים איפשרו את ישיבתה במקום במשך 400 שנה.


תקופת השואה

רק ב- 1938 היו בכפר גלויי אנטישמיות, והבן, משה, נעצר. אחרי שיחרורו החליט להגשים את מאוויו הציוניים ועלה לארץ ישראל. שאר בני המשפחה סרבו לעזוב את הכפר, כי לא רצו לוותר על אדמותיהם. שתי בנות משפחה נוספות עלו והצטרפו לקיבוץ טירת-צבי. הורי המשפחה שנשארו בכפר נרצחו בידי הנאצים.