יעקב אמדן
Jacob Emden (1697-1776), rabbi, born in Altona, son of Tsevi Hirsch Ashkenazi (Hakham Tsevi). He took his surname from the town where he officiated as rabbi from 1728 to 1733, although he preferred to use the Hebrew acronym Yavets (i.e. Yaakov ben Tsevi). He had a difficult personal life losing two wives in quick succession and several children. He became an unrelenting opponent of Shabbateanism, the pseudo-messianic movement founded by Shabbetai Tsevi. In 1733 he returned to Altona and engaged in business. From 1744 Emden ran a printing press publishing many works reflecting his own interests and outspoken attitudes. These included his own responsa and an annotated prayer book close to the Sephardi tradition. From 1751 he engaged in a bitter battle with Jonathan Eybeschutz, rabbi of Altona-Hamburg-Wandsbeck, whom he accused of being a secret Shabbatean. The conflict had repercussions throughout Europe. Emden's autobiography contains much useful information about the social and religious history of his time.
אמדן
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שמות משפחה אלה קשורים בשמה של העיר אמדן במערב גרמניה. על פי האגדה, היהודים הגיעו לאמדן בעת העתיקה, כגולים לאחר חורבן בית המקדש הראשון, וכעבדים שהובאו לשם ע"י הלגיונים הרומים לאחר חורבן בית המקדש השני. התיעוד הראשון על נוכחות יהודית בעיר אמדן שייך למחצית השנייה של המאה ה-16.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אמדן כוללים את המקובל הרב יעקוב אמדן (1776-1697), אשר שימש כרב באמדן בין השנים 1733-1723, וזכור כסמכות בהלכה ומתנגד חריף של השבתאים.
במאה ה-20, אמדן מתועד כשם משפחה יהודי עם ו. ה. אמדן, אשר שירת בצבא אוסטרליה בזמן מלחמת העולם השנייה , ועם הרברט אמדן מפורט, גרמניה, אשר נספה במחנה ההשמדה הגרמני באיזביצה בזמן מלחמת העולם השנייה.
אמבדן מתועד כשם משפחה יהודי עם הרופא, המחבר והמתרגם אלעזר שלומה פון אמבדן, הידוע גם בשם לזר לוי, אשר חי בגרמניה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.
אשכנזי, צבי הירש בן יעקב "חכם צבי"
(אישיות)יליד מוראביה. אשתו ובנו נהרגו בעת המצור ההבסבורגי על בודה. הוא עצמו נמלט לסראייבו, אז תחת שלטון עות'מאני, והתמנה על ידי הספרדים לחכם. בשנים 1688 – 1709 התגורר באלטונה, גרמניה, שם יצא שמו כלמדן ופוסק גדול, שענה על שאלות רבות שהפנו אליו יהודים מכל אירופה. בשנת 1707 נבחר אשכנזי לרב הקהילה המשולשת אלטונה-המבורג-וונדסבק וב- 1710 נתמנה לרב ראשי של הקהילה האשכנזית באמסטרדם, שם יצאו לאור השו"תים שלו, ב- 12 כרכים (1712). עימות בנושא אדם שנחשד בשבתאות גרם לו לעזוב את אמסטרדם ב- 1714 ולעבור ללמברג (היא לבוב) בפולין. בנו היה יעקב אמדן.
יעקב יהושע הירש פאלר בן צבי
(אישיות)Yaakov Yehoshua Hirsch Falk Ben Tsevi (1680-1756), rabbi and Talmudist, born in Krakow, Poland. He studied in yeshivot and then took up residence in Lvov (now Lviv, Ukraine) where he was inspector to the Talmud Torah. In 1702 he was saved from an explosion which killed most of his family and he vowed to devote his life to study. He then served as rabbi in Tarlow, Kurow and Lesko before becoming rabbi in Lvov (1718) where he established a distinguished yeshiva. However he aroused controversy in the community and had to leave. He lived for some years in Buczacz (Buchach) and then was rabbi in Berlin (1730-1734), Metz (1734-1741) and Frankfurt (1741-1751). Here he encountered opposition because of his support for Jacob Emden in his controversy with Yonatan Eibeschuetz so he went to live as a private individual in Worms. He was one of the greatest scholars of his generation and his halakhic decisions were widely accepted. He wrote various works, best-known being Pene Yehoshua, novellae on the Talmud.
אמדן
(מקום)אמדן
Emden
עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה.
מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.
בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.
אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.
בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.
בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).
בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.
בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.
אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.
אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.
אלטונה
(מקום)נמל דיג, משנת 1938 בתחום העיר האמבורג גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.
בשנים 1864-1640 השתייך המקום לדנמארק.
בתחילת המאה ה-18 עברו לאלטונה יהודים יוצאי פורטוגל, שהתגוררו עד אז בהאמבורג, והתיישבו בצד האשכנזים שהגיעו למקום בסוף המאה ה-16 ובתחילת ה- 17. ב-1641 יסדו האשכנזים את מוסדות הקהילה, על סמך היתר ממלך דנמארק, וכעבור שלש שנים התאחדה הקהילה עם קהילות האמבורג וואנדזק בברית הקהילות אה"ו. ב-1649 הצטרפו לקהילה המאוחדת פליטי-חרב מפולין שגורשו מהאמבורג. הברית פורקה בשנות השישים והוקמה מחדש ב-1671. באלטונה ישב הרב הראשי, הלל בן נפתלי הרץ, ובה שכנו גם הישיבה ובית- הדין המאוחד.
במאה ה-18 האפילה אלטונה על האמבורג מבחינה חומרית ורוחנית גם יחד. ברית אה"ו התקיימה עד לכיבוש הצרפתי (1811) וכאשר סופחה העיר לפרוסיה ב-1866 התחילה קהילת האמבורג לגדול על חשבונה בקצב מהיר. אותה שנה מנתה קהילת אלטונה 2,350 נפש וב-1925 היה מספר היהודים בעיר כ-5,000 (מתוך 186,000 תושבים). עם רבני אלטונה נמנו עקיבא ורטהיים (1835-1816), יעקב אטינגר (1835- 1871), אליעזר לב (1892- 1837), מאיר לרנר (1926-1894) ויוסף קרליבך (1937-1927).
באמצע המאה ה-18 התחוללה מחלוקת מרה בין רב הקהילה המאוחדת יהונתן איבשיץ ובין מתחרהו לרבנות ר' יעקב עמדן (יעב"ץ), שפילגה קהילות ברחבי אירופה והיתה רצופה נידויים וחרמות הדדיים. ר' יהונתן איבשיץ היה נותן קמיעות כסגולה נגד מחלות ונחשב כנוטה לשבתאות; יריבו הכריז מלחמת-חרמה על תנועת שבתאי צבי ולא חסך שבטו אפילו מרבנים מפורסמים. גם השלטונות במדינה ומלומדים נוצריים מצאו לנכון להתערב בפולמוס.
באלטונה הוקם בית-דפוס עברי עוד ב-1727 וכעבור שנים אחדות הקים אפרים הקשר דפוס שני שעבר לידי עוזרו אהרן בן אליהו הכהן (הוא אהרן זצר, ה"סדר"); ב-1743 קיבל אהרן זצר לידיו את הנהלת הדפוס שייסד ר' יעקב עמדן, ובו גם ראו אור רבים מכתביו נגד ר' יהונתן איבשיץ. משה בון, אף הוא מעובדי דפוס עמדן, הקים מפעל משלו ב-1765 שפעל שנים רבות בשם דפוס האחים בון.