קהילת יהודי לר

לוח זכרון במקום בו עמד בית הכנסת בעיירה ליר,
ליד אמדן, גרמניה, שנות ה-1980
בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח", בין 9-10 בנובמבר 1938
הלוח הוצב על הבנין החדש שנבנה במקום בו עמד בית הכנסת
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יחיאל הירשברג, תל אביב)

שלושה בניניים בעיירה ליר ליד אמדן ששימשו
כגטו ליהודי המקום לשם הובאו עם תחילת המלחמה,
גרמניה, 1980 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יחיאל הירשברג, ישראל)

בית הכנסת בעיירה ליר ליד אמדן,
על הגבול עם הולנד, גרמניה, שנות ה- 1920
בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" בין ה-10-9 לנובמבר 1938
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יחיאל הירשברג, תל אביב)

בניין בית הספר היהודי לשעבר
בעיירה ליר, גרמניה, שנות ה-1980
כיום הוא משמש בנין ציבורי
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יחיאל הירשברג, תל אביב)

עיר המבצר טרזין (בגרמנית - טרזיינשטאדט) שבצפון-מערב צ'כיה הוקמה בימי הקיסר יוזף השני ונקראה על שם אמו מריה-תרזה. ב-1941 תכננו הנאצים לרכז בטרזין את רוב יהודי הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה וכן יהודים קשישים, ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות, ומשם להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה. ואכן, הם הפכו את העיר לגטו, ובין 4 לנובמבר 1941 ל-20 באפריל 1945 גירשו אליו כ-140,000 יהודים. בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא (53,000 נפש). מתוך היהודים שעברו בגטו מתו בו כ-33,000 ו-80,000 גורשו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944 נותרו בטרזין 11,000 נפש בלבד.

רוב היהודים בטרזין היו מתבוללים, רבים מהם אמנים, סופרים ומלומדים, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים: תזמורות, להקת אופרה, תיאטרון ובימות בידור וסאטירה. בהקמת הגטו ובהפעלתו ביקשו הגרמנים להסוות את השמדת יהודי אירופה מפני דעת הקהל בעולם, וזאת על ידי הצגת טרזין כיישוב יהודי לדוגמא.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

פפנבורג אן דר אמס

Papenburg an der Ems

עיר במחוז אמסלנד בסקסוניה התחתונה, גרמניה. שוכנת ליד נהר האמס.

נוכחות יהודית ראשונה: 1771; שיא האוכלוסייה היהודית: 127 ב-1890; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 71.

בשנת 1863, לאחר שבית הכנסת באשנדורף הסמוכה הפסיק לפעול, עתרו יהודי פפנבורג אן דר האמס לקבלת היתר להקים בית כנסת משלהם. ב-12 במאי 1887 נחנך בית כנסת ברחוב הופטקאנאל 51 (Hauptkanal); מאחורי בית התפילה החדש, בבניין ישן יותר, הקהילה בנתה בית ספר ודירה למורה. המקווה של פפנבורג, ששכן בבית משפחת הס ברחוב הופטקאנאל 42, שופץ בשנת 1921. אנו יודעים גם כי הרבנות המחוזית הייתה באמדן (Emden) הסמוכה, וכי משנת 1805 עד 1937 נערכו קבורות בבית קברות שני קילומטרים מצפון לאשנדורף. בשנת 1922, כאשר רק תשעה ילדים למדו בבית הספר היהודי, השלטונות באוסנברוק (Osnabrueck) סגרו אותו; בית הספר לא נפתח מחדש עד 1937.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת ואת בניין בית הספר. רכוש בבעלות יהודית הושחת ונבזז, ובית משפחת הס ועסקיה הועלו באש. גברים יהודים נעצרו ונשלחו דרך אוסנברוק למחנה הריכוז אורניינבורג (Oranienburg). ב-5 בדצמבר 1941 גורשו רוב היהודים שנותרו (חמש משפחות) לריגה. האחרונים נלקחו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-29 בינואר 1942.

אליס הס והאחיות פולק חזרו לפפנבורג לאחר השואה. 22 מתוך 71 היהודים שהתגוררו בפפנבורג בשנת 1933 נִספו בשואה. לפי יד ושם, מספר ההרוגים בפפנבורג היה כ-60.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אולדנבורג (Oldenburg)

עיר, בעבר מדינה, בסכסוניה התחתונה, גרמניה

הקהילה היהודית של אולדנבורג היא בעיקרה רוסית, עקב ההגירה אליה אחרי נפילת ברית המועצות. מוסדות הקהילה כללו: בית כנסת, בית מדרש ע"ש ליאו טרפ הכולל בית ספר של יום ראשון עבור סטודנטים יהודיים.

למרות הוונדאליזם במהלך הפוגרום ב"ליל הבדולח" ולאחר מכן במהלך מלחמת העולם השנייה, הרבה מצבות בבית הקברות היהודי באולדנבורג לא הושחתו. הקבורה האחרונה נערכה בבית הקברות הזה בשנת 2000. לאחר מכן פתחו בית קברות נוסף ברובה בומרסטד, במרחק 3 מייל ממרכז העיר.

בשנת 2013 חיו 315 יהודים באולדנבורג, בערך כמספר היהודים שחיו בעיר לפני מלחמת העולם השנייה.

 

היסטוריה

באולדנבורג ישבו יהודים, כמעט ברציפות, מתחילת המאה ה-14. ב-1334 החליטה המועצה העירונית להפסיק להנפיק מכתבי הגנה ליהודים; בכל זאת היהודים המשיכו לגור באולדנבורג  בחסות הדוכס. למרות שהדוכס הגן עליהם הוא הגביל את עיסוקם להלוואת כספים בלבד.

בימי "המגיפה השחורה" (1348) חדלה הקהילה להתקיים, אך ככל הנראה שוקמה לאחר זמן קצר.

בשנים 1773-1667 נשלטה אולדנבורג על ידי דנמרק. בתקופה זו האצולה המקומית הסתייעה ביהודי-חצר ספרדיים מהאמבורג, לרבות יעקב מוספיה ובניו. משפחת גולדשמידט עסקה בסחר בבשר.

ב-1807 חיו 27 יהודים באולדנבורג (0.6% מכלל האוכלוסייה). במהלך המאה ה-19 יהודי אולדנבורג, יחד עם היהודים ברחבי אירופה, שוחררו וקיבלו זכויות אזרחיות וחוקיות. כתוצאה מכך, היהודים ראו שההזדמנויות הכלכליות שלהם התרחבו. יהודי אולדנבורג החלו לעסוק בטקסטיל, ברוקחות, במסחר, בנוסף למקצועות אחרים.

ב-1827 חויבו היהודים להיקרא בשמות גרמניים ולדבר גרמנית. ב-1829 מונה רבי נתן מרכוס אדלר כרב המחוז של אולדנבורג; ואחריו הרב ברנהרד וקסלר (נפטר ב-1874), שזכה לראות בחנוכת בית הכנסת החדש ב-1835.

מספר יהודים מאולדנבורג ומסביבתה נהרגו במהלך הקרבות במלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בבית הכנסת באולדנבורג הוצבו לוחות זיכרון לנופלים. בעקבות המלחמה הוקמו מספר ארגונים כדי לעזור לחברי הקהילה היהודים, כולל ארגוני רווחה וגמילות חסדים. ארגונים אחרים שעזרו לתושבי אולדנבורג בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו אגודת הנשים הישראליות, וסניף של מועדון הספורט של מכבי הצעיר.

ב-1900 מנו יהודי הדוכסות 1,359 איש; ב-1925 מספרם פחת ל-1,015 (כש-250 יהודים מביניהם באולדנבורג). קהילות אחרות חיו בדלמנהורסט (Delmenhorst), ג'יבר (Jever), וארל (Varel), וכטה (Vechta) ווילדסהוזן (Wildeshausen) ובאזור בירקנפלד (Birkenfeld), בוסן (Bosen), הופסטאדן (Hoppstaedten), אידר-אוברשטיין (Idar-Oberstein) וסוטרן (Sotern).

 

השואה

כאשר הנאצים עלו לשלטון ב-1933 חיו 279 יהודים באולדנבורג. בעקבות עליית הנאצים לשלטון, רבים מיהודי אולדנבורג – וכן ברחבי גרמניה – החלו להגר. ב"ליל הבדולח", ב-10-9 בנובמבר, 1938, בית הכנסת נהרס יחד עם שתי חנויות של יהודים שעדיין נשארו פתוחות. רוב הגברים של הקהילה, כולל הרב ליאו טרפ, נשלחו למחנה הריכוז זאקסנהאוזן. ב-1939 נשארו רק 96 יהודים באולדנבורג.

 

אחרי השואה

כ-20 ניצולים חזרו לאולדנבורג אחרי המלחמה וחידשו את הקהילה היהודית. ב-1948 נפתח חדר תפילה קטן. ב-1949 וב-1950 התושבים שהשתתפו בהצתת בית הכנסת הועמדו למשפט ונענשו בעונשי מאסר. בכל אופן, הקהילה הלכה ופחתה, בעיקר בגלל הגירה. בסוף שנת 1960 נותרו רק 4 יהודים שגרו באולדנבורג, והקהילה התפרקה בסוף ינואר 1971.

אך הקהילה היהודית התחדשה אחרי התפרקותה של ברית המועצות והגירת היהודים ממנה לגרמניה. בית כנסת חדש נפתח ב-1995, בבניין ששימש בעבר ככנסיה. הרבנית ביאה ויילר שימשה כרבנית ראשונה של הקהילה בשנות ה-90 המאוחרות.

אוריך

Aurich

עיירה כפרית ליד הנהר אמס (Ems), סקסוניה התחתונה, גרמניה.

יהודים מאיטליה התיישבו לראשונה באוריך, כנראה ב-1378, בהזמנת שליט האזור. קהילה זו האריכה ימים עד סוף המאה ה-15. ב-1592 הורשו שני יהודים להופיע כנגנים בכפרים הסמוכים לאוריך. קהילה חדשה הוקמה בשנת 1647 כאשר יהודי החצר של רוזן פריסיה המזרחית, שמשון קלמן בן אברהם, התיישב שם. אוריך היה מקום מושבו של הפרנס הראשי ושל הרב הראשי של מזרח פריסלנד (Friesland) מ-1686 עד 1813, כאשר מקום מושבו עבר לאמדן (Emden).

ב-1764 נפתח בית קברות באוריך, ובשנת 1811 הוקם בית כנסת. בעת השלטון ההולנדי (1807-1815) נהנו היהודים מן הזכויות האזרחיות שנלקחו מהם ב-1744 בעת השלטון הפרוסי.

בשנת 1744 התיישבו באוריך עשר משפחות יהודיות נוספות, והקהילה נעשתה מרכז אזורי ליהודי פריסיה המזרחית. מספר יהודי העיירה הלך וגדל וכאשר נפוליאון העניק זכויות אזרחיות ופוליטיות ליהודי פריסיה המזרחית (1808) היו באוריך 16 משפחות יהודיות (180 נפשות). בסוף המאה ה-19 ישבו באוריך 600 יהודים, כ-8% מתושבי המקום. בתחילת המאה העשרים פחת מספר תושבי העיירה בכלל ומספר היהודים בפרט, וזאת עקב התיעוש והנהירה לערים.

רוב יהודי אוריך התפרנסו ממסחר, הם סחרו בבהמות, בתוצרת חקלאית ובטקסטיל. כמו כן היו כמה קצבים יהודים בעיירה. העיירה כולה הושפעה מתושביה היהודים ובימי שבת השוק לא פעל.

בשנת 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו באוריך 400 יהודים.

 

תקופת השואה

בשנים הראשונות לשלטון הנאצי בגרמניה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), עזבו יהודים רבים את אוריך. במהלך המלחמה, בשנת 1940, לקראת פלישת גרמניה להולנד, גורשו יהודי אוריך, והקהילה חדלה להתקיים.