קהילת יהודי פפנבורג אן דר אמס

עיר המבצר טרזין (בגרמנית - טרזיינשטאדט) שבצפון-מערב צ'כיה הוקמה בימי הקיסר יוזף השני ונקראה על שם אמו מריה-תרזה. ב-1941 תכננו הנאצים לרכז בטרזין את רוב יהודי הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה וכן יהודים קשישים, ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות, ומשם להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה. ואכן, הם הפכו את העיר לגטו, ובין 4 לנובמבר 1941 ל-20 באפריל 1945 גירשו אליו כ-140,000 יהודים. בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא (53,000 נפש). מתוך היהודים שעברו בגטו מתו בו כ-33,000 ו-80,000 גורשו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944 נותרו בטרזין 11,000 נפש בלבד.

רוב היהודים בטרזין היו מתבוללים, רבים מהם אמנים, סופרים ומלומדים, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים: תזמורות, להקת אופרה, תיאטרון ובימות בידור וסאטירה. בהקמת הגטו ובהפעלתו ביקשו הגרמנים להסוות את השמדת יהודי אירופה מפני דעת הקהל בעולם, וזאת על ידי הצגת טרזין כיישוב יהודי לדוגמא.

אוסנאבריק (Osnabrück)

עיר במערב סכסוניה התחתית, גרמניה.

בתחילת המאה ה-14, יהודי בשם אנסלם מאוסנאבריק רכש את הזכויות המיוחסות למגרש בעיר. ב-1327, הבישוף העניק לו זכויות מיוחדות. ב-1350, בתקופת המגיפה השחורה, היהודים גורשו מהעיר. ב-1431 הבישוף הבטיח לתושבים הנוצרים שיהודים לא יורשו להתיישב בעיר. במשך תקופה ארוכה לא הייתה קהילה יהודית באוסנאבריק. יהודים שנקלעו למקום יכלו ללון בו רק לילה אחד תמורת תשלום ואישור מיוחד מהשלטונות.

ב-1800, עם כיבוש העיר בידי הצרפתים, זכו היהודים בשוויון זכויות, למרות התנגדותם של מנהיגי העיר. באותה עת ישבו במקום שמונה משפחות יהודיות. אחרי נסיגת הצרפתים מהעיר ממשלת הנובר ביטלה את הזכויות שהוענקו ליהודים.

ב-1823 ישבו במקום חמש משפחות יהודיות בעלות זכויות.  הן היו נתונות לחסותה של הרבנות האזורית של אמדן. ב-1847 בוטל החוק המעניק חסות מיוחדת ליהודים, והם היו רשאים לרכוש קרקעות ובתים, אך חויבו בתשלום מסים כבדים.

ב-1906 נבנה בית כנסת. הקהילה גדלה וב-1928 נמנו בה 117 יהודים. ב-1933 היו באוסנאבריק 435 יהודים.

הצייר היהודי פליקס נוסבאום נולד באוסנאבריק בשנת 1904 וניספה בשואה באושוויץ בשנת 1944.

תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, החלו היהודים לעזוב בהדרגה את אוסנאבריק. ב-1938 גרו באוסנאבריק 330 יהודים.

בינואר 1944 רק 85 יהודים נותרו בעיר. קצתם גורשו לגטו בריגה, אחרים לאושוויץ והיתר לטרזיינשטט. בנובמבר 1944 כאשר הצבא הסובייטי התקדם לעבר גרמניה, יהודי אוסנאבריק היו בין אסירי אושוויץ שהועברו למחנה הריכוז שטוטהוף, בפרוסיה המזרחית, ליד הים הבלטי. מחנה שטוטהוף פונה סופית בינואר 1945. מתוך 29,000 היהודים שהיו שם שרדו רק 3,000.

 

אחרי המלחמה חזרו לאוסנבריק חמישה יהודים.

בשנת 1969 ישבו באוסנאבריק 69 יהודים ולהם בית כנסת ומרכז קהילתי.

לר

Leer

עיירה במחוז לר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1611; שיא האוכלוסייה היהודית: 306 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה.

בשנת 1925 התגוררו בלר 289 יהודים והפכו את הקהילה לשלישית בגודלה במזרח פריסלנד (Friesland). בלר היה בית קברות יהודי באמצע המאה ה-17. הקבורה האחרונה שנערכה שם לפני השואה התקיימה ב-11 ביוני 1939.

בית ספר יהודי הוקם ברחוב הדובדבן (Kirchstrasse) בין השנים 1850-1840; מאוחר יותר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, הקהילה פתחה בית ספר חדש – בבניין הייתה דירה עבור המורה – בדייכשטראסה (כיום, Ubbo-Emmius-Strasse 14). בית הכנסת ברחוב הייספלדר (Heisfelder) נחנך בשנת 1885.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת. יהודים מליר ומהסביבה רוכזו במתחם הירידים; מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים, אך הגברים נשלחו (דרך אולדנבורג) לזקסנהאוזן, שם הם נכלאו עד סוף דצמבר 1938 (אולי ינואר 1939). בסוף ינואר 1940 הצטוו יהודי המקום לעזוב את מזרח פריסלנד עד ה-1 באפריל 1940. עד אז הוחרמו נכסים יהודיים, ויהודים הוכרחו לעבור לגטו שנמצא בפינת הרחובות גרונינגר וקמפּ (Groninger and Kamp). בית הספר היהודי נסגר ב-23 בפברואר 1940, והגטו חוסל ב-23 באוקטובר 1941. במרץ 1943 קנתה העירייה את בית העלמין היהודי, ולאחר מכן, במאי אותה שנה, עובדי כפייה הולנדים נאלצו לעקור את המצבות מהחלק העתיק ביותר בבית העלמין היהודי.

כ-20 עד 30 מיהודי לר שרדו את המלחמה. מרים הרמן, אחת הניצולות, גורשה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-10 בפברואר 1945. כמעט 90% מיהודי הקהילה נספו בשואה.

לאחר המלחמה נמצא לוח אבן הנושא את עשרת הדיברות – שפעם היה תלוי מעל דלת בית הכנסת – בגן ירק סמוך. בשנת 1984 הועבר הלוח לבית הכנסת איחוד-שיבת-ציון ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

בשנים 1946 עד 1985 נקברו שישה יהודים בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי, שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 1953. לוחות זיכרון הוקמו באתר בית הכנסת לשעבר (ב- 12 בספטמבר, 1961) ובבית העלמין.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

קלופנבורג

Cloppenburg

עיר ובירת מחוז קלופנבורג בסקסוניה התחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: במאה ה-18; שיא האוכלוסייה היהודית: 30 בין 1822 ל-1922; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 46-30.

הקהילה היהודית בקלופנבורג, שהייתה קטנה תמיד, מנתה כ-30 חברים בין 1822 ל-1922. רבים מיהודי קלופנבורג היו סוחרי בקר וסוסים, קצבים, סוחרים וחייטים. בית העלמין היהודי של קלופנבורג, שקודש במאה ה-18, היה ממוקם בפאתי העיר, בדרך לסטדינגסמולן (Stedingsmuehlen). התיעוד הראשון המתייחס לחדר תפילה הוא משנות ה-1830, וידוע לנו שהחדר הזה הוחלף מאוחר יותר בבית כנסת, בית ספר ודירה למורה (ששירת גם כחזן וכשוחט) – שנבנו בשטח שכור. הקהילה חנכה בית כנסת חדש ברחוב בית החולים פינת רחוב ריטר (Krankenhausstrasse/Ritterstrasse) בשנת 1866, ולאחר מכן, בשנת 1871, קודש בית קברות חדש ליד אתר בית הכנסת. יהודים רבים הצטרפו לאגודות מקומיות במהלך המאה ה-19.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) שרפו פורעים את בניין בית הכנסת והחרימו את חפצי הקודש. עסקים בבעלות יהודית נבזזו והושחתו, וגברים יהודים מקומיים נשלחו ונכלאו במחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן במשך מספר שבועות. 19 יהודי קלופנבורג הצליחו להגר מגרמניה בשנים הבאות.

לפחות 20 מיהודי קלופנבורג נִספו בשואה, רובם במחנה המוות הנאצי סוביבור.

בית העלמין שוחזר בשנת 1954. יחד עם אתר בית הכנסת הסמוך, הוא הוסב לאנדרטה בשנת 1983. לוח מנציח את הקהילה היהודית לשעבר.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

אמדן

Emden

עיר במדינת סאקסטניה תחתית, גרמניה. 

מסורת מקומית קשרה את ראשית היישוב היהודי במקום בגולי בית-ראשון ושני, אבל ידיעה של ממש על יהודים באמדן קיימת רק מן המחצית השנייה של המאה ה- 16, בספר "צמח דוד" של דוד גאנז מבני התקופה.

בסוף המאה ה- 16 התלוננו העירונים על שמתירים ליהודים לחיות על-פי דתם בפרהסיה ולהתהלך בלי אות-קלון.

אנוסים מפורטוגאל בדרכם לאמסטרדאם היו עוברים את אמדן ונמצאו ביניהם שהשתקעו בה וחזרו ליהדות. אחד מרבני העיר, משה אורי הלוי, שימש כ"חכם" ראשון בעדת הפורטוגלים באמסטרדאם. מועצת העיר העדיפה את המהגרים מפורטוגאל אבל הדוכס השליט מנע פגיעה באשכנזים הוותיקים.

בשנת 1744 סופחה אמדן לפרוסיה וב- 1762 התחוללו בעיר מהומות אנטי-יהודיות. ב-1808 בשנת 1808 העניק לואי בונאפארטה זכויות-אזרח ל- 500 היהודים שחיו אז בעיר. הזכויות בוטלו עם נסיגת הצרפתים כעבור שמונה שנים ולא חודשו אלא ב- 1842.

בין גדולי הרבנים בעיר היו יעקב אמדן (במאה ה- 18) ושמשון רפאל הירש (במאה ה- 19).

בית-הכנסת הגדול נחנך ב- 1909. בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,000 איש, ובשנת 1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה רק 581.

בית הכנסת נהרס בידי הנאצים כנראה במהומות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. היהודים המשיכו לעזוב את העיר, וערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) התגוררו באמדן רק כ- 300 יהודים.

אחרי פרוץ המלחמה גורשו מאמדן היהודים שעדיין חיו בעיר. בתחילת אוקטובר 1941, שולחו 110 יהודים מאמדן לגיטו לודז' בפולין.

אחרי המלחמה שבו כמה יהודים לחיות באמדן. בשנת 1967 התגוררו בעיר ששה יהודים.

סוגל

Soegel

עיירה במחוז אמסלנד, בסקסוניה התחתונה, גרמניה. 

נוכחות יהודית ראשונה: במחצית השנייה של המאה ה-18; שיא האוכלוסייה היהודית: 92 ב-1913; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 77.

בשנת 1913, כאשר הקהילה היהודית רשמה את שיא אוכלוסייתה, רוב יהודי סוגל היו רוכלים, סוחרי בקר וסוסים, קצבים וסוחרים. בתחילת המאה ה-19 חדר התפילה היה ממוקם במכלאת כלבים לשעבר של טירה מקומית. בשנת 1837 רכשו יהודי המקום בניין מגורים (כיום: פולקאמפ) ובו הקימו, במהלך 1840, בית כנסת ומקווה. גם בית הקברות היהודי, ליד דרך לורפר (Loruper Weg), נחנך בתחילת המאה ה-19. החל מהמאה ה-18 ואילך, יהודי סוגל העסיקו מורים ללימודי דת. רשומות מצביעות על כך שהוקם בית ספר יהודי בעיר בשנת 1882, וכי הוא נוהל על ידי מורה ששימש כשוחט וכחזן. הקהילה תמכה בתנועת נוער, בארגון נשים ובסניף של ההתאחדות המרכזית של יהודים אזרחי גרמניה.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), שרפו חברי ה-ס"א את בית הכנסת; כמה חפצי קודש ניצלו על ידי משפחה לא יהודית. גברים יהודים נעצרו, וחלקם נשלחו לדכאו ולמחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן; הם שוחררו מאוחר יותר. בית הספר היהודי נסגר בשנת 1940. בדצמבר 1941 גורשו לריגה 38 יהודים מקומיים; בשנת 1942 גורשו 25 למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט. לפחות 60 מיהודי סוגל נִספו בשואה.

בית הקברות היהודי – חולל בשנת 1947 – מטופל על ידי העירייה מאז 1999.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

וינר

Weener

עיר במחוז ליר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה. העיר ממוקמת ליד הגבול עם הולנד.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1645; שיא האוכלוסייה היהודית: 231 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 131.

יהודי וינר התפללו תחילה בחדר תפילה ברחוב וסטר (Westerstrasse), כיום, רחוב הינדנבורג כיום. ב-3 ביולי 1828 רכשה הקהילה היהודית חלקת אדמה עליה בנתה בית כנסת ב-1828/29 (שופץ בשנת 1928). מאוחר יותר, בשנת 1837, רכשו יהודי וינר בית והפכו אותו לדירת מגורים עבור המורה, לידו, בין בית המורה לבית הכנסת, נבנה בית ספר בשנת 1853 (נסגר בשנת 1924). בשנת 1887, לאחר שבית המורה נחשב לא בטוח, המורה עבר לבניין חדש, שבו שכן גם מקווה. קבורות נערכו בסמארלינגן (Smarlingen) עד 1848. בשנים 1850 ו-1896, הקהילה קידשה בתי קברות יהודיים חדשים ברחוב גרף אולריך (Graf Ulrich Strasse) וברחוב גרף אדזארד (Graf Edzard Strasse), בהתאמה. הארגונים הבאים פעלו בקהילה בשנת 1933: חברה לענייני בריאות וקבורה, אחוות וחברת נשים, והאחרונה שבהם, שהוקמה בשנת 1929, עסקה בייפוי (beautification) בית הכנסת. עד 1933 היו יהודי סטפלמור (Stapelmoor) מסונפים לקהילת וינר.

ב-10 בנובמבר 1938, בחמש וחצי לפנות בוקר, הוצת בית הכנסת. כל יהודי העיר נעצרו, ולמרות שהנשים והילדים שוחררו למחרת, הגברים נשלחו בסופו של דבר למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן; חלקם שוחררו בסוף דצמבר 1938, האחרים בתחילת 1939. וינר הוכרזה כ"חופשיה מיהודים" ב-7 באפריל 1942, כשהיהודי האחרון עזב את העיר. לפחות 48 יהודים, תושבי ויינר, נִספו בדרך למחנות הריכוז וההשמדה הנאציים או במחנות.

בשנת 1990 הוקמה מנורה בת שבעה קנים באתר בית הכנסת לשעבר; לוח זיכרון הוצמד לבית המורה לשעבר. מתוך 30 המצבות המקוריות בבית הקברות בסמארלינגן, רק 7 עדיין שלמות.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.