קהילת יהודי גראנאדה

יהוסף הנגיד (1035-1066) , משורר. נולד בממלכת גרנדה, ספרד, והיה בנו של שמואל הנגיד ויורשו בניהול ענייני הממלכה. את ניסיונותיו הראשונים בכתיבת שירה עשה, כנראה, כשהיה בן תשע והצטרף לאביו לאחד ממסעות המלחמה שלו. השירים נכללו על ידי אביו בדיוואן שהחל לכתוב שנה קודם לכן. כמו שירי אביו, גם שיריו משקפים מאורעות בחייו. אולם, רבים משיריו נעלמו.
ב-1064, בזמן המאבק החריף שניטש בין מלכי גרנדה וסביליה, היה מעורב בתככי הארמון. הוא הקיף עצמו ביהודים עשירים, סוכנים וקצינים של המלך. מכיוון שהיה גאוותן ובלתי אהוד, נעשה תוך זמן קצר מטרה להאשמות חמורות. יהוסף נרצח כתוצאה מהתגרות של תיאולוג מוסלמי קנאי, ובעקבות הרצחו נערך טבח אכזרי ביהודי גרנדה.

סעדיה בן מימון אבן דנאן (המאה ה-15), בלשן, פילוסוף, משורר וחוקר הלכה. סעדיה בן מימון אבן דנן נולד בגרנדה, ספרד. תחילה שימש כדיין בגרנדה, ואחרי גירוש יהודי ספרד – באוראן, אלג'יריה. אחדות מן התשובות שכתב מכילות מידע חשוב ביותר. חיבורו "החוק החיוני לשפה העברית" (שנכתב בערבית) עוסק, בין היתר, במלאכת השיר (פרוזודיה) והוא החיבור הראשון שניסה להשוות את המשקל העברי לערבי. סעדיה ערך גם לכסיקון תלמודי ומילון עברי בערבית. שירתו ממשיכה את המסורת של קודמיו הגדולים בספרד המוסלמית. כמוהם, הוא חיבר שירים ששיקפו את יפי השפה, ולא שלל שירה חילונית. אחד משיריו, "מורה נבוכים", נכתב לכבוד הרמב"ם. נפטר באוראן, אלג'יריה.

שמואל הנגיד (993-1056) , ואזיר של גרנדה (Granada), משורר ומלומד. עלייתו והקריירה שלו מציינים את פסגת ההישגים של היהודי בספרד המוסלמית בימי הביניים. נולד בקורדובה כבן למשפחה מפורסמת שהגיעה ממרידה. קיבל חינוך יהודי וחינוך כללי מעולה. ב-1013, לאחר הכיבוש של השבטים הברבריים מצפון-אפריקה, נאלץ לברוח מקורדובה. שמואל יצא למלגה וקצת אחר כך פנה אליו השליט הברברי של גרנדה. הוא הפך להיות גובה המסים שלו, יועץ הוואזיר, ואחר כך – הוואזיר עצמו. ב-1027 העניקו לו היהודים את התואר "נגיד" יהודי ספרד. כוואזיר הנהיג את צבא גרנדה במלחמתה הממושכת עם סביליה המוסלמית. מקור חשוב למידע על המערכות הצבאיות שניהל מצוי בשירים שבדיואן שלו. נפטר במהלך קרב.
יצירתו המרכזית היא "הלכה". "ספר הילכתא גברתא" הוא ספר המשלים ומפרש את ה"הלכה". שמואל הנגיד כתב גם ביקורת על הקוראן. כמנהיגה של יהדות ספרד התכתב עם חוקרים ומלומדים בני דורו. היה אחד מפטרוניו של שלמה אבן-גבירול. עיקר שיריו של שמואל הנגיד נמצאים בשלושה ספרים: "בן תהלים", "בן משלי" ו"בן קהלת". בשירתו מבחר נושאים מגוון, המעניק מידע רב. בין שיריו יש שירי מלחמה, שירי אהבה ויין, שירי הלל, שירי ידידות ופולמוס, שירי קינה, חכמה ומוסר. שמואל ראה בסבלות היהודים בגלות את סבלותיו שלו והוא מבטא בשיריו את כמיהתו לגאולה.

GRANADA

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

גרנדה הוא שמם של עיר ומחוז באנדלוסיה, בדרום ספרד. על פי אגדה אחת, קומץ יהודים שגורשו מארץ ישראל ע"י נבוכדנצא אחרי חורבן בית המקדש הראשון, התיישב בגרנדה. כאשר גרנדה נכבשה ע"י המוסלמים בשנת 711, בין מגיניה היו גם חיילים יהודים. גרנדה מתועד כשם משפחה יהודי עם גבריאל גרנדה במקסיקו בשנת 1642. שם המשפחה גרנדה מתועדבצפון אמריקה עם יצחק הנריקס גרנדה, אשר התקבל לגילדת "הפרימן" של העיר ניו יורק בשנת 1688.

במאה ה-20 הגרסה דה גרנדה מתועדת כשם משפחה יהודי עם שמואל הנריקס דה גרנדה מסורינם, אשר נספה בשואה בזמן מלחמת העולם השנייה בעת שהיה בביקור בהולנד.

MAMAN, MAMA, MAMANE, MAMAINE, MAMMAN, MAMANI, BEN-MAMAN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה ממן יכול להיות קשור בשמה של העיירה מיאמן / מאמן במחוז אורנסה, ספרד; היישוב היהודי במקום הזה מתועד מתחילת המאה ה-11. שם משפחה זה וצורותיו מתועדים כשמות משפחה יהודיים בדוגמאות הבאות: במאה ה-16, הרב משה ממן, ששורשי משפחתו מהעיר גרנדה, ספרד, היה רב והרופא האישי של הסולטן העותומני סוליימן המפואר; הרב יוסף ממן נולד בטטואן, מרוקו, עלה לארץ ישראל ואז נסע לפרס בשנת 1793 ולבסוף התיישב בבוכרה; הרב שלום ממן מצפרו, מרוקו, חי במאה ה-18, קברו הוא מקום עליה לרגל נערץ ע"י יהודים רבים; רפאל ממן (נולד בשנת 1810 במקנס, מרוקו, נפטר ב-1882) שימש כרב ראשי של צפת וטבריה בארץ ישראל וחיבר את "ספר מרפא לנפש"; במאה ה-20, משה ממן, מחנך ישראלי יליד מרוקו, היה אחד ממקימיה של התנועה "ביחד". במאה ה-20, ממן מתועד כשם משפחה יהודי עם ג'יזל, הנרי, חיים, פלורנס, פרחה ורבקה ממן, אשר נהרגו באסון אניית "אגוז". האוניה "אגוז", אשר אורגנה ע"י המחתרת הציונית במרוקו, הייתה ברכה לישראל עם עולים ממרוקו. האניה "אגוז" טבעה בים התיכון ב-10 בינואר 1961 ו-44 עולים מצאו את מותם באירוע טרגי זה.

מזרקת האריות מהמאה ה-14
באלהמברה, גרנדה, ספרד.
מזרקה דומה, שהיתה בארמונו של שמואל הנגיד,
היתה מקור השראה למשורר-הפילוסוף שלמה אבן גבירול.
המשוררים העבריים בספרד קיבלו השראה מהאמנות שמסביבם.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

שלמה אבן גבירול (1021 - 1058), משורר ופילוסוף, נולד במלגה, ספרד, וקיבל חינוך נרחב בסרגוסה. התייתם בגיל צעיר, כתב מספר קינות על מות אביו וביכה את שני הוריו ב-1045. סבל ממחלת עור קשה ובילדותו היה חולה לעתים קרובות. בשיריו התלונן על מצב בריאותו ומראהו החיצוני. ההערכה העצמית הגבוהה שלו הביאה אותו, מדי פעם בפעם, לעימות עם אנשים בעלי השפעה שאותם ביקר. למרות זאת, כדי שיוכל להתמסר לשירה ופילוסופיה, היה תלוי בפטרונים עשירים. אחד מפטרוניו היה יקותיאל בן יצחק אבן חזן. עם מותו, ב-1039, כתב עליו אבן גבירול מספר קינות. בעקבות מותו של פטרונו, חלה ירידה במעמדו החברתי של אבן גבירול. באופן קבוע, הוא היה מעורב בסכסוכים עם אצילי סרגוסה, והדבר גרם לו סבל רב.
ב-1045 עזב את סרגוסה וחי זמן מה בגרנדה, שם נהנה מחסותו של שמואל הנגיד. לאחר זמן הם רבו, כתוצאה מביקורתו על שיריו של הנגיד. הרבה אגדות קשורות בחייו של אבן גבירול וגם בתאריך פטירתו ובנסיבותיה.
נותרו רק שני ספרים שאפשר לשייכם בבירור לאבן גבירול: "מקור חיים" ו"תיקון מידות הנפש". נהוג לייחס לו גם שני ספרים אחרים – "ספר על הנפש" ו"מבחר פנינים". מכיוון ששיריו מפוזרים בספרי תפילה ואנתולוגיות, קשה מאוד לזהות אילו מהם נכתבו על ידיו. שיריו של אבן גבירול משקפים את ידיעותיו בעברית התנכ"ית ומוכיחים וירטואוזיות לשונית, תוך הימנעות מן המורכבות האופיינית לקודמיו, משוררים מן הדור הראשון של יהודי ספרד בימי הביניים, כולל שמואל הנגיד. שירתו מגלה את ידיעתו העמוקה בשירה הערבית, בתנ"ך ובספרות התלמודית, במדע (בעיקר באסטרונומיה) ובפילוסופיה הניאו-קלאסית. בשיריו החילוניים נתן אבן גבירול ביטוי לידידותו עם הפטרונים שתמכו בו. הוא הדגיש את ההבדל בינו, המתמסר לחכמה ולאמונה באלוהים, לבין ידידיו, המעורבים בעניינים ארציים ומבקשים הצלחה רגעית. כתב גם חידות רבות.
בזכות השירה הדתית שלו, אבן גבירול נחשב לבכיר משוררי הדת של יהודי ספרד. יצירתו הלירית-דתית מבטאת געגועים ואהבה עמוקה לאלוהים, תוך הבחנה בחוסר החשיבות העצמי שלו ובחוסר יכולתו להילחם בתשוקה או להבין את הרוע הבסיסי שבחושים. שירתו הלאומית חדורה בתקווה לגאולה ובגורלם המיוחד של יהודי ספרד. אירועים פוליטיים שבזמנו הגבירו את מודעותו לסכנות שבגלות ("אשר תשב שכולה"; "לכו בואו והיקבצו"). שירו "הענק" הוא שיר דידאקטי המכוון ללמד את הכללים הבסיסיים של השפה העברית. הפילוסופיה של "מקור חיים" קיבלה ביטוי שירי בחלקו הראשון של "כתר מלכות" שלו.

אלמריה

עיר-נמל בדרום ספרד. שכונה יהודית, ליד הנמל, נוסדה בסוף המאה ה-10. במאה ה-11 פירסם שר אלמריה, אבן עבאס, כתב- פלסתר נגד שמואל הנגיד, השר למלך גראנאדה, ונגד היהודים בכלל וגרם בכך למלחמה שהסתיימה במותם של מלך אלמריה ואבן עבאס.

לדברי אברהם אבן עזרא לא נותרו יהודים בעיר אחרי רדיפות האלמואחדים באמצע המאה ה-12. עם זאת ידוע על יהודים חללי המגיפה השחורה בעיר (1349-1348). עם מסירת העיר לידי הנוצרים ב-1489 ניתן ליהודים מעמד שווה כשל המוסלמים. אחרי הגירוש (1492) הפליגו רובם לצפון-אפריקה.

באזה

עיר בדרום מזרח ספרד.

העיר סופחה לגראנאדה אחרי תבוסת אלמריה בידי צבא בפיקודו של שמואל בן יוסף הנגיד (1039 לערך), אותו זמן ישבו יהודים בבאזה, רובם בןעשיית המשי. במקום נחשף מקווה-טהרה בן שלושה מדורים המעיד על סגנון הבנייה הערבי במאה ה-11.

ואליאדוליד

עיר במרכז ספרד.

כמקום-מושבו של הפארלאמנט ("קורטס") בקאסטיליה משכה אליה העיר יהודים רבים. לראשונה נזכר בה יישוב יהודי בתעודה משנת 1221, אך ניתן לשער שהיה קיים עוד בתקופה המוסלמית (עד המאה ה-11).

ב-1288 אסר סאנצ'ו ה-4 על יהודי ואליאדוליד לרכוש אדמות בקירבת העיר; באותה התקופה לא עלה, כנראה, מספרם על 100-50 משפחות - קהילה בינונית בהשוואה לאחרות בספרד.

ב-1322 אסרה מועצת העיר על נוצרים לבוא לחתונות של מאורים ויהודים ולהזדקק לרופאים יהודיים; כמו-כן נאסר על יהודים לכהן במשרות ציבוריות, פרט לגביית מסים. אותו זמן התיישבו בעיר המומר אבנר מבורגוס ופתח בפקודת המלך אלפונסו ה-11 בוויכוח פומבי עם ראשי הציבור היהודי בעניין "ברכת המינים" (1336); המלך קיבל את נימוקיו וציווה להשמיט את הברכה מסידור-התפילה.

במלחמת-האזרחים בין האחים פדרו ואנריקו מטראסטאמארה, התייצבו אנשי המקום לצד השני ובהתפרעות ב-1367 נהרסו שמונה בתי-כנסת, והניצולים נזקקו לעזרה מקהילות אחרות. השמד עשה שמות בקהילה, בעיקר בהשפעת ויסנטה פרר ופאבלו דה סאנטה מאריה שיזמו שורת חוקים ("גזירות ואליאדוליד") במטרה לערער את אושיות הקיום היהודי; בוטלה האוטונומיה הפנימית, גם בתחום השיפוט וגביית מסי הקהילה, ונאסר על היהודים והמאורים לעזוב את העיר ללא רשות. שליטי המקום הוזהרו שלא להגן על היהודים. בנסיון לחזק את חיי הציבור היהודי בקאסטיליה התכנסו בבית- הכנסת הגדול בוואליאדוליד נציגי הקהילות במדינה, בראשות דון אברהם בנבנישתי מסוריה (אפריל 1432) וניסחו חמש תקנות מפורסמות ("תקנות ואליאדוליד"). כינוס שני נערך בעיר ב- 1476 בקשר למינויו של וידאל אשתורי כרב ראשי לחלק מן הקהילות. המלך פרדינאנד הסכים למינוי אולם נמלך בדעתו ובחר באברהם סניור מסגוביה כרב ראשי במדינה כולה. כעבור עשר שנים התייצבו פרדינאנד ואיזאבלה לימין היהודים כאשר מועצת העיר ואליאדוליד ביקשה למנוע את גידול האוכלוסיה היהודית במקום. פעם שלישית נועדו נציגי הקהילות בוואליאדוליד
בהנהגת אברהם סניור, לדיון בגיוס כספים למלחמה נגד גראנאדה; היה זה סמוך לגירוש הכללי, כאשר בעלי-המלאכה הביעו בגלוי את אי-רצונם להוסיף ולחיות במחיצת יהודים.

על היחסים בין יהודים אנוסים לבין נוצרים מלידה מלמדת פואמה סאטירית שנתחברה באותו הזמן נגד המשורר חואן פואטה דה ואליאדוליד מן האנוסים. חואן ביקש לעלות לארץ- ישראל, אך נפל בשבי המוסלמים בפאס והתאסלם; על אביו נאמר שהיה סמרטוטר בעיר. אחר הגירוש ב-1492 הוטל על פרנאן נונז קורונל, הוא אברהם סניור, ועל לואיס דה אלקלע לגבות לטובת אוצר המלוכה את חובות היהודים.