הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
שמואל הנגיד
שמואל הנגיד (993-1056) , ואזיר של גרנדה (Granada), משורר ומלומד. עלייתו והקריירה שלו מציינים את פסגת ההישגים של היהודי בספרד המוסלמית בימי הביניים. נולד בקורדובה כבן למשפחה מפורסמת שהגיעה ממרידה. קיבל חינוך יהודי וחינוך כללי מעולה. ב-1013, לאחר הכיבוש של השבטים הברבריים מצפון-אפריקה, נאלץ לברוח מקורדובה. שמואל יצא למלגה וקצת אחר כך פנה אליו השליט הברברי של גרנדה. הוא הפך להיות גובה המסים שלו, יועץ הוואזיר, ואחר כך – הוואזיר עצמו. ב-1027 העניקו לו היהודים את התואר "נגיד" יהודי ספרד. כוואזיר הנהיג את צבא גרנדה במלחמתה הממושכת עם סביליה המוסלמית. מקור חשוב למידע על המערכות הצבאיות שניהל מצוי בשירים שבדיואן שלו. נפטר במהלך קרב.
יצירתו המרכזית היא "הלכה". "ספר הילכתא גברתא" הוא ספר המשלים ומפרש את ה"הלכה". שמואל הנגיד כתב גם ביקורת על הקוראן. כמנהיגה של יהדות ספרד התכתב עם חוקרים ומלומדים בני דורו. היה אחד מפטרוניו של שלמה אבן-גבירול. עיקר שיריו של שמואל הנגיד נמצאים בשלושה ספרים: "בן תהלים", "בן משלי" ו"בן קהלת". בשירתו מבחר נושאים מגוון, המעניק מידע רב. בין שיריו יש שירי מלחמה, שירי אהבה ויין, שירי הלל, שירי ידידות ופולמוס, שירי קינה, חכמה ומוסר. שמואל ראה בסבלות היהודים בגלות את סבלותיו שלו והוא מבטא בשיריו את כמיהתו לגאולה.
יצירתו המרכזית היא "הלכה". "ספר הילכתא גברתא" הוא ספר המשלים ומפרש את ה"הלכה". שמואל הנגיד כתב גם ביקורת על הקוראן. כמנהיגה של יהדות ספרד התכתב עם חוקרים ומלומדים בני דורו. היה אחד מפטרוניו של שלמה אבן-גבירול. עיקר שיריו של שמואל הנגיד נמצאים בשלושה ספרים: "בן תהלים", "בן משלי" ו"בן קהלת". בשירתו מבחר נושאים מגוון, המעניק מידע רב. בין שיריו יש שירי מלחמה, שירי אהבה ויין, שירי הלל, שירי ידידות ופולמוס, שירי קינה, חכמה ומוסר. שמואל ראה בסבלות היהודים בגלות את סבלותיו שלו והוא מבטא בשיריו את כמיהתו לגאולה.
תאריך לידה:
0993
תאריך פטירה:
1056
מקום לידה:
קורוסטיצ'ב
מקום פטירה:
גראנאדה
סוג אישיות:
Poet
,
מדינאים
מספר פריט:
181468
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
גראנאדה
(מקום)גראנאדה
עיר באנדאלוסיה, ספרד.
ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.
אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.
אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.
עיר באנדאלוסיה, ספרד.
ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.
אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.
אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.
אלמריה
(מקום)אלמריה
עיר-נמל בדרום ספרד. שכונה יהודית, ליד הנמל, נוסדה בסוף המאה ה-10. במאה ה-11 פירסם שר אלמריה, אבן עבאס, כתב- פלסתר נגד שמואל הנגיד, השר למלך גראנאדה, ונגד היהודים בכלל וגרם בכך למלחמה שהסתיימה במותם של מלך אלמריה ואבן עבאס.
לדברי אברהם אבן עזרא לא נותרו יהודים בעיר אחרי רדיפות האלמואחדים באמצע המאה ה-12. עם זאת ידוע על יהודים חללי המגיפה השחורה בעיר (1349-1348). עם מסירת העיר לידי הנוצרים ב-1489 ניתן ליהודים מעמד שווה כשל המוסלמים. אחרי הגירוש (1492) הפליגו רובם לצפון-אפריקה.
עיר-נמל בדרום ספרד. שכונה יהודית, ליד הנמל, נוסדה בסוף המאה ה-10. במאה ה-11 פירסם שר אלמריה, אבן עבאס, כתב- פלסתר נגד שמואל הנגיד, השר למלך גראנאדה, ונגד היהודים בכלל וגרם בכך למלחמה שהסתיימה במותם של מלך אלמריה ואבן עבאס.
לדברי אברהם אבן עזרא לא נותרו יהודים בעיר אחרי רדיפות האלמואחדים באמצע המאה ה-12. עם זאת ידוע על יהודים חללי המגיפה השחורה בעיר (1349-1348). עם מסירת העיר לידי הנוצרים ב-1489 ניתן ליהודים מעמד שווה כשל המוסלמים. אחרי הגירוש (1492) הפליגו רובם לצפון-אפריקה.