חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ואליאדוליד

ואליאדוליד

עיר במרכז ספרד.

כמקום-מושבו של הפארלאמנט ("קורטס") בקאסטיליה משכה אליה העיר יהודים רבים. לראשונה נזכר בה יישוב יהודי בתעודה משנת 1221, אך ניתן לשער שהיה קיים עוד בתקופה המוסלמית (עד המאה ה-11).

ב-1288 אסר סאנצ'ו ה-4 על יהודי ואליאדוליד לרכוש אדמות בקירבת העיר; באותה התקופה לא עלה, כנראה, מספרם על 100-50 משפחות - קהילה בינונית בהשוואה לאחרות בספרד.

ב-1322 אסרה מועצת העיר על נוצרים לבוא לחתונות של מאורים ויהודים ולהזדקק לרופאים יהודיים; כמו-כן נאסר על יהודים לכהן במשרות ציבוריות, פרט לגביית מסים. אותו זמן התיישבו בעיר המומר אבנר מבורגוס ופתח בפקודת המלך אלפונסו ה-11 בוויכוח פומבי עם ראשי הציבור היהודי בעניין "ברכת המינים" (1336); המלך קיבל את נימוקיו וציווה להשמיט את הברכה מסידור-התפילה.

במלחמת-האזרחים בין האחים פדרו ואנריקו מטראסטאמארה, התייצבו אנשי המקום לצד השני ובהתפרעות ב-1367 נהרסו שמונה בתי-כנסת, והניצולים נזקקו לעזרה מקהילות אחרות. השמד עשה שמות בקהילה, בעיקר בהשפעת ויסנטה פרר ופאבלו דה סאנטה מאריה שיזמו שורת חוקים ("גזירות ואליאדוליד") במטרה לערער את אושיות הקיום היהודי; בוטלה האוטונומיה הפנימית, גם בתחום השיפוט וגביית מסי הקהילה, ונאסר על היהודים והמאורים לעזוב את העיר ללא רשות. שליטי המקום הוזהרו שלא להגן על היהודים. בנסיון לחזק את חיי הציבור היהודי בקאסטיליה התכנסו בבית- הכנסת הגדול בוואליאדוליד נציגי הקהילות במדינה, בראשות דון אברהם בנבנישתי מסוריה (אפריל 1432) וניסחו חמש תקנות מפורסמות ("תקנות ואליאדוליד"). כינוס שני נערך בעיר ב- 1476 בקשר למינויו של וידאל אשתורי כרב ראשי לחלק מן הקהילות. המלך פרדינאנד הסכים למינוי אולם נמלך בדעתו ובחר באברהם סניור מסגוביה כרב ראשי במדינה כולה. כעבור עשר שנים התייצבו פרדינאנד ואיזאבלה לימין היהודים כאשר מועצת העיר ואליאדוליד ביקשה למנוע את גידול האוכלוסיה היהודית במקום. פעם שלישית נועדו נציגי הקהילות בוואליאדוליד
בהנהגת אברהם סניור, לדיון בגיוס כספים למלחמה נגד גראנאדה; היה זה סמוך לגירוש הכללי, כאשר בעלי-המלאכה הביעו בגלוי את אי-רצונם להוסיף ולחיות במחיצת יהודים.

על היחסים בין יהודים אנוסים לבין נוצרים מלידה מלמדת פואמה סאטירית שנתחברה באותו הזמן נגד המשורר חואן פואטה דה ואליאדוליד מן האנוסים. חואן ביקש לעלות לארץ- ישראל, אך נפל בשבי המוסלמים בפאס והתאסלם; על אביו נאמר שהיה סמרטוטר בעיר. אחר הגירוש ב-1492 הוטל על פרנאן נונז קורונל, הוא אברהם סניור, ועל לואיס דה אלקלע לגבות לטובת אוצר המלוכה את חובות היהודים.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
146830
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
GERONDI, YERONDI, GERUNDI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

גרונדי וגרונדי הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיר גירונה בקטלוניה , צפון מזרח ספרד, הקהילה היהודית במקום נוסדה ככל הנראה במאה ה-9.

גרסאות אחרות כוללות את גירונדי, בגרונדי וירונדי.

גרונדי וגירונדי, אשר נגזרו מגרונדה , השם הליטני של גירונה, מתועדים כשמות משפחה יהודיים במאות ה-12 וה-13 ספרד. הרמב"ן (1270-1194) היה ידוע בחייו גם בשם מושה נחמן גרונדי או ירונדי.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גרונדי כוללים את המורליסט הספרדי הרב יונה בן אבהם (החסיד) גרונדי (1263-1180), הידוע גם בשם גרונדי.
BURGOS

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה קשור בשמה של העיר בורגוס, בירתה הקדומה של קסטיליה, ספרד. היהודים חיו במקום הזה החל מהמאה ה-11.

שם המשפחה בורגוס מתועדבמקסיקו בשנת 1642 עם פיליפה ואנטוניו בורגוס, הידוע גם בשם דה בורגוס.
SENEOR

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה.

שם משפחה זה יכול להיות גרסה של השם סניור או שניאור.

הפירוש המילולי של השם סניור הוא "מבוגר", "בכיר" וגם "חכם", בלטינית. השם סניור יכול להיות מקביל לשם הגרמני / יידיש אלטר. אלט היה כינוי או שם פרטי שהתייחס לאדם מבוגר אבל גם שם שניתן לילדים קטנים במטרה להגן עליהם מפני רוחות רעות וסכנות אחרות.

אלטר יכול להיות תרגום של המילה העברית זקן שפירושה גם "מכובד", "חכם". סניור, השם המקביל בלטינית, מתועד במאה ה-11 בגרמניה and במאה ה-15 בספרד. בונסניאר, שפירושו המילולי הוא "אדון/ שליט טוב" מוזכר בצרפת בשנת 1276; בו סניאר אף הוא בצרפת בשנת 1286; בונסניור בספרד במאה ה-13, בונסנהור בצרפת ב-1417, סנאור, סניור בספרד במאה ה-15, בנסינור בצרפת במאה ה-15, ובן סניור בצפון אפריקה במאה ה-16. סיניור הוא השם המקביל באיטלקית, וסניור בצרפתית. שמות משפחה הכוללים את המילה אלט, שפירושה בגרמנית "ישן", אפשר שקשורים בשמות של עיירות וכפרים גרמניים, כמו אלטדורף בבאדן, אלדורף בפרנקוניה, אלטברג בסכסוניה, אלטברגה בווסטפליה, אלטנבורג בתורינגיה, אלטקונשטאדט בבוואריה, ואלטנדורך, רובע מגורים באסן, מערב גרמניה. סניואר, אשר מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11 בעיר וורמס, גרמניה, יכול להיות קשור גם בביטוי העברי שניאור.

על כן משמעות השם שניאור ושמות דומים הוא "שני אורות".

מסורת אחת מסבירה את שניאור כשם שניתן לתינוק שהתיתם משני הוריו מתוך אמונה שנשמות הוריו יהיו כמו "שני אורות" אשר יגנו עליו.

על פי מקור אחר, מדובר בזוג הורים שכל אחד מהם ביקש לקראו לילד בשמו של האב מהצד שלו. שמו של סב אחד היה מאיר והסב השני נקרא אורי. מאחר שמשמעותם של שני השמות האלה היא "אור", הילד נקרא בשם שניאור (" שני אורות") שהוא מן פשרה אשר מצאה חן בעני שני ההורים.

שניאור מתועד כשם משפחה במאה ה-16 בהולנד עם יוסף בן דויד שניאור.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סנאור כוללים את אברהם שניאור (1493-1412), יהודי חצר בממלכת קסטיליה, ספרד.
CORONEL, CORONELL

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם המשפחה היהודי הזה נגזר ממונח אשר ציין את מעמדו ה רם של אחד מאבות המשפחה.

קורונל הוא מונח ספרדי שפירושו "כתר" או "צרור של אבנים יקרות". בתור שם משפחה יהודי קורונל מוזכר לראשונה בספרד ובפורטוגל בזמן רדיפות האינקוויזיציה. במאה ה-15, קורונל מתועד כשם משפחה יהודי עם אברהם שניאור, אשר התנצר ביחד עם משפחתו בגלל איומי האינקוויזיציה. הוא שימש כשר האוצר של מלך ספרד פרדיננד הקתולי (1492). שם המשפחה קורונל מתועד גם בברזיל, שאליה הגיעו משפחות יהודיות רבות שברחו מפורטוגל לאחר השנה 1503. דויד סניור קורונל, דמות חשובה בהסטוריה יהודית, מוזכר בברזיל בשנת 1634. במאה ה-19, קורונל מתועד כשם משפחה יהודי בהולנד, שאליה הגיעו רכבים ממגורשי ספרד ופורטוגל, עם הביבליוגרף נחמן נתן קורונל (1890-1810), אשר נפטר בירושלים.
אוטו דה פה (מעשה האמונה), ויאדוליד, ספרד
תחריט, המאה ה-15
הטקס של הכרזת פסק הדין על ידי שופטי האינקוויזיציה
וקבלת הדין נערך בכיכר הכנסיה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מר באסיליו מרטין פאטינו,
ספרד, באמצעות מטילדה גיני ברנתן)

סורייה Soria

עיר בצפון ספרד.


יהודים בסורייה נזכרים בכתב-זכויות שניתן לעיר במאה ה-12 וכן בכתב החובה להגן על סוחרים המזדמנים לעיר. מניחים שבסוף המאה ה- 13 מנתה הקהילה היהודית בסורייה קרוב ל- 1,000 נפשות, ביניהם סוחרים, יוגבים ובעלי מלאכה.

במאה ה- 14 שכן הרובע היהודי במצודה, ומנה 700 משפחות. בגזירות קנ"א (1391) נחרבה הקהילה, ושוקמה במרוצת הזמן בהנהגת דון אברהם בנבנישתי שכינס את נציגי קהילות קאסטיליה בוואליאדוליד (1432).

בשנות השבעים למאה ה- 15 התחילו רדיפות, והגירוש הסופי בא ב-1492. בפקודת המלך נמשכה גביית החובות ליהודים, ובתוכם אלו של דון יצחק אברבנאל, גם לאחר הגירוש.

סורייה היתה ידועה כעיר של מקובלים דוגמת יעקב הכהן ושם טוב בן אברהם אבן גאון; משפחתו של אבן גאון עסקה גם בעיטור ספרים.

Aragon 

A region in northeastern Spain. The former medieval Kingdom of Aragon united with the medieval Kingdom of Castille to form the modern Spanish State. 

גראנאדה

עיר באנדאלוסיה, ספרד.

ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.

אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.

אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.

זאמורה

עיר בצפון מערב ספרד.

מן הוותיקות בקהילות ספרד. הרובע היהודי העתיק שכן מחוץ לעיר סמוך לחומה; שם היו גם בית הכנסת ובית העלמין. בתקופת קיומה של הקהילה היו שלושה בתי כנסת.

בכנס נוצרי שנערך בעיר ב-1313 נתקבלה שורה של החלטות נגד יהודים, ביניהן גזירת הטלאי הצהוב, תשלום מעשר לכנסיה, הגבלת שיעור הריבית והעברת בתי-כנסת חדשים לרשות המדינה.

אין ידיעות על גורל הקהילה בגזירות קנ"א (1391) אך ודאי היו גם בה מקרים רבים של שמד.

בשנים 1480-1470 פעל במקום ר' יצחק בן משה עראמה וב-1485 נדון למוות המקובל שאול סבה בנסיבות שלא הובררו עד היום. ב-1490 הועלתה לפני המלך תביעה נדירה של יהודיה מבנות-המקום נגד אחד יעקב בן מאיר שסירב לשאתה לאישה לאחר מעשה.

יחד עם קהילת סביליה תרמו יהודי-זאמורה לפדיון שבויים במאלאגה והשתתפו בהוצאות המלחמה נגד גראנאדה.

ב-1492 עברו מגורשי זאמורה לפורטוגאל. רכושם נמסר לתובע של סאראגוסה. בסוף אותה השנה חזרו דרך זאמורה יהודים שהחליטו לקבל את עול הנצרות.

מבין גולי העיר התפרסמו במאה ה-16 יעקב בן חביב ולוי בן חביב בשל פעילותם במרכזים יהודיים באימפריה העותמאנית.

טולדו

עיר בקאסטיליה, ספרד.

עד שנת 1561 הייתה טולדו בירת ספרד.

לפי מסורת יהודית הייתה בטולדו הקהילה היהודית העתיקה ביותר בחצי-האי האיברי. לדברי יצחק אברבנאל היו ראשוני היהודים במקום גולי יהודה ובנימין אחרי חורבן בית ראשון. מקורות נוצריים טוענים שיהודים הסגירו את העיר לידי המוסלמים (ב-712 לערך), אולם היסטוריון ערבי במאה ה-13 אומר כי בתקופת הכיבוש היו רק יהודים ספורים בעיר.

במאה ה-11 מנתה הקהילה קרוב ל- 4,000 נפש, והיתה מחולקת לעדות לפי מקומות המוצא - אנשי קורדובה, בארצלונה ועוד, ואפילו יוצאי כוזר.

טולדו הייתה גם מרכז היישוב הקראי בספרד. יהודים עסקו בייצור אריגים, בבורסקאות וצביעת בדים, במקצועות צבאיים ובמסחר; היו ביניהם גם בנקאים עשירים וסוכנים של שליטים נוצריים. היהודים יושבי הכפרים הצטיינו כחקלאים וכורמים.

טולדו נודעה גם כמקום תורה ומחקר, וכך היה גם אחרי הכיבוש הנוצרי ב-1085. יהודים ומומרים עסקו בתרגום ספרי מדע מהשפה הערבית לספרדית וללאטינית, ומילאו תפקידים נכבדים בחצר המלך, דוגמת דון יוסף פריצואל.

במות הכובש אלפונסו ה-6 תקפו תושבי העיר את היישוב היהודי. יורשו של אלפונסו הנהיג אפליות נגד היהודים חידש תקנה מימי הוויזיגותים (מ-633) האוסרת על "אנשים ממוצא יהודי" לכהן במשרות ציבוריות.

במאה ה- 12 ישבו בטולדו גדולי הדור דוגמת יצחק אבן עזרא, משה אבן עזרא, הרופא והדיפלומט יוסף אבן קמניאל, משפחות שושן, אל- פכאר, הלוי, אבולעפיה, צדוק. בני פריצואל התייחסו אל בית דוד והכתירו את עצמם בתואר "נשיא". שפת דיבורם של יהודי טולדו היתה בחלקה ערבית, והלשון הכתובה עד למאה ה-14 היתה ערבית באותיות עבריות.

מן התעודות יוצא שיהודים החזיקו עבדים ומקרקעין, נשפטו בערכאות משלהם גם בתביעות שנוצרים היו מעורבים בהן, היו חנוונים ובעלי-מלאכה ואפילו עסקו בגביית מסים בשביל כנסיות ומינזרים. מן המאה ה-13 ניהל את ענייני הקהילה ועד של עשרה "מוקאדימון", וביוזמת דון יוסף אבן וקאר נעשתה בחירת העשרה על-ידי שני "בוררים" מיוחדים. סדרי הקהילה שימשו דוגמה לגולי ספרד בצפון-אפריקה ובקיסרות העותמאנית.

בימי המרד של יורש העצר סאנצ'ו בשנים 1281-1280 היתה הקהילה "כסדום ועמורה"; יהודים נכלאו בבתי-הכנסת ולא שוחררו אלא תמורת תשלום מיוחד. בלחץ הרדיפות התעוררה הקהילה לחזור בתשובה. המשורר טודרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה יצא בקריאה, בין השאר, לנהוג ביושר במשא-ומתן ולהתרחק מנשים נכריות.

הפולמוס על כתבי הרמב"ם קיבל תנופה מיוחדת בטולדו בתחילת המאה ה-14, עם פרסום חילופי האיגרות בין שלמה בן אדרת ואבא מארי אסטרוק בעניין החרם שהוטל על "מורה נבוכים". אותו זמן פעלו בעיר ר' אשר בין יחיאל (הרא"ש) ובניו ר' יהודה ור' יעקב; ישראל בן יוסף אל-נקווה, בעל "מנורת המאור", גם הוא נמנה עם חכמי הדור. באותו הזמן ניסו אנשי הכמורה לאסור על היהודים את העיסוק במתן הלוואות בריבית, וזכו בתמיכה חלקית מצד המלך. בין יהודי טולדו העשירים היו גם כאלה שהשכירו דירות ליהודים אחרים, תופעה חדשה בעיר, והחזיקו עבדים מוסלמים.

"המגיפה השחורה" (1348) הפילה חללים רבים בקרב קהילת טולדו, וכעבור שנים מועטות נאסר הממונה על אוצר המלך, דון שמואל בן מאיר הלוי אבולעפיה, הואשם ומת בעינויים בכלא סביליה. ב-1355 הסתערו נוצרים ומוסלמים על הרובע היהודי ובמלחמת-האזרחים בסוף שנות השישים נהרגו בעיר 8,000 יהודים. המלך ציווה למכור את נכסי היהודים כדי לגייס כספים לצרכי המלחמה. על כל אלה נוסף גל הפרעות של 1391; כמעט כל בתי-הכנסת ובתי-המדרש היו לעיי חרבות. רבים מתו מות קדושים ורבים נטשו את דת ישראל. הקהילה נידלדלה ולא חזרה עוד לאיתנה.

ב-1411 ביקר בעיר המסית ויסנטה פרר, ובין השאר הפך לכנסיה את בית-הכנסת על שם אבן שושן. יש מקום להניח שגם הביא יהודים רבים לשמד.

אחרי איחוד קאסטיליה ואראגון עוד נמצאו יהודים במשרות רמות, בפרט בגביית המסים, עד שהחליט הזוג המלכותי פרדינאנד ואיזאבל על המדיניות הקיצונית, ב-1480. על לואיס דה אלקלע ופרנאנדו נונז קורונל (אברהם סניור) הוטל לגבות את החובות שהגיעו להם מנוצרים ורכושם, לרבות מוסדות הציבור, הועברו לאוצר המלוכה ב-1494. בטולדו היו אנוסים רבים עוד לפני הגירוש ואלפים מהם נפלו קרבן לאינקוויזיציה, משדרות הציבור העליונות ומפשוטי-העם כאחד.

רחובות בטולדו נושאים שמות המזכירים את עברה היהודי המפואר, ובתי-כנסת שהפכו לכנסיות עומדים על תלם עד היום; שניים מהם - מיסודם של יוסף אבו עומר אבן שושן (1203), ושל דון שמואל הלוי (1357), כיום כנסיית "סאנטה מאריה לה בלאנקה", וכנסיית "אל טראנסיטו" - הוכרזו כאתר לאומי באמצע המאה ה-19; השני משמש מאז 1964 כמוזיאון לתולדות היהודים בספרד. בביתו הפרטי של דון שמואל התגורר בשעתו הצייר אל גרקו. מציבות עתיקות שמורות במוזיאון העירוני, ותוכנן התפרסם במחקרים אחדים, משד"ל ואילך. נמצא גם עמוד של בית-כנסת ועליו הכתובת "ברוך אתה בבואך ובצאתך", מן המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי ואליאדוליד
ואליאדוליד

עיר במרכז ספרד.

כמקום-מושבו של הפארלאמנט ("קורטס") בקאסטיליה משכה אליה העיר יהודים רבים. לראשונה נזכר בה יישוב יהודי בתעודה משנת 1221, אך ניתן לשער שהיה קיים עוד בתקופה המוסלמית (עד המאה ה-11).

ב-1288 אסר סאנצ'ו ה-4 על יהודי ואליאדוליד לרכוש אדמות בקירבת העיר; באותה התקופה לא עלה, כנראה, מספרם על 100-50 משפחות - קהילה בינונית בהשוואה לאחרות בספרד.

ב-1322 אסרה מועצת העיר על נוצרים לבוא לחתונות של מאורים ויהודים ולהזדקק לרופאים יהודיים; כמו-כן נאסר על יהודים לכהן במשרות ציבוריות, פרט לגביית מסים. אותו זמן התיישבו בעיר המומר אבנר מבורגוס ופתח בפקודת המלך אלפונסו ה-11 בוויכוח פומבי עם ראשי הציבור היהודי בעניין "ברכת המינים" (1336); המלך קיבל את נימוקיו וציווה להשמיט את הברכה מסידור-התפילה.

במלחמת-האזרחים בין האחים פדרו ואנריקו מטראסטאמארה, התייצבו אנשי המקום לצד השני ובהתפרעות ב-1367 נהרסו שמונה בתי-כנסת, והניצולים נזקקו לעזרה מקהילות אחרות. השמד עשה שמות בקהילה, בעיקר בהשפעת ויסנטה פרר ופאבלו דה סאנטה מאריה שיזמו שורת חוקים ("גזירות ואליאדוליד") במטרה לערער את אושיות הקיום היהודי; בוטלה האוטונומיה הפנימית, גם בתחום השיפוט וגביית מסי הקהילה, ונאסר על היהודים והמאורים לעזוב את העיר ללא רשות. שליטי המקום הוזהרו שלא להגן על היהודים. בנסיון לחזק את חיי הציבור היהודי בקאסטיליה התכנסו בבית- הכנסת הגדול בוואליאדוליד נציגי הקהילות במדינה, בראשות דון אברהם בנבנישתי מסוריה (אפריל 1432) וניסחו חמש תקנות מפורסמות ("תקנות ואליאדוליד"). כינוס שני נערך בעיר ב- 1476 בקשר למינויו של וידאל אשתורי כרב ראשי לחלק מן הקהילות. המלך פרדינאנד הסכים למינוי אולם נמלך בדעתו ובחר באברהם סניור מסגוביה כרב ראשי במדינה כולה. כעבור עשר שנים התייצבו פרדינאנד ואיזאבלה לימין היהודים כאשר מועצת העיר ואליאדוליד ביקשה למנוע את גידול האוכלוסיה היהודית במקום. פעם שלישית נועדו נציגי הקהילות בוואליאדוליד
בהנהגת אברהם סניור, לדיון בגיוס כספים למלחמה נגד גראנאדה; היה זה סמוך לגירוש הכללי, כאשר בעלי-המלאכה הביעו בגלוי את אי-רצונם להוסיף ולחיות במחיצת יהודים.

על היחסים בין יהודים אנוסים לבין נוצרים מלידה מלמדת פואמה סאטירית שנתחברה באותו הזמן נגד המשורר חואן פואטה דה ואליאדוליד מן האנוסים. חואן ביקש לעלות לארץ- ישראל, אך נפל בשבי המוסלמים בפאס והתאסלם; על אביו נאמר שהיה סמרטוטר בעיר. אחר הגירוש ב-1492 הוטל על פרנאן נונז קורונל, הוא אברהם סניור, ועל לואיס דה אלקלע לגבות לטובת אוצר המלוכה את חובות היהודים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

טולדו, ספרד
זאמורה
גראנאדה
אראגון
סורייה
טולדו

עיר בקאסטיליה, ספרד.

עד שנת 1561 הייתה טולדו בירת ספרד.

לפי מסורת יהודית הייתה בטולדו הקהילה היהודית העתיקה ביותר בחצי-האי האיברי. לדברי יצחק אברבנאל היו ראשוני היהודים במקום גולי יהודה ובנימין אחרי חורבן בית ראשון. מקורות נוצריים טוענים שיהודים הסגירו את העיר לידי המוסלמים (ב-712 לערך), אולם היסטוריון ערבי במאה ה-13 אומר כי בתקופת הכיבוש היו רק יהודים ספורים בעיר.

במאה ה-11 מנתה הקהילה קרוב ל- 4,000 נפש, והיתה מחולקת לעדות לפי מקומות המוצא - אנשי קורדובה, בארצלונה ועוד, ואפילו יוצאי כוזר.

טולדו הייתה גם מרכז היישוב הקראי בספרד. יהודים עסקו בייצור אריגים, בבורסקאות וצביעת בדים, במקצועות צבאיים ובמסחר; היו ביניהם גם בנקאים עשירים וסוכנים של שליטים נוצריים. היהודים יושבי הכפרים הצטיינו כחקלאים וכורמים.

טולדו נודעה גם כמקום תורה ומחקר, וכך היה גם אחרי הכיבוש הנוצרי ב-1085. יהודים ומומרים עסקו בתרגום ספרי מדע מהשפה הערבית לספרדית וללאטינית, ומילאו תפקידים נכבדים בחצר המלך, דוגמת דון יוסף פריצואל.

במות הכובש אלפונסו ה-6 תקפו תושבי העיר את היישוב היהודי. יורשו של אלפונסו הנהיג אפליות נגד היהודים חידש תקנה מימי הוויזיגותים (מ-633) האוסרת על "אנשים ממוצא יהודי" לכהן במשרות ציבוריות.

במאה ה- 12 ישבו בטולדו גדולי הדור דוגמת יצחק אבן עזרא, משה אבן עזרא, הרופא והדיפלומט יוסף אבן קמניאל, משפחות שושן, אל- פכאר, הלוי, אבולעפיה, צדוק. בני פריצואל התייחסו אל בית דוד והכתירו את עצמם בתואר "נשיא". שפת דיבורם של יהודי טולדו היתה בחלקה ערבית, והלשון הכתובה עד למאה ה-14 היתה ערבית באותיות עבריות.

מן התעודות יוצא שיהודים החזיקו עבדים ומקרקעין, נשפטו בערכאות משלהם גם בתביעות שנוצרים היו מעורבים בהן, היו חנוונים ובעלי-מלאכה ואפילו עסקו בגביית מסים בשביל כנסיות ומינזרים. מן המאה ה-13 ניהל את ענייני הקהילה ועד של עשרה "מוקאדימון", וביוזמת דון יוסף אבן וקאר נעשתה בחירת העשרה על-ידי שני "בוררים" מיוחדים. סדרי הקהילה שימשו דוגמה לגולי ספרד בצפון-אפריקה ובקיסרות העותמאנית.

בימי המרד של יורש העצר סאנצ'ו בשנים 1281-1280 היתה הקהילה "כסדום ועמורה"; יהודים נכלאו בבתי-הכנסת ולא שוחררו אלא תמורת תשלום מיוחד. בלחץ הרדיפות התעוררה הקהילה לחזור בתשובה. המשורר טודרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה יצא בקריאה, בין השאר, לנהוג ביושר במשא-ומתן ולהתרחק מנשים נכריות.

הפולמוס על כתבי הרמב"ם קיבל תנופה מיוחדת בטולדו בתחילת המאה ה-14, עם פרסום חילופי האיגרות בין שלמה בן אדרת ואבא מארי אסטרוק בעניין החרם שהוטל על "מורה נבוכים". אותו זמן פעלו בעיר ר' אשר בין יחיאל (הרא"ש) ובניו ר' יהודה ור' יעקב; ישראל בן יוסף אל-נקווה, בעל "מנורת המאור", גם הוא נמנה עם חכמי הדור. באותו הזמן ניסו אנשי הכמורה לאסור על היהודים את העיסוק במתן הלוואות בריבית, וזכו בתמיכה חלקית מצד המלך. בין יהודי טולדו העשירים היו גם כאלה שהשכירו דירות ליהודים אחרים, תופעה חדשה בעיר, והחזיקו עבדים מוסלמים.

"המגיפה השחורה" (1348) הפילה חללים רבים בקרב קהילת טולדו, וכעבור שנים מועטות נאסר הממונה על אוצר המלך, דון שמואל בן מאיר הלוי אבולעפיה, הואשם ומת בעינויים בכלא סביליה. ב-1355 הסתערו נוצרים ומוסלמים על הרובע היהודי ובמלחמת-האזרחים בסוף שנות השישים נהרגו בעיר 8,000 יהודים. המלך ציווה למכור את נכסי היהודים כדי לגייס כספים לצרכי המלחמה. על כל אלה נוסף גל הפרעות של 1391; כמעט כל בתי-הכנסת ובתי-המדרש היו לעיי חרבות. רבים מתו מות קדושים ורבים נטשו את דת ישראל. הקהילה נידלדלה ולא חזרה עוד לאיתנה.

ב-1411 ביקר בעיר המסית ויסנטה פרר, ובין השאר הפך לכנסיה את בית-הכנסת על שם אבן שושן. יש מקום להניח שגם הביא יהודים רבים לשמד.

אחרי איחוד קאסטיליה ואראגון עוד נמצאו יהודים במשרות רמות, בפרט בגביית המסים, עד שהחליט הזוג המלכותי פרדינאנד ואיזאבל על המדיניות הקיצונית, ב-1480. על לואיס דה אלקלע ופרנאנדו נונז קורונל (אברהם סניור) הוטל לגבות את החובות שהגיעו להם מנוצרים ורכושם, לרבות מוסדות הציבור, הועברו לאוצר המלוכה ב-1494. בטולדו היו אנוסים רבים עוד לפני הגירוש ואלפים מהם נפלו קרבן לאינקוויזיציה, משדרות הציבור העליונות ומפשוטי-העם כאחד.

רחובות בטולדו נושאים שמות המזכירים את עברה היהודי המפואר, ובתי-כנסת שהפכו לכנסיות עומדים על תלם עד היום; שניים מהם - מיסודם של יוסף אבו עומר אבן שושן (1203), ושל דון שמואל הלוי (1357), כיום כנסיית "סאנטה מאריה לה בלאנקה", וכנסיית "אל טראנסיטו" - הוכרזו כאתר לאומי באמצע המאה ה-19; השני משמש מאז 1964 כמוזיאון לתולדות היהודים בספרד. בביתו הפרטי של דון שמואל התגורר בשעתו הצייר אל גרקו. מציבות עתיקות שמורות במוזיאון העירוני, ותוכנן התפרסם במחקרים אחדים, משד"ל ואילך. נמצא גם עמוד של בית-כנסת ועליו הכתובת "ברוך אתה בבואך ובצאתך", מן המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13.
זאמורה

עיר בצפון מערב ספרד.

מן הוותיקות בקהילות ספרד. הרובע היהודי העתיק שכן מחוץ לעיר סמוך לחומה; שם היו גם בית הכנסת ובית העלמין. בתקופת קיומה של הקהילה היו שלושה בתי כנסת.

בכנס נוצרי שנערך בעיר ב-1313 נתקבלה שורה של החלטות נגד יהודים, ביניהן גזירת הטלאי הצהוב, תשלום מעשר לכנסיה, הגבלת שיעור הריבית והעברת בתי-כנסת חדשים לרשות המדינה.

אין ידיעות על גורל הקהילה בגזירות קנ"א (1391) אך ודאי היו גם בה מקרים רבים של שמד.

בשנים 1480-1470 פעל במקום ר' יצחק בן משה עראמה וב-1485 נדון למוות המקובל שאול סבה בנסיבות שלא הובררו עד היום. ב-1490 הועלתה לפני המלך תביעה נדירה של יהודיה מבנות-המקום נגד אחד יעקב בן מאיר שסירב לשאתה לאישה לאחר מעשה.

יחד עם קהילת סביליה תרמו יהודי-זאמורה לפדיון שבויים במאלאגה והשתתפו בהוצאות המלחמה נגד גראנאדה.

ב-1492 עברו מגורשי זאמורה לפורטוגאל. רכושם נמסר לתובע של סאראגוסה. בסוף אותה השנה חזרו דרך זאמורה יהודים שהחליטו לקבל את עול הנצרות.

מבין גולי העיר התפרסמו במאה ה-16 יעקב בן חביב ולוי בן חביב בשל פעילותם במרכזים יהודיים באימפריה העותמאנית.
גראנאדה

עיר באנדאלוסיה, ספרד.

ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.

אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.

אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.

Aragon 

A region in northeastern Spain. The former medieval Kingdom of Aragon united with the medieval Kingdom of Castille to form the modern Spanish State. 

סורייה Soria

עיר בצפון ספרד.


יהודים בסורייה נזכרים בכתב-זכויות שניתן לעיר במאה ה-12 וכן בכתב החובה להגן על סוחרים המזדמנים לעיר. מניחים שבסוף המאה ה- 13 מנתה הקהילה היהודית בסורייה קרוב ל- 1,000 נפשות, ביניהם סוחרים, יוגבים ובעלי מלאכה.

במאה ה- 14 שכן הרובע היהודי במצודה, ומנה 700 משפחות. בגזירות קנ"א (1391) נחרבה הקהילה, ושוקמה במרוצת הזמן בהנהגת דון אברהם בנבנישתי שכינס את נציגי קהילות קאסטיליה בוואליאדוליד (1432).

בשנות השבעים למאה ה- 15 התחילו רדיפות, והגירוש הסופי בא ב-1492. בפקודת המלך נמשכה גביית החובות ליהודים, ובתוכם אלו של דון יצחק אברבנאל, גם לאחר הגירוש.

סורייה היתה ידועה כעיר של מקובלים דוגמת יעקב הכהן ושם טוב בן אברהם אבן גאון; משפחתו של אבן גאון עסקה גם בעיטור ספרים.
"מעשה האמונה" (אוטו דה פה), ויאדוליד, ספרד. תחריט, המאה ה-15
אוטו דה פה (מעשה האמונה), ויאדוליד, ספרד
תחריט, המאה ה-15
הטקס של הכרזת פסק הדין על ידי שופטי האינקוויזיציה
וקבלת הדין נערך בכיכר הכנסיה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מר באסיליו מרטין פאטינו,
ספרד, באמצעות מטילדה גיני ברנתן)
קורונל
שניאור
בורגוס
גרונדי
CORONEL, CORONELL

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם המשפחה היהודי הזה נגזר ממונח אשר ציין את מעמדו ה רם של אחד מאבות המשפחה.

קורונל הוא מונח ספרדי שפירושו "כתר" או "צרור של אבנים יקרות". בתור שם משפחה יהודי קורונל מוזכר לראשונה בספרד ובפורטוגל בזמן רדיפות האינקוויזיציה. במאה ה-15, קורונל מתועד כשם משפחה יהודי עם אברהם שניאור, אשר התנצר ביחד עם משפחתו בגלל איומי האינקוויזיציה. הוא שימש כשר האוצר של מלך ספרד פרדיננד הקתולי (1492). שם המשפחה קורונל מתועד גם בברזיל, שאליה הגיעו משפחות יהודיות רבות שברחו מפורטוגל לאחר השנה 1503. דויד סניור קורונל, דמות חשובה בהסטוריה יהודית, מוזכר בברזיל בשנת 1634. במאה ה-19, קורונל מתועד כשם משפחה יהודי בהולנד, שאליה הגיעו רכבים ממגורשי ספרד ופורטוגל, עם הביבליוגרף נחמן נתן קורונל (1890-1810), אשר נפטר בירושלים.
SENEOR

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה.

שם משפחה זה יכול להיות גרסה של השם סניור או שניאור.

הפירוש המילולי של השם סניור הוא "מבוגר", "בכיר" וגם "חכם", בלטינית. השם סניור יכול להיות מקביל לשם הגרמני / יידיש אלטר. אלט היה כינוי או שם פרטי שהתייחס לאדם מבוגר אבל גם שם שניתן לילדים קטנים במטרה להגן עליהם מפני רוחות רעות וסכנות אחרות.

אלטר יכול להיות תרגום של המילה העברית זקן שפירושה גם "מכובד", "חכם". סניור, השם המקביל בלטינית, מתועד במאה ה-11 בגרמניה and במאה ה-15 בספרד. בונסניאר, שפירושו המילולי הוא "אדון/ שליט טוב" מוזכר בצרפת בשנת 1276; בו סניאר אף הוא בצרפת בשנת 1286; בונסניור בספרד במאה ה-13, בונסנהור בצרפת ב-1417, סנאור, סניור בספרד במאה ה-15, בנסינור בצרפת במאה ה-15, ובן סניור בצפון אפריקה במאה ה-16. סיניור הוא השם המקביל באיטלקית, וסניור בצרפתית. שמות משפחה הכוללים את המילה אלט, שפירושה בגרמנית "ישן", אפשר שקשורים בשמות של עיירות וכפרים גרמניים, כמו אלטדורף בבאדן, אלדורף בפרנקוניה, אלטברג בסכסוניה, אלטברגה בווסטפליה, אלטנבורג בתורינגיה, אלטקונשטאדט בבוואריה, ואלטנדורך, רובע מגורים באסן, מערב גרמניה. סניואר, אשר מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11 בעיר וורמס, גרמניה, יכול להיות קשור גם בביטוי העברי שניאור.

על כן משמעות השם שניאור ושמות דומים הוא "שני אורות".

מסורת אחת מסבירה את שניאור כשם שניתן לתינוק שהתיתם משני הוריו מתוך אמונה שנשמות הוריו יהיו כמו "שני אורות" אשר יגנו עליו.

על פי מקור אחר, מדובר בזוג הורים שכל אחד מהם ביקש לקראו לילד בשמו של האב מהצד שלו. שמו של סב אחד היה מאיר והסב השני נקרא אורי. מאחר שמשמעותם של שני השמות האלה היא "אור", הילד נקרא בשם שניאור (" שני אורות") שהוא מן פשרה אשר מצאה חן בעני שני ההורים.

שניאור מתועד כשם משפחה במאה ה-16 בהולנד עם יוסף בן דויד שניאור.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סנאור כוללים את אברהם שניאור (1493-1412), יהודי חצר בממלכת קסטיליה, ספרד.
BURGOS

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה קשור בשמה של העיר בורגוס, בירתה הקדומה של קסטיליה, ספרד. היהודים חיו במקום הזה החל מהמאה ה-11.

שם המשפחה בורגוס מתועדבמקסיקו בשנת 1642 עם פיליפה ואנטוניו בורגוס, הידוע גם בשם דה בורגוס.
GERONDI, YERONDI, GERUNDI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

גרונדי וגרונדי הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיר גירונה בקטלוניה , צפון מזרח ספרד, הקהילה היהודית במקום נוסדה ככל הנראה במאה ה-9.

גרסאות אחרות כוללות את גירונדי, בגרונדי וירונדי.

גרונדי וגירונדי, אשר נגזרו מגרונדה , השם הליטני של גירונה, מתועדים כשמות משפחה יהודיים במאות ה-12 וה-13 ספרד. הרמב"ן (1270-1194) היה ידוע בחייו גם בשם מושה נחמן גרונדי או ירונדי.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גרונדי כוללים את המורליסט הספרדי הרב יונה בן אבהם (החסיד) גרונדי (1263-1180), הידוע גם בשם גרונדי.