קהילת יהודי חרטום

כתובה מתוך ספר הכתובות של הקהילה היהודית
באומדורמן (חארטום), סודן 1918 בקירוב.
הכתובות נכתבו ונחתמו בידי הרב שלמה מלכה.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ריטה תמן, לונדון)

Nessim David Gaon (1922-2022), businessman and community leader, born in Khartoum, Sudan. His family originated in Turkey but moved to Egypt. His father was a political officer with the Sudanese government in Khartoum. He graduated from college in that city. During WW II he saw active service in the British army and reached the rank of captain. After the war he joined the family business in Sudan and in 1957 moved to Geneva, Switzerland, where he developed a worldwide business corporation in import-export, investment and real estate. Prominent in Jewish affairs, he headed the community in Khartoum and in 1966 became head of the united Ashkenazi and Sephardi community in Geneva. Gaon has been especially active in Sephardi institutions served as president of the World Sephardi Federation since 1971. He was also vice-president of the World Jewish Congress and chairman of the board of governors of Ben-Gurion University of the Negev, Israel.

Joseph (Yousif ) Aslan Seroussi (1933-2018), fashion designer and businessman, born in Khartoum, Sudan. He moved to Great Britain in 1957 and then he immigrated to Canada in 1959. Seroussi first came to Romania in 1965, then in 1974 he opened an office in Bucharest, and at the fall of the Communist regime in 1989, his business in Romania already had a turnover of US$ 55 million. He started producing under the Seroussi brand in 1990, when he bought the first factory in Odorheiu Secuiesc, Romania. In the 2000s, his companies, located in Odorheiu Secuiesc and in Botosani employed over 3,000 workers and manufactured about four million trousers for men and women as well men’s suits for international fashion houses, including Hugo Boss of Germany and Tiger of Sweden. Seroussi was a founding member of the National Association of Romanian Exporters and Importers (ANEIR) and of the Romanian Association of Foreign Investors. His philanthropic activities included important donations to the local hospital in Odorheiu Secuiesc.

ג’ורג’ גוטלמן (1938- 2019), מהנדס, איש עסקים, נדבן וציוני, נולד בלייז', בלגיה, להורים שהיגרו מפולין לבלגיה. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לבלגיה, החביא אביו של גוטלמן את שני בניו אצל משפחות נוצריות, וכך ניצלו חייהם. אמו נרצחה באושוויץ.

הילד היהודי מליאז’ מתגלה בבגרותו כבחור עם ראש עסקי מפותח. בזמן היותו סטודנט הוא מתחיל למכור לחבריו כרטיסים בטיסות ששכר מראש. הרעיון המבריק מתברר כסיפור הצלחה. יום אחד, כך מספרת אשתו אלין, הוא חזר הביתה והודיע לה: “אנחנו קונים מטוס”.

השנים חלפו וחברת התעופה TEA (Trans European Airways) בבעלותם של בני הזוג גוטלמן גדלה בקצב מסחרר, והופכת לחלוצת טיסות הצ’רטר באירופה. בשיא ההצלחה מחזיקה החברה צי בן 250 מטוסים. את הונם הגדול עושים בני הזוג מזיכיון לטיסות של אלפי עולי רגל מוסלמים מצפון אפריקה למכה.

יום אחד בחורף 1984 מקבל גוטלמן טלפון מראש המוסד בזמנו, אפרים הלוי. למחרת, נפגשים השניים בבריסל. הלוי הציג לגוטלמן את התכנית החשאית של ישראל: “אנחנו זקוקים לחברת תעופה ניטרלית שתטיס את הפליטים היהודים האתיופים מהמחנות בסודן לארץ”. לימים יספר הלוי כי גוטלמן לא שאל שאלות ומיד אמר “כן”. גוטלמן לא ביקש שום תמורה עבור השאלת מטוסיו.

גוטלמן והלוי משרטטים נתיב טיסה – מנמל התעופה בן גוריון לקפריסין, משם לחרטום, בירת סודן, העלאת מאות פליטים יהודים על כל מטוס והמראה בדרך לארץ ישראל – מחרטום לבריסל (שם תודלקו המטוסים) ומשם המשיכו לארץ.

ציפורי הברזל של גוטלמן הטיסו במשך חודש 6,500 פליטים יהודים מאתיופיה – גברים, נשים, זקנים וטף, עד שהסוד הגדול על אודות המבצע המתנהל נחשף לאחר שיו”ד הסוכנות היהודית, אריה דולצ’ין, שיתף בפרטים כמה תורמים קנדים שבתמימותם פרסמו את דבר המבצע ותוך זמן לא רב, הסיפור הגיע ל”ניו יורק טיימס”.

15 טיסות של  TEA לא הספיקו להמריא בגלל חשיפת המבצע בתקשורת ונשיא סודן הורה על עצירתו. בעקבות החשיפה החרימו מדינות ערב את חברת התעופה של גוטלמן, ומפעל חייו של היזם היהודי, שעיקר המודל העסקי שלו היה, כאמור,  מבוסס על טיסות מאמינים מוסלמים למכה, יורד לטמיון. חברת התעופה שלו פשטה את הרגל והפסיקה לפעול ב-1991.

ממשלת ישראל מעולם לא פיצתה את גוטלמן על הנזק הכספי שנגרם לו. גוטלמן גם מעולם לא בא אליה בדרישה כלשהי. “אני חייב לומר שאינני מכיר שום יהודי אחר בעולם, שסייע כמו גוטלמן למאמצים של מדינת ישראל”, אמר לימים אפרים הלוי, “המבצע צריך להיות קרוי מבצע ג’ורג’ ולא מבצע משה. אלפי יהודים אתיופים פשוט חבים לו את חייהם”.

בשנת 2011 עלו ג’ורג’ גוטלמן ואשתו אלין לישראל.  

בשנת 2022, בשיתוף משפחת גוטלמן וקק”ל בלגיה, נחנך במוזיאון העם היהודי מרכז חינוכי ע”ש גוטלמן המשמש תלמידים וקבוצות מבקרים בפעילות מעשירה.

פרדה יזזאו אקלום (ידוע גם בשמות פרדה אקלום או פרדה יאזזו אקלום) (1949 – 2009), סוכן מוסד ופעיל ציוני, נולד בכפר עדי וורבה במחוז תיגראי, אתיופיה. אביו יזזאו אקלום היה אדם אמיד, משכיל ומצליח שהשקיע בהקניית השכלה לכל ילדיו. פרדה למד הוראה במכללה למורים באדיס אבבה, והיה מורה עד 1976, אז נתמנה למנהל בית ספר באינדאבגונה שבמחוז שריה שבתגראי. הוא פנה לרשת אורט בבקשה לפתוח בית ספר יהודי בתיגראי, והרשת נענתה והקימה שני בתי ספר לקהילה היהודית בתגראי. שנה לאחר מכן עבר ללמד בבית ספר יהודי בגונדר. בשנות השבעים יזם הקמת שני בתי ספר בחבל תיגראי, אף התמנה לראש המועצה של אנדאבגונה.

ב 1977 הושג הסכם בן אתיופיה לישראל על העלאת יהודים דרך אדיס אבבה תמורת נשק. אקלום היה אחראי לעלייתם של כ-200 יהודים מאתיופיה באותה השנה. לאחר עלייתם של מספר יהודים נחשפה העסקה, ואתיופיה ניתקה את יחסיה עם ישראל וגירשה את הנציגים הישראלים משטח המדינה לרבות פעילי אורט.

אקלום הבין שאין הוא בטוח באתיופיה וברח אל חרטום, משם שלח מכתב בהול לנציגות הישראלית של אורט בז’נבה. המכתב הגיע לגורמי המוסד בתל אביב אשר חיפשו דרך חדשה להעלאת יהודי אתיופיה, חרף מלחמת האזרחים. במכתבו ציין אקלום שחצה את הגבול מאתיופיה לסודן, מה שעורר את אנשי המוסד לבדוק את אפשרות העלאתם של יהודי אתיופיה דרך סודן, במסווה של פליטי מלחמה, ומשם להעבירם לישראל.

אקלום נפגש עם סוכן מוסד והוחלט שהוא יאתר וירכז יהודים נוספים בסודן. בהמשך אקלום גויס למוסד כסוכן. הוא הצליח לשלוח שליח למשפחתו ולהביא אליו את שני אחיו, ויחד עמם החל בחיפוש יהודים אחרים שהגיעו לסודן והצליח לאתר כ-30 איש. הקבוצה הזו שנמצאה נשלחה לז’נבה בעזרתם של סוכני מוסד ואנשי אורט ומשם למדינת ישראל. קבוצה זו השתכנה במרכז קליטה בעיר אופקים.

לאור ההצלחה המסחררת המוסד הבין את הפוטנציאל הגלום בעלייה דרך סודן, ושוב השתמש באקלום על מנת לאתר יהודים נוספים בחרטום ובמחנות הפליטים על הגבול האתיופי. אקלום שהבין שיהודי אתיופיה צריכים לעבור דרך סודן לאתיופיה במסווה של פליטים. השמועה וההודעות על האפשרות של העלייה דרך סודן הגיעה לכפרים יהודיים רבים במחוז תיגראי וכך החלה הנהירה הגדולה של יהודי תיגראי על עבר הגבול הסודני במסווה של פליטי מלחמת האזרחים האתיופית, אקלום היה איש הקשר שתיווך בין היהודים לבין המוסד ובדרך זו עלו אלפי יהודים לישראל דרך ים סוף. לאחר שנתיים של פעילות נמסר שמו ופעולו לשלטונות הסודנים והם החלו לצוד אחריו, אקלום שהיה בסכנת מוות עזב את סודן לישראל. תוך השנתיים הללו סוכני המוסד הכינו את התשתית המבצעית, הארגונית והמודיענית לעלייה דרך המטוסים במבצע משה.

כאשר הגיע אקלום לישראל התיישב עם משפחתו בעיר באר שבע. אקלום המשיך בישראל את עבודתו כפעיל קליטה ועזר לעולים רבים שהתקשו בהתאקלמות בארץ החדשה. באותו זמן הגיעו לאוזניו ידיעות שיהודים רבים שעברו את הגבול הסודני נהרגו, והוא החל במגעים עם המדינות השכנות לאתיופיה וסודן על מנת למצוא דרכים נוספות להעלאת היהודים, אולם הוא זכה להתעלמות מן המדינות השונות ואפילו גורש מקניה על ידי המשטרה המקומית.

אקלום נפטר ב-7 בינואר 2009 בעת ששהה באדיס אבבה ונקבר בבית העלמין החדש בבאר שבע ב-11 בינואר.

בחודש ינואר 2016 הונחה אבן פינה להקמת כיכר וגן ציבורי על שמו של פרדה אקלו, בבאר שבע.

_________

מתוך הספר מנהיגות פורצת דרך, סיפורו של פרדה יזזאו אקלום ז”ל, מאת בתיה מקובר, בהוצאת פורום ירוסלם.
www.forumyerusalem.org

Isaac Moses Israel El-Eini (1921–1983), President of the Jews of Sudan (1965–1983), project developer, and poet, born in Khartoum, Sudan, into a prominent family of the small Jewish community of Sudan. His father, Moses Israel El-Eini, was born in Suez, Egypt, and his grandparents, Israel and Samra El-Eini, originated from Kurdistan. His mother, Rosa Haïs, was born in Cairo, Egypt, where her father, Herman Haïs, an engineer from Germany, immigrated to, and married Annette Nada of Russian and Syrian origin. Isaac had an elder brother, Jacob.

Isaac’s father, Moses, was a merchant and trader who owned general stores selling a variety of goods, ranging from groceries to haberdashery, kitchenware to hardware goods, bolts of fabric, including fine silk from Japan, and handmade carpets from Central Asia. He was President of the Jewish Community of the Sudan during the 1930s and 1940s, and was invited for government consultations, especially concerning the Second World War. Isaac’s mother, Rosa, was an accomplished classical pianist and banjo player.

Isaac attended the Coptic School for Boys and Comboni College in Khartoum. In 1938, aged seventeen, he enrolled at the American University in Cairo and completed the Junior College course of two years, in preparation to study architecture. Isaac excelled at sports and was captain of the university football team, winning the university cup.

Due to German military advances in North Africa following the outbreak of the Second World War, Isaac had to return to Khartoum in 1940. He worked with his father and his brother, Jacob, at the family’s general stores until 1949, when his father passed away. Jacob and Isaac then sold the stores and opened a company, trading in wholesale building-construction and agricultural equipment.

In 1954, Isaac was introduced to Odette Arav, née Judith Benjamin Arav, through a mutual family friend, and they were married a month later in Sha’ar Hashamayim Synagogue in Cairo. They lived in Khartoum and had six children: Mosé, Herman, Roza, Moira, Jack, and Anna. Isaac studied building construction in Khartoum and for a while farmed government-owned land in Gadaref, east Sudan, in arduous and isolated conditions.

Isaac had friends from all walks of life and different political circles, and was close friends with the Mahdi, the main religious and political Muslim family in Sudan. Known for his generosity, Isaac helped numerous people to start successful businesses. He made many donations and did his own charitable work, personally buying and distributing food, clothing, and health and hygiene items every Friday to the homeless migrants who lived in the “Cartoon Village” shanty town outside the capital.

In 1965, Isaac was elected President of the Jewish Community of the Sudan, when the country was becoming more antisemitic. Sudan participated in the Six Day War against Israel in 1967. He had to attend daily police interrogations and, at great risk to himself, helped secure the release of both Jews and non-Jews falsely imprisoned on espionage charges.

A year after Gaafar el-Nimeiri’s military coup in 1969, Isaac and Odette escaped with their family and settled as political refugees in Hove, East Sussex, England, where there was a Jewish community from Sudan and Egypt. In 1973, Isaac and Odette donated a specialized ambulance to Israel for the Yom Kippur War effort.

Isaac was a poet and wrote in literary Arabic, also in calligraphy. He was knowledgeable about the Koran and could repeat it by heart in Arabic. Isaac was often invited by family, friends, and officials to compose and recite poems, elegies, and prayers for social events and ceremonies, where he sometimes also improvised spoken word poetry.

------------------------

This biography was written and contributed to the database of ANU - Museum of the Jewish People by Dr. Roza I. M. El-Eini

Odette El-Eini (born Judith Benjamin Arav) (1925–2021), painter and author, born into a cultured family in Cairo, Egypt. Her father, Benjamin Arav, was a leading horologist in Egypt, where he was born, and his family originated from Hebron, Eretz Israel. Her mother, Marie Arav, née Fedida, was highly skilled in needlework and cuisine, and was born in Meknes, Morocco, from where her family immigrated to Egypt when she was a child. Odette was born a twin to her brother Maurice and had an elder brother and sister, Albert and Victoria, and a younger brother, René. Her uncle, Judah Arav, was one of the founders and the first mayor of Sejera–Ilaniya in the Galilee.

Odette attended l’École Abraham B’tesh and the Lycée Franco-Égyptien in Heliopolis, and the Lycée Français du Caire in Cairo. She excelled at mathematics, literature and art and was a school friend of the painter Inji Efflatoun. After initiating a small private school of six pupils of the Cours Maintenon, Odette attained her baccalaureate in Philosophy there. She trained in Isadora Duncan interpretive dance and was an accomplished roller-skater.

Planning to become a mathematician and research hypotheses she had developed on Pythagorean geometry and Amedeo Avogadro’s law, when her father’s health declined, Odette instead decided to study medicine in the hope of discovering a cure for him.

After two years at the Jesuit Université Saint-Joseph in Beirut, Lebanon, Odette continued her studies in 1946 at the Sorbonne in Paris, France. Because of the difficult post-war conditions in France, Odette returned to Egypt in 1949, and worked in Nomenclature at the Cairo Museum whilst taking a course in drawing. Political instability and rising antisemitism in Egypt made life for the Jewish Egyptian community increasingly uncertain.

In 1954, Odette met Isaac Moses Israel El-Eini, a project developer and poet from the Jewish community of Sudan, through a mutual family friend and they were married a month later in Sha’ar Hashamayim Synagogue in Cairo. They lived in Khartoum and had six children: Mosé, Herman, Roza, Moira, Jack, and Anna.

Isaac was elected President of the Jewish Community of Sudan in 1965, when the country was becoming more antisemitic. Sudan’s involvement in the Six Day War of 1967 profoundly affected the Jewish community. Isaac had to attend daily police interrogations and, at great risk to himself, helped in the release of many Jews and non-Jews falsely imprisoned on espionage charges.

A year after the military coup of 1969, Isaac and Odette escaped with their family to England and settled as political refugees in Hove, East Sussex, where there was a Jewish community from Sudan and Egypt. In 1973, Isaac and Odette donated a specialized ambulance to Israel to help out with the Yom Kippur War.

Isaac passed away in 1983 and Odette cared for her family alone. She started painting again, studying photography at Brighton Polytechnic and completing her first novel.

In 1993, Odette immigrated to Jerusalem, Israel, and devoted her time to painting. She also studied sculpture in 1997 at the Musrara School of Art in Jerusalem. In 1999, Odette’s solo exhibition, The Colour of Joy, at the Jerusalem Artists’ House, was held to critical acclaim. Odette is a listed artist at the Israel Museum.

On returning to England in 2001, Odette lived in London and continued to paint and write, publishing Adèle in 2015, a children’s novel set in Heliopolis. Odette wrote her memoirs, Some of the ‘I’s that Made Me. Her deep love of the Bible is reflected in her novel, Only Two Trees in the Valley, an allegory about Adam and Eve, beautifully illustrated with luminescent paintings in chalk pastels and watercolour.

---------------

This biography was written and contributed to the database of ANU - Museum of the Jewish People by Dr. Roza I. M. El-Eini

ח'רטום הצפונית

Khartoum North - בערבית: الخرطوم بحري

עיר כשלושים קילומטר מצפון לח'רטום, מרכז סודאן.


ראשוני היהודים התיישבו בח'רטום הצפונית אחרי שנפתח בעיר קו הרכבת מקהיר בשנת 1898. כמה יהודים הגיעו באותה שנה עם צבאו של הקצין האנגלי קיצ'נר, כובש סודאן. ביניהם היה מוראד ישראל אל-עיני, שהיה איש צבא, הוא קיבל רשיון לפתוח חנות בח'רטום הצפונית, התיישב בעיר והביא מקהיר את הוריו ואת כלתו. אחיו ובני משפחה נוספים הצטרפו אליו ונעשו סוחרים ויזמים גדולים. ב- 1910 הגיעו משפחות נוספות: אבראהים כהן מקהיר, ששון עזרא מבגדאד ושאול אליהו מבצרה. כולם פתחו חנויות בשוק בח'רטום הצפונית ובנו בתים.

קבוצה נוספת של יהודים שהגיעה לח'רטום הייתה של סוחרי כותנה, טקסטיל ומשי. ביניהם משפחת פרג' שועה; ישאג דאוד; אלי משיח; יעקוב עליאון; בני משפחת ברוך; הרמן בלנשטיין; צ'רלס וינברג; מוסא כהן; אסלאן יתח; סולימאן קודסי; מוסא הררי; מתיו סידיס. ראשי משפחות אחרים כמו אסלאן כהן ואבראהים עדיס וכן אליאס בנו וצאלח ברוך הגיעו באותה התקופה, אך עברו לעיר ואד-מדני, בירת הפרובינציה של הנילוס הכחול, כ- 175 ק"מ מדרום לח'רטום ועסקו שם בגידול כותנה ובמסחר בה.

בעקבות התפתחותה של ח'רטום כבירת המדינה החלו יהודים מח'רטום הצפונית משנת 1918 לעבור ולהתגורר בח'רטום. בשנות הארבעים והחמישים עדיין התגוררו יהודים בח'רטום הצפונית; הם היו אנשי עסקים, בעלי חנויות ופקידים. בין המפעלים הבולטים שהיו בידי יהודים באותה התקופה היו: מפעל אריזה של משפחת מלכא ומפעל לייצור סבון. בשבתות ובחגים נהגו לנסוע לח'רטום כדי להשתתף בתפילות בבית הכנסת הגדול שבעיר.