נסים דוד גאון
Nessim David Gaon (1922-2022), businessman and community leader, born in Khartoum, Sudan. His family originated in Turkey but moved to Egypt. His father was a political officer with the Sudanese government in Khartoum. He graduated from college in that city. During WW II he saw active service in the British army and reached the rank of captain. After the war he joined the family business in Sudan and in 1957 moved to Geneva, Switzerland, where he developed a worldwide business corporation in import-export, investment and real estate. Prominent in Jewish affairs, he headed the community in Khartoum and in 1966 became head of the united Ashkenazi and Sephardi community in Geneva. Gaon has been especially active in Sephardi institutions served as president of the World Sephardi Federation since 1971. He was also vice-president of the World Jewish Congress and chairman of the board of governors of Ben-Gurion University of the Negev, Israel.
גאון
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממונחים המתארים תארים ותפקידים במסגרת הקהילה היהודית.
גאון היה תוארו הרשמי של ראשי ישיבות פומבדיתא וסורא בבבל ואחר כך בבגדד (המאה ה-6 ועד המאה ה-13), אשר התקבלו ע"י היהודים כסמכות העליונה בנושאי הלכה. מאוחר יותר גאון התקבל כתואר כבוד של רבנים או תלמידים חכמים בעלי ידע רחב בתורה. מקור השם גאון בנוטריקון (נוטריקון או ראשי תיבות הוא שם המורכב לרוב מהאותיות התחיליות של ביטוי עברי אשר מתייחס בדרך כלל לקרוב משפחה, ייחוס או עיסוק) של ראש ישיבת גאון יעקוב. גאון הפך לשם משפחה של משפחות הטוענות לייחוס מאנשים אשר נקראו בתואר גאון.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גאון כוללים את התלמודאי והמקובל שם טוב בן אברהם גאון (1330-1287) אשר חי בספרד; את המחבר הרב שמואל בן יצחק גאון אשר נולד בירושלים וחי ביוון במאה ה-17; ואת נסים דויד גאון, איש עסקים ומנהיג קהילתי יליד סודן. במאה ה-20 Gaon מתועד כשם משפחה יהודי עם יעקוב גאון, רופא, מחנך ומנהיג קהילתי מבוסניה; ועם חיים גאון, קצין צה"ל ודיפלומט יליד בלגיה.
חרטום
(מקום)ח'רטום Khartoum
בערבית: خرطوم
בירת סודאן.
מחמד עלי שליט מצרים, שכבש את סודאן ב- 1820, עשה את ח'רטום לבירת סודאן ב- 1826.
קהילה יהודית התארגנה בח'רטום לראשונה בשנת 1918. היהודי פרג' שועה בא לח'רטום מקהילת אומדורמאן, כ- 50 ק"מ מצפון לח'רטום, והקים בית כנסת קטן בבית שכור. באותה השנה הגיע מאומדורמאן הרב סולומון מלכא והחל בפעילות דתית. יוסף פורטי, מנהל סניף חברת הטקסטיל נתן ושות', נבחר לנשיא הקהילה, והקהילה רכשה מגרש גדול באמצע שדרות ויקטוריה (היום שדרות קצר), ועליו נבנה בית כנסת גדול ומפואר בסגנון ספרדי, ובו מקום לחמש מאות מתפללים. בנייתו הסתיימה ב- 1926. הרב מלכא ניהל את הקריאה בתורה, החזן היה אלברט גבאי. התפילה התנהלה בנוסח ספרד, שהיו בו מנהגים ממרוקו וממצרים. באותה התקופה היו שני שוחטים בקהילה, דוד אוחנה ומח'לוף מלכא.
בשנות השלושים והארבעים הגיעו יהודים רבים ממצרים כדי לשמש בתפקידים שונים במינהל הבריטי, בבנקים ובחברות מסחריות מצריות, זרות וחברות בבעלות יהודית. הם השתקעו במקום והקימו משפחות. באותה התקופה באו גם יהודים מאנגליה, מארץ ישראל ופליטים מגרמניה.
הרב סלומון מלכא נפטר ב- 1949. דרשותיו קובצו לספר בשם אל-מח'תאר פי תפסיר אל-תוראת ("תקציר פרשנות התורה"). בראשית שנות החמישים נקרא בית הכנסת הגדול על שמו "אוהל שלמה". בשנות הארבעים והחמישים הייתה קהילת ח'רטום בשיא פריחתה. לאחר מות הרב מלכא, כיהנו הרבנים מצליח וחיים סימוני לתקופות קצרות והרב מסעוד אל-אז מקהיר כיהן אחריהם עד ראשית שנות השבעים של המאה העשרים.
נשיאי הקהילה היו: בן ציון כושתי (בסיוני), 1917-1908 (באומדורמאן); רפאל עדיס 1920- 1917; יוסף פורטי 1926-1921; אלברט פורטי 1930-1927; אבראהים סרוסי 1936-1931; אברהם דויכ 1939-1936; אלי תמאם 1941-1939; מוסא ישראל אל-עיני, בראשית שנות הארבעים. כל אלה היו בני הדור הראשון של יהודי סודאן. בני הדור השני היו: יוסף בן אלי תמאם 1947- 1945; נסים גאון בנו של דוד גאון מפורט סודאן סגן נשיא 1957-1947; אליהו מלכא 1950-1948 ו- 1955-1954; חביב כהן, באמצע שנות החמישים וראשית שנות השישים עד 1964; דאוד ישאג 1959-1956. הנשיא האחרון היה ישאג מוסא ישראל אל-עיני שנבחר ב- 1965 לאחר שמרבית בני הקהילה עזבו. הוא כיהן עד הגירתו לבריטניה ב- 1970.
בשנות הארבעים והחמישים יהודי ח'רטום עשו חייל במסחר, והיו ביניהם שהגיעו לעמדות בכירות במערכת בתי המשפט, במערכת הבריאות ובמשרדי ממשלה אחרים.
ב- 1928 הוקם מועדון הספורט היהודי של "מכבי" בשדרות ויקטוריה. בראשית שנות הארבעים הוקם מועדון הספורט והנופש הקהילתי היהודי על מגרש מאחורי בית הכנסת, שנקנה לשם כך. במקום פעלה קבוצת כדורגל, והשתתפה בליגה המקומית, כמו-כן היו אולם ריקודים ומסעדה כשרה. חיי הקהילה התנהלו ברובם במועדון. נערכו בו טקסים, חגיגות ונשפים. בני הדור השני תפסו את תפקידי הניהול והנשיא הראשון של המועדון היה שלום סרוסי. אחריו מלאו את התפקיד אלברט גאון, מוריס סרוסי, דוד מלכא וליאון טמאן.
דחיפה לפעילות ציונית ממוסדת ניתנה עם ביקורו בח'רטום של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ב- 1934. באותה השנה הוקם בח'רטום סניף של ארגון בני ברית בעקבות ביקורו של נשיא הארגון במצרים עזרא רודריגז. לנשיא נבחר אבראהים סרוסי שהיה נשיא הקהילה. לסגנו התמנה ד"ר סולימאן בסיוני, בנו של בן ציון כושתי.
בשנים האחרונות של השלטון הבריטי בסודאן התגוררו בח'רטום כ- 2,000 יהודים.
ערב מתן העצמאות לסודאן ב- 1956, עזבו יהודים רבים את סודאן, בעיקר לבריטניה. ב- 1957 יצא גל שני של מהגרים. ב- 1965 היגרו רבים מבני הקהילה בעיקר לארצות הברית ולבריטניה. לאחר עלייתו של נומיירי לשלטון ב- 1969, הופקע רכוש היהודים שעזבו את סודאן. בשנות השבעים יצאו רוב הנותרים. חלק קטן מיהודי סודאן הגיעו במהלך השנים לישראל.
בעקבות השחתה של קברים בבית הקברות היהודי בח'רטום, הועברו ב- 1975 עצמות המתים לירושלים, במבצע אווירי שאורגן בידי משפחות גאון, מלכא ותמאם בג'נבה ובלונדון.
ב- 1986 חיו עדיין ששה יהודים בח'רטום תחת הנהגתו של הנרי אל-עיני. ביניהם משפחת שאול אליהו ודאוד בסיוני. באותה השנה הסכימה הקהילה למכור את בניין בית הכנסת, הבניין נהרס ותחתיו הוקם בניין משרדים.
ז'נבה
(מקום)בירת קאנטון ז'נבה, שוויץ.
יהודים התיישבו בסביבת ז'נבה בחסות הבישוף המקומי, כנראה אחרי גירושם מצרפת בשנת 1182. הם עסקו בחלפנות ובהלוואות בריבית וגם במסחר, כשותפים של סוחרים מקומיים, והיו ביניהם גם רופאים. יהודים שנקלעו לעיר לרגל עסקים חוייבו בתשלום מס-גולגולת (מנשים הרות גבו תשלום כפול).
בעת "המגיפה השחורה" (1348) הואשמו יהודים בהרעלת בארות ורבים מהם הוצאו להורג. משנת 1428 ישבו היהודים בעיר בשטח מגורים נפרד, ומפעם לפעם הותקפו בידי אספסוף מקומי. ההתפרעות החמורה ביותר אירעה בחג הפסחא של 1461. נציגי הדוכס אמנם התערבו לטובתם, אבל מצבם הלך ורע. ב-1488 נאסר על רופאים יהודיים לעסוק במקצועם וכעבור שנתיים גורשו כל היהודים מז'נבה, למשך 300 שנה.
ב-1783 הורשו יהודים להתגורר בעיר קארוג' הסמוכה לז'נבה.
אחרי המהפכה הצרפתית, כאשר סופחה ז'נבה לצרפת (עד 1814), נהנו היהודים משיויון- זכויות, אולם זכויות-אזרח קיבלו יהודי ז'נבה רק ב- 1841.
ב-1853 אושרה הקהילה רשמית וכעבור שש שנים נחנך בית-הכנסת הגדול. הרב הראשון של קהילת ז'נבה היה יוסף ורטהיימר, שהיה גם מרצה באוניברסיטה המקומית.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה הנוכחית נהרו לז'נבה צעירים רבים מרוסיה. חיים וייצמן לימד כימיה אורגאנית באוניברסיטה של ז'נבה בשנים 1904-1900.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה ישב בז'נבה הוועד להגנת זכויות המיעוטים היהודיים, בראשות ליאון מוצקין. כמו-כן פעלה בה לשכת ההסתדרות הציונית שליד חבר-הלאומים בראשות ד"ר ויקטור יעקובסון ואחריו בראשות ד"ר נחום גולדמן.
בז'נבה נוסד הקונגרס היהודי העולמי (ב-1936) ונערך הקונגרס הציוני האחרון לפני מלחמת- העולם השנייה (ב-1939).
ב-1968 התגוררו בז'נבה 2,700 יהודים, היו ביניהם פליטים לשעבר ממזרח-אירופה, יהודים יוצאי צפון-אפריקה וארצות המזרח התיכון. בקהילה עדה נפרדת לאשכנזים ולספרדים, שני בתי-כנסת ומרכז קהילתי; בראשה עמד מ-1948 הרב אלכסנדר ספרן, בשעתו הרב הראשי של רומניה.
בצד מוסדות בין-לאומיים שוכנים בז'נבה משרדים מרכזיים של הסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי העולמי, הג'וינט ו"אורט". כמו-כן יושבת במקום נציגות ישראלית ליד הלשכה האירופית של האו"ם בז'נבה.
בשנת 1997 ישבו בז'נבה 4,400 יהודים.