קהילת יהודי ז'נבה

זיגיסמונד תאלברג פסנתרן ומלחין. נולד בג'נבה, שווייץ, והתחיל ללמוד מוסיקה בווינה כשהיה בן עשר. למד קומפוזיציה אצל שכטר (Sechter) ופסנתר אצל הומל (Hummel). לאחר מכן המשיך את לימודיו בפריס אצל פיסיס (Pixis) וקלקברנר (Kalkbrenner). ב-1826 הופיע לראשונה כסולן. בשנים 1836-1830 ערך מסע הופעות בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. בין יצירותיו שתי אופרות, שלישייה לכלי-קשת, ודואטים. נפטר בפוסיליפו (Posilipo) ליד נפולי, איטליה.

ארנסט בלוך (1880-1959) מלחין. נולד בג'נבה, שוויץ, ולמד בילדותו נגינה בכינור ואצל אמיל ז'אק-דלקרוז. ב-1896 יצא לבריסל להשלמת לימודי המוסיקה ולמד אצל אז'ן ייסאי ופרנסואה רוסה. אחר כך למד אצל איבן קנור בפרנקפורט ואצל לודוויג טולה במינכן, גרמניה. שהה תקופה מסוימת בפריס ואז שב לשוויץ ובה ניצח על יצירותיו. ב-1915 מונה לפרופסור לקומפוזיציה בג'נבה. ב-1916 יצא לארה"ב כמנצח של להקת מחול ונשאר בארץ זו. הוא לימד קומפוזיציה בבית הספר למוסיקה מאנס בניו-יורק ואחר כך נתמנה למנהל המכון למוסיקה של קליבלנד (1920-1925) והקונסרבטוריון של סן-פרנציסקו (1925-1930). ב-1930 שב לשוויץ, אך חזר לארצות-הברית ב-1939 והתיישב באורגון ב-1943. במשך שנים אחדות לימד בלוך בתקופות הקיץ קומפוזיציה באוניברסיטה של קליפורניה בברקלי. עם תלמידיו נמנו רוג'ר סשנס, רנדל תומפסון ואליוט קרטר.

Edmond Fleg (1874-1963), poet, playright and essayist, born in Geneva, Switzerland, into a prosperous and moderately religious family, but whose religious compromises and his secular studies combined to weaken his allegiance to Jewish tradition. He went to Paris, France, where he became a theatre critic and a playwright. The turmoil surrounding the the Dreyfus affair, however, marked him deeply and brought about his total reconciliation with the Jewish religion. He was impressed by Israel Zangwill, an early supporter of Zionism. After fighting in the French Foreign Legion during World War I, he spent his life deepening his knowledge of Judaism and used his writings to set out his knowledge and opinions. During the German occupation during World War 2, Fleg initially lived in Beauvallon in the Italian-occupied part of Provence and was later brought to safety by the Resistance. The lectures about the beauty of their enlightened religion which he gave to young Jews during the occupation, appeared in 1946 under the title "Le nouveau chant" ("The New Song") while his experiences during the occupation were described in 1949 in "Nous de l'Espérance" ("We of Hope"). Fleg visited Israel on several occasions, but he was of the opinion that Jews should be integrated into the countries where they were born as citizens with equal rights. Although Swiss by birth, in 1921 became a French citizen by virtue of his service in the Foreign Legion Legion, and he subsequently saw himself as a passionate Frenchman. "Why I am a Jew" (1927) is a subtle and moving analysis of a young agnostic's spiritual progress and eventual return to Judaism; it also demonstrates Fleg's conviction that the French genius owes much to the inspiration of Israel.

He is the author of a vast four volume poetic work: "Hear O Israel", "The Lord is our God", "The Lord is One", "And thou shalt love the Lord". He also translated into French the books of "Genesis" (1946) and "Exodus" (1963). In the 1920s, he was the honorary president of the Jewish Scouts de France (EIF). Edmond Fleg helped to found the Judeo-Christian Friendship League of France in 1948. He became a member of the Alliance Israelite Universelle.

Other works, all written in French although many were translated into English, include "A Jewish Anthology" (1923), "An Anthology of Jewish Thought" (2006), the "Child Prophet" (1926), "The Jewish Pope", a play (1925), "The House of God", a play (1920), "The Merchant of Paris", comedie (1929), "Moses" (1948), "Jesus told by the Wandering Jew", (Albin Michel, 2000). The Correspondence of Edmond Fleg during the Dreyfus Affair, edited by Andrew E. Elbaz, Paris, appeared in 1976. In "The Land where God Dwells" (1955) Fleg described the story of the Zonist pioneers and his hopes for Israel's spiritual revival in the Jewish state. Other books include translations of the works of Shalom Aleichem and the Passover Haggadah (1925) and selections from Maimonides' "Guide to the Perplexed".

Jiri Kars (born as Georges Karpeles) (1882-1945), painter and graphic artist, born in Kralupy nad Vltavou, Bohemia, Czech Republic (then part of Austria-Hungary, later Czechoslovakia), into a German Jewish family, known for his landscapes and nude paintings.

Kars studied art in Munich, Germany, from 1899 under Heinrich Knirr and Franz von Stuck. During 1906-1907 Kars lived in Spain. In 1908, after a sojourn in Prague, he moved to Paris and settled in Montmartre at the time of the cubist revolution, which had an influence on his artistic work. He was well connected to the artist community. His work was interrupted by the outbreak of World War I, when he was drafted to the Austro-Hungarian army and saw action on the Galician front. He taken by the Russians as prisoner of war.

In 1928 his works of art were exhibited at the Berthe Weill Gallery in Paris. Kars was a member of the Salon d'Automne , the Salon des Indépendants of the Salon des Tuileries and the Prague Secession.

In 1939 Kars took refuge in Lyon, France. In 1942, during World War II, he moved to safety at his sister's home close to Zurich, Switzerland. At the end of the war, in 1945 while staying in a hotel in Geneva, Switzerland, he committed suicide, most likely after receiving news about his relatives who perished during the war.

Following the death of Kars' wife, Nora, in 1966 the contents of his atelier were auctioned at the Palais Galleria in Paris. In 1965 a smaller exhibition of his works took place in the gallery of Vincenc Kramář in Prague. The first Kars retrospective with 120 works was displayed at Museum of Modern Art in Troyes, Troyes, France, in 1983.

יוזף קריפס (1902 - 1974), מנצח. נולד בווינה, אוסטריה, ולמד אצל פליקס ויינגרטנר. ניצח על האופרה העממית של וינה (1924-1921), על התזמורת של דורטמונד (1926-1925), על תזמורת קרלסרוהה (1933-1926) ועל האופרה הממלכתית של וינה (1938-1933). אחרי סיפוחה של אוסטריה על ידי הנאצים ב-1938 איבד את משרתו. ניצח על ההופעה הראשונה בבית האופרה של וינה לאחר מלחמת העולם השנייה ומילא תפקיד נכבד בשיקומם ובארגונם מחדש של חיי המוסיקה בווינה. הרבה להופיע כמנצח אורח באנגליה. בשנים 1954-1950 ניצח על התזמורת הסימפונית של לונדון, בשנים 1963-1954 על התזמורת הסימפונית של בפאלו , ובשנים 1970-1963 על תזמורת סן-פרנציסקו. נפטר בז'נבה, שוויץ.

דריוס מיו (1892-1974) מלחין, מנצח ומורה.

נולד באקס-אן-פרובאנס בצרפת, למד מוזיקה בילדותו והחל ללמוד בקונסרבטוריון פריז בגיל 17 ככנר. בזמן לימודיו בקונסרבטוריון, מיו התחיל לעסוק בהלחנה. בשנת 1916 מיו התלווה למשורר ומחזאי הצרפתי, פול קלודל, לברזיל ושהה שם כשנתיים. בשנים אלו מיו התוודע למוזיקה ומקצבים ברזיליים, השפעה שניכרת במוזיקה שלו. לאורך חייו מיו הלחין מעל 400 יצירות בז'אנרים שונים ומרובים, וידוע כאחד המלחינים ב"קבוצת השישה" - קבוצה של מלחינים חדשניים ממונפארנס. בכמה מיצירותיו הרבות קיימת התעסקות במורשת היהודית של מיו, למשל לחן פרי עטו לשחרית שבת, והאופרה "דויד".

Alexandre (Alexandru) Safran (1910-2005), rabbi, born in Bacau, Romania, son of Rabbi Betsalel Zeev Safran. He studied at the Vienna Rabbinical Seminary earning a Ph.D., and then became rabbi of Bacau. At the age of 30 he was elected Chief Rabbi of Romania with his seat in Bucharest. By virtue of this office he was the sole representative of the Jewish community in the Romanian Senate from April to August 1940. His home was a center of the underground Jewish anti-Fascist movement. During World War II Safran worked to maintain Jewish morale and intervened repeatedly with the authorities in attempts to prevent anti-Jewish laws and actions. After liberation, he was not prepared to cooperate with the communist authorities and was dismissed. He moved to Geneva, Switzerland, where he became chief rabbi.

שישה סטודנטים מתוניסיה הלומדים בבית הספר "אורט", ז'נבה, שוויץ, 1985
צילום: דונה ווסק, ארה"ב

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות דונה ווסק, ארה"ב

פנים בית הכנסת "היכל הנס", ז'נבה, שוויץ, שנות ה- 1970

(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות אלכסנדר שפרן, שוויץ)