דלג לתוכן האתר >

יוסף סרוסי

Joseph (Yousif ) Aslan Seroussi (1933-2018), fashion designer and businessman, born in Khartoum, Sudan. He moved to Great Britain in 1957 and then he immigrated to Canada in 1959. Seroussi first came to Romania in 1965, then in 1974 he opened an office in Bucharest, and at the fall of the Communist regime in 1989, his business in Romania already had a turnover of US$ 55 million. He started producing under the Seroussi brand in 1990, when he bought the first factory in Odorheiu Secuiesc, Romania. In the 2000s, his companies, located in Odorheiu Secuiesc and in Botosani employed over 3,000 workers and manufactured about four million trousers for men and women as well men’s suits for international fashion houses, including Hugo Boss of Germany and Tiger of Sweden. Seroussi was a founding member of the National Association of Romanian Exporters and Importers (ANEIR) and of the Romanian Association of Foreign Investors. His philanthropic activities included important donations to the local hospital in Odorheiu Secuiesc.

סרוסי

SEROUSSI, SERUSSI, SROUSSI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמו של אזור סרוס בהרי נפוסה (ג'בל נפוסה) במערב לוב. הרי נפוסה ממוקמים כ-150 ק"מ דרום מערבית לעיר טריפולי קרוב לגבול עם תוניסיה. בהרי נפוסה התקיימו מספר קהילות יהודיות, מן העתיקות בלוב.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

אנשים ידועים הנושאים את שם המשפחה היהודי סרוסי כוללים את המוזיקולוג הישראלי יליד אורוגואי אדווין סרוסי (נולד ב-1952), חתן פרס ישראל לשנת 2018 לחקר התרבות, אמנות ומוזיקולוגיה.

ח'רטום Khartoum

בערבית: خرطوم 

בירת סודאן.


מחמד עלי שליט מצרים, שכבש את סודאן ב- 1820, עשה את ח'רטום לבירת סודאן ב- 1826.

קהילה יהודית התארגנה בח'רטום לראשונה בשנת 1918. היהודי פרג' שועה בא לח'רטום מקהילת אומדורמאן, כ- 50 ק"מ מצפון לח'רטום, והקים בית כנסת קטן בבית שכור. באותה השנה הגיע מאומדורמאן הרב סולומון מלכא והחל בפעילות דתית. יוסף פורטי, מנהל סניף חברת הטקסטיל נתן ושות', נבחר לנשיא הקהילה, והקהילה רכשה מגרש גדול באמצע שדרות ויקטוריה (היום שדרות קצר), ועליו נבנה בית כנסת גדול ומפואר בסגנון ספרדי, ובו מקום לחמש מאות מתפללים. בנייתו הסתיימה ב- 1926. הרב מלכא ניהל את הקריאה בתורה, החזן היה אלברט גבאי. התפילה התנהלה בנוסח ספרד, שהיו בו מנהגים ממרוקו וממצרים. באותה התקופה היו שני שוחטים בקהילה, דוד אוחנה ומח'לוף מלכא.

בשנות השלושים והארבעים הגיעו יהודים רבים ממצרים כדי לשמש בתפקידים שונים במינהל הבריטי, בבנקים ובחברות מסחריות מצריות, זרות וחברות בבעלות יהודית. הם השתקעו במקום והקימו משפחות. באותה התקופה באו גם יהודים מאנגליה, מארץ ישראל ופליטים מגרמניה.

הרב סלומון מלכא נפטר ב- 1949. דרשותיו קובצו לספר בשם אל-מח'תאר פי תפסיר אל-תוראת ("תקציר פרשנות התורה"). בראשית שנות החמישים נקרא בית הכנסת הגדול על שמו "אוהל שלמה". בשנות הארבעים והחמישים הייתה קהילת ח'רטום בשיא פריחתה. לאחר מות הרב מלכא, כיהנו הרבנים מצליח וחיים סימוני לתקופות קצרות והרב מסעוד אל-אז מקהיר כיהן אחריהם עד ראשית שנות השבעים של המאה העשרים.

נשיאי הקהילה היו: בן ציון כושתי (בסיוני), 1917-1908 (באומדורמאן); רפאל עדיס 1920- 1917; יוסף פורטי 1926-1921; אלברט פורטי 1930-1927; אבראהים סרוסי 1936-1931; אברהם דויכ 1939-1936; אלי תמאם 1941-1939; מוסא ישראל אל-עיני, בראשית שנות הארבעים. כל אלה היו בני הדור הראשון של יהודי סודאן. בני הדור השני היו: יוסף בן אלי תמאם 1947- 1945; נסים גאון בנו של דוד גאון מפורט סודאן סגן נשיא 1957-1947; אליהו מלכא 1950-1948 ו- 1955-1954; חביב כהן, באמצע שנות החמישים וראשית שנות השישים עד 1964; דאוד ישאג 1959-1956. הנשיא האחרון היה ישאג מוסא ישראל אל-עיני שנבחר ב- 1965 לאחר שמרבית בני הקהילה עזבו. הוא כיהן עד הגירתו לבריטניה ב- 1970.

בשנות הארבעים והחמישים יהודי ח'רטום עשו חייל במסחר, והיו ביניהם שהגיעו לעמדות בכירות במערכת בתי המשפט, במערכת הבריאות ובמשרדי ממשלה אחרים.

ב- 1928 הוקם מועדון הספורט היהודי של "מכבי" בשדרות ויקטוריה. בראשית שנות הארבעים הוקם מועדון הספורט והנופש הקהילתי היהודי על מגרש מאחורי בית הכנסת, שנקנה לשם כך. במקום פעלה קבוצת כדורגל, והשתתפה בליגה המקומית, כמו-כן היו אולם ריקודים ומסעדה כשרה. חיי הקהילה התנהלו ברובם במועדון. נערכו בו טקסים, חגיגות ונשפים. בני הדור השני תפסו את תפקידי הניהול והנשיא הראשון של המועדון היה שלום סרוסי. אחריו מלאו את התפקיד אלברט גאון, מוריס סרוסי, דוד מלכא וליאון טמאן.

דחיפה לפעילות ציונית ממוסדת ניתנה עם ביקורו בח'רטום של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ב- 1934. באותה השנה הוקם בח'רטום סניף של ארגון בני ברית בעקבות ביקורו של נשיא הארגון במצרים עזרא רודריגז. לנשיא נבחר אבראהים סרוסי שהיה נשיא הקהילה. לסגנו התמנה ד"ר סולימאן בסיוני, בנו של בן ציון כושתי.

בשנים האחרונות של השלטון הבריטי בסודאן התגוררו בח'רטום כ- 2,000 יהודים.

ערב מתן העצמאות לסודאן ב- 1956, עזבו יהודים רבים את סודאן, בעיקר לבריטניה. ב- 1957 יצא גל שני של מהגרים. ב- 1965 היגרו רבים מבני הקהילה בעיקר לארצות הברית ולבריטניה. לאחר עלייתו של נומיירי לשלטון ב- 1969, הופקע רכוש היהודים שעזבו את סודאן. בשנות השבעים יצאו רוב הנותרים. חלק קטן מיהודי סודאן הגיעו במהלך השנים לישראל.

בעקבות השחתה של קברים בבית הקברות היהודי בח'רטום, הועברו ב- 1975 עצמות המתים לירושלים, במבצע אווירי שאורגן בידי משפחות גאון, מלכא ותמאם בג'נבה ובלונדון.

ב- 1986 חיו עדיין ששה יהודים בח'רטום תחת הנהגתו של הנרי אל-עיני. ביניהם משפחת שאול אליהו ודאוד בסיוני. באותה השנה הסכימה הקהילה למכור את בניין בית הכנסת, הבניין נהרס ותחתיו הוקם בניין משרדים.

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.

בוטושאן Botosani

עיר מחוז בצפון חבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

תחילת היישוב היהודי בעיר כנראה במאה ה-17, ובסוף המאה ה-19 הקהילה השנייה בגודלה ובחשיבותה במולדאביה (16,817 נפש, יותר ממחצית האוכלוסיה במקום). אותו זמן היוו היהודים %75 מן הסוחרים ו-%68 מבעלי-המלאכה בעיר. תושבי המקום לחצו להגבלת הסחר היהודי; מהומות אנטי-יהודיות פרצו ב-1870 ובשנות מרד האיכרים ברומניה (1907). פעולות הקהילה הצטמצמו עם שלילת המעמד החוקי מקהילות רומניה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 והיא התארגנה מחדש רק אחרי מלחמת-העולם הראשונה. ב-1866 פתח בה הסופר העברי הלל כהנא בית-ספר חילוני, מן הראשונים ברומניה, שהתקיים בתמיכת כי"ח עד מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1882 הוציאו לאור מורי בית-הספר הסופרים דוד ישעיה זילברבוש וצבי אליעזר טלר את הירחון העברי "האור". עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) קיימה הקהילה שני בתי-ספר לבנים ולבנות ובית-ספר מקצועי לבנות.

תקופת השואה

בימי "משמר הברזל" ברומניה (מספטמבר 1940 עד ינואר 1941) סבלו 10,900 יהודי בוטושאן מהגבלות כלכליות ואחרות.8,000 מהם הוצאו לעבודות-כפייה, מחציתם מחוץ לעיר, וכ-150 נשלחו לטראנסניסטריה. בפרוץ המלחמה עם ברית-המועצות (יוני 1941) הובאו לעיר 11,000 יהודים מן העיירות בסביבה. עם הרחקת התלמידים היהודיים מבתי-הספר הכלליים פתחה הקהילה גם שני מוסדות תיכוניים. באפריל 1944, עם התקרב הצבא האדום, השתררה אנארכיה גמורה והקהילה קיבלה על עצמה את תפקידי העיריה, הקימה משמר אזרחי ודאגה להמשך קיומם של בית-החולים ומושב-הזקנים בעיר. ב-7 באפריל קיבלו הסובייטים את מפתחות העיר מידי משלחת הקהילה היהודית. יהודים מונו לתפקידי ציבור, אבל המפקד הרוסי הזהיר אותם שלא להפוך את בוטושאן ל"רפובליקה יהודית". בשנת 1947 מנה היישוב 19,550 נפש; רובם עלו לישראל כעבור שנים אחדות.

בשנת 1963 היה מספר תושבי העיר למעלה מ-70,000. ב-1969 ישבו שם 500 משפחות יהודיות, והיו להם ארבעה בתי-כנסת.
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
יוסף סרוסי

Joseph (Yousif ) Aslan Seroussi (1933-2018), fashion designer and businessman, born in Khartoum, Sudan. He moved to Great Britain in 1957 and then he immigrated to Canada in 1959. Seroussi first came to Romania in 1965, then in 1974 he opened an office in Bucharest, and at the fall of the Communist regime in 1989, his business in Romania already had a turnover of US$ 55 million. He started producing under the Seroussi brand in 1990, when he bought the first factory in Odorheiu Secuiesc, Romania. In the 2000s, his companies, located in Odorheiu Secuiesc and in Botosani employed over 3,000 workers and manufactured about four million trousers for men and women as well men’s suits for international fashion houses, including Hugo Boss of Germany and Tiger of Sweden. Seroussi was a founding member of the National Association of Romanian Exporters and Importers (ANEIR) and of the Romanian Association of Foreign Investors. His philanthropic activities included important donations to the local hospital in Odorheiu Secuiesc.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
סרוסי

סרוסי

SEROUSSI, SERUSSI, SROUSSI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמו של אזור סרוס בהרי נפוסה (ג'בל נפוסה) במערב לוב. הרי נפוסה ממוקמים כ-150 ק"מ דרום מערבית לעיר טריפולי קרוב לגבול עם תוניסיה. בהרי נפוסה התקיימו מספר קהילות יהודיות, מן העתיקות בלוב.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

אנשים ידועים הנושאים את שם המשפחה היהודי סרוסי כוללים את המוזיקולוג הישראלי יליד אורוגואי אדווין סרוסי (נולד ב-1952), חתן פרס ישראל לשנת 2018 לחקר התרבות, אמנות ומוזיקולוגיה.

חרטום

ח'רטום Khartoum

בערבית: خرطوم 

בירת סודאן.


מחמד עלי שליט מצרים, שכבש את סודאן ב- 1820, עשה את ח'רטום לבירת סודאן ב- 1826.

קהילה יהודית התארגנה בח'רטום לראשונה בשנת 1918. היהודי פרג' שועה בא לח'רטום מקהילת אומדורמאן, כ- 50 ק"מ מצפון לח'רטום, והקים בית כנסת קטן בבית שכור. באותה השנה הגיע מאומדורמאן הרב סולומון מלכא והחל בפעילות דתית. יוסף פורטי, מנהל סניף חברת הטקסטיל נתן ושות', נבחר לנשיא הקהילה, והקהילה רכשה מגרש גדול באמצע שדרות ויקטוריה (היום שדרות קצר), ועליו נבנה בית כנסת גדול ומפואר בסגנון ספרדי, ובו מקום לחמש מאות מתפללים. בנייתו הסתיימה ב- 1926. הרב מלכא ניהל את הקריאה בתורה, החזן היה אלברט גבאי. התפילה התנהלה בנוסח ספרד, שהיו בו מנהגים ממרוקו וממצרים. באותה התקופה היו שני שוחטים בקהילה, דוד אוחנה ומח'לוף מלכא.

בשנות השלושים והארבעים הגיעו יהודים רבים ממצרים כדי לשמש בתפקידים שונים במינהל הבריטי, בבנקים ובחברות מסחריות מצריות, זרות וחברות בבעלות יהודית. הם השתקעו במקום והקימו משפחות. באותה התקופה באו גם יהודים מאנגליה, מארץ ישראל ופליטים מגרמניה.

הרב סלומון מלכא נפטר ב- 1949. דרשותיו קובצו לספר בשם אל-מח'תאר פי תפסיר אל-תוראת ("תקציר פרשנות התורה"). בראשית שנות החמישים נקרא בית הכנסת הגדול על שמו "אוהל שלמה". בשנות הארבעים והחמישים הייתה קהילת ח'רטום בשיא פריחתה. לאחר מות הרב מלכא, כיהנו הרבנים מצליח וחיים סימוני לתקופות קצרות והרב מסעוד אל-אז מקהיר כיהן אחריהם עד ראשית שנות השבעים של המאה העשרים.

נשיאי הקהילה היו: בן ציון כושתי (בסיוני), 1917-1908 (באומדורמאן); רפאל עדיס 1920- 1917; יוסף פורטי 1926-1921; אלברט פורטי 1930-1927; אבראהים סרוסי 1936-1931; אברהם דויכ 1939-1936; אלי תמאם 1941-1939; מוסא ישראל אל-עיני, בראשית שנות הארבעים. כל אלה היו בני הדור הראשון של יהודי סודאן. בני הדור השני היו: יוסף בן אלי תמאם 1947- 1945; נסים גאון בנו של דוד גאון מפורט סודאן סגן נשיא 1957-1947; אליהו מלכא 1950-1948 ו- 1955-1954; חביב כהן, באמצע שנות החמישים וראשית שנות השישים עד 1964; דאוד ישאג 1959-1956. הנשיא האחרון היה ישאג מוסא ישראל אל-עיני שנבחר ב- 1965 לאחר שמרבית בני הקהילה עזבו. הוא כיהן עד הגירתו לבריטניה ב- 1970.

בשנות הארבעים והחמישים יהודי ח'רטום עשו חייל במסחר, והיו ביניהם שהגיעו לעמדות בכירות במערכת בתי המשפט, במערכת הבריאות ובמשרדי ממשלה אחרים.

ב- 1928 הוקם מועדון הספורט היהודי של "מכבי" בשדרות ויקטוריה. בראשית שנות הארבעים הוקם מועדון הספורט והנופש הקהילתי היהודי על מגרש מאחורי בית הכנסת, שנקנה לשם כך. במקום פעלה קבוצת כדורגל, והשתתפה בליגה המקומית, כמו-כן היו אולם ריקודים ומסעדה כשרה. חיי הקהילה התנהלו ברובם במועדון. נערכו בו טקסים, חגיגות ונשפים. בני הדור השני תפסו את תפקידי הניהול והנשיא הראשון של המועדון היה שלום סרוסי. אחריו מלאו את התפקיד אלברט גאון, מוריס סרוסי, דוד מלכא וליאון טמאן.

דחיפה לפעילות ציונית ממוסדת ניתנה עם ביקורו בח'רטום של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ב- 1934. באותה השנה הוקם בח'רטום סניף של ארגון בני ברית בעקבות ביקורו של נשיא הארגון במצרים עזרא רודריגז. לנשיא נבחר אבראהים סרוסי שהיה נשיא הקהילה. לסגנו התמנה ד"ר סולימאן בסיוני, בנו של בן ציון כושתי.

בשנים האחרונות של השלטון הבריטי בסודאן התגוררו בח'רטום כ- 2,000 יהודים.

ערב מתן העצמאות לסודאן ב- 1956, עזבו יהודים רבים את סודאן, בעיקר לבריטניה. ב- 1957 יצא גל שני של מהגרים. ב- 1965 היגרו רבים מבני הקהילה בעיקר לארצות הברית ולבריטניה. לאחר עלייתו של נומיירי לשלטון ב- 1969, הופקע רכוש היהודים שעזבו את סודאן. בשנות השבעים יצאו רוב הנותרים. חלק קטן מיהודי סודאן הגיעו במהלך השנים לישראל.

בעקבות השחתה של קברים בבית הקברות היהודי בח'רטום, הועברו ב- 1975 עצמות המתים לירושלים, במבצע אווירי שאורגן בידי משפחות גאון, מלכא ותמאם בג'נבה ובלונדון.

ב- 1986 חיו עדיין ששה יהודים בח'רטום תחת הנהגתו של הנרי אל-עיני. ביניהם משפחת שאול אליהו ודאוד בסיוני. באותה השנה הסכימה הקהילה למכור את בניין בית הכנסת, הבניין נהרס ותחתיו הוקם בניין משרדים.

בוקרשט
בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.

בוטושאן
בוטושאן Botosani

עיר מחוז בצפון חבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

תחילת היישוב היהודי בעיר כנראה במאה ה-17, ובסוף המאה ה-19 הקהילה השנייה בגודלה ובחשיבותה במולדאביה (16,817 נפש, יותר ממחצית האוכלוסיה במקום). אותו זמן היוו היהודים %75 מן הסוחרים ו-%68 מבעלי-המלאכה בעיר. תושבי המקום לחצו להגבלת הסחר היהודי; מהומות אנטי-יהודיות פרצו ב-1870 ובשנות מרד האיכרים ברומניה (1907). פעולות הקהילה הצטמצמו עם שלילת המעמד החוקי מקהילות רומניה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 והיא התארגנה מחדש רק אחרי מלחמת-העולם הראשונה. ב-1866 פתח בה הסופר העברי הלל כהנא בית-ספר חילוני, מן הראשונים ברומניה, שהתקיים בתמיכת כי"ח עד מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1882 הוציאו לאור מורי בית-הספר הסופרים דוד ישעיה זילברבוש וצבי אליעזר טלר את הירחון העברי "האור". עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) קיימה הקהילה שני בתי-ספר לבנים ולבנות ובית-ספר מקצועי לבנות.

תקופת השואה

בימי "משמר הברזל" ברומניה (מספטמבר 1940 עד ינואר 1941) סבלו 10,900 יהודי בוטושאן מהגבלות כלכליות ואחרות.8,000 מהם הוצאו לעבודות-כפייה, מחציתם מחוץ לעיר, וכ-150 נשלחו לטראנסניסטריה. בפרוץ המלחמה עם ברית-המועצות (יוני 1941) הובאו לעיר 11,000 יהודים מן העיירות בסביבה. עם הרחקת התלמידים היהודיים מבתי-הספר הכלליים פתחה הקהילה גם שני מוסדות תיכוניים. באפריל 1944, עם התקרב הצבא האדום, השתררה אנארכיה גמורה והקהילה קיבלה על עצמה את תפקידי העיריה, הקימה משמר אזרחי ודאגה להמשך קיומם של בית-החולים ומושב-הזקנים בעיר. ב-7 באפריל קיבלו הסובייטים את מפתחות העיר מידי משלחת הקהילה היהודית. יהודים מונו לתפקידי ציבור, אבל המפקד הרוסי הזהיר אותם שלא להפוך את בוטושאן ל"רפובליקה יהודית". בשנת 1947 מנה היישוב 19,550 נפש; רובם עלו לישראל כעבור שנים אחדות.

בשנת 1963 היה מספר תושבי העיר למעלה מ-70,000. ב-1969 ישבו שם 500 משפחות יהודיות, והיו להם ארבעה בתי-כנסת.