מקור השם ששון

Esther Sassoon (b. 1936), obstetrician and gynecologist, born to a poor family in Cochin, India. Her mother's family fled to Bombay after the anti-Jewish riots in Iraq. She was one of four children, educated in St Theresa's Convent in Ernakulum in Kerala and then in the Maharaja College in the city. With the help of a loan from the local synagogue and great determination to succeed she was accepted at the local medical college specializing in obstetrics and gynecology. After graduation she obtained the post of tutor in the obstetric department of the Calicut Medical College. Thereafter, to continue her studies, she was accepted at the institute of Obstetrics and Gynecology in Egmore, Madras (now Chenai), where she completed her diploma with a gold medal and MD at Madras University in 1967. She obatained loans and financial assistance for the whole time. In 1968 she was promoted to Assistant Professor.

In 1973 Dr Sassoon went to Israel and worked as a volunteer at Tel Hashomer Medical Center. In 1974 she was sent to the Barzilai hospital in Ashkelon where she worked until 2001. She became assistant to the head of the obstetrics and gynecology. She spent a great deal of her spare time helping underprivileged women of Indian origin. She never married.

Ilya Mohadab Sasson, known as Elias Moadab (1916-1952), comedian born in Cairo, Egypt, to a Jewish Syrian father and Jewish Egyptian mother from the city of Tanta, Egypt. He began his career as a singer working in many nightclubs such as Al Arizona and Alooberg, where he encountered famous Egyptian comedian Ismail Yassine who helped him enter the film industry and played alongside him in many films, most notably the 1948 classic ‘Anbar’ that starred Laila Mourad. In his performances in over 20 films, he used to speak in the Shami (Syrian) dialect of Arabic, creating the impression that he was born in Syria.  

שאנחאי, שנחאי, שנגחאי שאנגחאי Shanghai

שנחאי שאנגהאי

בסינית: 上海市

עיר נמל במחוז קיאנגסו, מזרח סין.

בשנת 1843 נפתחה שאנחאי בפני סוחרים זרים, ועמם הגיעו גם גם יהודים, רובם בני משפחות ששון, כדורי, הארדון, שאמון וברוך מבגדאד, מבומביי ומקאהיר.

לפני מלחמת-העולם הראשונה (1914) התרכזו בעיר 400 יהודים מבגדאד, 250 יוצאי אירופה ו- 50 מיבשת אמריקה. רובם עסקו במסחר, מיעוטם בשירות הדיפלומאטי, ברפואה או בחינוך.

בעקבות המהפכה הקומוניסטית ב-1917 הגיעו לעיר אלפי פליטים מרוסיה.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) ובשנות מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) מצאו בעיר מקלט פליטים מאירופה.

בדצמבר 1941, בראשית מלחמתם בבנות הברית, הפסיקו היפנים את ההגירה לעיר. הם העבירו לשאנחאי את כל היהודים שהתגוררו או נקלעו ליפן. מספר היהודים הכולל בשאנחאי הסתכם אז בכ- 25,000. לפליטים ניתן סיוע רב, בעיקר מתרומות המשפחות היהודיות המבוססות ומארצות- חוץ. רובם הוחזקו בידי היפנים במעצר חלקי בתנאים קשים ורכושם הופקע באמתלות שונות.

אחרי המלחמה עזבו כמעט הפליטים את שאנחאי בדרכם לארץ-ישראל, לאמריקה ולמקומות אחרים.

סינגפור

רפובליקה; נמל מרכזי בדרום מזרח אסיה, בעבר - מושבת כתר בריטית.

היהודים הראשונים שהתיישבו בסינגפור היו ממוצא בגדאדי, בעיקר מהודו, שהיגרו לסינגפור ב- 1840, כשמשפחת ששון פיתחה שם את עסקיה. בתחילה התקיימו התפילות בבית ברחוב ששמו עדיין "רחוב בית הכנסת". בית הכנסת "מגן אבות" נחנך ב- 1878, והיו בו ספרי תורה בנרתיקי כסף רקוע שהובאו מבגדאד. בית כנסת נוסף "חסד אל", נבנה ב- 1904 על ידי מנשה מאיר, שנודע בעושרו במזרח הרחוק. מנשה מאיר גם ייסד תלמוד תורה. המנהג המקומי התיר לבוא בשבת לבית הכנסת בריקשה.

הקהילה הייתה ברובה ספרדית, אך יהודים אשכנזים מאנגליה, הולנד, סין, רוסיה וגרמניה, התיישבו גם הם במקום. רובם היו סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים. הקהילה שגשגה והשפעתה הייתה גדולה, ביחס הפוך לגודלה.
מנתוני מפקד האוכלוסין של 1931 עולה כי 832 היהודים ומספר גדול יותר של תושבים ערבים היו רוב מחזיקי הנכסים בעיר. ב- 1939 היו במקום יותר מ- 1,500 תושבים יהודים. רבים מהם נכלאו במחנות הסגר בזמן הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה, וחלקם היגרו אחרי המלחמה לאוסטרליה, אנגליה, ארה"ב וישראל. מלבד תרומתם למסחר, יהודים היו מעורבים גם בחיים הפוליטיים המקומיים, וב- 1955 דייויד מרשל היה ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה. הקהילה היהודית מיוצגת על ידי האגודה לעזרה הדדית, המוציאה ירחון קהילתי. בשנת 1968 הקהילה היהודית מנתה כ- 450 נפשות.

מתחילת שנות 1960 החלו יחסי סחר בין סינגפור למדינת ישראל. מומחים מישראל סייעו לסינגפור. ב- 1968 נחתם הסכם סחר בין שתי המדינות, ולשכת מסחר ישראלית נפתחה בסינגפור. במאי 1969 נוסדו הקשרים הדיפלומטיים, והשגריר הראשון מישראל הגיש את כתב האמנתו ביולי 1969.

ב- 1997 חיו בסינגפור 300 יהודים.

בית הספר הבינלאומי "גנינו" - נפתח בשנת 1996. בשנת 2008 נקרא בית הספר ע"ש של סר מנשה מאייר, שהיה אישיות יהודית בולטת ונדבן גדול במחצית השנייה של המאה ה-19. תוכנית הלימודים בבית הספר כוללת לינמודי מורשת יהודית .