קהילת יהודי ליובליאנה

רודולף קראוס (יושב ראשון משמאל) בשרותו
בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה,
לובליאנה, סלובניה, 1917
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנקה באואר)

Oskar Danon (1913-2009), composer and conductor, born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). He studied music in his native Yugoslavia, then in Prague, Czech Republic, earning a PhD in musicology from Charles University. He was a conductor in Sarajevo until Yugoslavia was invaded by Nazi Germany and its allies in 1941.

During the war, Danon joined the partisan forces led by Josip Broz Tito. He served as deputy commander in a number of partisan battalions and reached the rank of major. In 1944 he was transferred to the Cultural Department of the Partisan General Staff and was one of the founders of the partisan theater and choir. He composed several songs, including Uz Maršala Tita ("Together with Marshal Tito"), the Yugoslav partisan anthem which became popular in German occupied Yugoslavia.

After the war he served as the musical director of the Belgrade Opera between 1944-1965. He was director of Slovenian Philharmonic Orchestra in Ljubljana from 1970 to 1974, of the Radio Zagreb Symphony Orchestra, and of the Belgrade Philharmonic Orchestra. Danon conducted the festive concert celebrating 400-year of Sarajevo Jewry held on October 14, 1966 in Sarajevo, attended by representatives of the local government and representatives from Israel.

Danon directed various orchestras in the world, among them the Royal Philharmonic Orchestra in London (1962-1963), Vienna State Opera (1964), the Verdi Theatre in Trieste, Italy. He recorded a large number of works by Smetana, Enescu, Dvořák, Rimsky-Korsakov, Prokofiev, Stravinsky Saint-Saëns, Wagner, Verdi, Mussorgsky, Puccini, Kalman, Stravinsky, Cesar Franck and others.

Danon was a professor at the Belgrade Music Academy. He was a member and president of the Association of Music Artists of Serbia. Danon was awarded the October Award of the City of Belgrade. He died in Belgrade, Serbia.

Nadežda Čačinovič (b.1947), philosopher, sociologist and author, born in Budapest, Hungary. She was educated in Murska Sobota and Ljubljana, Slovenia, and in Belgrade, Serbia. She subsequently studied at the University of Bonn, Germany, from 1968 to 1970, and then graduated in philosophy and comparative literature in 1972 from the Faculty of Philosophy in Ljubljana in 1972. She received her PhD in 1985 from the Faculty of Philosophy in Zagreb, where she has been working since 1976 at the Department of Philosophy, first as an assistant professor and then as an assistant professor (1985), associate professor (1989) and full professor (1998). During 1995–1999 she was a guest professor at the Jan van Eyck Postgraduate Center in Maastricht, Netherlands, and in 1995 she was instrumental in the establishing of the Center for Women's Studies in Zagreb. Represents Croatia on the Executive Board of the International Aesthetics Association. Since 2009, Čačinovič has been the president of the Croatian PEN Center.

Her works include Subjekt kritičke teorije (“The subject of critical theory”, 1980), Pisanje i mišljenje (“Writing and thinking”, 1981), Estetika njemačke romantike (“Aesthetics of German Romanticism”, 1987), Estetika (“Aesthetics”, 1988), Ogled o pismenosti (“Essay on literacy”, 1994), U ženskom ključu (“In the female key”, 2001), Doba slika u teoriji mediologije (“The Age of Images in the Theory of Mediology”, 2001), Parvulla aesthetica (2004), Vodič kroz svjetsku književnost za inteligentnu ženu (“A Guide to World Literature for an Intelligent Woman”, 2007), Zašto čitati filozofe (“Why read philosophers”, 2009), Kultura i civilizacija. Što nas čini ljudima ili o procesu proizvodnje značenja i njegovim granicama (“Culture and civilization. What makes us human or about the process of producing meaning and its limits”, 2012), and O ljubavi, knjigama i stvarima koje govore (“About love, books and the things they say”, 2012).  

Andrija Präger (Andreja Preger) (1912-2015), pianist, educator and community leader, born in Pecs, Hungary (then part of Austria-Hungary). His family moved to Zagreb, Croatia (then part of Austria-Hungary) in 1914. He studied piano in Zagreb, with Sidonija Geiger and Antonija Geiger-Eichhorn, and in Leipzig, Germany, with Max Power, and then at the Academy of Music in Ljubljana, Slovenia (then part of Austria-Hungary). During late 1930s he worked in Zagreb at the lawyer’s office of his cousin Marko Horn. After the invasion of Yugoslavia by the Axis Powers and the establishment of the collaborationist Independent State of Croatia in 1941, his family was arrested by the Ustasha police and eventually murdered at Jasenovac concentration camp. Andrija alone managed to escape by jumping from a window. He fled to Split and later joined the Yugoslav partisans led by Iosip Broz Tito and became a member of the Theater of National Liberation. After WWII, he lived in Belgrade, where he worked as the music editor of Radio Belgrade from 1945 to 1951, and then he was a lecturer at the Faculty of Music in Belgrade.

Präger founded the Belgrade Trio and performed as a soloist as well as member of chamber ensembles and concert accompanist all over Yugoslavia and many European, Canadian and American cities. He published published numerous articles on music criticism in several periodicals.

Before WW II, Präger was active in the Zionist movement in Zagreb and after the war in the Jewish community of Belgrade.

Slovenia

Republika Slovenija - Republic of Slovenia

A country in central Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 part of Yugoslavia. 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 100 out of 2,100,000.  Main Jewish organization:

Jewish Community of Slovenia
Phone: 386 (0) 31 376 468
Email: office@jewish-community.si  
Website: https://jewish-community.si/

מאריבור

Maribor  בגרמנית מארבורג

עיר בסלובניה. 

קהילה חשובה במשך שלוש מאות שנה, עד סוף המאה ה-15. יהודים עסקו במסחר ובמלאכה והחזיקו פקדונות בצורת שדות וכרמים. בימי- הביניים המאוחרים שימשו כחוליה בעסקי בנקאות בין מרכז אירופה לדרומה, וקשרי המסחר שלהם - עצים, גבינות, יינות ואריגים - הגיעו עד איטליה, הונגריה ובוהמיה. הגירוש בא עם סיפוח האיזור לאוסטריה (1496). המגורשים התיישבו באיטליה ובעיר ספליט וקראו לעצמם בשם מורפורגו (כלומר אנשי מארבורג).

עד למלחמת העולם הראשונה (1918) היה האזור בשליטת אוסטריה, ויהודים

מעטים חזרו לעיר עם הכרזת האמאנציפאציה באוסטריה ב-1867. אחרי מלחמת-העולם הראשונה השתייכו יהודי המקום לקהילת ואראז'דין.

אִיזוֹלָה

Izola

איטלקית: Isola / איזולה

עיירה בסלובניה, על חוף הים האדריאטי בצפון חצי האי איסטריה. המקום היה בשליטת הרפובליקה הוונציאנית, ולאחר מכן עבר לשליטת אימפריה האוסטרית, והיה חלק מאוסטרו-הונגריה עד תום מלחמת העולם הראשונה. בין שתי מלחמות העולם השתייכה איזולה לאיטליה, וב-1954 הועברה ליוגוסלביה.

נוכחות יהודית באיסולה מתועדת כבר בתחילת המאה ה-15, כאשר מספר בנקאים התיישבו באזור. בשנת 1478 ירשה היהודייה ריקה (רבקה) את הבנק של בעלה מאיר. לימים ניהל את הבנק בנם דוד. ככל הנראה, במאה ה-16 ישבו באיזולה כמאה יהודים.

הירידה במצב הכלכלי של האזור באמצע המאה ה-17 הביאה ליציאת היהודים משם. משנת 1663 ואילך כבר לא ישבו יהודים באיסולה.

טרייסט Trieste

עיר-נמל בצפון איטליה.


יהודים חיו במקום כנראה לפני סוף המאה ה-11, אולם מתועדים רק מן המאה ה-14. כאשר סופחה טרייסט לאוסטריה ב-1382, התיישבו בטרייסט יהודים מגרמניה. ב-1583 נעשה נסיון לגרש את היהודים מהעיר, אך היהודים נותרו שם והקימו מסגרת קהילתית. בסוף המאה ה- 17 סירבה הקהילה להקמת גיטו בעיר, אך כעבור כמה שנים בכל זאת נאלצו לחיות בגיטו. באמצע המאה ה- 18 שוב התחילו יהודים בטרייסט לחיות מחוץ לגיטו.

כתב-הסובלנות של הקיסר יוזף ה-2 (1782) הניח את היסוד לשיפור המצב ושערי הגיטו נפתחו שלוש שנים לאחר-מכן.

יהודי המקום תמכו במהפכה הצרפתית ובתנועת הריסורג'ימנטו שהביאה לסיפוחה של העיר לאיטליה (1919). במאה ה-18 גדלה הקהילה ממאה איש לערך ב-1735 ל-670 ב-1788. בית- הכנסת הגדול נחנך ב-1912.

בין יהודי המקום היו המשוררת רחל מורפורגו, המחבר חיים קאסטיליוני, הרב הירש פרץ חיות והסופר איטאלו סוובו; בטרייסט נולד שמואל דוד לוצאטו (שד"ל).

בשנים 1915-1862 הופיע בעיר העיתון "איל קוריירה איזראליטיקו" ויצאו לאור ספרים עבריים חשובים.

ב-1938 מנתה האוכלוסייה היהודית בטרייסט כ-6,000 נפש; אותה שנה הונהגו באיטליה הפאשיסטית חוקי הגזע.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ובראשית 1940 היו התקפות על יהודים. ב- 1943 נשארו בעיר כ-2,300 יהודים ולקראת סוף המלחמה הקימו הגרמנים בסאבה, בקירבת העיר, את מחנה-הריכוז היחיד באיטליה. המרות הדת בקרב יהודי העיר היו אז שכיחות יותר מכל קהילה אחרת באיטליה.

ריטה רוזאני, בת המקום, לחמה בין הפארטיזאנים.

אחרי המלחמה נמצאו בטרייסט כ-1500 יהודים וב- 1965 ירד המספר ל-1,052.

ב-1969 התגוררו בטרייסט 1,000 יהודים, היה במקום בית-כנסת, "מניין" אשכנזי, בית-ספר ומושב-זקנים.