דלג לתוכן האתר >
בית הכנסת הגדול בדנציג, גרמניה, 1915. גלויה
בית הכנסת הגדול בדנציג, גרמניה, 1915. גלויה

קהילת יהודי גדאנסק, דנציג

גדאנסק Gdansk

(ידועה בשמה הגרמני דאנציג DANZIG)

עיר נמל על הים הבאלטי, צפון פולין.

גדאנסק מתועדת כעיר כבר בסוף המאה העשירית. העיר פותחה בידי סוחרים גרמנים, ומשנת 1308 נכללה בתחומי שלטונו של מסדר האבירים הטווטונים. על יהודים נאסר להשתקע בעיר. באמצע המאה ה-15 הירבו לבקר בעיר סוחרים יהודיים מפולין ומליטא, ובמחצית השנייה של המאה ה-15 ניתקה גדאנסק את קשריה עם המסדר הטוטוני והצטרפה לפולין. בהיותה חברה בברית ערי ההנזה ועיר נמל חופשית, נעשתה גדאנסק העיר העשירה ביותר במדינה וצומת מסחרי חשוב בין מזרח אירופה למערבה. בזכות מעמדה האוטונומי נהגה מועצת העיר להפלות לרעה את הסוחרים היהודיים, וזאת למורת-רוחם של מלכי פולין.

יישוב יהודי הוקם בגדאנסק באמצע המאה ה- 15, אולם בגלל התנגדותם של סוחרי העיר נאלצו היהודים להתיישב בפרבר שוטלאנד, שהיה מחוץ לתחום שיפוטה של מועצת העיר. בהתערבות זיגמונט הראשון, מלך פולין, ביטלה מועצת העיר ב-1531 את התקנה האוסרת על יהודים לסחור ביריד של גדאנסק, אך שאר ההגבלות נשארו בתוקפן. בתגובה לכך הכריזו יהודי ליטא חרם על הבאנק הגדאנסקאי בקובנו ודחקו את רגליהם של סוחרי גדאנסק מסחר המלח הליטאי. ב-1616 נמצאו בגדאנסק כ- 500 יהודים. כעבור ארבע שנים קיבלו היהודים היתר מלכותי להישאר בעיר ולסחור בתבואה ובעצי בניין, תחילה במרכז המסחרי ובשטח הנמל, ולאחר שנים אחדות בעיר כולה.

באמצע המאה ה-17 השתמדו בגדאנסק כחמישים יהודים, ואחד מהם, יוהאן סאלאמה, אף עסק בהטפה מיסיונרית. ההתנגדות ליהודים נמשכה בעיקר מצד אנשי המסחר הזעיר ובעלי המלאכה, ועם התגברות היסודות הקאתוליים, בעקבות מלחמת הצפון השלישית, נתחדשו הגזירות, והנסיונות לדחוק את רגלי היהודים מחלקי עיר מסויימים הוכתרו בהצלחה.

ההגבלות נשארו בעינן עם סיפוח העיר לפרוסיה בעת החלוקה השנייה של פולין ב-1793, ובוטלו תחת שלטון פרוסיה רק ב-1814. מהומות נגד יהודים פרצו בעיר ב-1819 וב-1821.

בסופו של דבר הותר ליהודים לעסוק במלאכה, וב-1823 הקימו אגודה לקידום המלאכה בקרבם. באותה התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ- 4,000 נפש.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) ניתק חוזה ורסאי את גדאנסק מגרמניה וצירף את העיר לפולין כדי לשמש לה נמל. גדאנסק הוגדרה (למעשה משנת 1920) "עיר חופשית" בחסות חבר הלאומים, וככזאת הייתה עצמאית מבחינה פוליטית, בעוד ייצוגה הדיפלומטי היה בידי פולין וגם מבחינה כלכלית נכללה בתחומי המכס הפולני.

היישוב היהודי גדל אז לכדי 10,000 בקירוב; יהודים עסקו במסחר ובמקצועות חופשיים, הוקמו ארגונים ומוסדות יהודיים, וסניפי ג'וינט ו"היאס" סייעו לפליטים יהודים ולמהגרים הרבים שעברו את העיר בדרכם לאמריקה. בשנים 1938-1929 הופיע שבועון הקהילה (בגרמנית). החוק והסדר נשמרו בעיר, בזכותו של נשיא הסנאט הרמאן ראושנינג, עד שפקעו זכויות המיעוטים לפי אמנת חבר-הלאומים, ב-1937.

בהיות רוב תושבי העיר גרמנים, זכתה המפלגה הנאצית לרוב בעיר בשנת 1933. נציגות יהודית פתחה במאבק משפטי קשה בפני חבר הלאומים על זכויות היהודים כמיעוט לאומי בעיר. הגאולייטר (ראש המחוז), הנאצי אלברט פורסטר, מנע מיהודים לעסוק במקצועות חופשיים. בפרעות "ליל הבדולח" שהתקיימו בגדאנסק בדצמבר 1938 (באיחור של חודש ימים) נופצו שמשות בתי-כנסת בגדאנסק, בתים וחנויות של יהודים נבזזו ועשרות יהודים הוכו ונפצעו. בין השנים 1933 ל- 1939 עזבו יהודים רבים את העיר.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגדאנסק כ- 4,000 יהודים.

תקופת השואה

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) נכבשה העיר בידי הגרמנים וסופחה לרייך. רק 1,200 יהודים נותרו בגדאנסק. בחודשים פברואר ומארס 1941 גורשו 395 לווארשה, והאחרים שולחו למחנות-ריכוז. רק 22 יהודים, שהיו נשואים ללא יהודים, נשארו בעיר, ונותרו בחיים בתקופת המלחמה.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה התיישבו יהודים בגדאנסק, כאשר הוחזרה לפולין ב-1945. מעטים נשארו שם בשנות השישים המאוחרות.

בשנת 2016 קיימת קהילה יהודית בגדנסק כקהילה מסונפת ישירות לארגון הקהילות היהודיות בפולין (8 קהילות). בקהילה כ - 90 חברים ועוד כמה עשרות אוהדים.

בראש הקהילה עומד מיכאל סמט (Michal Samet) ורב הקהילה הינו הרב של ורשה מיכאל שודריך (Michael Schudrich).

הקהילה מקיימת פעילות יהודית ענפה ובפרט בחגים היהודים וכן בית ספר ללימודי יהדות בימי ראשון. במסגרת הקהילה פעילים ארגונים של ותיקי מלחמות, ארגון ילדי השואה, ארגון הסטודנטים היהודי, מועדון קשישים וכן ועדה לעזרה הדדית.

כן מתקיים בחודשי ספטמבר בעיר פסטיבל של תרבות יהודית.

בגדנסק היו לפני המלחמה כמה בתי כנסת. בשנת 2016 פעיל מהם רק אחד" בית הכנסת החדש ".

לפני המלחמה היו בעיר 3 בתי קברות , מהם שרדו 2 שאינם פעילים .

Boris Fraenkel (1921-2006), communist activist, translator and politician, born in Danzig (then an independent territory, now Gdansk, Poland). As a child he was active in the left wing Zionist movement Hashomer Hatzair. In 1938 he went to France to study agriculture settling in Nancy. In 1940, after the capitulation of France, he fled to Switzerland where he was detained at a refugee camp. He studied economics, but in 1949 he was expelled from Switzerland because he had participated in a conference on Marxism and Judaism. He returned to live in France.

Fraenkel was instrumental in translating and promoting the works of Wilhelm Reich, Herbert Marcuse, Georg Lukács, Leon Trotsky. He was one of the founders of the International Communist Organization in 1958, but was expelled from it eight years for having published works without owning the copyright. During the 1968 students' revolt in France, the French authorities tried unsuccessfully to expel him to Germany. Instead, he was under house arrest for one year in the city of Sarlat in south-west France.

Fraenkel committed suicide by jumping into the Seine from a Paris bridge.

Avraham ben Yehiel Mikhal Danzig (1748-1820), rabbi and codifier, born in Danzig (now Gdansk, in Poland. At age 16 he went to study in the Prague yeshiva. He left when he was 18 with a certificate attesting to his great skill in Talmud. Danzig then settled in Vilnius (Vilna), Lithuania, where he was offered the situation of salaried rabbi. However, he declined, considering it improper to receive a salary in such a position and he earned his living as a merchant. Only in his later years, after he lost almost his entire fortune in the explosion of a powder magazine did he accept the post of dayan, remaining in Vilna until his death, despite his intention of emigrating to the Land of Israel. He wrote many works but is especially known as the author of Hayyei Adam, covering all the laws of the Shulhan Arukh dealing with everyday life. It was meant for the cultured layman rather than the scholar. The book met with wide success, already in the author's lifetime and in many cities, societies were formed to study this work. It has appeared in more than a hundred editions.

חנוך אבנארי (1908-1994) , מוסיקולוג.

נולד בדנציג, גרמניה, ושמו הרברט לבנשטיין. למד אמנות, ספרות ומוסיקולוגיה באוניברסיטאות לייפציג, מינכן, פרנקפורט וקניגסברג. עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה (אוניברסיטת קניגסברג, 1931) עוסקת בנושא המילים והצלילים ביצירותיו של אוסוואלד פון וולקנשטיין (Oswald von Wolkenstein). תגובתו לעליית הנאצים הייתה ייסוד בית הוצאה לאור בברלין, שפרסם ספרים על אמנות יהודית. ב-1936 סולק מאיגוד המוציאים לאור, והדבר הניעו לעבור לארץ-ישראל. במשך שנים אחדות עבד בתעשייה הכימית. אחרי ייסוד המדינה הצטרף ליחידה המדעית (ההנדסית) של חיל האוויר, וממנה פרש בשנת 1965. כאשר מוסיקולוגיה נעשתה מקצוע אקדמי באוניברסיטאות בישראל, התמנה לעמית מחקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית ירושלים. ב-1966 נמנה עם מייסדי החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא פעל במסגרת זאת כמרצה וב-1972 התמנה לפרופסור מן המניין. פופ' אבנארי פרש לגמלאות בשנת 1975, אך המשיך לעבוד במרץ רב. ב-1994 הוענק לו פרס ישראל בתחום המוסיקולוגיה.
בין היתר, אבנארי חיבר הסברים לשרידים של מאמר העוסק במדע המוסיקה, שנתגלו בגניזה של קהיר; הוא גילה כתב-יד של זמרה תנ"כית בספרייה הלאומית של חבל באוואריה; פרסם נוסח עברי של מחזה ערבי מימי הביניים; אסף גרסאות רבות של נעימה מסורתית אחת, המושרת בקהילות יהודיות שונות; תיעד את מפעלו של החזן שלמה זולצר; וערך את המוסיקה של סלומנה רוסי. אבנארי נפטר בקיבוץ מגן.

ישראל לוי (1773-1832) , חזן. נולד בעיר קטנה ליד דנציג, והיה חזן נודד ובעל השכלה מוסיקלית מסוימת. עם המקהלה שארגן הופיע בגרמניה ואפילו הורשה להופיע בנירנברג – בעיר שכניסתם של יהודים אליה נאסרה, בדרך כלל. שימש חזן במיינץ ובשטרסבורג, ומ-1818 – בפריס. בפריס ארגן מקהלה בארבעה קולות שליוותה את מהלך התפילות בבית הכנסת. שילובה של מקהלה בתפילות חולל מהפך בשירה החזנית. באותה תקופה דבקו עדיין החזנים במוסיקה החזנית המסורתית ואפשרו רק מפעם לפעם להשפעות אירופיות לחדור למוסיקה הדתית. ברוח ההשכלה, ישראל לוי (הידוע גם בשם לבי, (Loeby שאף להשתחרר לחלוטין מן המוסיקה המסורתית וליצור מוסיקה דתית חדשה, המתבססת על המוסיקה האירופית בלבד. נפטר בפריס, צרפת.

Moshe Landau (1912- 2011), jurist, born in Danzig (now Gdansk, Poland). He studied in London and went to the Land of Israel in 1933, engaging at first in private law practice. From 1940 to 1948 he was a judge in the Haifa Magistrates Court and after 1948, a district court judge. In 1953 Landau was appointed to Israel's Supreme Court. He was the presiding judge at the 1961 Eichmann Trial, earning plaudits for his dignified and balanced conduct of the trial. He was a member of the commission of inquiry appointed by the government to look into shortcomings exposed in the Yom Kippur War. From 1980 to his retirement in 1982 he was president of the Supreme Court and received an Israel Prize in 1991. Landau was active in various public institutions including the Israel Philharmonic Orchestra.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט קבלת פני שבת המלכה שנתחבר על ידי שלמה אלקבץ בערך ב-1580 בצפת והוא מושר מאז בכל עדות ישאל בלחנים רבים מאוד. העיצוב המלודי של לבנדוסקי מצטיין בנעימה פשוטה ונוחה לקליטה, אשר נוסף עניין על ידי השימוש באקורדים מלאי מתח וסטיות מפתיעות. בעת זמרת הבית המסיים "בואי בשלום" פונה הקהילה לעבר דלת הכניסה, כביכול לקדם את בואה של שבת המלכה.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

קטע זה המושר בשבת שלפני ראש החודש, נתחבר של ידי רב, אבי הגמרא, אך נקלט בליטורגיה רק בראשית המאה ה-18.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט זה נכתב על ידי יהודה הלוי כרשות לקדיש. כאן מושר רק הבית הראשון מתוך חמשת בתי השיר.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

זהו קטע מתןך תפילת "השכיבנו", המצוטט כבר בגמרא. הועיצוב המוסיקאלי המרשים הוא של לבנדובסקי. בחלק הראשון - סולו של החזן - הבעת המחשבות והחששות. בחלק השני - המקהלה שרה בעדינות על הבטחון בצל כנפי הבורא.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

תהלים צ"ג

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

זו אחת היצירות הבולטות של החזן יעקב מייזל. בכותרתה מצויןן "בסגנון פולני", וזה מרמז לשימיש ב"שטייגר" (אב טיפוס סולמי-מלודי) מקובל על חזני אירופה ולסגנון הבעתי של אותם חזנים.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי גדאנסק, דנציג
גדאנסק Gdansk

(ידועה בשמה הגרמני דאנציג DANZIG)

עיר נמל על הים הבאלטי, צפון פולין.

גדאנסק מתועדת כעיר כבר בסוף המאה העשירית. העיר פותחה בידי סוחרים גרמנים, ומשנת 1308 נכללה בתחומי שלטונו של מסדר האבירים הטווטונים. על יהודים נאסר להשתקע בעיר. באמצע המאה ה-15 הירבו לבקר בעיר סוחרים יהודיים מפולין ומליטא, ובמחצית השנייה של המאה ה-15 ניתקה גדאנסק את קשריה עם המסדר הטוטוני והצטרפה לפולין. בהיותה חברה בברית ערי ההנזה ועיר נמל חופשית, נעשתה גדאנסק העיר העשירה ביותר במדינה וצומת מסחרי חשוב בין מזרח אירופה למערבה. בזכות מעמדה האוטונומי נהגה מועצת העיר להפלות לרעה את הסוחרים היהודיים, וזאת למורת-רוחם של מלכי פולין.

יישוב יהודי הוקם בגדאנסק באמצע המאה ה- 15, אולם בגלל התנגדותם של סוחרי העיר נאלצו היהודים להתיישב בפרבר שוטלאנד, שהיה מחוץ לתחום שיפוטה של מועצת העיר. בהתערבות זיגמונט הראשון, מלך פולין, ביטלה מועצת העיר ב-1531 את התקנה האוסרת על יהודים לסחור ביריד של גדאנסק, אך שאר ההגבלות נשארו בתוקפן. בתגובה לכך הכריזו יהודי ליטא חרם על הבאנק הגדאנסקאי בקובנו ודחקו את רגליהם של סוחרי גדאנסק מסחר המלח הליטאי. ב-1616 נמצאו בגדאנסק כ- 500 יהודים. כעבור ארבע שנים קיבלו היהודים היתר מלכותי להישאר בעיר ולסחור בתבואה ובעצי בניין, תחילה במרכז המסחרי ובשטח הנמל, ולאחר שנים אחדות בעיר כולה.

באמצע המאה ה-17 השתמדו בגדאנסק כחמישים יהודים, ואחד מהם, יוהאן סאלאמה, אף עסק בהטפה מיסיונרית. ההתנגדות ליהודים נמשכה בעיקר מצד אנשי המסחר הזעיר ובעלי המלאכה, ועם התגברות היסודות הקאתוליים, בעקבות מלחמת הצפון השלישית, נתחדשו הגזירות, והנסיונות לדחוק את רגלי היהודים מחלקי עיר מסויימים הוכתרו בהצלחה.

ההגבלות נשארו בעינן עם סיפוח העיר לפרוסיה בעת החלוקה השנייה של פולין ב-1793, ובוטלו תחת שלטון פרוסיה רק ב-1814. מהומות נגד יהודים פרצו בעיר ב-1819 וב-1821.

בסופו של דבר הותר ליהודים לעסוק במלאכה, וב-1823 הקימו אגודה לקידום המלאכה בקרבם. באותה התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ- 4,000 נפש.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) ניתק חוזה ורסאי את גדאנסק מגרמניה וצירף את העיר לפולין כדי לשמש לה נמל. גדאנסק הוגדרה (למעשה משנת 1920) "עיר חופשית" בחסות חבר הלאומים, וככזאת הייתה עצמאית מבחינה פוליטית, בעוד ייצוגה הדיפלומטי היה בידי פולין וגם מבחינה כלכלית נכללה בתחומי המכס הפולני.

היישוב היהודי גדל אז לכדי 10,000 בקירוב; יהודים עסקו במסחר ובמקצועות חופשיים, הוקמו ארגונים ומוסדות יהודיים, וסניפי ג'וינט ו"היאס" סייעו לפליטים יהודים ולמהגרים הרבים שעברו את העיר בדרכם לאמריקה. בשנים 1938-1929 הופיע שבועון הקהילה (בגרמנית). החוק והסדר נשמרו בעיר, בזכותו של נשיא הסנאט הרמאן ראושנינג, עד שפקעו זכויות המיעוטים לפי אמנת חבר-הלאומים, ב-1937.

בהיות רוב תושבי העיר גרמנים, זכתה המפלגה הנאצית לרוב בעיר בשנת 1933. נציגות יהודית פתחה במאבק משפטי קשה בפני חבר הלאומים על זכויות היהודים כמיעוט לאומי בעיר. הגאולייטר (ראש המחוז), הנאצי אלברט פורסטר, מנע מיהודים לעסוק במקצועות חופשיים. בפרעות "ליל הבדולח" שהתקיימו בגדאנסק בדצמבר 1938 (באיחור של חודש ימים) נופצו שמשות בתי-כנסת בגדאנסק, בתים וחנויות של יהודים נבזזו ועשרות יהודים הוכו ונפצעו. בין השנים 1933 ל- 1939 עזבו יהודים רבים את העיר.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגדאנסק כ- 4,000 יהודים.

תקופת השואה

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) נכבשה העיר בידי הגרמנים וסופחה לרייך. רק 1,200 יהודים נותרו בגדאנסק. בחודשים פברואר ומארס 1941 גורשו 395 לווארשה, והאחרים שולחו למחנות-ריכוז. רק 22 יהודים, שהיו נשואים ללא יהודים, נשארו בעיר, ונותרו בחיים בתקופת המלחמה.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה התיישבו יהודים בגדאנסק, כאשר הוחזרה לפולין ב-1945. מעטים נשארו שם בשנות השישים המאוחרות.

בשנת 2016 קיימת קהילה יהודית בגדנסק כקהילה מסונפת ישירות לארגון הקהילות היהודיות בפולין (8 קהילות). בקהילה כ - 90 חברים ועוד כמה עשרות אוהדים.

בראש הקהילה עומד מיכאל סמט (Michal Samet) ורב הקהילה הינו הרב של ורשה מיכאל שודריך (Michael Schudrich).

הקהילה מקיימת פעילות יהודית ענפה ובפרט בחגים היהודים וכן בית ספר ללימודי יהדות בימי ראשון. במסגרת הקהילה פעילים ארגונים של ותיקי מלחמות, ארגון ילדי השואה, ארגון הסטודנטים היהודי, מועדון קשישים וכן ועדה לעזרה הדדית.

כן מתקיים בחודשי ספטמבר בעיר פסטיבל של תרבות יהודית.

בגדנסק היו לפני המלחמה כמה בתי כנסת. בשנת 2016 פעיל מהם רק אחד" בית הכנסת החדש ".

לפני המלחמה היו בעיר 3 בתי קברות , מהם שרדו 2 שאינם פעילים .
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
בוריס פרנקל

Boris Fraenkel (1921-2006), communist activist, translator and politician, born in Danzig (then an independent territory, now Gdansk, Poland). As a child he was active in the left wing Zionist movement Hashomer Hatzair. In 1938 he went to France to study agriculture settling in Nancy. In 1940, after the capitulation of France, he fled to Switzerland where he was detained at a refugee camp. He studied economics, but in 1949 he was expelled from Switzerland because he had participated in a conference on Marxism and Judaism. He returned to live in France.

Fraenkel was instrumental in translating and promoting the works of Wilhelm Reich, Herbert Marcuse, Georg Lukács, Leon Trotsky. He was one of the founders of the International Communist Organization in 1958, but was expelled from it eight years for having published works without owning the copyright. During the 1968 students' revolt in France, the French authorities tried unsuccessfully to expel him to Germany. Instead, he was under house arrest for one year in the city of Sarlat in south-west France.

Fraenkel committed suicide by jumping into the Seine from a Paris bridge.

אברהם בן יחיאל מיכל דנציג

Avraham ben Yehiel Mikhal Danzig (1748-1820), rabbi and codifier, born in Danzig (now Gdansk, in Poland. At age 16 he went to study in the Prague yeshiva. He left when he was 18 with a certificate attesting to his great skill in Talmud. Danzig then settled in Vilnius (Vilna), Lithuania, where he was offered the situation of salaried rabbi. However, he declined, considering it improper to receive a salary in such a position and he earned his living as a merchant. Only in his later years, after he lost almost his entire fortune in the explosion of a powder magazine did he accept the post of dayan, remaining in Vilna until his death, despite his intention of emigrating to the Land of Israel. He wrote many works but is especially known as the author of Hayyei Adam, covering all the laws of the Shulhan Arukh dealing with everyday life. It was meant for the cultured layman rather than the scholar. The book met with wide success, already in the author's lifetime and in many cities, societies were formed to study this work. It has appeared in more than a hundred editions.

חנוך אבנארי

חנוך אבנארי (1908-1994) , מוסיקולוג.

נולד בדנציג, גרמניה, ושמו הרברט לבנשטיין. למד אמנות, ספרות ומוסיקולוגיה באוניברסיטאות לייפציג, מינכן, פרנקפורט וקניגסברג. עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה (אוניברסיטת קניגסברג, 1931) עוסקת בנושא המילים והצלילים ביצירותיו של אוסוואלד פון וולקנשטיין (Oswald von Wolkenstein). תגובתו לעליית הנאצים הייתה ייסוד בית הוצאה לאור בברלין, שפרסם ספרים על אמנות יהודית. ב-1936 סולק מאיגוד המוציאים לאור, והדבר הניעו לעבור לארץ-ישראל. במשך שנים אחדות עבד בתעשייה הכימית. אחרי ייסוד המדינה הצטרף ליחידה המדעית (ההנדסית) של חיל האוויר, וממנה פרש בשנת 1965. כאשר מוסיקולוגיה נעשתה מקצוע אקדמי באוניברסיטאות בישראל, התמנה לעמית מחקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית ירושלים. ב-1966 נמנה עם מייסדי החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. הוא פעל במסגרת זאת כמרצה וב-1972 התמנה לפרופסור מן המניין. פופ' אבנארי פרש לגמלאות בשנת 1975, אך המשיך לעבוד במרץ רב. ב-1994 הוענק לו פרס ישראל בתחום המוסיקולוגיה.
בין היתר, אבנארי חיבר הסברים לשרידים של מאמר העוסק במדע המוסיקה, שנתגלו בגניזה של קהיר; הוא גילה כתב-יד של זמרה תנ"כית בספרייה הלאומית של חבל באוואריה; פרסם נוסח עברי של מחזה ערבי מימי הביניים; אסף גרסאות רבות של נעימה מסורתית אחת, המושרת בקהילות יהודיות שונות; תיעד את מפעלו של החזן שלמה זולצר; וערך את המוסיקה של סלומנה רוסי. אבנארי נפטר בקיבוץ מגן.
ישראל לוי

ישראל לוי (1773-1832) , חזן. נולד בעיר קטנה ליד דנציג, והיה חזן נודד ובעל השכלה מוסיקלית מסוימת. עם המקהלה שארגן הופיע בגרמניה ואפילו הורשה להופיע בנירנברג – בעיר שכניסתם של יהודים אליה נאסרה, בדרך כלל. שימש חזן במיינץ ובשטרסבורג, ומ-1818 – בפריס. בפריס ארגן מקהלה בארבעה קולות שליוותה את מהלך התפילות בבית הכנסת. שילובה של מקהלה בתפילות חולל מהפך בשירה החזנית. באותה תקופה דבקו עדיין החזנים במוסיקה החזנית המסורתית ואפשרו רק מפעם לפעם להשפעות אירופיות לחדור למוסיקה הדתית. ברוח ההשכלה, ישראל לוי (הידוע גם בשם לבי, (Loeby שאף להשתחרר לחלוטין מן המוסיקה המסורתית וליצור מוסיקה דתית חדשה, המתבססת על המוסיקה האירופית בלבד. נפטר בפריס, צרפת.

משה לנדאו

Moshe Landau (1912- 2011), jurist, born in Danzig (now Gdansk, Poland). He studied in London and went to the Land of Israel in 1933, engaging at first in private law practice. From 1940 to 1948 he was a judge in the Haifa Magistrates Court and after 1948, a district court judge. In 1953 Landau was appointed to Israel's Supreme Court. He was the presiding judge at the 1961 Eichmann Trial, earning plaudits for his dignified and balanced conduct of the trial. He was a member of the commission of inquiry appointed by the government to look into shortcomings exposed in the Yom Kippur War. From 1980 to his retirement in 1982 he was president of the Supreme Court and received an Israel Prize in 1991. Landau was active in various public institutions including the Israel Philharmonic Orchestra.

לכה דודי - במסורת קהילת דנציג

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט קבלת פני שבת המלכה שנתחבר על ידי שלמה אלקבץ בערך ב-1580 בצפת והוא מושר מאז בכל עדות ישאל בלחנים רבים מאוד. העיצוב המלודי של לבנדוסקי מצטיין בנעימה פשוטה ונוחה לקליטה, אשר נוסף עניין על ידי השימוש באקורדים מלאי מתח וסטיות מפתיעות. בעת זמרת הבית המסיים "בואי בשלום" פונה הקהילה לעבר דלת הכניסה, כביכול לקדם את בואה של שבת המלכה.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

יהי רצון

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

קטע זה המושר בשבת שלפני ראש החודש, נתחבר של ידי רב, אבי הגמרא, אך נקלט בליטורגיה רק בראשית המאה ה-18.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

יה שמך ארוממך

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט זה נכתב על ידי יהודה הלוי כרשות לקדיש. כאן מושר רק הבית הראשון מתוך חמשת בתי השיר.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

והגן בעדנו

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

זהו קטע מתןך תפילת "השכיבנו", המצוטט כבר בגמרא. הועיצוב המוסיקאלי המרשים הוא של לבנדובסקי. בחלק הראשון - סולו של החזן - הבעת המחשבות והחששות. בחלק השני - המקהלה שרה בעדינות על הבטחון בצל כנפי הבורא.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

יהוה מלך

תהלים צ"ג

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

זו אחת היצירות הבולטות של החזן יעקב מייזל. בכותרתה מצויןן "בסגנון פולני", וזה מרמז לשימיש ב"שטייגר" (אב טיפוס סולמי-מלודי) מקובל על חזני אירופה ולסגנון הבעתי של אותם חזנים.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.