חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 8
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי אוסטריה

ציוני דרך בתולדות יהודי אוסטריה

1244 | בריבית דריבית
הנטייה לראות ביהודים נטע זר האוחז במנהגים ובאורחות חיים משונים הביאה לא פעם לחקיקה מפלה ולהגבלות על חופש העיסוק והתנועה שלהם. דווקא פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (ישות מדינית באירופה של ימי הביניים, שמרכזה בווינה), הוא שהבין את יתרונות הייחודיות היהודית, שבאו לידי ביטוי למשל בעובדה שהיהדות, בניגוד לנצרות, מתירה הלוואת כספים. וכך, בשנת 1244 העניק הקיסר ליהודי אוסטריה כתב זכויות שעודד אותם לעסוק בהלוואת כספים והעניק להם הגנה פיזית, זכויות לשפיטה עצמית וכן סמכות לגבות מסים בתוך הקהילה.

בתקופה זו עברו כמה מהרבנים החשובים שבחכמי אשכנז להתגורר בווינה. הרבנים הללו, שכונו "חכמי וינה" או "גדולי אסטרייך" (אוסטריה), הקימו בעיר את בית-המדרש הגדול ביותר בארצות מרכז אירופה באותה עת. האישיות הבולטת ביותר שבהם היתה רבי יצחק בן-משה, שחיבורו "אור זרעו" הפך לאחד מנכסי התרבות של עולם הישיבות.

כוונותיו של פרידריך היו אולי טובות, אבל במובנים רבים ייתכן שהיה אחד האחראים להולדת הסטריאוטיפ האנטישמי של היהודי המלווה בריבית. כיום אמנם קשה לקבוע אם הקביעה הזו נכונה, אך מסמכים מהתקופה מלמדים שהעיסוק בהלוואות ובגביית מסים בקרב יהודי אוסטריה היה נפוץ מאוד, ומן הסתם עורר את קנאת החברה הנוצרית הכללית.


1420 | מלך היהודים

ב-6 ביולי 1415 הוצא להורג המהפכן הצ'כי יאן הוס, שנחשב לאחד ממבשרי תנועת הרפורמציה. רעיונותיו האנטי-קתוליים, וביניהם ההתבססות על התנ"ך כמקור סמכות עליון והכפירה ביסודות הפוליתיאיסטיים הקתוליים, התיישבו עם אמונות היסוד של הדת היהודית ולכן עוררו את החשד כי היהודים משתפים עמו פעולה. הגזירה השווה שעשו הקתולים בין היהודים להוס, שתנועתו התפשטה במרכז אירופה והגיעה למלוא כוחה באוסטריה, החמירה מאוד את היחס כלפי היהודים.

בשנת 1420 הגיעה הקהילה היהודית באוסטריה לשפל חסר תקדים כשאחד מפרנסי העיר וינה הואשם בחילול לחם הקודש. כ-200 יהודים הועלו על המוקד בכיכר העיר כעונש על המעשה. באותה תקופה היתה אוסטריה לאחת הארצות הראשונות במרכז אירופה שגירשו יהודים משטחן.
מזלם של היהודים התהפך לטובה בשנת 1469, כשפרידריך השלישי – שיחסו הטוב ליהודים הקנה לו את התואר "מלך היהודים" – עלה לשלטון וביטל את צו הגירוש נגדם.


1670 | מבירא עמיקתא לבירא עמיקתא

אחת המטרות שהציבו לעצמם ששת הכמרים שייסדו את מסדר הישועים על גבעות מונמארטר בפריז בשנת 1534 היתה להילחם בתנועת הרפורמציה ה"כופרת" שהתנחלה בלבבות תושביה של אירופה. הם אמנם דגלו בחיי חסידות ועוני ופיתחו תרגילים רוחניים שונים, ובכללם מדיטציות ותפילות, אולם גילו אפס סובלנות רוחנית למתנגדי הקתולים וליהדות.

בשנים 1564–1619, בתקופת שלטונם של מקסימיליאן השני, רודולף השני ומתיאס, גברה השפעתם של הישועים באוסטריה, ומצבם של היהודים החמיר. עוד קודם לכן, בתקופת שלטונו של פרדיננד הראשון, נגבו מהם מסים כבדים ונכפה עליהם לענוד אות קלון, אותו טלאי צהוב ידוע לשמצה ששימש השראה לנאצים כ-300 שנה מאוחר יותר. ואולם, השפל הגיע בזמן שלטונו של ליאופולד הראשון, שבתקופתו נרדפו היהודים באופן קבוע ואף גורשו מווינה בשנת 1670 (אך שבו אליה בהדרגה בהמשך).

יחסו המחפיר של ליאופולד ליהודים לא הפריע לו להשתמש בשירותיו של שמשון ורטהיימר, אחד מ"יהודי החצר" המפורסמים בהיסטוריה, שנחשב בזמנו לאדם העשיר ביותר באוסטריה. ורטהיימר עשה כל שביכולתו כדי לעזור לאחיו היהודים. בין השאר מנע את גירושם של יהודי רוטנברג והוציא לאור את התלמוד הבבלי בפרנקפורט.


1782 | התפוח נפל רחוק מהעץ

לאחר חלוקת פולין וסיפוח חבל גליציה לאוסטריה נוספו לאימפריה ההבסבורגית מאות אלפי יהודים. יש לציין כי עד תחילת המאה ה-19, מרבית היהודים תחת שלטון בית הבסבורג חיו מחוץ לשטחים שנמצאים היום בתחומה של הרפובליקה האוסטרית המודרנית.

מריה תרזיה, שליטת האימפריה, היתה דו-ערכית ביחסה ליהודים: מצד אחד עשתה שימוש בכישרון הפיננסי של העשירים שבהם כדי להגדיל את הונה של הממלכה, ומצד שני רחשה להם שנאה אנטישמית עמוקה, מן הסתם עקב היותה קתולית אדוקה. לפיכך העניקה תארי כבוד לאלה מן היהודים שהביאו לה תועלת ולחשו על אוזנה עצות פיננסיות מבריקות, ומכל האחרים מנעה זכויות והפקירה אותם לרדיפות ולפרעות יומיומיות.

בנה ויורשה, הקיסר יוזף השני, נפל רחוק מהעץ. בשנת 1782 הוציא יוזף את צו הסובלנות המפורסם שלו, שקרא לשלב את היהודים בחברה הכללית בהתאם לערכי הנאורות וההשכלה. הצו ביטל הגבלות רבות שהיו על היהודים, והתיר להם ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה וכן לשכור משרתים נוצרים. אך לצו היו גם אותיות קטנות: בתמורה לרפורמות, היהודים נתבעו לטשטש את זהותם ואת נטייתם להתבדלות. בין השאר נאסר עליהם להשתמש בעברית וביידיש במסמכים רשמיים, סמכויות הקהילה שלהם צומצמו והזכות להתחתן הוענקה רק למי שסיים את חוק לימודיו. הצו התקבל ברגשות מעורבים. היהודים הבינו כי ההשתלבות בחברה הכללית בלתי נמנעת, גם אם המחיר – טשטוש זהותם והפניית עורף לדתם – לא תמיד היה לרוחם.


1867 | מיהו אליטיסט?

"צו הסובלנות" של פרנץ יוזף אמנם העיד על שינוי משמעותי ביחס ליהודים ואיפשר את השתלבותם בקהילה, אך חל בעיקר על מי שהוגדרו "יהודים נסבלים" – ואפילו אלה לא הורשו לרכוש בתים וחויבו במסים מיוחדים. לצד זאת סייע הצו לכינונו של אקלים תרבותי שפתח ליהודי אוסטריה צוהר רחב לרעיונות תנועת ההשכלה. מהלך זה חולל שינוי במבנה ההיררכי של הקהילה היהודית. בין המאה ה-16 למאה ה-18, אחד מכרטיסי הכניסה לאליטה היהודית האוסטרית היה הצימוד המלגלג "יהודי חצר" – אך במאה ה-19 נמנו עם האליטה בעיקר יהודים שהפגינו יכולות אינטלקטואליות מרשימות, ולאו דווקא אלה ששירתו אדונים רמי מעלה.

במהלך המאה ה-19 החלו החיים האינטלקטואליים באוסטריה לתסוס. וינה היתה למרכז של ספרות עברית. כתבי-עת וירחונים שונים, ביניהם "ביכורי העתים" ו"כרם חמד", יצאו לאור, ואינטלקטואלים רבים, וביניהם נפתלי הרץ הומברג, שלמה לויזון, איזידור הלר ומוריץ קו, הטביעו את חותמם על החיים התרבותיים באוסטריה.

חדירתם של היהודים למרחב האוסטרי הכללי השיקה לתמורות בסטטוס האזרחי שלהם. הדרישה לשוויון משפטי התעוררה עם מהפכת "אביב העמים", שכמה ממנהיגיה היו יהודים. השלטונות אמנם דיכאו את המהפכה, אבל שנה לאחר מכן, ב-1849, העניק קיסר אוסטריה פרנץ יוזף הכרה פומבית ל"קהילה הדתית הישראלית" בווינה.

שוויון זכויות המלא שניתן ליהודים בשנת 1867 חתם מאות שנים של אפליה וגזענות וסימן את ראשית הרנסנס הגדול של יהודי וינה.


1900 | החוג הווינאי

"מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק". הציטוט של הפילוסוף והמתמטיקאי היהודי-וינאי לודוויג ויטגנשטיין עשוי לקלוע היטב לתחושה הראשונית העולה אל מול תולדות יהודי וינה מהיום שניתנה להם אמנסיפציה מלאה: שתיקה. אלם. פה פעור אל מול התפוצצות הכישרון, הגאונות והברק האינטלקטואלי של מאגר דמויות יהודיות חד-פעמיות, בניהם ובני בניהם של חנוונים, רוכלים וקבצנים נודדים. ואכן, יהודי וינה "התנפלו" על פירות האמנסיפציה כמוכי שיגעון.

הדוגמאות רבות. חוקר מדע המדינה פרידריך הרץ, שניסח את חוקת אוסטריה לאחר מלחמת העולם הראשונה; הפילוסוף קארל פופר, שקבע מסמרות בניסוח מתודות מדעיות; לודוויג ויטגנשטיין, יריבו של פופר ומחבר "חקירות פילוסופיות"; ההוגה היהודי מוריץ שליק, שייסד את "החוג הווינאי" המפורסם ועוד ועוד.

נוכחותם של היהודים ניכרה באופן מיוחד בענפי האמנות. אחד המוזיקאים הגדולים של ראשית המאה ה-20 היה גוסטב מאהלר, שלמרות מוצאו היהודי מונה למנהל האופרה המלכותי של וינה. בשדה הספרותי פעל הסופר היהודי ארתור שניצלר, שייסד בשנת 1900 את הקבוצה הספרותית "וינה הצעירה". אל שניצלר, שכתב בגילוי לב על התמודדותם של היהודים עם גילויי האנטישמיות, הצטרפו סופרים יהודים רבים וביניהם ריכרד בר-הופמן ופליקס זלטן.
גם בתחום התיאטרון לא היו היהודים קוטלי קנים: בין הידועים שבהם היו הבמאי, השחקן והמפיק מקס ריינהרדט, כמו גם אוסקר טלר, שייסד תיאטרון-קברט יהודי פוליטי.

וינה היתה גם למרכזה של התעוררות לאומית יהודית. שם פירסם פרץ סמולנסקין את כתב-העת העברי "השחר", ושם ייסד נתן בירנבאום את אגודת הסטודנטים הלאומית היהודית הראשונה, קדמה. זאת, נוסף לעיתון המרכזי של הבורגנות הליברלית הווינאית של אותם ימים, "נויה פרייה פרסה", שרבים מכותביו היו יהודים.
מחלקי העיתונים של ה"נויה" ודאי לא העלו על דעתם כי שני יהודים, תושבי אחד הרחובות במסלול החלוקה שלהם, עתידים להטביע חותם משמעותי על ההיסטוריה העולמית: הראשון בנימין זאב הרצל, שהיה גם כתב בכיר בעיתון והשני, אחד, זיגמונד פרויד שמו.




1938 | רנסנס, הסוף

הרנסנס היהודי במולדתם של מוצרט ושוברט הגיע לסיומו במרץ 1938, עם סיפוח (אנשלוס) אוסטריה על-ידי גרמניה הנאצית. המספרים מדברים בעד עצמם: לפני הסיפוח חיו באוסטריה (בעיקר בווינה) 181,882 יהודים. ב-1942 נותרו על אדמתה 2,000–5,000 יהודים בלבד. למעשה, יש מומחים לדמוגרפיה יהודית הנוקבים במספר גבוה אף יותר, וטוענים כי לפני השואה חיו באוסטריה כ-200 אלף יהודים. הפער בין הנתונים השונים נובע, ככל הנראה, מהעובדה שעבור הנאצים מספיק היה שאחד הסבים או הסבתות של אדם יהיה יהודי כדי לשייך אותו לעם הנבחר.

רוב יהודי אוסטריה לא לקחו סיכון בכל הנוגע לאופן שבו יוגדרו על-ידי הנאצים. בשנים 1938–1941 היגרו כשני שלישים מהם, רובם לארצות-הברית, בריטניה, ארץ-ישראל ודרום אמריקה. כמעט כל הנותרים, כ-70 אלף מספרם, נספו בשואה.

לאחר מלחמת העולם השנייה קמו באוסטריה מחנות עקורים ונפתחו נתיבים לתנועת "הבריחה", שבשנים 1944–1948 היתה אחראית להגירה בלתי חוקית של כ-300 אלף ניצולי שואה לארץ ישראל. בימי המלחמה הקרה שימשה וינה אף נקודת מעבר ליהודי ברית-המועצות שהורשו להגר לישראל או לארצות המערב.



האוכלוסייה היהודית בווינה

שנה מספר היהודים שיעורם באוכלוסייה
1857 2,617 1.3%
1900 146,926 8.7%
1923 201,513 10.8%
1934 176,034 9.1%
1951 9,000 0.6%


2014 | פסיפס זהויות

בשנת 2014 חיו בווינה – מרכז היהדות הגדול ביותר היום באוסטריה – 12–15 אלף יהודים, כ-800 מהם ניצולי שואה שהתגוררו שם עוד לפני האנשלוס וכ-1,500 מהגרים מהגוש הסובייטי. בווינה פועלים בתי-כנסת, בית-אבות ומוזיאון יהודי (שהוקם ב-1993), וכן מוסדות קהילה שונים.

הקהילה היהודית בווינה היא מלאכת פסיפס של זהויות, החל בחרדים וכלה ברפורמים. עוד שוכנת בעיר קהילה יהודית קטנה של יוצאי גיאורגיה וכן קהילה קטנה של יוצאי בוכרה; אלה מפעילות בתי-כנסת נפרדים ומרכז קהילתי גדול הנקרא "המרכז הספרדי". הקהילה היהודית בעיר מקיימת פעילות ענפה מטעם תנועת חב"ד, המנהלת בעיר גנים, בתי-ספר, מרכז קהילתי ואפילו אוניברסיטה. כמו כן פועלים במקום סניפים של תנועות הנוער בני-עקיבא והשומר-הצעיר.

בני ובנות הקהילה היהודית האוסטרית השתלבו להפליא בחיים הפוליטיים ברפובליקה. עם הידועים שבהם ניתן למנות את ברונו קרייסקי, שכיהן כקנצלר אוסטריה במשך 13 שנה וזכה לפופולריות רבה; אליזבט פיטרמן, חברת הפרלמנט האוסטרי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית; ופטר זיכרובסקי, חבר מפלגת החירות האוסטרית לשעבר.

נקודה שחורה בחיים הפוליטיים האוסטריים היא קורט ולדהיים, שלמרות עברו המפוקפק בוורמאכט הנאצי, נבחר לנשיא אוסטריה וכיהן בראשה במשך שש שנים. נהיג הימין הקיצוני ירג היידר, שאמירותיו האנטישמיות הרבות היו לשם דבר, כיהן כמושל מדינת קרינתיה משנת 1999 ועד מותו.
סוג מקום:
מדינה
מספר פריט:
163314
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Redl, Fritz (1902-1988), psychoanalyst, child psychologist, born in Klaus, Austria. Hestudied at the Psychoanalytic Training Institute in Vienna. Redl found it difficult to work under the Nazi regime and immigrated to the USA in the late 1930's. There he became a research associate at the Rockefeller Foundation.

Redl had a deep interest in juvenile delinquency and was at the forefront of working in those areas that effected their emotional growth. He, along with a former student, David Wineman, developed many approaches for sophisticated intervention to help children and their parents. His work and writings are still the foundations from which many child psychologists approach problems of emotionally disturbed children. Redl was a professor of social work at Wayne State University, Detroit, Michigan, from 1941 to1953. He was then appointed chief of the Child Research Branch of the National Institute of Mental Health, a position he held until 1959. He was then appointed a professor of behavioral science at Wayne State University. The modern Psychoeducation movement derives from the work of Fritz Redl.

Max Gluecksmann (1875-1946), Argntinian pioneer of the music and film who was born in 1875 in Austria and immigrated with his family to Argentina in 1890. His first job in Buenos Aires was at a company which imported photographic materials; in 1904 he began to import European records and a short time later he began to make records using local artists - he set out to dominate the market for tango music and largely succeeded in doing so by signing contracts with the leading Argentinian performers and song writers. His company "Discos Glueckmann" was renamed "Discos Nacional-Gluecksmann" and his music remained predominant in Argentina, Brazil and Uruguay

תיאודור קראמר (1958-1897) נולד באוסטריה.
אביו היה רופא יהודי. נפצע בחזית במלחמת העולם הראשונה, ולאחריה היה לכתב עצמאי. ב-1939 הצליח ברגע האחרון לברוח לאנגליה
וב-19423 הוחרמו יצירותיו באוסטריה. ב-1957 חזר למולדתו ועבד כספרן. ב-1958 קיבל את פרס האקדמיה לאמנויות של העיר וינה.

Ehrenfeld, Samuel Ben David Zvi ("The Hatan Sofer"), (1835-1883), rabbi, born in Pressburg (now Bratislava, in Slovakia). He is known as "Hatan Sofer," ("son-in-law of Sofer", to indicate his connection by marriage with the famous Moses Sofer, and to sound like the title of Sofer's work "Hatam Sofer". Actually it was his father who was the son-in-law of Moses Sofer. Ehrenfeld studied under his father and in the yeshiva of Pressburg under Abraham Sofer, his maternal uncle. At first he engaged in business, but when this did not work out, he agreed in 1866 to be appointed rabbi of Betlen ( Beclean, now in Romania). In 1868 he became rabbi of Szikszo, which had a more important and larger yeshivah. In 1877 he moved to Mattersdorf (now Mattersburg, in Austria) where his grandfather and other members of this family had served before him. He devoted himself totally to the interests of the community and its yeshiva. He died at Kierling (Nagymarton), Austria, where he had gone to recuperate after a long illness.

As a teacher Ehrenfeld imparted his own approach to Talmud and halakhah, based on a clear understanding of the Talmudic text and its relevance to the halakhah to which it was related.

His clarity and complete mastery of all branches of the halakhah is evident in his published works which included "Ateret Bahurim", "Hatan Sofer" (One part was published in1874). He wrote on various topics from "Hoshen Mishpat", and Hatan Sofer on the Shulhan Arukh, "Orah Hayyim" (one part was published in 1878). Both have long aggadic introductions. He wrote a biography of his grandfather. Hatan Sofer which was edited with an introduction by his son, Simhah Bunim Ehrenfeld (1912), and contains a biography of his father. Misped Mar (1874) was his next work. A Passover Haggadah 1884 with his own commentary and also that of his grandfather was edited by Rabbi Joseph Baumgarten (later rosh bet din of Vienna).

Ehrenfeld was succeeded in Mattersdorf in 1884 by his son Simhah Bunim (1856-1926), author of Ma'aneh Simhah, who later became rabbi in Sarvar.
Robinson, Isak (1876-1932), physician, roentgenologist, was born in Brody, Galicia, (then part of Austria-Hungary, now in Ukraine). He was the first roentgenologist at the Allgemeine Krankenhaus (General Hospital) in Vienna (a student of professor Holznecht). Robinsohn constructed the first device, the throchtoscop, to scan patients while lying down, and later the tube screen. He also had meaningful achievements in urological roentgenology. The calcification of the pelvic nerves, the so called Robinsohnische Flecken ("Robinsohn Spots") are named after him. He, among others, also pioneered dental roentgen diagnosis.

Aaron  Wolf Gewitsch (c.1700-c.1770), artist, born in Posen (now Poznan, in Poland), he settled in Jevicko, from which he got his name Gewitsch. He then moved to Vienna, Austria, and from about 1724 achieved a reputation through his illustrations for a series of Hebrew illuminated manuscripts. About a dozen of his illuminated haggadot have survived and he also executed other commissions including an illustrated Psalter for an Austrian archduke. In 1735 he was employed by the Imperial Library in Vienna.

Joseph Unger (1828-1913), jurist, politician, born in Vienna, Austria, into a Jewish family that converted to Christianity. Unger was baptized while very young. He was educated and studied law in Vienna and achieved his Ph.D. from the University of Koenigsberg, Prussia (now Kaliningrad, in Russia) (1850) and Doctor of Law from the University of Vienna (1853). In 1855 he was appointed Assistant Professor and then Full Professor at the University of Vienna in 1871. Unger worked with Julius Glaser in writing "The Classics of Austrian Jurisprudence". Joseph Unger was also known for his contribution to civil jurisprudence.

From 1871 to 879 he served as Minister without portfolio and President of Reichsgericht, from 1880 to 1913.
He is considered the first Austrian jurist to use scientific methods to Austrian Civil Law. He was a prolific writer. Among his more important works are two volumes of "System des Oesterreicischen Privatrechts", in which he showed the development of legal institutions.

1832 – 1912
פילוסוף ופילולוג קלאסי, היסטוריון של פילוסופיה עתיקה

נולד בברון, מורביה (כיום ברנו, הרפובליקה הצ'כית).
בגמר לימודיו התקבל כפרופסור לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת וינה, תפקיד שמילא במשך עשרים ושמונה שנים (1873 – 1901). ב- 1882 נבחר לאקדמיה למדע.

גומפרץ כתב על הפילוסופיה היוונית, ספרו החשוב בשלושה כרכים, Griechische Denker, סוקר את תולדות הפילוסופיה היוונית משורשיה ועד אריסטו, על רקע התפתחות הציוויליזציה היוונית וחברות קדומות אחרות. הספר תורגם לשפות רבות ונחשב לאחת היצירות הבסיסיות בתחום זה.

גומפרץ היה פעיל גם בפוליטיקה. כיהן כחבר ליברלי בבית העליון של הפרלמנט האוסטרי. מבחינה יהודית, התנגד נמרצות להרצל ולציונות ותמך מאד בהתבוללות.

הביוגרפיה של גומפרץ ומכתביו פורסמו על ידי בנו היינריך (1873 – 1942), פילוסוף גם הוא. היינריך הוטבל לנצרות, כיהן כפרופסור בווינה עד 1934 ואז סירב להצטרף למפלגת "חזית המולדת" של דולפוס. הוא היגר לארצות הברית ב- 1938.

היינריך גומפרץ פרסם מאמרים רבים כולל מחקר על הפילוסופיה היוונית וספר על המחקרים הפילוסופיים של סוקרטס (1953).
Eskeles, Baron Bernhard Berish (1753-1839), financier and court Jew, born in Vienna, Austria, after the death of his father Bernhard Issachar Eskeles. When aged 16 he went to Amsterdam, Holland, where he bought himself into a business house, but within a year he lost the entire fortune of over 400,000 florins which had been left to him by his father. In 1774 he returned to Vienna and married Cecilia Itzig (1760-1836), a daughter of Daniel Itzig of Berlin.

He entered the business of his brother-in-law Nathan Arnstein. Together they established the banking-house of Arnstein and Eskeles, which became prominant during the Congress of Vienna in 1815. They were patrons of Mozart and also of Ignaz Moscheles who gave piano lessons to Cecilia. Eskeles's drawing-room was the rendezvous of men like Talleyrand, Wellington, Castlereagh, Hardenberg, and Theodor Körner. Eskeles's name is often mentioned in the memoirs of this time. After uncovering a banking forgery in 1795, he was entrusted with many financial tasks for The Imperial Court and his advice was frequently sought by Emperors Joseph II, and later by Francis II and I, who entrusted him with several important diplomatic missions to foreign countries. He was sent to Paris and Holland in 1810. In 1816 Eskeles founded the Austrian National Bank and remained its director for 23 years. He became a member of the Austrian nobility in 1797, became a knight in 1811, and was created a baron in 1822.

Eskeles took no great interest in Jewish affairs, although in 1815 he was one of the signatories on a petition for Jewish rights and was the only Austrian Jew to be invited to Napoleon's Sanhedrin of 1806. He was, however, the founder of several charitable institutions. He also established, with an initial contribution of 50,000 gulden, a fund for the maintenance of poor students. His two children both converted to Christianity.
Isserlein, Israel (1390-1460), rabbinical authority, born in Regensburg, Bavaria (now in Germany) and educated at the home of his uncle in Wiener Neustadt, Austria. In 1421 his mother and uncle were killed in anti-Jewish persecutions and he moved to Marburg, Styria, returning to Wiener Neustadt in 1445 when he was appointed rabbi and head of the rabbinical court for the city and its environs.

Isserlein spent the rest of his life there and thanks to him, Wiener Neustadt became an oustanding center of Torah study. Leading scholars from many parts addressed their queries to him. He lived a life of piety and ascetism, refusing to take a salary for his services. His best-known work is "Terumat ha-Deshen", a collection of halakhic responsa. His works shed valuable life on the internal life of Central European communities of his time.