דלג לתוכן האתר >
דיורמה, הגניזה בבית הכנסת בן עזרא בקהיר, מצרים, אנו - מוזיאון העם היהודי
דיורמה, הגניזה בבית הכנסת בן עזרא בקהיר, מצרים, אנו - מוזיאון העם היהודי

קהילת יהודי קהיר

קהיר

 Cairo
בערבית: القاهرة‎ - אל-קאהרה, מצר; במקורות היהודיים: מצרים

בירת מצרים.

קהילה יהודית החלה להתקבץ בתקופת הכיבוש הערבי בפסטאט (היום האזור העתיק של קהיר) שהוקמה בשנת 641. במאה ה-12 היו בה 3,300 יהודים. בשנת 1165 התיישב הרמב"ם בעיר והביא לפריחה בחיי הרוח. בבית הכנסת "עזרא" בפסטאט התגלתה ב- 1864 "הגניזה", כתבים המאירים את חיי היהודים במאות ה-9 עד ה-11.

השליטים הפאטימים (לאחר השנה 969) בנו את בירתם, קהיר, מצפון לפסטאט והיהודים השתכנו בה. פסטאט ננטשה בעקבות שריפה ב-1265, בית הכנסת עזרא המשיך לפעול. במאה ה-16 התיישבו היהודים בפרבר בולאק על גדות הנילוס, משום עיסוקם במסחר ובכספים. במאה ה-18 הם סחרו עם ארצות אירופה ושימשו מתורגמנים ואנשי כספים.

בשנת 1735 נהרגו מאות יהודים ב"חארת אל-יהוד" (שכונת היהודים), במהומות שסיבתן הייתה כלכלית, והקהילה נכחדה למעשה. ב-1778 נותרו בעיר כ- 3,000 יהודים בלבד. ב-1817 ישבו שם 5,379 יהודים רבניים וקראים, עסקו במלאכות, בחלפנות, בסחר בינלאומי והשתלבו במינהל. ביניהם בלטו: יעקב ביי דה-מנשה שהיה ה"צראף" (גובה מסים) של מחוז גיזה, יוסף קטאוי פאשא שנתמנה לשר ומשפחת מוצירי שעסקה בבנקאות ופיננסים.

במאה ה-19 גדל מספר היהודים מ-5,000 ב-1882 ל-8,819 ב-1879. בשנת 1907 עלה מספרם ל- 20,281 ובשנת 1917, אחרי שהתורכים גירשו למצרים אלפי יהודים מארץ-ישראל, היו בקהיר 29,207 יהודים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עקרו היהודים בעלי אמצעים לשכונות כמו זמאלכ וגארדן סיטי. קהילת עבאסיה הייתה מערבית באוכלוסייתה, והייתה בה פעילות ציונית ערה.

בשנת 1920 התגוררו עדיין 3,000 יהודים בחארת אל-יהוד. ברובע עבאסיה התגבשה קהילה יהודית רבנית ומרבית העדה הקראית, בשנת 1937 היו בה 12,964 נפש.

ברבע השני של המאה העשרים השתכנו משפחות אמידות בסביבות מידאן אל-תחריר וניהלו אורח חיים מערבי. וכך בפרבר היוקרתי מעאדי, שבשנת 1945 היו בו 555 משפחות.

ב-1945 היו בקהיר למעלה מ- 50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ- 18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית ובענפי שירותים.

בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם. ב-1948 נעצרו יהודים, ביניהם חברי ההנהגה הציונית. לאחר עליית גמל עבדאל נאצר לשלטון (1952), עלו כ- 8,000 יהודים לישראל.

בשנת 1954 נתגלו תאי מחתרת יהודיים בקהיר, והוחרפה העויינות, ובעקבות מלחמת סיני (1956) הוחרם רכוש יהודי ונסגרו מוסדות הקהילה. רבים יצאו לישראל. ב- 1960 נותרו במצרים כולה כ- 8,500 יהודים.

בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) נאסרו יהודים ובהדרגה יצאו רובם את מצרים. בשנת 1995 נותרו 55 בלבד, רובם אלמנות וקשישים.


חיי הקהילה

הקהילה היהודית נוהלה בידי נכבדיה. כמאה שנים ניהלה את הקהילה משפחת קטאוי. ב-1908 נוסדה אגודת "התחיה היהודית" ודרשה תיקונים בתחום החינוך ובניהול הקהילה. בעקבות זאת הוקם ב-1912 ועד של 18 חברים, שנבחרו לשלוש שנים, וסמכות הרב הראשי הוגבלה לענייני דת.

בשנת 1938 היו בקהיר 29 בתי כנסת, והחשובים היו: בית הכנסת "עזרא" בפסטאט, "אלתרכיה" "רדב"ז" ובית הכנסת של הפורטוגלים; "אל-מצריון" (אלאסתאד'), שנבנה במאה ה-16 ונהרס בשנת 1975; בית הכנסת רמב"ם; כפוסי, מסוף המאה ה- 17; חנאן (עץ חיים) בעבאסיה מסוף המאה ה- 19; בית הכנסת הקראי "משה דבעי" בעבאסיה מ-1900; "האשכנזי" שברחוב אלג'יש במרכז קהיר; "שער השמים" ברחוב עדלי מ-1905 ובית הכנסת "מאיר עיניים" במעאדי, שהוקם בשנת 1904. בשנת 1912 הקים מוסא אשכנזי, סוחר סוכר יליד מחלא אל כברא, את בית הכנסת "מידאן טור סינא" בשכונת סכאכיני. ב-1995 פעלו רק בתי הכנסת "שער שמים" ו"מאיר עיניים".

בשנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נקלטו מקצת פליטי ארץ-ישראל בקהיר. בין מוסדות הקהילה היו האגודות "החמלה" לטיפול בפליטים, "מוהר הבתולות", "צדקה בסתר" וכן בית מחסה לזקנים, בית יתומים וטיפת חלב, שהוקמו לפני המלחמה.

בשנת 1884 פעל בקהיר בית-חולים יהודי קטן. בשנת 1917 הוקם בית-חולים גדול בידי אברמינו מנשה. חברת "ביקור-חולים" הוקמה ב-1909, ב-1920 - חברת "עוזר חולים" וב- 1922 - האגודה לטיפול רפואי של הספרדים. ב- 1924 התאחדו שלושת המוסדות תחת השם Les Societes de Bienfaisance )"אגודות צדקה(".

"הנוער" חברה אשכנזית לעזרה הדדית פתחה בשנת 1908 ספרייה צרפתית. לשכת "בני ברית" אשכנזית על-שם הרמב"ם הוקמה כבר ב-1886 וב-1911 - לשכה נוספת לספרדים. בקהיר פעלו אגודת "מכבי", כדורסל, אגרוף ושחייה, וברובע הליופוליס אגודת "הכוח" ו"מכבי" לכדורסל.

בשנת 1840 הוקם ביזמת המדינאי היהודי-הצרפתי, אדולף כרמיה, בית-ספר יהודי מודרני. ב-1872 פעלו ארבעה בתי ספר יהודיים. ב- 1875 נפתחו כיתות לנערות יהודיות, ותלמודי תורה בתרומותיהם של רבני קהיר ומשפחות קטאוי, אגיון ומוצירי. בית הספר הראשון של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") נוסד ב-1896. ב-1924 הוקמו "מארי סוארץ" ו"גרין" בתמיכת משפחות קטאוי וסקיורל. ב-1936 נפתחו בית הספר התיכון "סכאכיני" ובית ספר "בטש" בהליופוליס.

כבר במאה ה-16 פעל בקהיר דפוס עברי. עיתונים יהודיים הופיעו בתחילת המאה העשרים, ביניהם Le Messager Sioniste  מ-1902 ו"מצרים" מ-1904. ב-1906 הופיעו שני עיתונים בלדינו "לה טריבונה" (הבמה) ו"לה לוז" (האור). בשנים 1920-1917 הופיע הירחון La Renaissance Juive ואחריו, עד 1925, La Revue Sioniste. ועיתונים בצרפתית: Israel ב-1920, L’aurore (השחר) ב-1921. כמו-כן הודפסו ספרים עבריים רבים.

בתחום הכלכלי בלטו משפחות סקיורל, קטאוי, מוצירי, אדה, סוארץ, יוסף, פליקס ורפאל. יעקב קטאוי מונה בידי עבאס הראשון לממונה על המטבע. יוסף אסלאן קטאוי היה ממייסדי בנק מצר, אדולף קטאוי ביי היה מקורבו של המלך פואד וממייסדי האוניברסיטה המצרית. נסים מוצירי ייסד בנק פרטי. יוסף דה פיצ'יוטו מליבורנו מונה סנטור בידי המלך פואד. ויקטור הררי פאשא היה מנכ"ל האוצר והמסים.

יהודי קהיר השתתפו בפעולות התנועה הלאומית המצרית מראשיתה. בלטו ביניהם: ויקטור זראדל צנוע המכונה "אבו נדארה", שיסד כתב-עת בשם אבו נדארה (1890). עו"ד דאוד חזאן (1904) היה מקורב למנהיג מצטפא כמאל, עו"ד ליאון קסטרו שימש יועץ פוליטי לסעד זגלול ויסד עיתון פרטי בשם La Liberte  ("החירות"). יוסף אסלאן קטאוי פאשא היה נשיא הקהילה, ציר בפרלמנט וסנטור. עו"ד פליקס בן-זקן היה חבר במפלגת ה"ופד" בשנות השלושים.

בשנת 1897 הוקם בידי מרקו ברוך סניף אגודת "בר כוכבא" בקהיר. בשנת 1900 הוקם בית ספר ציוני ונפתחו סניפים של אגודות ציוניות נוספות, "בני ציון" ב-1900, "אגודה ספרותית עברית" ב-1905, "מוריה" ו"אהבת ציון" ב- 1906. עם בוא הפליטים מארץ-ישראל ב-1915 גדלה הפעילות הציונית.

בשנת 1943 הגיעו מארץ-ישראל חיילים, ששרתו בצבא הבריטי, ושליחים ראשונים של הסוכנות ושל המוסד לעלייה ב'. פעלו תנועות הנוער: "החלוץ הצעיר" (בשנת 1947 התפלג ל-"הבונים" ו"דרור"); "העברי הצעיר" שנוסד ב-1932, והיה מקורב ל"השומר הצעיר; "בני עקיבא" ותנועת "ביתר" (חדלה לפעול אחרי רצח הלורד מוין בשנת 1944). בשנת 1945 שוב קמה הפדרציה הציונית בראשות לואי קסטרו.

ערב הקמת מדינת ישראל היו בקהיר 41,860 יהודים. עד 1956 עלו רובם בעזרת שליחי התנועה הציונית , וייתרם עלו אחרי מלחמת 1967.

Yaqub (James) Sanu (Sanua) (1839-1912), journalist, Egyptian nationalist and playwright who wrote in Fr ench, English, Turkish, Persian, Hebrew, Italian, Arabic and Egyptian Arabic, born in Cairo, Egypt. He was sent to be educated in Livorno, Italy in 1853, where he studied Arts and Literature. When he returned to Egypt in 1855 he worked as a tutor for Prince Yaken's children before he became a teacher in the Arts and Crafts School in Cairo.

Sanua became a journalist in Egypt, writing in a number of languages including Arabic and French. He played an important role in the development of Egyptian theatre in the 1870s, both as a writer of original plays in Arabic as well as with his adaptations of French plays. However, it was as a satirical nationalist journalist that he became famous in his day. Early in 1877, Sanua founded the satirical magazine "Abou Naddara", which had an immediate appeal to both those who could read and those who had it read to them. It was quickly suppressed as being liberal and revolutionary, and its author banished. In March and April 1877 fifteen issues appeared, and of these no copies are known to exist.

Sanua went into exile to France on 22nd June 1878. In France he redoubled his journalistic efforts, and his celebrated journal, reproduced lithographically from handwriting in both Arabic and French, continued to appear, printed at a shop aptly located in the Passage du Caire in the 2nd arrondissement in Paris.

This was the first Arabic-language magazine to feature cartoons as well as the first periodical printed in Egyptian-Arabic, and not in Classical Arabic. The captions for these being given in French and Arabic. Its circulation was considerable in Egypt, where it was smuggled inside other larger newspapers. There is clear evidence of its presence, even in the highest circles, in Egypt. The magazine concentrated on both political and financial difficulties in Egypt, and Sanua probably had privy information from friends and well-wishers within the administration. Sanu coined the phrase "Egypt for Egyptians", who served as a ralling cry against the British interference in the country.

Victor Raphael Harari (1857-1945), financier, born in Cairo, Egypt. Harari began his working life in the Egyptian Ministry of Finance when the country was theoretically independent but effectively under British control. Over the years rose to the position of director of the accounts department. In 1929 he was elected to the board of directors of the Egyptian National Bank and headed the boards of many economic organizations in Egypt. In 1928 he was knighted by King George V of UK.

Joseph Aslan Cattaui (1861-1942), industrialist and politician, born in Cairo, Egypt. Member of an important Cairo family of merchants and community leaders, he studied engineering in Paris and on returning to Cairo in 1882 he became an official in the ministry of public works. After studying sugar manufacture in Moravia, in the Czech lands, he directed a sugar plant in Egypt and established other industrial plants. Cattaui entered politics in 1915 and was a member of the Egyptian delegation to London which established Egyptian independence. In 1922 he was on the committee which drafted the Egyptian constitution. From 1924 he was minister of finance, then in 1925 minister of communications and served as a senator from 1927 to 1936.

Esther Weinstein (1910-2004), communal leader, born as Esther Chaki to a Greek father and an Egyptian mother in Cairo, Egypt.

Weinstein became president of the Jewish Community of Cairo in 1996, the first woman to be elected to this function. She led the dwinling community until 2002. Dedicated to the preservation of the rich Jewish heritage of Egypt, Weinstein was opposed to the sale of a number of synagogues that were not in use any longer in early 1990s. During her tenure the leadership of the Jewish community of Cairo deployed renewed efforts on the conservation of Jewish sites and artifacts in Egypt.

In 2002, when she was eighty-two, Weinstein's activity during twenty-five years with Caritas Egypt (a confederation of Catholic social service groups) were acknowledged by a special award grated to her by the Vatican in 2002.

Esther Weinstein is the mother of Carmen Weinstein, who succeeded her at the presidency of the Jewish community of Cairo in 2004.

Richard (Ricardo Anthony) Betesh (1938-2015), singer and song writer, known as Richard Anthony, born in Cairo, Egypt. His father, Edgar Btesh, friom a Jewish family of Aleppo, Syria, ran a textile business, and his mother, Margaret, was the daughter of Samuel Shashua Bey, honorary consul of Iraq in Alexandria, Egypt. His childhood was spent in Arab countries, then in England and Argentina. In 1951 he went to Paris, France, and strudied at a Paris high school. After graduating from high school he went on to study law. Then he began to play the saxaphone at night clubs and worked as a vacuum cleaner salesman in the daytime. He began to appear on television and on the stage performing many songs, becoming wealthy and very well known. Betesh recorded over 600 songs and sold more than 50 million records.

כהן, רונלד סיר ( -1945) איש עסקים, ידוע גם בשם "אבי ההשקעה חברתית", נולד בקהיר, מצרים, למשפחה שמקורה בעיר חלב שבסוריה.

לאחר משבר סואץ ב-1956 וכתוצאה מרדיפת היהודים בתקופת הנשיא המצרי נאצר נאלצה משפחתו לברוח ממצרים ולהגר לאנגליה. עם תום לימודיו בבית ספר בצפון לונדון זכה כהן במלגה לאוניברסיטת אוקספורד, שם סיים תואר ראשון בכלכלה. את לימודי ההמשך עשה בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן עבד לפרנסתו כמנהל השקעות.

בשנת 1972 ייסד יחד עם שני חבריו לספסל הלימודים מבית הספר לעסקים את "אייפקס פרטנרס" אחת מקרנות ההון סיכון הראשונות בבריטניה. בראשית דרכה החברה צמחה באיטיות אולם ב-1990 חלה קפיצה משמעותית בהיקף פעילותה והיא נהפכה לחברת ההון סיכון הגדולה בבריטניה ול"אחת משלוש החברות הגלובליות המשמעותיות בעולם קרנות הון סיכון". ב-2002 כהן היה לחבר הראשון במועדון המצומצם של היכל התהילה של בעלי ההון העצמי באגודה הבריטית של קרנות הון סיכון.

ארגונו של כהן היה אחראי גם לעידוד השקעות משמעותיות בחברות ישראליות. כשפרש מתפקידו כיו"ר החברה, לאחר שלושים ושלוש שנים בתפקיד, אייפקס הייתה חברת ההשקעות הפרטית הגדולה ביותר בעולם שבסיסה באירופה, עם שיא השקעות מרשים של יותר מ-40 מיליארד דולר בתיקי ניהול השקעות, משרדים בשמונה מדינות ויותר מ-300 עובדים.

כהן הוא חלוץ בתחום ההשקעה החברתית. בשנת 2000 נתמנה ליו"ר ארגון SITF - כוח משימה מיוחד להשקעות חברתיות. מטרות הארגון הרשמיות היו: "להגדיר יישום שיטות יזמות על מנת להשיג תשואות חברתיות וכלכליות גבוהות יותר מהשקעה חברתית, לרתום כישרונות חדשים ורכישת מיומנויות, להניע התחדשות כלכלית, ולשחרר מקורות חדשים של השקעה פרטית ומוסדית".

בשנת 2002 ייסד כהן את קרן ברידג'ס ונצ'רס, להשקעה בצמיחה בת קיימא וחדשנית המספקת גם החזרים כספיים וגם הטבות חברתיות וסביבתיות, ובשנת 2003 ייסד יחד עם סר הארי סולומון, מנכ"ל לשעבר ומייסד חברת אחזקות "הילסדאון", את "קרן פורטלנד" שמטרתה לפתח את המגזר הפרטי הפלסטיני ולהקל על עוני באמצעות יזמות בישראל. לקרן יש משרדים בלונדון, בתל אביב וברמאללה.

בשנת 2005 עמד סר רונלד, שהמלכה אליזבת העניקה לו תואר אבירות, בראשות הוועדה לנכסים ללא דורשים, שבחנה כיצד ניתן להשתמש בכספים מחשבונות בנק רדומים לתועלת הציבור. ההמלצה הסופית של הוועדה הייתה להשתמש בכספים להקמת בנק השקעות חברתי שיסייע לפרויקטים של צדקה והתנדבות וימומן באמצעות אספקת הון ראשוני ומתן ערבויות ובטחונות.

בשנת 2007 היה כהן המייסד והמנהל הבלתי רשמי של חברת הפיננסים החברתית של בריטניה, שהיא חברת ייעוץ לונדונית העובדת במרץ על מנת ליצור שוק השקעות חברתיות בבריטניה.
סר רונלד כהן מכהן גם כיו"ר ה-BSC, בנק ההשקעות החברתיות הראשון מסוגו בבריטניה, מאז השקתו הרשמית ביולי 2011,. תפקידו של ה- BSC הוא להאיץ את הצמיחה של שוק ההשקעות החברתיות כדי שלארגונים פיננסיים עם אוריינטציה חברתית תהיה גישה גדולה יותר להון סביר, וזאת תוך שימוש בכ- 400 מיליון ליש"ט שווי נכסים ללא דורשים שהושארו בחשבונות בנק במשך 15 שנים, ו- 200 מיליון ליש"ט שמוזרמים מהבנקים הראשיים בבריטניה.

בתחום הפוליטי, כהן היה מועמד ב -1974 לפרלמנט הבריטי כמתמודד למפלגה הליברלית מטעם אזור קנסינגטון, וב-1979 היה מועמד לפרלמנט האירופי מטעם אזור לונדון המערבית.
בשנת 1996 כהן העביר את תמיכתו הפוליטית למפלגת העבודה, ושם היה לתומך של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה. בנובמבר 2011 היה כהן קשור מבחינה כלכלית עם תנועה א-פוליטית חדשה בישראל שמטרתה הייתה שינוי שיטת הבחירות במדינת ישראל. כמו כן, הוא חבר ועדת השקעות באוניברסיטת אוקספורד וחבר הנהלת הדירקטוריון של אוניברסיטת הרווארד.

Hezkia Eliezer (Kiki) Arochas (1924-2001), cantor, born in Cairo, Egypt, the second of six boys. His father, Eliezer Hezkia Arochas was from Izmir, Turkey; and his mother, Esther Cohen, was a born in Jerusalem, Israel.

From his youth, Kiki displayed a strong talent and love for hazanut, a constant which remained with him during his long and productive life in America. He put his singing talent to task early on in his life. At the age of six, he already led his entire school every morning in Shaharit prayers. He was also the head of the choir in the great Ashkenazic synagogue of Cairo. He enjoyed all types of music in many languages, and his repertoire spanned from operatic arias to Arabic ballads.

However, cantorial music held a very special place in his heart. He enjoyed praying more than any other type of singing - and he was appreciated. He composed a unique liturgy, intermingling Ladino and Arabic tunes. The audiance, touched by his Tehillim recitals, were moved to tears while listening to his voice. At one time or another, everyone in his congregation was affected by his kindness, and indeed his love for his fellow human beings is sorely missed.

Ilya Mohadab Sasson, known as Elias Moadab (1916-1952), comedian born in Cairo, Egypt, to a Jewish Syrian father and Jewish Egyptian mother from the city of Tanta, Egypt. He began his career as a singer working in many nightclubs such as Al Arizona and Alooberg, where he encountered famous Egyptian comedian Ismail Yassine who helped him enter the film industry and played alongside him in many films, most notably the 1948 classic ‘Anbar’ that starred Laila Mourad. In his performances in over 20 films, he used to speak in the Shami (Syrian) dialect of Arabic, creating the impression that he was born in Syria.  

אברהם בן הלל (1103-1223) משורר, מלומד ורופא. נולד במצרים וידוע גם כאברהם החסיד, או החבר, המוזכר, לעתים קרובות, בכתביו של אברהם בן משה בן מימון. ב-1167 נמנה עם שלושת הרבנים שחתמו על תקנה לשמירת טוהר המשפחה במצרים. ב-1196 פרסם את הסאטירה מגילת זוטא, שנכתבה בפרוזה מחורזת. יצירה זו נחלה הצלחה גדולה. נפטר בפוסטאט, מצרים.

יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף.

נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי קהיר

קהיר

 Cairo
בערבית: القاهرة‎ - אל-קאהרה, מצר; במקורות היהודיים: מצרים

בירת מצרים.

קהילה יהודית החלה להתקבץ בתקופת הכיבוש הערבי בפסטאט (היום האזור העתיק של קהיר) שהוקמה בשנת 641. במאה ה-12 היו בה 3,300 יהודים. בשנת 1165 התיישב הרמב"ם בעיר והביא לפריחה בחיי הרוח. בבית הכנסת "עזרא" בפסטאט התגלתה ב- 1864 "הגניזה", כתבים המאירים את חיי היהודים במאות ה-9 עד ה-11.

השליטים הפאטימים (לאחר השנה 969) בנו את בירתם, קהיר, מצפון לפסטאט והיהודים השתכנו בה. פסטאט ננטשה בעקבות שריפה ב-1265, בית הכנסת עזרא המשיך לפעול. במאה ה-16 התיישבו היהודים בפרבר בולאק על גדות הנילוס, משום עיסוקם במסחר ובכספים. במאה ה-18 הם סחרו עם ארצות אירופה ושימשו מתורגמנים ואנשי כספים.

בשנת 1735 נהרגו מאות יהודים ב"חארת אל-יהוד" (שכונת היהודים), במהומות שסיבתן הייתה כלכלית, והקהילה נכחדה למעשה. ב-1778 נותרו בעיר כ- 3,000 יהודים בלבד. ב-1817 ישבו שם 5,379 יהודים רבניים וקראים, עסקו במלאכות, בחלפנות, בסחר בינלאומי והשתלבו במינהל. ביניהם בלטו: יעקב ביי דה-מנשה שהיה ה"צראף" (גובה מסים) של מחוז גיזה, יוסף קטאוי פאשא שנתמנה לשר ומשפחת מוצירי שעסקה בבנקאות ופיננסים.

במאה ה-19 גדל מספר היהודים מ-5,000 ב-1882 ל-8,819 ב-1879. בשנת 1907 עלה מספרם ל- 20,281 ובשנת 1917, אחרי שהתורכים גירשו למצרים אלפי יהודים מארץ-ישראל, היו בקהיר 29,207 יהודים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עקרו היהודים בעלי אמצעים לשכונות כמו זמאלכ וגארדן סיטי. קהילת עבאסיה הייתה מערבית באוכלוסייתה, והייתה בה פעילות ציונית ערה.

בשנת 1920 התגוררו עדיין 3,000 יהודים בחארת אל-יהוד. ברובע עבאסיה התגבשה קהילה יהודית רבנית ומרבית העדה הקראית, בשנת 1937 היו בה 12,964 נפש.

ברבע השני של המאה העשרים השתכנו משפחות אמידות בסביבות מידאן אל-תחריר וניהלו אורח חיים מערבי. וכך בפרבר היוקרתי מעאדי, שבשנת 1945 היו בו 555 משפחות.

ב-1945 היו בקהיר למעלה מ- 50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ- 18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית ובענפי שירותים.

בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם. ב-1948 נעצרו יהודים, ביניהם חברי ההנהגה הציונית. לאחר עליית גמל עבדאל נאצר לשלטון (1952), עלו כ- 8,000 יהודים לישראל.

בשנת 1954 נתגלו תאי מחתרת יהודיים בקהיר, והוחרפה העויינות, ובעקבות מלחמת סיני (1956) הוחרם רכוש יהודי ונסגרו מוסדות הקהילה. רבים יצאו לישראל. ב- 1960 נותרו במצרים כולה כ- 8,500 יהודים.

בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) נאסרו יהודים ובהדרגה יצאו רובם את מצרים. בשנת 1995 נותרו 55 בלבד, רובם אלמנות וקשישים.


חיי הקהילה

הקהילה היהודית נוהלה בידי נכבדיה. כמאה שנים ניהלה את הקהילה משפחת קטאוי. ב-1908 נוסדה אגודת "התחיה היהודית" ודרשה תיקונים בתחום החינוך ובניהול הקהילה. בעקבות זאת הוקם ב-1912 ועד של 18 חברים, שנבחרו לשלוש שנים, וסמכות הרב הראשי הוגבלה לענייני דת.

בשנת 1938 היו בקהיר 29 בתי כנסת, והחשובים היו: בית הכנסת "עזרא" בפסטאט, "אלתרכיה" "רדב"ז" ובית הכנסת של הפורטוגלים; "אל-מצריון" (אלאסתאד'), שנבנה במאה ה-16 ונהרס בשנת 1975; בית הכנסת רמב"ם; כפוסי, מסוף המאה ה- 17; חנאן (עץ חיים) בעבאסיה מסוף המאה ה- 19; בית הכנסת הקראי "משה דבעי" בעבאסיה מ-1900; "האשכנזי" שברחוב אלג'יש במרכז קהיר; "שער השמים" ברחוב עדלי מ-1905 ובית הכנסת "מאיר עיניים" במעאדי, שהוקם בשנת 1904. בשנת 1912 הקים מוסא אשכנזי, סוחר סוכר יליד מחלא אל כברא, את בית הכנסת "מידאן טור סינא" בשכונת סכאכיני. ב-1995 פעלו רק בתי הכנסת "שער שמים" ו"מאיר עיניים".

בשנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נקלטו מקצת פליטי ארץ-ישראל בקהיר. בין מוסדות הקהילה היו האגודות "החמלה" לטיפול בפליטים, "מוהר הבתולות", "צדקה בסתר" וכן בית מחסה לזקנים, בית יתומים וטיפת חלב, שהוקמו לפני המלחמה.

בשנת 1884 פעל בקהיר בית-חולים יהודי קטן. בשנת 1917 הוקם בית-חולים גדול בידי אברמינו מנשה. חברת "ביקור-חולים" הוקמה ב-1909, ב-1920 - חברת "עוזר חולים" וב- 1922 - האגודה לטיפול רפואי של הספרדים. ב- 1924 התאחדו שלושת המוסדות תחת השם Les Societes de Bienfaisance )"אגודות צדקה(".

"הנוער" חברה אשכנזית לעזרה הדדית פתחה בשנת 1908 ספרייה צרפתית. לשכת "בני ברית" אשכנזית על-שם הרמב"ם הוקמה כבר ב-1886 וב-1911 - לשכה נוספת לספרדים. בקהיר פעלו אגודת "מכבי", כדורסל, אגרוף ושחייה, וברובע הליופוליס אגודת "הכוח" ו"מכבי" לכדורסל.

בשנת 1840 הוקם ביזמת המדינאי היהודי-הצרפתי, אדולף כרמיה, בית-ספר יהודי מודרני. ב-1872 פעלו ארבעה בתי ספר יהודיים. ב- 1875 נפתחו כיתות לנערות יהודיות, ותלמודי תורה בתרומותיהם של רבני קהיר ומשפחות קטאוי, אגיון ומוצירי. בית הספר הראשון של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") נוסד ב-1896. ב-1924 הוקמו "מארי סוארץ" ו"גרין" בתמיכת משפחות קטאוי וסקיורל. ב-1936 נפתחו בית הספר התיכון "סכאכיני" ובית ספר "בטש" בהליופוליס.

כבר במאה ה-16 פעל בקהיר דפוס עברי. עיתונים יהודיים הופיעו בתחילת המאה העשרים, ביניהם Le Messager Sioniste  מ-1902 ו"מצרים" מ-1904. ב-1906 הופיעו שני עיתונים בלדינו "לה טריבונה" (הבמה) ו"לה לוז" (האור). בשנים 1920-1917 הופיע הירחון La Renaissance Juive ואחריו, עד 1925, La Revue Sioniste. ועיתונים בצרפתית: Israel ב-1920, L’aurore (השחר) ב-1921. כמו-כן הודפסו ספרים עבריים רבים.

בתחום הכלכלי בלטו משפחות סקיורל, קטאוי, מוצירי, אדה, סוארץ, יוסף, פליקס ורפאל. יעקב קטאוי מונה בידי עבאס הראשון לממונה על המטבע. יוסף אסלאן קטאוי היה ממייסדי בנק מצר, אדולף קטאוי ביי היה מקורבו של המלך פואד וממייסדי האוניברסיטה המצרית. נסים מוצירי ייסד בנק פרטי. יוסף דה פיצ'יוטו מליבורנו מונה סנטור בידי המלך פואד. ויקטור הררי פאשא היה מנכ"ל האוצר והמסים.

יהודי קהיר השתתפו בפעולות התנועה הלאומית המצרית מראשיתה. בלטו ביניהם: ויקטור זראדל צנוע המכונה "אבו נדארה", שיסד כתב-עת בשם אבו נדארה (1890). עו"ד דאוד חזאן (1904) היה מקורב למנהיג מצטפא כמאל, עו"ד ליאון קסטרו שימש יועץ פוליטי לסעד זגלול ויסד עיתון פרטי בשם La Liberte  ("החירות"). יוסף אסלאן קטאוי פאשא היה נשיא הקהילה, ציר בפרלמנט וסנטור. עו"ד פליקס בן-זקן היה חבר במפלגת ה"ופד" בשנות השלושים.

בשנת 1897 הוקם בידי מרקו ברוך סניף אגודת "בר כוכבא" בקהיר. בשנת 1900 הוקם בית ספר ציוני ונפתחו סניפים של אגודות ציוניות נוספות, "בני ציון" ב-1900, "אגודה ספרותית עברית" ב-1905, "מוריה" ו"אהבת ציון" ב- 1906. עם בוא הפליטים מארץ-ישראל ב-1915 גדלה הפעילות הציונית.

בשנת 1943 הגיעו מארץ-ישראל חיילים, ששרתו בצבא הבריטי, ושליחים ראשונים של הסוכנות ושל המוסד לעלייה ב'. פעלו תנועות הנוער: "החלוץ הצעיר" (בשנת 1947 התפלג ל-"הבונים" ו"דרור"); "העברי הצעיר" שנוסד ב-1932, והיה מקורב ל"השומר הצעיר; "בני עקיבא" ותנועת "ביתר" (חדלה לפעול אחרי רצח הלורד מוין בשנת 1944). בשנת 1945 שוב קמה הפדרציה הציונית בראשות לואי קסטרו.

ערב הקמת מדינת ישראל היו בקהיר 41,860 יהודים. עד 1956 עלו רובם בעזרת שליחי התנועה הציונית , וייתרם עלו אחרי מלחמת 1967.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
יעקב צנוע

Yaqub (James) Sanu (Sanua) (1839-1912), journalist, Egyptian nationalist and playwright who wrote in Fr ench, English, Turkish, Persian, Hebrew, Italian, Arabic and Egyptian Arabic, born in Cairo, Egypt. He was sent to be educated in Livorno, Italy in 1853, where he studied Arts and Literature. When he returned to Egypt in 1855 he worked as a tutor for Prince Yaken's children before he became a teacher in the Arts and Crafts School in Cairo.

Sanua became a journalist in Egypt, writing in a number of languages including Arabic and French. He played an important role in the development of Egyptian theatre in the 1870s, both as a writer of original plays in Arabic as well as with his adaptations of French plays. However, it was as a satirical nationalist journalist that he became famous in his day. Early in 1877, Sanua founded the satirical magazine "Abou Naddara", which had an immediate appeal to both those who could read and those who had it read to them. It was quickly suppressed as being liberal and revolutionary, and its author banished. In March and April 1877 fifteen issues appeared, and of these no copies are known to exist.

Sanua went into exile to France on 22nd June 1878. In France he redoubled his journalistic efforts, and his celebrated journal, reproduced lithographically from handwriting in both Arabic and French, continued to appear, printed at a shop aptly located in the Passage du Caire in the 2nd arrondissement in Paris.

This was the first Arabic-language magazine to feature cartoons as well as the first periodical printed in Egyptian-Arabic, and not in Classical Arabic. The captions for these being given in French and Arabic. Its circulation was considerable in Egypt, where it was smuggled inside other larger newspapers. There is clear evidence of its presence, even in the highest circles, in Egypt. The magazine concentrated on both political and financial difficulties in Egypt, and Sanua probably had privy information from friends and well-wishers within the administration. Sanu coined the phrase "Egypt for Egyptians", who served as a ralling cry against the British interference in the country.

ויקטר רפאל הררי

Victor Raphael Harari (1857-1945), financier, born in Cairo, Egypt. Harari began his working life in the Egyptian Ministry of Finance when the country was theoretically independent but effectively under British control. Over the years rose to the position of director of the accounts department. In 1929 he was elected to the board of directors of the Egyptian National Bank and headed the boards of many economic organizations in Egypt. In 1928 he was knighted by King George V of UK.

קטאווי, יוסוף אסלן

Joseph Aslan Cattaui (1861-1942), industrialist and politician, born in Cairo, Egypt. Member of an important Cairo family of merchants and community leaders, he studied engineering in Paris and on returning to Cairo in 1882 he became an official in the ministry of public works. After studying sugar manufacture in Moravia, in the Czech lands, he directed a sugar plant in Egypt and established other industrial plants. Cattaui entered politics in 1915 and was a member of the Egyptian delegation to London which established Egyptian independence. In 1922 he was on the committee which drafted the Egyptian constitution. From 1924 he was minister of finance, then in 1925 minister of communications and served as a senator from 1927 to 1936.

אסתר ויינשטיין

Esther Weinstein (1910-2004), communal leader, born as Esther Chaki to a Greek father and an Egyptian mother in Cairo, Egypt.

Weinstein became president of the Jewish Community of Cairo in 1996, the first woman to be elected to this function. She led the dwinling community until 2002. Dedicated to the preservation of the rich Jewish heritage of Egypt, Weinstein was opposed to the sale of a number of synagogues that were not in use any longer in early 1990s. During her tenure the leadership of the Jewish community of Cairo deployed renewed efforts on the conservation of Jewish sites and artifacts in Egypt.

In 2002, when she was eighty-two, Weinstein's activity during twenty-five years with Caritas Egypt (a confederation of Catholic social service groups) were acknowledged by a special award grated to her by the Vatican in 2002.

Esther Weinstein is the mother of Carmen Weinstein, who succeeded her at the presidency of the Jewish community of Cairo in 2004.

רישאר בטש

Richard (Ricardo Anthony) Betesh (1938-2015), singer and song writer, known as Richard Anthony, born in Cairo, Egypt. His father, Edgar Btesh, friom a Jewish family of Aleppo, Syria, ran a textile business, and his mother, Margaret, was the daughter of Samuel Shashua Bey, honorary consul of Iraq in Alexandria, Egypt. His childhood was spent in Arab countries, then in England and Argentina. In 1951 he went to Paris, France, and strudied at a Paris high school. After graduating from high school he went on to study law. Then he began to play the saxaphone at night clubs and worked as a vacuum cleaner salesman in the daytime. He began to appear on television and on the stage performing many songs, becoming wealthy and very well known. Betesh recorded over 600 songs and sold more than 50 million records.

רונלד כהן
כהן, רונלד סיר ( -1945) איש עסקים, ידוע גם בשם "אבי ההשקעה חברתית", נולד בקהיר, מצרים, למשפחה שמקורה בעיר חלב שבסוריה.

לאחר משבר סואץ ב-1956 וכתוצאה מרדיפת היהודים בתקופת הנשיא המצרי נאצר נאלצה משפחתו לברוח ממצרים ולהגר לאנגליה. עם תום לימודיו בבית ספר בצפון לונדון זכה כהן במלגה לאוניברסיטת אוקספורד, שם סיים תואר ראשון בכלכלה. את לימודי ההמשך עשה בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן עבד לפרנסתו כמנהל השקעות.

בשנת 1972 ייסד יחד עם שני חבריו לספסל הלימודים מבית הספר לעסקים את "אייפקס פרטנרס" אחת מקרנות ההון סיכון הראשונות בבריטניה. בראשית דרכה החברה צמחה באיטיות אולם ב-1990 חלה קפיצה משמעותית בהיקף פעילותה והיא נהפכה לחברת ההון סיכון הגדולה בבריטניה ול"אחת משלוש החברות הגלובליות המשמעותיות בעולם קרנות הון סיכון". ב-2002 כהן היה לחבר הראשון במועדון המצומצם של היכל התהילה של בעלי ההון העצמי באגודה הבריטית של קרנות הון סיכון.

ארגונו של כהן היה אחראי גם לעידוד השקעות משמעותיות בחברות ישראליות. כשפרש מתפקידו כיו"ר החברה, לאחר שלושים ושלוש שנים בתפקיד, אייפקס הייתה חברת ההשקעות הפרטית הגדולה ביותר בעולם שבסיסה באירופה, עם שיא השקעות מרשים של יותר מ-40 מיליארד דולר בתיקי ניהול השקעות, משרדים בשמונה מדינות ויותר מ-300 עובדים.

כהן הוא חלוץ בתחום ההשקעה החברתית. בשנת 2000 נתמנה ליו"ר ארגון SITF - כוח משימה מיוחד להשקעות חברתיות. מטרות הארגון הרשמיות היו: "להגדיר יישום שיטות יזמות על מנת להשיג תשואות חברתיות וכלכליות גבוהות יותר מהשקעה חברתית, לרתום כישרונות חדשים ורכישת מיומנויות, להניע התחדשות כלכלית, ולשחרר מקורות חדשים של השקעה פרטית ומוסדית".

בשנת 2002 ייסד כהן את קרן ברידג'ס ונצ'רס, להשקעה בצמיחה בת קיימא וחדשנית המספקת גם החזרים כספיים וגם הטבות חברתיות וסביבתיות, ובשנת 2003 ייסד יחד עם סר הארי סולומון, מנכ"ל לשעבר ומייסד חברת אחזקות "הילסדאון", את "קרן פורטלנד" שמטרתה לפתח את המגזר הפרטי הפלסטיני ולהקל על עוני באמצעות יזמות בישראל. לקרן יש משרדים בלונדון, בתל אביב וברמאללה.

בשנת 2005 עמד סר רונלד, שהמלכה אליזבת העניקה לו תואר אבירות, בראשות הוועדה לנכסים ללא דורשים, שבחנה כיצד ניתן להשתמש בכספים מחשבונות בנק רדומים לתועלת הציבור. ההמלצה הסופית של הוועדה הייתה להשתמש בכספים להקמת בנק השקעות חברתי שיסייע לפרויקטים של צדקה והתנדבות וימומן באמצעות אספקת הון ראשוני ומתן ערבויות ובטחונות.

בשנת 2007 היה כהן המייסד והמנהל הבלתי רשמי של חברת הפיננסים החברתית של בריטניה, שהיא חברת ייעוץ לונדונית העובדת במרץ על מנת ליצור שוק השקעות חברתיות בבריטניה.
סר רונלד כהן מכהן גם כיו"ר ה-BSC, בנק ההשקעות החברתיות הראשון מסוגו בבריטניה, מאז השקתו הרשמית ביולי 2011,. תפקידו של ה- BSC הוא להאיץ את הצמיחה של שוק ההשקעות החברתיות כדי שלארגונים פיננסיים עם אוריינטציה חברתית תהיה גישה גדולה יותר להון סביר, וזאת תוך שימוש בכ- 400 מיליון ליש"ט שווי נכסים ללא דורשים שהושארו בחשבונות בנק במשך 15 שנים, ו- 200 מיליון ליש"ט שמוזרמים מהבנקים הראשיים בבריטניה.

בתחום הפוליטי, כהן היה מועמד ב -1974 לפרלמנט הבריטי כמתמודד למפלגה הליברלית מטעם אזור קנסינגטון, וב-1979 היה מועמד לפרלמנט האירופי מטעם אזור לונדון המערבית.
בשנת 1996 כהן העביר את תמיכתו הפוליטית למפלגת העבודה, ושם היה לתומך של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה. בנובמבר 2011 היה כהן קשור מבחינה כלכלית עם תנועה א-פוליטית חדשה בישראל שמטרתה הייתה שינוי שיטת הבחירות במדינת ישראל. כמו כן, הוא חבר ועדת השקעות באוניברסיטת אוקספורד וחבר הנהלת הדירקטוריון של אוניברסיטת הרווארד.
חזקיה אליעזק (קיקי) ארוצ'ס

Hezkia Eliezer (Kiki) Arochas (1924-2001), cantor, born in Cairo, Egypt, the second of six boys. His father, Eliezer Hezkia Arochas was from Izmir, Turkey; and his mother, Esther Cohen, was a born in Jerusalem, Israel.

From his youth, Kiki displayed a strong talent and love for hazanut, a constant which remained with him during his long and productive life in America. He put his singing talent to task early on in his life. At the age of six, he already led his entire school every morning in Shaharit prayers. He was also the head of the choir in the great Ashkenazic synagogue of Cairo. He enjoyed all types of music in many languages, and his repertoire spanned from operatic arias to Arabic ballads.

However, cantorial music held a very special place in his heart. He enjoyed praying more than any other type of singing - and he was appreciated. He composed a unique liturgy, intermingling Ladino and Arabic tunes. The audiance, touched by his Tehillim recitals, were moved to tears while listening to his voice. At one time or another, everyone in his congregation was affected by his kindness, and indeed his love for his fellow human beings is sorely missed.

)אליאס מואדב( איליה מוהדאב ששון

Ilya Mohadab Sasson, known as Elias Moadab (1916-1952), comedian born in Cairo, Egypt, to a Jewish Syrian father and Jewish Egyptian mother from the city of Tanta, Egypt. He began his career as a singer working in many nightclubs such as Al Arizona and Alooberg, where he encountered famous Egyptian comedian Ismail Yassine who helped him enter the film industry and played alongside him in many films, most notably the 1948 classic ‘Anbar’ that starred Laila Mourad. In his performances in over 20 films, he used to speak in the Shami (Syrian) dialect of Arabic, creating the impression that he was born in Syria.  

אברהם בן הלל

אברהם בן הלל (1103-1223) משורר, מלומד ורופא. נולד במצרים וידוע גם כאברהם החסיד, או החבר, המוזכר, לעתים קרובות, בכתביו של אברהם בן משה בן מימון. ב-1167 נמנה עם שלושת הרבנים שחתמו על תקנה לשמירת טוהר המשפחה במצרים. ב-1196 פרסם את הסאטירה מגילת זוטא, שנכתבה בפרוזה מחורזת. יצירה זו נחלה הצלחה גדולה. נפטר בפוסטאט, מצרים.

יהודה הלוי

יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף.

נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.