חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

יהודה הלוי

יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
תאריך לידה:
1075
תאריך פטירה:
1141
מקום לידה:
טודלה
מקום פטירה:
קהיר
סוג אישיות:
Poet
,
פילוסוף/ית
מספר פריט:
215218
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
HALEVI, HALEVY

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה מצביע על ייחוס (כהנים, לוויים ואחרים). לוי הוא שם ממקור מקראי.

הלוויים הם צאציו של לוי, בנם השלילי של יעקוב ולאה (בראשית, כ"ט,ל"ד).אישים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה הלוי כוללים את המשורר העברי והפילוסוף יהודה הלוי, הידוע גם בשם אבו אל-חסן אל-לאוי, אשר חי בספרד במאה ה-12. במאה ה-19,הלוי מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מתאריך 31 במרץ 1817, של אסתר, בתו של אברהם הלוי, ושל בעלה אליעזר חיים, בנו של עבדיאס הכהן.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי הלוי כוללים את ז'אק פרנסואה פרומנטל אלי הלוי (1862-1799), מלחין צרפתי; ואת המלומד הרב משה הלוי (1910-1826) אשר חי בטורקיה.
משך:
00:02:38

הקלטה מקורית מדיסק "נוה מדבר: שירי נשים של יהודי תימן ושירים ישראליים". פורסם על ידי בית התפוצות בתשנ"ה, 1995.

בטקסט יש שימוש בביטוים מהתנ"ך כולל שם השיר "יפה נוף" שנלקח מספר תהילים, פרק מ"ח, פסוק ג''.

משך:
00:03:02

לפלח הרמון - מקור שם השיר משיר השירים פרק ד' 3.

הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

שיר חתונה המתאר את יופי הכלה ואת אהבת המשורר (החתן) אליה. לכל בית יש חרוז משלו, אך סיומי כל הבתים נחרזים זה אל זה. אצל יהודי תימן מקובל לשיר אותו בעת התספורת הטקסית שעושים לחתן לקראת הובלתו לחופה.

השיר כולו במשקל משולש. הבית הראשון כולו סולו, אך מן הבית השני ואילך שירת מענה: הסולן שר את הדלת, והקבוצה את הסוגר. חמישה לחנים שונים נשמעים בהקלטה זו. בין הבית השלישי לרביעי וכן בסיום מושרת הברכה "הללויה כי לעולם חסדו."

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".

משך:
00:04:00

הקלטה מקורית מדיסק מקהלת האיחוד בניצוח אבנר איתי: מוסיקה יהודית וישראלית. פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1999.

דומה כי זהו השיר הנודע והמושר ביותר של כיסופים לירושלים, אס כי שמה אינו מוזכר בו כלל. הזמרת ברכה צפירה הביאה את הלחן המסורתי ממסורת יהודי ספרד, אל פאול בן-חיים והוא בנה עליו את שיר המקהלה.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מקהלת האיחוד בניצוח אבנר איתי: מוסיקה יהודית וישראלית.

משך:
00:03:44

הקלטה מקורית מדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו. פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2002.

נעימה איטלקית נפוצה לפיוט לסוכות (המושר, בפועל, בשמחת תורה) מאת ר' יהודה הלוי. המנגינה מושרת, בדרך כלל, לטקסטים מששת פרקי ההלל (תהלים קי"ג-קי"ח), ובמיוחד למילות הפסוק "פתחודלי שערי-צדק" (תהלים קי"ח:19). נראה כי פסוק זה ופסוקים אחרים, המופיעים בכתבי-יד של בית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם תחת הכותרת Allel d'Italia ("הלל מאיטליה"), כי כבר אז זוהתה המנגינה עם מסורת יהדות איטליה. סגנונה המוסיקלי מרמז על אפשרות שמקורותיה נעוצים ברפרטואר המוסיקה הקונצרטית של תחילת המאה ה-18.

טקסט מאת פרופ' אדוין סרוסי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו.

משך:
00:05:33

הקלטה מקורית מדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה. הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

נשיד שתוכנו ברכות לחתן ולכלה. שיר חתונה מובהק, המושר בכמה מטקסי החתונה: בטקס החינה, בטוקס החלקה (התספורת הטקסית של החתן לקראת הובלתו לחופה) וכן בטקסי החתונה האחרים. בסוף השיר מופיע פסוק מתהלים, המקובל כברכה בסיום נשיד.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה.

משך:
00:03:56

הקלטה מקורית מדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה. הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

נשיד לחתנים המהלל את יופי החתן והכלה. הוא מושר בעיקר בסעודת המצוה, בשיאו של האירוע. הלחן דקלומי מאוד ונע בעיקר סביב שני צלילים בנוסחאות קבועות. פותח הסולן - חיים עוזרי - ומיד מצטרפת כל הקבוצה במענה. מכאן ואילך שרים כולם יחד כל העת, ועובדה זו, יחד עם חדגוניות מסויומת של הלחן, יוצרת הלך רוח של התלהבות והתרוממות הרוח.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה.

משך:
00:02:17

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט זה נכתב על ידי יהודה הלוי כרשות לקדיש. כאן מושר רק הבית הראשון מתוך חמשת בתי השיר.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

משך:
00:02:09

הקלטה מקורית מדיסק "קמתי להלל". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2007.

לפיוט זה, כמו לעמיתו - יה שמך, חמישה בתים , שראשי התיבות הפותחות אותם יוצרים את ְ האקרוסיטכון "יהודה". הפיוט, פרי עטו של ר' ּ יהודה הלוי, מושר בבוקר היום הראשון של ראש השנה כמבוא לקדיש הקודם לברכו (הפתיחה הרשמית של התפילה). לאמתו של דבר, הפזמון של פיוט זה רומז לנושא הקדיש: "להקדיש את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל".

המסורת הספרדית והפורטוגלית יוצאת דופן בכך שהיא משמרת את הפיוט במקום זה בסדר עבודת הקודש. החל במאה ה-16 ראו פוסקי הלכה ספרדים בעלי השיעה נחרצת על קהילות מזרחיות וצפון אפריקניות (בעיקר, בהשראת תפיסות קבליות) בתוספות פואטיות כאלה ששובצו בלבו של סדר התפילה הפסק מפריע ואטרו אותן. לפיכך, באותן קהילות מושרים פיוטים משובצים אלה בתחילתה של תפילת השחרית או בסופה.

בהקלטה זאת של ידי רשים מבוצעים הבית הראשון והחמישי (האחרון) בגרסה המבוססת על המסורת של לונדון. המנגינה משמשת גם לזמרה של טקסטים אחרים בימים הנוראים, ובניהם קדישאין האלהינו ואדון עולם.

מאת דניאל חלפון ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק  "קמתי להלל".

משך:
00:02:38

הקלטה מקורית מדיסק "קמתי להלל". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2007.

לפיוט זה, כמו לעמיתו - ידי רשים, חמישה בתים שראשי התיבות הפותחות אותם יוצרים את האקרוסיטכון "יהודה". הפיוט, פרי עטו של ר' יהודה הלוי, מושר בבוקר היום השני של ראש השנה כמבוא לקדיש הקודם לברכו (הפתיחה הרשמית של התפילה). לאמתו של דבר, הפזמון של פיוט זה מבשר את נושא הקדיש: "ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא".

למשבפחת פיוטים זאת תבנית ריתמית מורכבת, המתאפיינת בתכונות אלה:
- שני הפסוקים הראשונים בכל שורה מתחרזים בחריזה בפנימית.
- הפזמון המסיים כל אחד מן הבתים מתחרז עם השורה הקודמת לו.
- החרוז ביתר חלקי הבית נקבע על ידי המילה המסיימת את השורה הפותחת.

בגרסה המוקלטת כאן מבוצעים הבית הראשון והחמישי (האחרון), והיא מבוססת על הנוסח הנהוג בקהילה הפורטוגלית של אמסטרדם. בהתאם למנהג בהולנד, למפיק באות הא במילה הפותחת את הפיוט ניתן ערך של תנועה ליצירת הברה (המילה נהגית YAHA).

במנגינה משתמשים גם בקטעים אחרים בימים הנוראים, וב'ניוים קדיש. בעיבוד זה החזן שר את הקטע: בבית הכנסת שרה אותו הקהילה.

טקסט מאת דניאל חלפון ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק  "קמתי להלל".

משך:
00:05:33

הקלטה מקורית מדיסק "פיוטים ממסורת יהודי מרוקו". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1993.

פיוט מהמאה ה-12 לכל עת, מאת ר' יהודה הלביא. בהקלטה זאת משנת 1957 שר דוד בוזגלו ושניים מתלמידיו. הפתיחה לפיוט כאן שונה מעט מהפתיחה המקובלת:

"אֲנִי אַגִּיד בִּקְהַל עָם זוּ
שֶׁבַח לְיוֹצֵר יְחִידָה
אֱלֵי...
מִפְעַל אֱלֹהִים לְכוּ חֲזוּ
דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ אֵל הִשְׁמִיעָם
בְּקוֹל נֹעַם
תּוֹרַת אֵל הוֹדִיעָם
מִזִּיו הוֹדוֹ הִכְתִּירָם
וּבָהֶם בָּחַר לוֹ...אֵל יָהּ"

קהיר

 Cairo
בערבית: القاهرة‎ - אל-קאהרה, מצר; במקורות היהודיים: מצרים

בירת מצרים.

קהילה יהודית החלה להתקבץ בתקופת הכיבוש הערבי בפסטאט (היום האזור העתיק של קהיר) שהוקמה בשנת 641. במאה ה-12 היו בה 3,300 יהודים. בשנת 1165 התיישב הרמב"ם בעיר והביא לפריחה בחיי הרוח. בבית הכנסת "עזרא" בפסטאט התגלתה ב- 1864 "הגניזה", כתבים המאירים את חיי היהודים במאות ה-9 עד ה-11.

השליטים הפאטימים (לאחר השנה 969) בנו את בירתם, קהיר, מצפון לפסטאט והיהודים השתכנו בה. פסטאט ננטשה בעקבות שריפה ב-1265, בית הכנסת עזרא המשיך לפעול. במאה ה-16 התיישבו היהודים בפרבר בולאק על גדות הנילוס, משום עיסוקם במסחר ובכספים. במאה ה-18 הם סחרו עם ארצות אירופה ושימשו מתורגמנים ואנשי כספים.

בשנת 1735 נהרגו מאות יהודים ב"חארת אל-יהוד" (שכונת היהודים), במהומות שסיבתן הייתה כלכלית, והקהילה נכחדה למעשה. ב-1778 נותרו בעיר כ- 3,000 יהודים בלבד. ב-1817 ישבו שם 5,379 יהודים רבניים וקראים, עסקו במלאכות, בחלפנות, בסחר בינלאומי והשתלבו במינהל. ביניהם בלטו: יעקב ביי דה-מנשה שהיה ה"צראף" (גובה מסים) של מחוז גיזה, יוסף קטאוי פאשא שנתמנה לשר ומשפחת מוצירי שעסקה בבנקאות ופיננסים.

במאה ה-19 גדל מספר היהודים מ-5,000 ב-1882 ל-8,819 ב-1879. בשנת 1907 עלה מספרם ל- 20,281 ובשנת 1917, אחרי שהתורכים גירשו למצרים אלפי יהודים מארץ-ישראל, היו בקהיר 29,207 יהודים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עקרו היהודים בעלי אמצעים לשכונות כמו זמאלכ וגארדן סיטי. קהילת עבאסיה הייתה מערבית באוכלוסייתה, והייתה בה פעילות ציונית ערה.

בשנת 1920 התגוררו עדיין 3,000 יהודים בחארת אל-יהוד. ברובע עבאסיה התגבשה קהילה יהודית רבנית ומרבית העדה הקראית, בשנת 1937 היו בה 12,964 נפש.

ברבע השני של המאה העשרים השתכנו משפחות אמידות בסביבות מידאן אל-תחריר וניהלו אורח חיים מערבי. וכך בפרבר היוקרתי מעאדי, שבשנת 1945 היו בו 555 משפחות.

ב-1945 היו בקהיר למעלה מ- 50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ- 18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית ובענפי שירותים.

בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם. ב-1948 נעצרו יהודים, ביניהם חברי ההנהגה הציונית. לאחר עליית גמל עבדאל נאצר לשלטון (1952), עלו כ- 8,000 יהודים לישראל.

בשנת 1954 נתגלו תאי מחתרת יהודיים בקהיר, והוחרפה העויינות, ובעקבות מלחמת סיני (1956) הוחרם רכוש יהודי ונסגרו מוסדות הקהילה. רבים יצאו לישראל. ב- 1960 נותרו במצרים כולה כ- 8,500 יהודים.

בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) נאסרו יהודים ובהדרגה יצאו רובם את מצרים. בשנת 1995 נותרו 55 בלבד, רובם אלמנות וקשישים.


חיי הקהילה

הקהילה היהודית נוהלה בידי נכבדיה. כמאה שנים ניהלה את הקהילה משפחת קטאוי. ב-1908 נוסדה אגודת "התחיה היהודית" ודרשה תיקונים בתחום החינוך ובניהול הקהילה. בעקבות זאת הוקם ב-1912 ועד של 18 חברים, שנבחרו לשלוש שנים, וסמכות הרב הראשי הוגבלה לענייני דת.

בשנת 1938 היו בקהיר 29 בתי כנסת, והחשובים היו: בית הכנסת "עזרא" בפסטאט, "אלתרכיה" "רדב"ז" ובית הכנסת של הפורטוגלים; "אל-מצריון" (אלאסתאד'), שנבנה במאה ה-16 ונהרס בשנת 1975; בית הכנסת רמב"ם; כפוסי, מסוף המאה ה- 17; חנאן (עץ חיים) בעבאסיה מסוף המאה ה- 19; בית הכנסת הקראי "משה דבעי" בעבאסיה מ-1900; "האשכנזי" שברחוב אלג'יש במרכז קהיר; "שער השמים" ברחוב עדלי מ-1905 ובית הכנסת "מאיר עיניים" במעאדי, שהוקם בשנת 1904. בשנת 1912 הקים מוסא אשכנזי, סוחר סוכר יליד מחלא אל כברא, את בית הכנסת "מידאן טור סינא" בשכונת סכאכיני. ב-1995 פעלו רק בתי הכנסת "שער שמים" ו"מאיר עיניים".

בשנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נקלטו מקצת פליטי ארץ-ישראל בקהיר. בין מוסדות הקהילה היו האגודות "החמלה" לטיפול בפליטים, "מוהר הבתולות", "צדקה בסתר" וכן בית מחסה לזקנים, בית יתומים וטיפת חלב, שהוקמו לפני המלחמה.

בשנת 1884 פעל בקהיר בית-חולים יהודי קטן. בשנת 1917 הוקם בית-חולים גדול בידי אברמינו מנשה. חברת "ביקור-חולים" הוקמה ב-1909, ב-1920 - חברת "עוזר חולים" וב- 1922 - האגודה לטיפול רפואי של הספרדים. ב- 1924 התאחדו שלושת המוסדות תחת השם Les Societes de Bienfaisance )"אגודות צדקה(".

"הנוער" חברה אשכנזית לעזרה הדדית פתחה בשנת 1908 ספרייה צרפתית. לשכת "בני ברית" אשכנזית על-שם הרמב"ם הוקמה כבר ב-1886 וב-1911 - לשכה נוספת לספרדים. בקהיר פעלו אגודת "מכבי", כדורסל, אגרוף ושחייה, וברובע הליופוליס אגודת "הכוח" ו"מכבי" לכדורסל.

בשנת 1840 הוקם ביזמת המדינאי היהודי-הצרפתי, אדולף כרמיה, בית-ספר יהודי מודרני. ב-1872 פעלו ארבעה בתי ספר יהודיים. ב- 1875 נפתחו כיתות לנערות יהודיות, ותלמודי תורה בתרומותיהם של רבני קהיר ומשפחות קטאוי, אגיון ומוצירי. בית הספר הראשון של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") נוסד ב-1896. ב-1924 הוקמו "מארי סוארץ" ו"גרין" בתמיכת משפחות קטאוי וסקיורל. ב-1936 נפתחו בית הספר התיכון "סכאכיני" ובית ספר "בטש" בהליופוליס.

כבר במאה ה-16 פעל בקהיר דפוס עברי. עיתונים יהודיים הופיעו בתחילת המאה העשרים, ביניהם Le Messager Sioniste  מ-1902 ו"מצרים" מ-1904. ב-1906 הופיעו שני עיתונים בלדינו "לה טריבונה" (הבמה) ו"לה לוז" (האור). בשנים 1920-1917 הופיע הירחון La Renaissance Juive ואחריו, עד 1925, La Revue Sioniste. ועיתונים בצרפתית: Israel ב-1920, L’aurore (השחר) ב-1921. כמו-כן הודפסו ספרים עבריים רבים.

בתחום הכלכלי בלטו משפחות סקיורל, קטאוי, מוצירי, אדה, סוארץ, יוסף, פליקס ורפאל. יעקב קטאוי מונה בידי עבאס הראשון לממונה על המטבע. יוסף אסלאן קטאוי היה ממייסדי בנק מצר, אדולף קטאוי ביי היה מקורבו של המלך פואד וממייסדי האוניברסיטה המצרית. נסים מוצירי ייסד בנק פרטי. יוסף דה פיצ'יוטו מליבורנו מונה סנטור בידי המלך פואד. ויקטור הררי פאשא היה מנכ"ל האוצר והמסים.

יהודי קהיר השתתפו בפעולות התנועה הלאומית המצרית מראשיתה. בלטו ביניהם: ויקטור זראדל צנוע המכונה "אבו נדארה", שיסד כתב-עת בשם אבו נדארה (1890). עו"ד דאוד חזאן (1904) היה מקורב למנהיג מצטפא כמאל, עו"ד ליאון קסטרו שימש יועץ פוליטי לסעד זגלול ויסד עיתון פרטי בשם La Liberte  ("החירות"). יוסף אסלאן קטאוי פאשא היה נשיא הקהילה, ציר בפרלמנט וסנטור. עו"ד פליקס בן-זקן היה חבר במפלגת ה"ופד" בשנות השלושים.

בשנת 1897 הוקם בידי מרקו ברוך סניף אגודת "בר כוכבא" בקהיר. בשנת 1900 הוקם בית ספר ציוני ונפתחו סניפים של אגודות ציוניות נוספות, "בני ציון" ב-1900, "אגודה ספרותית עברית" ב-1905, "מוריה" ו"אהבת ציון" ב- 1906. עם בוא הפליטים מארץ-ישראל ב-1915 גדלה הפעילות הציונית.

בשנת 1943 הגיעו מארץ-ישראל חיילים, ששרתו בצבא הבריטי, ושליחים ראשונים של הסוכנות ושל המוסד לעלייה ב'. פעלו תנועות הנוער: "החלוץ הצעיר" (בשנת 1947 התפלג ל-"הבונים" ו"דרור"); "העברי הצעיר" שנוסד ב-1932, והיה מקורב ל"השומר הצעיר; "בני עקיבא" ותנועת "ביתר" (חדלה לפעול אחרי רצח הלורד מוין בשנת 1944). בשנת 1945 שוב קמה הפדרציה הציונית בראשות לואי קסטרו.

ערב הקמת מדינת ישראל היו בקהיר 41,860 יהודים. עד 1956 עלו רובם בעזרת שליחי התנועה הציונית , וייתרם עלו אחרי מלחמת 1967.

טודלה

עיר בצפון ספרד.

הקהילה הוותיקה ביותר בנאווארה, מולדתם של יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא (בסוף המאה ה-11). בתקופה המוסלמית עד 1115 עסקו יהודי המקום בחקלאות ובמסחר והיו ביניהם גם צורפי כסף, זהב, וסוחרי עבדים. הקהילה הגיעה לשיא פריחתה באמצע המאה ה-12 ואז גם יצא למסעותיו בן המקום בנימין מטודלה.

ב-1170 העניק המלך סאנצ'ו "החכם" זכויות מיוחדות ליהודים בתנאי שידאגו לצורכי המצודה בעיר, שאמורה היתה לשמש להם מקלט בעת סכנה. מצבם הורע במחצית הראשונה של המאה ה-13, כאשר העיר עברה זמנית לשלטון הצרפתים, ועם זאת קלטה פליטים רבים מצרפת אחרי גירוש 1306.

במאה ה-14 התרגשו על הקהילה פורענויות מידי "הרועים" וצבאות שני הצדדים במלחמת האחים פדרו האכזר ואנריקו מטראסטאמארה. עם זאת היו בה אישים בעלי שיעור-קומה דוגמת ר' יוסף אוראבואנה, רופא המלך, ר' שם טוב בן יצחק שפרוט, שהשתתף בוויכוח פמפלונה (1375), והצייר חואן דה לוי מן האנוסים, שציוריו מעטרים את קירות הכנסיה המקומית.

הקהילה לא נפגעה ב-1391, אך הירידה נמשכה והחריפה אחרי מגיפת-דבר בשנות השלושים. בגירוש ספרד הגיעו לטודלה כ-2,000 פליטים ועל קהילות נאווארה הקיץ הקץ ב-1498. ב- 1521 תמכו "הנוצרים החדשים" בטודלה בפלישת הצרפתים ונתנו את הדין אחרי התבוסה; רשימת הנידונים למוות היתה תלויה בקתדראלה המקומית עד סוף המאה ה-18.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
יהודה הלוי
יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

טודלה
קהיר
טודלה

עיר בצפון ספרד.

הקהילה הוותיקה ביותר בנאווארה, מולדתם של יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא (בסוף המאה ה-11). בתקופה המוסלמית עד 1115 עסקו יהודי המקום בחקלאות ובמסחר והיו ביניהם גם צורפי כסף, זהב, וסוחרי עבדים. הקהילה הגיעה לשיא פריחתה באמצע המאה ה-12 ואז גם יצא למסעותיו בן המקום בנימין מטודלה.

ב-1170 העניק המלך סאנצ'ו "החכם" זכויות מיוחדות ליהודים בתנאי שידאגו לצורכי המצודה בעיר, שאמורה היתה לשמש להם מקלט בעת סכנה. מצבם הורע במחצית הראשונה של המאה ה-13, כאשר העיר עברה זמנית לשלטון הצרפתים, ועם זאת קלטה פליטים רבים מצרפת אחרי גירוש 1306.

במאה ה-14 התרגשו על הקהילה פורענויות מידי "הרועים" וצבאות שני הצדדים במלחמת האחים פדרו האכזר ואנריקו מטראסטאמארה. עם זאת היו בה אישים בעלי שיעור-קומה דוגמת ר' יוסף אוראבואנה, רופא המלך, ר' שם טוב בן יצחק שפרוט, שהשתתף בוויכוח פמפלונה (1375), והצייר חואן דה לוי מן האנוסים, שציוריו מעטרים את קירות הכנסיה המקומית.

הקהילה לא נפגעה ב-1391, אך הירידה נמשכה והחריפה אחרי מגיפת-דבר בשנות השלושים. בגירוש ספרד הגיעו לטודלה כ-2,000 פליטים ועל קהילות נאווארה הקיץ הקץ ב-1498. ב- 1521 תמכו "הנוצרים החדשים" בטודלה בפלישת הצרפתים ונתנו את הדין אחרי התבוסה; רשימת הנידונים למוות היתה תלויה בקתדראלה המקומית עד סוף המאה ה-18.

קהיר

 Cairo
בערבית: القاهرة‎ - אל-קאהרה, מצר; במקורות היהודיים: מצרים

בירת מצרים.

קהילה יהודית החלה להתקבץ בתקופת הכיבוש הערבי בפסטאט (היום האזור העתיק של קהיר) שהוקמה בשנת 641. במאה ה-12 היו בה 3,300 יהודים. בשנת 1165 התיישב הרמב"ם בעיר והביא לפריחה בחיי הרוח. בבית הכנסת "עזרא" בפסטאט התגלתה ב- 1864 "הגניזה", כתבים המאירים את חיי היהודים במאות ה-9 עד ה-11.

השליטים הפאטימים (לאחר השנה 969) בנו את בירתם, קהיר, מצפון לפסטאט והיהודים השתכנו בה. פסטאט ננטשה בעקבות שריפה ב-1265, בית הכנסת עזרא המשיך לפעול. במאה ה-16 התיישבו היהודים בפרבר בולאק על גדות הנילוס, משום עיסוקם במסחר ובכספים. במאה ה-18 הם סחרו עם ארצות אירופה ושימשו מתורגמנים ואנשי כספים.

בשנת 1735 נהרגו מאות יהודים ב"חארת אל-יהוד" (שכונת היהודים), במהומות שסיבתן הייתה כלכלית, והקהילה נכחדה למעשה. ב-1778 נותרו בעיר כ- 3,000 יהודים בלבד. ב-1817 ישבו שם 5,379 יהודים רבניים וקראים, עסקו במלאכות, בחלפנות, בסחר בינלאומי והשתלבו במינהל. ביניהם בלטו: יעקב ביי דה-מנשה שהיה ה"צראף" (גובה מסים) של מחוז גיזה, יוסף קטאוי פאשא שנתמנה לשר ומשפחת מוצירי שעסקה בבנקאות ופיננסים.

במאה ה-19 גדל מספר היהודים מ-5,000 ב-1882 ל-8,819 ב-1879. בשנת 1907 עלה מספרם ל- 20,281 ובשנת 1917, אחרי שהתורכים גירשו למצרים אלפי יהודים מארץ-ישראל, היו בקהיר 29,207 יהודים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עקרו היהודים בעלי אמצעים לשכונות כמו זמאלכ וגארדן סיטי. קהילת עבאסיה הייתה מערבית באוכלוסייתה, והייתה בה פעילות ציונית ערה.

בשנת 1920 התגוררו עדיין 3,000 יהודים בחארת אל-יהוד. ברובע עבאסיה התגבשה קהילה יהודית רבנית ומרבית העדה הקראית, בשנת 1937 היו בה 12,964 נפש.

ברבע השני של המאה העשרים השתכנו משפחות אמידות בסביבות מידאן אל-תחריר וניהלו אורח חיים מערבי. וכך בפרבר היוקרתי מעאדי, שבשנת 1945 היו בו 555 משפחות.

ב-1945 היו בקהיר למעלה מ- 50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ- 18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית ובענפי שירותים.

בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם. ב-1948 נעצרו יהודים, ביניהם חברי ההנהגה הציונית. לאחר עליית גמל עבדאל נאצר לשלטון (1952), עלו כ- 8,000 יהודים לישראל.

בשנת 1954 נתגלו תאי מחתרת יהודיים בקהיר, והוחרפה העויינות, ובעקבות מלחמת סיני (1956) הוחרם רכוש יהודי ונסגרו מוסדות הקהילה. רבים יצאו לישראל. ב- 1960 נותרו במצרים כולה כ- 8,500 יהודים.

בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) נאסרו יהודים ובהדרגה יצאו רובם את מצרים. בשנת 1995 נותרו 55 בלבד, רובם אלמנות וקשישים.


חיי הקהילה

הקהילה היהודית נוהלה בידי נכבדיה. כמאה שנים ניהלה את הקהילה משפחת קטאוי. ב-1908 נוסדה אגודת "התחיה היהודית" ודרשה תיקונים בתחום החינוך ובניהול הקהילה. בעקבות זאת הוקם ב-1912 ועד של 18 חברים, שנבחרו לשלוש שנים, וסמכות הרב הראשי הוגבלה לענייני דת.

בשנת 1938 היו בקהיר 29 בתי כנסת, והחשובים היו: בית הכנסת "עזרא" בפסטאט, "אלתרכיה" "רדב"ז" ובית הכנסת של הפורטוגלים; "אל-מצריון" (אלאסתאד'), שנבנה במאה ה-16 ונהרס בשנת 1975; בית הכנסת רמב"ם; כפוסי, מסוף המאה ה- 17; חנאן (עץ חיים) בעבאסיה מסוף המאה ה- 19; בית הכנסת הקראי "משה דבעי" בעבאסיה מ-1900; "האשכנזי" שברחוב אלג'יש במרכז קהיר; "שער השמים" ברחוב עדלי מ-1905 ובית הכנסת "מאיר עיניים" במעאדי, שהוקם בשנת 1904. בשנת 1912 הקים מוסא אשכנזי, סוחר סוכר יליד מחלא אל כברא, את בית הכנסת "מידאן טור סינא" בשכונת סכאכיני. ב-1995 פעלו רק בתי הכנסת "שער שמים" ו"מאיר עיניים".

בשנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נקלטו מקצת פליטי ארץ-ישראל בקהיר. בין מוסדות הקהילה היו האגודות "החמלה" לטיפול בפליטים, "מוהר הבתולות", "צדקה בסתר" וכן בית מחסה לזקנים, בית יתומים וטיפת חלב, שהוקמו לפני המלחמה.

בשנת 1884 פעל בקהיר בית-חולים יהודי קטן. בשנת 1917 הוקם בית-חולים גדול בידי אברמינו מנשה. חברת "ביקור-חולים" הוקמה ב-1909, ב-1920 - חברת "עוזר חולים" וב- 1922 - האגודה לטיפול רפואי של הספרדים. ב- 1924 התאחדו שלושת המוסדות תחת השם Les Societes de Bienfaisance )"אגודות צדקה(".

"הנוער" חברה אשכנזית לעזרה הדדית פתחה בשנת 1908 ספרייה צרפתית. לשכת "בני ברית" אשכנזית על-שם הרמב"ם הוקמה כבר ב-1886 וב-1911 - לשכה נוספת לספרדים. בקהיר פעלו אגודת "מכבי", כדורסל, אגרוף ושחייה, וברובע הליופוליס אגודת "הכוח" ו"מכבי" לכדורסל.

בשנת 1840 הוקם ביזמת המדינאי היהודי-הצרפתי, אדולף כרמיה, בית-ספר יהודי מודרני. ב-1872 פעלו ארבעה בתי ספר יהודיים. ב- 1875 נפתחו כיתות לנערות יהודיות, ותלמודי תורה בתרומותיהם של רבני קהיר ומשפחות קטאוי, אגיון ומוצירי. בית הספר הראשון של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") נוסד ב-1896. ב-1924 הוקמו "מארי סוארץ" ו"גרין" בתמיכת משפחות קטאוי וסקיורל. ב-1936 נפתחו בית הספר התיכון "סכאכיני" ובית ספר "בטש" בהליופוליס.

כבר במאה ה-16 פעל בקהיר דפוס עברי. עיתונים יהודיים הופיעו בתחילת המאה העשרים, ביניהם Le Messager Sioniste  מ-1902 ו"מצרים" מ-1904. ב-1906 הופיעו שני עיתונים בלדינו "לה טריבונה" (הבמה) ו"לה לוז" (האור). בשנים 1920-1917 הופיע הירחון La Renaissance Juive ואחריו, עד 1925, La Revue Sioniste. ועיתונים בצרפתית: Israel ב-1920, L’aurore (השחר) ב-1921. כמו-כן הודפסו ספרים עבריים רבים.

בתחום הכלכלי בלטו משפחות סקיורל, קטאוי, מוצירי, אדה, סוארץ, יוסף, פליקס ורפאל. יעקב קטאוי מונה בידי עבאס הראשון לממונה על המטבע. יוסף אסלאן קטאוי היה ממייסדי בנק מצר, אדולף קטאוי ביי היה מקורבו של המלך פואד וממייסדי האוניברסיטה המצרית. נסים מוצירי ייסד בנק פרטי. יוסף דה פיצ'יוטו מליבורנו מונה סנטור בידי המלך פואד. ויקטור הררי פאשא היה מנכ"ל האוצר והמסים.

יהודי קהיר השתתפו בפעולות התנועה הלאומית המצרית מראשיתה. בלטו ביניהם: ויקטור זראדל צנוע המכונה "אבו נדארה", שיסד כתב-עת בשם אבו נדארה (1890). עו"ד דאוד חזאן (1904) היה מקורב למנהיג מצטפא כמאל, עו"ד ליאון קסטרו שימש יועץ פוליטי לסעד זגלול ויסד עיתון פרטי בשם La Liberte  ("החירות"). יוסף אסלאן קטאוי פאשא היה נשיא הקהילה, ציר בפרלמנט וסנטור. עו"ד פליקס בן-זקן היה חבר במפלגת ה"ופד" בשנות השלושים.

בשנת 1897 הוקם בידי מרקו ברוך סניף אגודת "בר כוכבא" בקהיר. בשנת 1900 הוקם בית ספר ציוני ונפתחו סניפים של אגודות ציוניות נוספות, "בני ציון" ב-1900, "אגודה ספרותית עברית" ב-1905, "מוריה" ו"אהבת ציון" ב- 1906. עם בוא הפליטים מארץ-ישראל ב-1915 גדלה הפעילות הציונית.

בשנת 1943 הגיעו מארץ-ישראל חיילים, ששרתו בצבא הבריטי, ושליחים ראשונים של הסוכנות ושל המוסד לעלייה ב'. פעלו תנועות הנוער: "החלוץ הצעיר" (בשנת 1947 התפלג ל-"הבונים" ו"דרור"); "העברי הצעיר" שנוסד ב-1932, והיה מקורב ל"השומר הצעיר; "בני עקיבא" ותנועת "ביתר" (חדלה לפעול אחרי רצח הלורד מוין בשנת 1944). בשנת 1945 שוב קמה הפדרציה הציונית בראשות לואי קסטרו.

ערב הקמת מדינת ישראל היו בקהיר 41,860 יהודים. עד 1956 עלו רובם בעזרת שליחי התנועה הציונית , וייתרם עלו אחרי מלחמת 1967.

אני אגיד בקהל עם זו - במסורת יהודי מרוקו
יה שמך ארוממך - בנוסח של הקהילה הפורטוגלית של אמסטרדם
ידי רשים - במסורת יהודי ספרד ופורטוגל מלונדון
יה שמך ארוממך
חתני מה מאד יקרה מנתו
את בין עצי עדן
יונה מה תהגי
יפה נוף, למקהלה מעורבת א קפלה, אופ' 54 א' (1957)
לפלח הרמון
יפה נוף

הקלטה מקורית מדיסק "פיוטים ממסורת יהודי מרוקו". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1993.

פיוט מהמאה ה-12 לכל עת, מאת ר' יהודה הלביא. בהקלטה זאת משנת 1957 שר דוד בוזגלו ושניים מתלמידיו. הפתיחה לפיוט כאן שונה מעט מהפתיחה המקובלת:

"אֲנִי אַגִּיד בִּקְהַל עָם זוּ
שֶׁבַח לְיוֹצֵר יְחִידָה
אֱלֵי...
מִפְעַל אֱלֹהִים לְכוּ חֲזוּ
דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ אֵל הִשְׁמִיעָם
בְּקוֹל נֹעַם
תּוֹרַת אֵל הוֹדִיעָם
מִזִּיו הוֹדוֹ הִכְתִּירָם
וּבָהֶם בָּחַר לוֹ...אֵל יָהּ"

הקלטה מקורית מדיסק "קמתי להלל". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2007.

לפיוט זה, כמו לעמיתו - ידי רשים, חמישה בתים שראשי התיבות הפותחות אותם יוצרים את האקרוסיטכון "יהודה". הפיוט, פרי עטו של ר' יהודה הלוי, מושר בבוקר היום השני של ראש השנה כמבוא לקדיש הקודם לברכו (הפתיחה הרשמית של התפילה). לאמתו של דבר, הפזמון של פיוט זה מבשר את נושא הקדיש: "ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא".

למשבפחת פיוטים זאת תבנית ריתמית מורכבת, המתאפיינת בתכונות אלה:
- שני הפסוקים הראשונים בכל שורה מתחרזים בחריזה בפנימית.
- הפזמון המסיים כל אחד מן הבתים מתחרז עם השורה הקודמת לו.
- החרוז ביתר חלקי הבית נקבע על ידי המילה המסיימת את השורה הפותחת.

בגרסה המוקלטת כאן מבוצעים הבית הראשון והחמישי (האחרון), והיא מבוססת על הנוסח הנהוג בקהילה הפורטוגלית של אמסטרדם. בהתאם למנהג בהולנד, למפיק באות הא במילה הפותחת את הפיוט ניתן ערך של תנועה ליצירת הברה (המילה נהגית YAHA).

במנגינה משתמשים גם בקטעים אחרים בימים הנוראים, וב'ניוים קדיש. בעיבוד זה החזן שר את הקטע: בבית הכנסת שרה אותו הקהילה.

טקסט מאת דניאל חלפון ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק  "קמתי להלל".

הקלטה מקורית מדיסק "קמתי להלל". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2007.

לפיוט זה, כמו לעמיתו - יה שמך, חמישה בתים , שראשי התיבות הפותחות אותם יוצרים את ְ האקרוסיטכון "יהודה". הפיוט, פרי עטו של ר' ּ יהודה הלוי, מושר בבוקר היום הראשון של ראש השנה כמבוא לקדיש הקודם לברכו (הפתיחה הרשמית של התפילה). לאמתו של דבר, הפזמון של פיוט זה רומז לנושא הקדיש: "להקדיש את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל".

המסורת הספרדית והפורטוגלית יוצאת דופן בכך שהיא משמרת את הפיוט במקום זה בסדר עבודת הקודש. החל במאה ה-16 ראו פוסקי הלכה ספרדים בעלי השיעה נחרצת על קהילות מזרחיות וצפון אפריקניות (בעיקר, בהשראת תפיסות קבליות) בתוספות פואטיות כאלה ששובצו בלבו של סדר התפילה הפסק מפריע ואטרו אותן. לפיכך, באותן קהילות מושרים פיוטים משובצים אלה בתחילתה של תפילת השחרית או בסופה.

בהקלטה זאת של ידי רשים מבוצעים הבית הראשון והחמישי (האחרון) בגרסה המבוססת על המסורת של לונדון. המנגינה משמשת גם לזמרה של טקסטים אחרים בימים הנוראים, ובניהם קדישאין האלהינו ואדון עולם.

מאת דניאל חלפון ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק  "קמתי להלל".

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת דנציג. הוקלט בבית התפוצות יולי 1989.

פיוט זה נכתב על ידי יהודה הלוי כרשות לקדיש. כאן מושר רק הבית הראשון מתוך חמשת בתי השיר.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת דנציג.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה. הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

נשיד לחתנים המהלל את יופי החתן והכלה. הוא מושר בעיקר בסעודת המצוה, בשיאו של האירוע. הלחן דקלומי מאוד ונע בעיקר סביב שני צלילים בנוסחאות קבועות. פותח הסולן - חיים עוזרי - ומיד מצטרפת כל הקבוצה במענה. מכאן ואילך שרים כולם יחד כל העת, ועובדה זו, יחד עם חדגוניות מסויומת של הלחן, יוצרת הלך רוח של התלהבות והתרוממות הרוח.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה.

הקלטה מקורית מדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה. הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

נשיד שתוכנו ברכות לחתן ולכלה. שיר חתונה מובהק, המושר בכמה מטקסי החתונה: בטקס החינה, בטוקס החלקה (התספורת הטקסית של החתן לקראת הובלתו לחופה) וכן בטקסי החתונה האחרים. בסוף השיר מופיע פסוק מתהלים, המקובל כברכה בסיום נשיד.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת יהודי תימן: אהוב ליבי - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה.

הקלטה מקורית מדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו. פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2002.

נעימה איטלקית נפוצה לפיוט לסוכות (המושר, בפועל, בשמחת תורה) מאת ר' יהודה הלוי. המנגינה מושרת, בדרך כלל, לטקסטים מששת פרקי ההלל (תהלים קי"ג-קי"ח), ובמיוחד למילות הפסוק "פתחודלי שערי-צדק" (תהלים קי"ח:19). נראה כי פסוק זה ופסוקים אחרים, המופיעים בכתבי-יד של בית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם תחת הכותרת Allel d'Italia ("הלל מאיטליה"), כי כבר אז זוהתה המנגינה עם מסורת יהדות איטליה. סגנונה המוסיקלי מרמז על אפשרות שמקורותיה נעוצים ברפרטואר המוסיקה הקונצרטית של תחילת המאה ה-18.

טקסט מאת פרופ' אדוין סרוסי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו.

הקלטה מקורית מדיסק מקהלת האיחוד בניצוח אבנר איתי: מוסיקה יהודית וישראלית. פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1999.

דומה כי זהו השיר הנודע והמושר ביותר של כיסופים לירושלים, אס כי שמה אינו מוזכר בו כלל. הזמרת ברכה צפירה הביאה את הלחן המסורתי ממסורת יהודי ספרד, אל פאול בן-חיים והוא בנה עליו את שיר המקהלה.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מקהלת האיחוד בניצוח אבנר איתי: מוסיקה יהודית וישראלית.

לפלח הרמון - מקור שם השיר משיר השירים פרק ד' 3.

הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.

שיר חתונה המתאר את יופי הכלה ואת אהבת המשורר (החתן) אליה. לכל בית יש חרוז משלו, אך סיומי כל הבתים נחרזים זה אל זה. אצל יהודי תימן מקובל לשיר אותו בעת התספורת הטקסית שעושים לחתן לקראת הובלתו לחופה.

השיר כולו במשקל משולש. הבית הראשון כולו סולו, אך מן הבית השני ואילך שירת מענה: הסולן שר את הדלת, והקבוצה את הסוגר. חמישה לחנים שונים נשמעים בהקלטה זו. בין הבית השלישי לרביעי וכן בסיום מושרת הברכה "הללויה כי לעולם חסדו."

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".

הקלטה מקורית מדיסק "נוה מדבר: שירי נשים של יהודי תימן ושירים ישראליים". פורסם על ידי בית התפוצות בתשנ"ה, 1995.

בטקסט יש שימוש בביטוים מהתנ"ך כולל שם השיר "יפה נוף" שנלקח מספר תהילים, פרק מ"ח, פסוק ג''.

הלוי
HALEVI, HALEVY

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה מצביע על ייחוס (כהנים, לוויים ואחרים). לוי הוא שם ממקור מקראי.

הלוויים הם צאציו של לוי, בנם השלילי של יעקוב ולאה (בראשית, כ"ט,ל"ד).אישים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה הלוי כוללים את המשורר העברי והפילוסוף יהודה הלוי, הידוע גם בשם אבו אל-חסן אל-לאוי, אשר חי בספרד במאה ה-12. במאה ה-19,הלוי מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מתאריך 31 במרץ 1817, של אסתר, בתו של אברהם הלוי, ושל בעלה אליעזר חיים, בנו של עבדיאס הכהן.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי הלוי כוללים את ז'אק פרנסואה פרומנטל אלי הלוי (1862-1799), מלחין צרפתי; ואת המלומד הרב משה הלוי (1910-1826) אשר חי בטורקיה.