קהילת יהודי בוטושאן

בוטושאן Botosani

עיר מחוז בצפון חבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

תחילת היישוב היהודי בעיר כנראה במאה ה-17, ובסוף המאה ה-19 הקהילה השנייה בגודלה ובחשיבותה במולדאביה (16,817 נפש, יותר ממחצית האוכלוסיה במקום). אותו זמן היוו היהודים %75 מן הסוחרים ו-%68 מבעלי-המלאכה בעיר. תושבי המקום לחצו להגבלת הסחר היהודי; מהומות אנטי-יהודיות פרצו ב-1870 ובשנות מרד האיכרים ברומניה (1907). פעולות הקהילה הצטמצמו עם שלילת המעמד החוקי מקהילות רומניה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 והיא התארגנה מחדש רק אחרי מלחמת-העולם הראשונה. ב-1866 פתח בה הסופר העברי הלל כהנא בית-ספר חילוני, מן הראשונים ברומניה, שהתקיים בתמיכת כי"ח עד מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1882 הוציאו לאור מורי בית-הספר הסופרים דוד ישעיה זילברבוש וצבי אליעזר טלר את הירחון העברי "האור". עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) קיימה הקהילה שני בתי-ספר לבנים ולבנות ובית-ספר מקצועי לבנות.

תקופת השואה

בימי "משמר הברזל" ברומניה (מספטמבר 1940 עד ינואר 1941) סבלו 10,900 יהודי בוטושאן מהגבלות כלכליות ואחרות.8,000 מהם הוצאו לעבודות-כפייה, מחציתם מחוץ לעיר, וכ-150 נשלחו לטראנסניסטריה. בפרוץ המלחמה עם ברית-המועצות (יוני 1941) הובאו לעיר 11,000 יהודים מן העיירות בסביבה. עם הרחקת התלמידים היהודיים מבתי-הספר הכלליים פתחה הקהילה גם שני מוסדות תיכוניים. באפריל 1944, עם התקרב הצבא האדום, השתררה אנארכיה גמורה והקהילה קיבלה על עצמה את תפקידי העיריה, הקימה משמר אזרחי ודאגה להמשך קיומם של בית-החולים ומושב-הזקנים בעיר. ב-7 באפריל קיבלו הסובייטים את מפתחות העיר מידי משלחת הקהילה היהודית. יהודים מונו לתפקידי ציבור, אבל המפקד הרוסי הזהיר אותם שלא להפוך את בוטושאן ל"רפובליקה יהודית". בשנת 1947 מנה היישוב 19,550 נפש; רובם עלו לישראל כעבור שנים אחדות.

בשנת 1963 היה מספר תושבי העיר למעלה מ-70,000. ב-1969 ישבו שם 500 משפחות יהודיות, והיו להם ארבעה בתי-כנסת.