מקור השם קרדוסו
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה קרדוסו קשור בשמה של העיירה אל קרדוסו במחוז גואדלחרה בספרד או בשמה של העיירה קרדוסו במחוז ויסאו בפורטוגל.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה Cקרדוסו כוללים במאה ה-17 את הרופא והפילוסוף יצחק (פרננדו) קרדוסו מהעיירה סלוריקו, פורטוגל, אשר הצליח להימלט מידי האינקוויזיציה ולהתיישב בוונציה, איטליה. חיבורו "פילוסופיה ליברה אין ספטם ליברוס דיסטריבוטה" פורסם בוונציה בשנת 1673. אחיו, אברהם מיגל קרדוסו (1706-1630) היה רופא שנמנה עם המאמינים של משיח השקר שבתאי צבי. במאה ה-18 השם קרדוסו מתועד גם בכתובה מטוניס מתאריך 11 באפריל 1789, של ראובן חי, בנו של אברהם קרדוסו ושל רעייתו ריינה, בתו של דניאל פרנקו; ג'. ה. קרדוסו מוזכר בטוניס בנת 1865 ברשימת חברות המסחריות אשר הוקמו ע"י יהודים יוצאי איטליה.
אישים מוכרים נוספים במאה ה-19 שנאו את שם משפחה קרדוסו כוללים את הרב דניאל קרדוסו (נפטר בשנת 1872) אשר כיהן כאב בית הדין ורב ראשי של קהילת יוצאי ליבורנו בטוניס; את דוד קרדוסו, העו"ד היהודי הראשון בטוניסיה; את הרופא המנתח מאוריציו קרדוסו (נולד בשנת 1877 בסוס, טוניסיה), אשר שימש כמנהל בית החולים האיטלקי ושל בית החולים היהודי בטוניס; ואת בנימין נתן קרדוסו (1938-1860), צאצא למשםחה יהודית שמוצאה בסלוניקי, יוון, אשר שימש כשופט בבית המשפט העליון של ארה"ב.
אברהם מיגל קרדוזו
(אישיות)אברהם מיגל קרדוזו (1626-1706), ממנהיגי התנועה השבתאית. נולד בספרד למשפחת אנוסים, ומשם עבר ב-1648 לוונציה, איטליה ועבד שם כרופא. בשנת 1659 תקפו אותו ספקות דתיים ובשנת 1659 יצא לקהיר, מצרים, שם בילה חמש שנים בלימוד תורת קבלה הלוריאנית. בשנת 1664 התיישב בטריפולי, נשאר במקום במשך עשר שנים והתקבל שם כמנהיג דתי. בטריפולי הוא גם חווה התגלויות דרך חזיונות וחלומות. כאשר הגיעה הידיעה של הופעתו של שבתאי צבי, הפך קרדוזו לחסיד נלהב של משיח השקר וכתב בהרחבה לטובת טענותיו, ובכלל זה ספרו "בוקר אברהם" שהושלם בטריפולי. כשגורש מטריפולי ב-1673, הוא עבר לתוניס, אלא שגם שם הוא נרדף ולכן עבר לליוורנו, איטליה, ואז לסמירנה (היום איזמיר, בטורקיה).
בסמירנה הוא היה פעיל במרכז החוג השבתאי ושם גם החל לראות את עצמו כמשיח בן יוסף, עובדה שהובילה לגירושו ב-1681. בהמשך הוא חי בגליפולי, קושתא (איסטנבול) (1686-1696), רודוסטו, כרתים, ולבסוף אלכסנדריה שבמצרים, שם נרצח במריבה משפחתית על ידי אחיינו. המקוריות של כתביו קנו לו חסידים ומתנגדים במדינות רבות.
ולדמר לוי קרדוסו
(אישיות)Waldemar Levy Cardoso (1900-2009), Marshal of the Brazilian Army, born in Rio de Janeiro, Brazil, into a Jewish family of immigrants from Algeria and Morocco. He studied at the military college in Barbacena in the state of Minas Gerais from 1914 to 1918. Levy Cardoso was involved in an uprising against the Brazilian President Artur da Silva Bernardes for which he was sentenced to 3 years in prison, but managed to escape. He took part in the Revolution of 1930 that elevated Getúlio Vargas to the presidency of Brazil. During WW II he served as a lieutenant-colonel and commander of an artillery battalion with the Brazilian Expeditionary Force (Força Expedicionária Brasileira – FEB) in Italy and took part in the Battle of Monte Castello in northern Italy from November 1944 to February 1945. From 1951 to 1953 he served as military attaché at the Brazilian embassy in Madrid and then in Paris. In 1964 he received the rank of general and after the 1964 military coup served for a short period of time in a senior position in the Ministry of Defence. Levy Cardoso retired from the army in 1968 with the rank of marshal. From 1971 to 1985 he was on the board of directors of the national oil company Petrobras.
יצחק קרדוסו
(אישיות)Isaac (Fernando) Cardoso (c.1603-1683), physician, philosopher, and polemic writer, born in Trancoso, Portugal, into a family of crypto-Jews. His family moved to Medina de Rioseco, a town in Castilla, Spain in 1610. Cardoso studied medicine, philosophy, and natural sciences at the University of Salamanca earning a Bachelor of Arts degree as well as a degree in medicine.
In 1624, Cardoso obtained by competition the chair of philosophy at the University of Valladolid. Consequently, he settled in Valladolid, where he practiced medicine alongside his academic pursuits. As his career progressed, Cardoso published notable works, including laudatory compositions dedicated to individuals such as the Judaizing captain Villarreal and the lawyer Quiñones.
Later on, Cardoso moved to Madrid, where he gained recognition for his pamphlet on fever and a Latin treatise on hydrotherapy titled On the Utilities of Water and Snow, of Hot and Cold Drinking, which he dedicated to King Phillip IV. He also composed a funeral speech honoring the playwright Lope de Vega, and a dissertation exploring the origin and restoration of the world.
Until 1648, Ferdinand served as a physician at the Spanish court. But the decline of the Count-Duke of Olivares, who had been a protector of the Sephardic Jews, and the threat of the Inquisition prompted Cardoso alongside his brother Miguel Cardoso, who also was a physician, to leave Spain and seek refuge in Venice. It was in Venice that he returned to Judaism and changed his name from Ferdinand to Isaac.
Cardoso opposed the mystical practices of the Kabbalah. He particularly confronted the pseudo-messiah Shabbtai Zvi, and he also criticized the doctrine of the transmigration of souls. In 1652, Cardoso, along with his wife and an extensive library comprising over 6,000 volumes, settled in Verona, where he practiced medicine until his death in 1683.
Most of his writings were composed in Latin. According to Miguel de Barrios, Cardoso also authored a volume of poetry and a work titled Excellencies of the Hebrews, which served as a defense of the Jewish people and displayed Cardoso’s profound erudition in ancient and modern history. Cardoso is best remembered for Philosophia Libera in Septem Libros Distribute (1673), a comprehensive treatise covering cosmogony, physics, medicine, philosophy, theology, and natural sciences in which he critiqued the teachings of Aristotle.