קהילת יהודי תורכיה
1923 | אבי האומה התורכית
מלחמת העולם הראשונה בישרה את תום עידן האימפריות הגדולות – האימפריה הצארית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העותמנית התורכית הכבירה, שהשתרעה בתקופות שונות מדרום-מזרח אירופה ועד צפון אפריקה. קריסתו של הענק הטורקי והתפוררותה של האימפריה היו כר פורה לאנדרלמוסיה ולחיכוכים בין בני קבוצות אתניות רבות ושונות, בעיקר בין היוונים לתורכים.
ב-24 ביולי 1923 התכנסו בעיר לוזאן שבשווייץ נציגי התורכים, הבריטים, האנגלים, האיטלקים והיוונים כדי להרכיב מחדש את הפאזל של אסיה הקטנה לאחר התפרקותה של האימפריה העותמנית. הסכם לוזאן קבע את גבולותיה של תורכיה המודרנית, שהפכה מאימפריה עם צביון דתי-מסורתי למדינה דמוקרטית, חילונית ולאומית.
בהנהגתו של השליט החדש, מוסטפא כמאל המכונה אטאטורק ("אבי התורכים"), עברה תורכיה תהליך אגרסיבי של מודרניזציה וחילון. מוסד הח'ליפות, התואר פאשה, המדרסות (בתי-ספר מוסלמיים) והשריעה (ההלכה המוסלמית) – כולם בוטלו והיו לנחלת העבר. אטאטורק דגל בהומוגניות אתנית, ולכן נערכו במסגרת "הסכם לוזאן" חילופי אוכלוסין המוניים בין יוון לתורכיה, שבמסגרתם נעקרו מבתיהם כ-2 מיליון תורכים ויוונים.
לפי ההסכם, השלטון הטורקי נדרש להעניק למיעוטים את הזכות לשמר את תרבותם. אטאטורק, יש לציין, לא התרשם: הוא אסר על חשיפת סממנים דתיים בשטחים ציבוריים והגביל בין היתר את לימוד העברית בבתי-הספר. למרות זאת, רבים מיהודי תורכיה הזדהו עם הגל הפטריוטי ששטף את המדינה וויתרו על המאפיינים שעיצבו את זכויותיהם כמיעוט.
1926 | נסיכי הגאות והשפל
שגריר ארצות-הברית באיסטנבול, ביי רנדל, היטיב לתאר את מצב היהודים בראשית שלטונות של אטאטורק. "בתקופה העותמנית", כתב, "היהודים אמנם הצליחו להשיג זכויות פוליטיות בסיסיות, אבל הנטייה הכללית היתה להתייחס אליהם כאל אחת הקבוצות הנחותות באימפריה. עם הקמתה של תורכיה המודרנית כבשו היהודים לעצמם מקום בכל ענפי החיים הטורקיים: כסוחרים בבורסה, כבנקאים, כבעלי מקצועות חופשיים, כפקידים, ואפילו התברגו לעמדות מרכזיות באיגודים המקצועיים". עם זאת, היסטוריונים מציינים את שנת 1926 כתום עידן הגאות של יהודי תורכיה ותחילתו של עידן השפל, ששיאו היה במלחמת העולם השנייה.
כמו כל מדינה בעיצומה של מלחמה, קל וחומר מלחמת עולם, גם תורכיה הניטרלית נזקקה למזומנים. לצורך כך הטילו שלטונות תורכיה מס דיפרנציאלי על אוכלוסייתה – מס שלא נגבה בהתאם להכנסתו של האזרח, אלא על בסיס מוצאו. מוסלמים שילמו פחות, ואילו בני קבוצות אתניות אחרות – ובראשם היהודים – שילמו יותר. הרבה יותר.
המס הכביד מאוד על היהודים והאיץ את הגירתם מהמדינה, מה גם שהעיתונות התורכית של אותם ימים הייתה פרו-גרמנחת, וטענה כי בעורקיהם של היהודים זורם "דם זר" ושהם "תורכים רק בשמם". גילויי האנטישמיות לא איחרו לבוא. עם זאת, במהלך מלחמת העולם השנייה העניקה תורכיה מקלט למספר קטן של פליטים יהודים. יחד עם זאת, שלטונות תורכיה, בלחץ ממשלת בריטניה, אילצו את אונייה "סטרומה" שעל סיפונה מעל 750 יהודים שקיוו להגיע אל ארץ ישראל ולהיחלץ מרדיפות, לשוב אל רומניה. בדרכה חזרה טורפדה האונייה ע"י צוללת סובייטית בים השחור עם מותם של כל הנוסעים, למעט ניצול אחד.
עם תום המלחמה, כשהיה ברור לכל שמדינות הציר עומדות בפני תבוסה, בוטל המס המפלה והחובות שנותרו נמחקו.
1948 | אנו מכריזים בזאת!
בשנת 1948 הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל וממשלת תורכיה הכריזה על הרחבה נוספת של חופש הדת. כ-35 אלף יהודים עלו מתורכיה באותה שנה; ילדיהם של היהודים שנותרו בה הורשו ללמוד עברית בסיסית באחד מחמשת בתי-הספר היהודיים באיסטנבול (הוראת המקצועות הכלליים התבצעה עדיין בשפה התורכית בלבד).
באותן שנים התרחב מעגל התרבות היהודית בתורכיה, ובין היתר ראו בה אור שלושה כתבי-עת יהודיים. שניים מהם – "שלום" ו"לה ורה לוז" – הודפסו בלדינו, והשלישי, "המנורה", יצא לאור בחסות הארגון בני-ברית והופץ בשלוש שפות: עברית, צרפתית ולדינו. אלה היו גם שנות פעילותם בתורכיה של המשורר היהודי יוסף חביב, שהרבה לכתוב על תהילתה של איסטנבול, ושל אברהם גלנטי – פובליציסט, היסטוריון וחוקר פורה, שחיבר ספרים רבים על יהדות תורכיה.
יהודי תורכיה הותירו חותם גם על האמנות הפלסטית במדינה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 הזמין אטאטורק את המורה לציור ליאופולד לוי לעמוד בראש האקדמיה לאמנות של איסטנבול. לוי, אשר דגל במורשת האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם האירופיים, הפיח חיים בעולם האמנות הרדום של איסטנבול, וגדולי הציור התורכים חבים לו על כך חוב גדול.
גם מצבם הכלכלי של היהודים השתפר להפליא בהשוואה למצבם בימי מלחמת העולם השנייה. רבים מהם עסקו במסחר ואמנות, כיהנו כפקידים ממשלתיים ועסקו במקצועות חופשיים שונים. בשנות ה-1950 וה-1960 חיו יהודי תורכיה עם שכניהם בשלום, למעט התפרצויות אנטישמיות מעטות אחרי נצחונה של ישראל על מדינות ערב במלחמת ששת-הימים (1967).
1970 | דרוש: מחיה שפה
בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 חיו בתורכיה 30–35 אלף יהודים, רובם באיסטנבול. 95% מהם היו צאצאיהם של מגורשי ספרד, והשאר בני יהודים שהיגרו מפולין ומאוסטריה במאות ה-17 וה-18.
היהודים ממוצא אוסטרי, שנחשבו לשכבת העלית של הקהילה, ייסדו בין השאר את בית-הכנסת הגדול באיסטנבול, אשר נודע בשם "בית-הכנסת האוסטרי". הקהילה הספרדית חנכה בשנת 1951 בית-כנסת מפורסם אחר באיסטנבול, נווה-שלום, שהיה לימים לזירתו של מעשה נורא: בשנת 1986 חדרו אליו שני מחבלים שהתחזו לעיתונאים ורצחו 22 מתפללים.
נשמת אפה של הקהילה היהודית הספרדית היתה במשך מאות שנים שפת הלדינו, אך לא לעולם חוסן. אף שבשנת 1927 הכריזו 84% מיהודי תורכיה כי הלדינו היא שפת אמם, בסקר שנערך בשנת 1955 ירד מספרם ל-64% – ואילו בראיון לעיתון "ישראל היום", שהתקיים בשנת 2013, סיפר הסופר היהודי-טורקי מריו לוי כי בנותיו התאומות, אז בנות 25, אינן יודעות מלה בלדינו. נכון לשנת 2015, תרבות הלדינו בתורכיה הולכת ונמוגה.
2015 | יחסים קשים
בשנת 2014 חיו בתורכיה כ-17 אלף יהודים, רובם באיסטנבול ומקצתם (כ-2,000 איש) באיזמיר ובערי שדה שונות. רבים מיהודי תורכיה שומרים על גחלת המסורת היהודית. באותה שנה באיסטנבול פעלו 16 בתי-כנסת וכן בית-עלמין מטופח, הנשמר בקפידה מפני התנכלויות למיניהן.
לנוכח היחסים הקשים בין ישראל ותורכיה בעשר השנים האחרונות, ובמיוחד מאז התפרצות "פרשת המרמרה" (2010) והחזרת השגריר הטורקי מישראל, התגברה תופעת האנטישמיות במדינה. היהודים דיווחו על חשש הולך וגובר להלך ברחובות עם סממנים המעידים על מוצאם היהודי, ורבים מהם עזבו את תורכיה, בעיקר לארצות-הברית ולאירופה.
נסים דוד גאון
(אישיות)Nessim David Gaon (1922-2022), businessman and community leader, born in Khartoum, Sudan. His family originated in Turkey but moved to Egypt. His father was a political officer with the Sudanese government in Khartoum. He graduated from college in that city. During WW II he saw active service in the British army and reached the rank of captain. After the war he joined the family business in Sudan and in 1957 moved to Geneva, Switzerland, where he developed a worldwide business corporation in import-export, investment and real estate. Prominent in Jewish affairs, he headed the community in Khartoum and in 1966 became head of the united Ashkenazi and Sephardi community in Geneva. Gaon has been especially active in Sephardi institutions served as president of the World Sephardi Federation since 1971. He was also vice-president of the World Jewish Congress and chairman of the board of governors of Ben-Gurion University of the Negev, Israel.
ויקטוריה חזן
(אישיות)Victoria Hazan (1896-1995), singer and oud player, born into a family of cantors as Victoria Ninio in Salihli, north-east of Izmir, Turkey (then in the Ottoman Empire). She moved to the United States after the end of WW I, where she married. Initially she sang in her synagogue for community audiences, but later she also was persuaded to make recordings of different kinds of Sefardi music which became very popular with Jewish communities in America. Hazan sang and recorded songs in Turkish, Greek, Ladino, Armenian, French, and Hebrew.
מחמד ג'אביד ביי
(אישיות)Mehmed Javid Bey (1875–1926), Ottoman economist and statesman, born in Salonica, Greece (then part of the Ottoman Empire) to a family of Doenmeh, a group of crypto-Jews in the Ottoman Empire who openly affiliated with Islam and secretly practiced a form of Judaism called Sabbateanism. Javid worked for the Agriculture Bank and Education Ministry after graduating from the Imperial Civil Servants School in Istanbul in 1896. Six years later he returning to Salonica to head a private school there. He became active in the Young Turk movement. After the 1908 Revolution, he was elected to the Ottoman parliament, where he served from 1908 to 1918. An accomplished orator and able economist, he served as finance minister in five cabinets, where he was responsible for bringing order to the finances of the empire. Thanks to his efforts vital foreign loans were obtained and investor confidence in the Ottoman government was restored.
The combination of his personality, religious and national origins, and politics made him the target of numerous accusations of corruption, espionage, even murder. In 1914 he resigned his position in protest against the secret Ottoman-German alliance, although he remained a financial adviser to the government. He was reappointed his ministerial post in 1917. After the war he went into hiding in Istanbul and then fled to Switzerland after his offer to join the Nationalist Forces in Anatolia was rejected. He lived in Switzerland for several years and returned to Istanbul in 1922. He was a member of the Ottoman delegation at Lausanne in 1921, but fell out with Ismet Inönü. After Turkey's independence, he briefly flirted with politics but did not pursue the idea. In 1926 he was arrested after an attempt on Mustafa Kemal's life; he was convicted of sedition and executed, although no serious evidence was brought. He wrote several textbooks on economics and statistics. His memoirs were published in 1946.
Elisha Wolowski Schor
(אישיות)Elisha Wolowski Schor (1690-1757), Frankist. The Wolowski family joined the Frankists in 1755-56 and converted to Catholicism. Elisha is the first known member of this family and for many years held the position of maggid in Rohatyn. He was among the leading followers of Shabbetai Tsevi in south-eastern Poland. Regarding Jacob Frank as the successor of Shabbetai Tsevi he and his sons became adherents of the Frankist sect. He initiated the disputation between the Frankists and the Rabbinates in Kamenets Podolski, participating as an advocate of Frankism. When Bishop Dembowski, the patron of the Frankists, died, Elisha had to flee across the border to Turkey along with his followers. He died there during an outbreak against members of the sect.
מגנזי
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה מגנזי קשור בשמה של העיר מגנזיה (היום מניסה), הנמצאת צפונית-מזרחית לעיר איזמיר (בעבר סמירנה) בטורקיה. הקהילה היהודית של מניסה מתועדת החל מהמאה ה-1 לסה"נ. במקרים מסויימים שם המשפחה מגנסי נגזר ממילה ערבית שפירושה "גנדרני". אפשר שבמקור שם משפחה זה נגזר מכינוי אישי.
שמות משפחה דומים כוללים את מגנצ'י, מגנאג'י ומגנג'י.
נחום
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.
נחום הוא שם מקראי. משמעות השם העברי נחום ונחמיה הם שמות קרובים במשמעותם. נחום המקראי היה נביא על יהודה במאה ה-7 לפנה"ס. נחמיה המקראי היה מושל יהודה במאה ה-5 לפסה"נ. שמות משפחה נוספים בעלי משמעות דומה: נחמיאס מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1112 בטולדו, ספרד. נוחם ונחמן מתועדים באלזס בשנת 1784. בן נחמיאס מוזכר בשנת 1928. באמצע המאה ה-20 משפחה יהודית בצרפת החליפה את שמה מנחמיה לנמיאר. צורות נוספות של השם נחום, שרובם חופפים לצורות השונות של נחמיאס, כוללים את נוחם, נאחר, נאחם, נוחים, נאחה ונאום צורות המקושרות בקירוב לשם נחמיאס כוללות את ניחמיה, נמייה, חמייה ואמייה.
במאה ה-19, נחום מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מתאריך 2 באוגוסט 1868, של רחל, בתו של נסים נחום, ושל בעלה יוסף, בנו של יעקוב מונטפיורה.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נחום כוללים את הרב חיים נחום (1960-1872), אשר נולד בטורקיה ושימש כרב ראשי של איסטנבול ושל קהיר, מצרים; ואת העו"ד מרקו נחום אשר חי בטורקיה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
קרסו
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה קרסו יכול להיות קשור בשמה של העיירה קארסו ליד לוקרנו, שוויץ, או של העיירה קרסו מזרחית מהעיר איסטנבול, טורקיה.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי קרסו כוללים במאה ה-19 את סוחר והנוסע דויד קרסו; ואת הפוליטיקאי והעו"ד עמנואל קרסו (1943-1863) אשר נולד ביוון וחי בטורקיה.
נשיא
(שם משפחה)NASSI
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.שם משפחה זה נגזר משמות של תפקידים ותארים בקהילה היהודית.
נשיא הוא שם משפחה ממקור עברי. מונחים דומים אשר שימשו בסיס ליצירת שמות משפחה יהודיים כוללים את השמות העבריים זקן (במובן של "מבובד", "חכם") ו"ראש". שמות מקבילים בשפות אחרות כוללים את שייך / אלשייך בערבית; אמגר בבֶּרְבֵּרִית; האופט והאופטמן בגרמנית.
אפשר שחלק מהמשפחות ששמם שייח' נקראות על פי מקומות ששמם שייח' הנפוצים בארצות דוברות ערבית בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. רב יהודה הנשיא היה תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נפטר במחצית הראשונה של המאה ה-3.
הנגיד ואבן נגדלה מתועדים בספרד במאה ה-11 והזקן מתועד בצרפת במאה ה-11. בן-ראש, ורוש, אבנרוס, אל רוס, אבנרש, אבן ראש ובן אלשייך מתועדים בתור שמות משפחה יהודיים בספרד במאה ה-13; אבנרוס במאה ה-14; אלשייך וארוס במאה ה-15; נשיא, בנזקן, הרוש ובנהרוש במאה ה-17; ובן אשך, כרוס, הרוס ובנארוש במאה ה-18.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נשיא כוללים את המדינאית והנדבנית ילידת פורטוגל גרסיה נשיא (1569-1510), הידועה בשם דונה גרציה; ואת אחינה, המדינאי יוסף נשיא (1579-1525) אשר חי בטורקיה.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי נשיא כוללים את מרקו נשיא (1901 - 19799, איש עסקים ומנהיג קהילתי מתורכיה, אשר שימש כנציג של הקהילה היהודית של תורכיה בקונגרס היהודי העולמי.
טורקו
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם משפחה זה יכול להיות קשור בשמה של העיירה טורקה, לשעבר בפולין, היום באוקראינה.
בדומה למונחים הגרמנים טורק, טורקל וטורקישר, אפשרששם זה ציין אנשים אשר חיו תחת שלטון טורקי.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי טורקו כוללים את חוסה טורקו, חוקר ארגנטיני בן המאה ה-20.
אטורקי
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
פירוש שם משפחה זה "טורקי", בעברית.