אלברטו חמזי
אלברטו חמזי (1896-1975) מלחין, מנצח ואתנומוסיקולוג. נולד בטורגוטךו (קסבה, תורכיה), ,תורכיה (אז חלק מאימפריה העותומנית) למשפחה יהודית נצר למגורשי ספרד. בהיותו בן עשר עבר עם משפחתו לאיזמיר. בשנת 1913 התחיל ללמוד בקונסרבטוריון ע"ש ורדי במילנו. אחרי מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה שירת בצבא האיטלקי ונפצע בקרב, חזר לאיזמיר והתרכז בחקר המסורת המוסיקלית של יהודי ספרד. בשנת 1923 עבר לרודוס והמשיך את מחקרו בקרב הקהילה הקטנה של היהודים באי. ב-1927 הגיע לאלכסנדריה בהזמנתו של הרב הראשי שלה וחי בה במשך שלושים שנה. במהלכן היה מנצח המקהלה והתזמורת של בית הכנסת "אליהו הנביא", בית הכנסת הראשי של אלכסנדריה, ומורה בקונסרבטוריון של העיר. בשנת 1957, בעקבות מבצע סיני, עזב את אלכסנדריה, השתקע בפריס והיה מנצח של בית הכנסת הספרדי הראשי. חמזי ייחד את תקופת שהותו במזרח התיכון לאיסופם ולכתיבתם של שירי הקהילה היהודית הספרדית. הוא אסף 66 שירים. חמשת הכרכים בכתב ידו – El Cancionero Sefardi – מכילים 230 שירים (מנגינות וטקסטים) ונמצאים בארכיון של הספרייה הלאומית בירושלים. שישים מתוך שירים אלה עובדו על ידיו לקול ולפסנתר ופורסמו בעשרה כרכים, וכותרתם Coplas Sefardies. נפטר בפריס, צרפת.
טריס הירמאניקאס איראן, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1969)
(מוסיקה)טריס הירמאניקאס ("שלוש אחיות" - בספרדית)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
שיר זה מספר את סיפורה של הבת הצעירה מתוך שלוש אחיות, שמסרבת להתחתן עם האיש שבחר אביה, ולכן הוא נועל אותה במגדל באי רודוס. אהובה הצעיר שוחה לאי, והיא מורידה את צמותיה כדי שיוכל לטפס למעלה.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
מאלאניה טריפה די מאדרי, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1920)
(מוסיקה)מאלאניה טריפה די מאדרי ("קלל את בטן האם" - בלאדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
בשיר זה אב מקלל את גורלו כאב לשבעה בנות, וללא כל בן. הבת הצעירה מתנדבת לצאת למלחמה מחופשת כחייל, והופכת לגיבורת מלחמה.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד..
בואינו אסי ביבה לה קוסחואיגרה, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1969)
(מוסיקה)בואינו אסי ביבה לה קוסחואיגרה ("כה תחיה לה בטוב, מחותנת" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
שיר זה מתאר תלונות של אישה כלפי חמותה שלא נותנת לה כלום, בעוד החתן נותן מתנות מפוארות.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד..
מוריניקה א מי יאמאן, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1969)
(מוסיקה)מוריניקה א מי יאמאן ("שחרחורת יקראוני" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
שיר זה מספר את סיפורה של איזה יפה ומשוזפת. מלחים מתאהבים בה ומזמינים אותה להפליג עמם.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד..
איי מאנצבו, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1969)
(מוסיקה)איי מאנצבו ("הו העלם" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
שיר זה מספר על המאהב הצעיר של מלכת צרפת.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד..
איל בואן ויאר, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 34 (1969)
(מוסיקה)איל בואן ויאר "הבר הטוב" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 34 הינו השישי מתום עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1969, והוא כולל שירים שרשם חמזי בתורכיה ובמצרים ב-1920.
שיר זה עובר על כל השלבים בהכנת לחם.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד..
די אינפרינטה לה וידי ויניר, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)די אינפרינטה לה וידי ויניר ("ראיתיה באה מנגד" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
בשיר זה איש מספר את סיפורו: אישתו רצחה את שבעה בעליה הקודמים, ומתכננת לרתוח גם אותו, אבל הוא רוצח אותה קודם.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
מי פאדרי אירה די פראנציה, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)מי פאדרי אירה די פראנציה ("אבי יליד צרפת הוא" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
שיר זה מספר את סיפור נערה שאביה, שהוא יליד צרפת, מחתן אותה לאיש עשיר שמתעמר בה. לעומת זאת, היא חולמת על מאהב צעיר שיאהב אותה.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
קואן אס אסטי פאשאריקו, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)קואן אס אסטי פאשאריקו ("מי העוף אשר הופיע" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
בשיר זה, אהובה של נערה התחתן עם אישה אחרת, והיא מתאבלת על האהבה שנגנבה ממנה.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
טורונדון, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)קואן אס אסטי פאשאריקו ("מי העוף אשר הופיע" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
שיר זה מספר על נער שמתגנב אל ביתה של איזה יפה. האישה מקבלת אותו, ומאכילה אותו, והנער נרדם מרוצה על ברכיה. כשבעלה של האיזה מגיע הביתה, הור כורת את ראשו של הנער.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
מי אלמה טריסטי, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)מי אלמה טריסטי ("עגמה נפשי" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
שיר יהודי-ספרדי מספר על נער שמתאבל על אהבתו שמאוהבת במישהו אחר.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
איל ריי טניה און איזו, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 45 (1972)
(מוסיקה)איל ריי טניה און איזו ("עושה המצנפות" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 45 הינו התשיעי מתוך עשרת כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1972, והוא כולל שירים שרשם חמזי באיסטנבול ב-1933.
שיר זה מספר על בן יחיד למלך שאינו מצליח בשום דבר שמנסה. הנסיך הופך לעושה מצנפות היות ואין לו קישורים אחרים, עממה הוא ממשיך להיכשל בכל מה שמנסה. הוא רוכש גלימה שגדולה מדי, ומקצר אותה עד שלא נשאר כלום, הוא קונה סוס, אבל מגלה שהוא עיוור.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
די לה יומה סאלה איל מורו, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)די לה יומה סאלה איל מורו ("מן המסגד יוצא המורו" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
שיר זה מספר את סיפורו של המורו, איש ראוותני שיוצא מן המסגד, מוקף באביריו, לבוש במצנפת רקומה שהכינה לו המאהבת שלו.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
ארבוליס ייוראן פור לוביאה, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)ארבוליס ייוראן פור לוביאס ("העצים בוכים לגשם" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
בשיר זה - העצים זועקים לגשם, ההרים זועקים לרוח, והלב של נערה זועק להיות עם אהובה.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
לה קאנטיגה די ליי, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)לה קאנטיגה די ליי ("שירת התורה" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
שיר זה מתאר את משה כאשר הוא יורד מהר סיני עם עשרת הדברות. המלאכים מקנאים בו ורוצים לשרוף אותו. הם לא מבינים איך בן-אדם היה יכול להיות בנוכחות האל.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
מונג'וס מואירין די סו מואירטי, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)מונג'וס מואירין די סו מואירטי ("רבים ביומם ימותו" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
שיר יהודי-ספרדי זה מצהיר כי רבים מתים ביומם, ורבים עוד יותר מתים מאהבה. אילו שלא מתים בזמן הנכון מתאבלים.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
איסטה נוקי איס אלאבאדה, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)איסטה נוקי איס אלאבאדה ("לילה זה פה נפארה" - בלדינו)
הקלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
קין סופיינסי אי אינטינדיינסי, מתוך: שירים של יהודי ספרד, אופ' 51 (1973)
(מוסיקה)קין סופיינסי אי אינטינדיינסי ("אחד מי יודע" - בלדינו)
קלטה מקורית מדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד. פורסם על ידי בית התפוצות ב-1988.
המלחין אלברטו חמזי נולד בתורכיה והקדיש את חייו במזרח הקרוב לאיסוף ורישום שירי יהדות ספרד. 230 מהשירים הללו הוא קיבץ בקובץ "El Cancionero Sefardi". מתוך אילו ליקט שישים שירים, ואותם עיבד לקול ולפסנתר והוציא לאור בעשרה כרכים של ה-"Coplas Sefardies". אופס 51 הינו העשירי ואחרון מתוך כרכים אילו. הוא יצא לאור בשנת 1973, והוא כולל שירים שרשם חמזי במצרים ב-1928.
שיר זה הוא גירסה בלדינו לשיר "אחד מי יודע?" מהגדת פסח.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק ראבל: שירים עבריםם וחמזי: שירים של יהודי ספרד.
יצחק אלגזי
(אישיות)Isaac Ben Solomon Algazi (1882-1964), cantor and composer, born in Izmir (Smyrna), Turkey (then part of the Ottoman Empire). As a child he sung in a maftirim choir under the guidance of his father, a cantor and paytan. He then served as a teacher at the Talmud Torah and later became a cantor in Izmir. Beyond his interest in Jewish music, Algazi became an expert in traditional Turkish music. He organized special music courses and his pupils included notable musicians such as Alberto Hemsi.
Algazi's expertise in classical Turkish music led him to adapt and translate some of the pieces into Hebrew texts. In 1923, he was appointed as a cantor and music instructor at the Italian synagogue in the district of Galata, Istanbul. Later, in 1930, he became associated with the Jewish Ladino newspaper La voz de Oriente. Seeking new opportunities, Algazi moved to Paris in 1933 before finally settling in Montevideo, Uruguay. There, he actively participated in Sephardi congregation activities, leaving a significant impact on the community.
As a composer and adapter, he incorporated Turkish influences into synagogue songs, infusing them with a unique flavor. Although much of his work was transmitted orally, a few of his compositions and arrangements were recorded. His works that have survived in oral tradition are The Song of Deborah, Ha-Ben Yakkir Li Efrayim, Kiddush, Selihot, and songs from the Ladino folklore. Algazi also published Extrait du Fassil Husseini des chants juifs orientaux… adapté sous le contrôle de M. Isaac Algazi (1924-1925), a book in in which he connected five piyyutim to form a Turkish fassil (“suite”), each piece following a different uzul (“rhythmic pattern"). His other works include El judaismo, religion de amor (1945) and La Sabiduría Hebrea (1949).
פריס
(מקום)בירת צרפת.
עדות ראשונה על קיום יהודים בפריס נשתמרה מסוף המאה ה-6 וכבר אז הייתה במקום קהילה יהודית ולה בית-כנסת משלה. הקהילה קיימה יחסי שכנות תקינים עם שאר תושבי העיר.
האיסור על קבלת יהודים למשרה ציבורית, שנקבע בקונסיל השישי בפריס (614 או 615), מעיד על מעמדם הרם בחברה.
מתחילת המאה ה-12 היה בעיר רובע מיוחד ליהודים, ולדברי אחד המקורות של יוסף הכהן, "ספר הבכא", היו בבעלות יהודית כמחצית האדמות בפריס וסביבתה. היו ליהודים הרבה עבדים ושפחות, ובין הפקדונות שהיו לוקחים להבטחת ההלוואות היו גם כלי פולחן נוצריים.
עלילת-דם על יהודי בלואה (1171) עוררה סערת רוחות גם בפריס, והייתה בין הגורמים לגירושם מהעיר בשנת 1182. את בתי היהודים חילק המלך בין סוחרי האריגים והפרוות בעיר.
כעבור 16 שנה הותר ליהודים לחזור לפריס. הפעם התיישבו באיזור-מגורים, ששימש אותם גם בעת החדשה.
בימיו של לואי ה-9 נערך בפריס הוויכוח המפורסם על התלמוד (1240), עם ר' יחיאל בן יוסף בראש המשלחת היהודית והמומר ניקולאס דונין בצד שכנגד. בתום הוויכוח הועלו על האש באחת מכיכרות העיר (כיום "פלאס דה ל'הוטל דה ויל) ספרי קודש שהובאו למקום ב-24 עגלות סוסים.
ב- 1290 הואשם יהודי בחילול לחם הקודש; ההסתה שנתלוותה לכך הייתה הסיבה העיקרית לגירוש של 1306. מרשימות המסים של אותן השנים מתברר, שרבים מיהודי פריס הגיעו למקום מערי-שדה, ואחרי 1290 קלטה הקהילה, למרות האיסור הרשמי, גם מגורשים מאנגליה. בין בעלי המקצועות בולטים היו רופאים יהודים, אבל הרוב המכריע עסק בהלוואת כספים ובמסחר. הקהילה, שמנתה אז כמאה בתי-אב, נתרוששה עד מהרה ורבים עזבו את העיר עוד לפני הגירוש. ישיבת פריס ירדה מגדולתה אחרי שריפת התלמוד וגירוש 1306.
ב-1315 חזרו מעטים וגורשו שוב ב-1322. היישוב התחדש בשנת 1359 ואף שזכה בחסות השלטונות הצבאיים בעיר לא ניצל מידי ההמון בהתמרדות נגד נטל המיסים בשנים 1380, 1382. המלך שארל ה-6 אמנם פטר את היהודים מאחריות לפקדונות היקרים שנגזלו מהם והעניק להם הקלות אחרות, אבל הקהילה שוב לא התאוששה. מכה נוספת הונחתה עליה בפרשת דניס דה מאשו, מומר שנעלם והיהודים הואשמו ברציחתו; על שבעה מראשי העדה נגזר דין- מוות, והוחלף בקנס כבד ובמאסר. הדבר אירע על סף הגירוש הכללי מצרפת ב-1394. בין גדולי הקהילה עד גירוש "סופי" זה היו חכמי פריס מן המאה ה-12, ר' שלמה בן מאיר (הרשב"ם) ור' יעקב בן מאיר (רבינו תם); ראש הישיבה ר' מתתיהו גאון ובנו הפוסק יחיאל, בעלי התוספות י' יום-טוב ור' חיים בן חננאל הכהן, הפוסק י' אליהו בן יהודה ור' יעקב בן שמעון. במאה ה-13 - ראש הישיבה ר' יהודה בן יצחק ויורשו ר' יחיאל בן יוסף, ובמאה ה-14 - ראש הישיבה הרב הראשי של צרפת מתתיהו בן יוסף.
בתחילת המאה ה-18 הותר ליהודים ממץ שבאלזאס לבקר בפריס לרגל עסקים, ובמרוצת הזמן הוארכה יותר ויותר תקופת שהותם בעיר. לצדם הגיעו לעיר יהודים מבורדו (ה"פורטוגיזים") ומאוויניון. במשטרת פריס נתמנה מפקח מיוחד לעניני יהודים. המשרה בוטלה, ומ-1777 שימשו יהודים כממונים: יעקב רודריגז פריירא - על יוצאי ספרד ופורטוגאל, משה אליעזר ליפמן קאלמר - על יוצאי גרמניה וישראל שלום - על יהודי אוויניון. ה"גרמנים" ישבו בשכונות הדלות סנט-מארטן וסנט-דני, האחרים באמידות מסוג סנט-ג'רמן וסנט-אנדריי. יהודים רבים עסקו ברוכלות ובמכירת בגדים משומשים. המבוססים יותר היו מלווים בריבית, ספקי סוסים לצבא וסוחרי תכשיטים. היו גם עובדי חריתה וריקמה.
אכסניות לאוכל כשר נפתחו ב-1721 ושימשו גם כ"מניינים" חשאיים. בית-כנסת ראשון לא נפתח אלא ב- 1788. ערב המהפיכה לא ישבו בפריס יותר מ-500 יהודים. ב-26 באוגוסט 1789 הגישו עצומה לאסיפה המכוננת וביקשו זכויות-אזרח; ב-28 בינואר 1790 הוענקו זכויות אלה ל"יהודים הצרפתיים" יוצאי ספרד, פורטוגאל ואוויניון.
ב-1809 כבר מנה היישוב היהודי בפריס יותר מ-2,900 איש וכעבור עשר שנים 6,000 - 7,000. אז ניגשה הקונסיסטוריה לבניית בית-הכנסת הגדול, והקימה את בית-ספר היסודי הראשון. ב-1859 הועתק ממץ בית-המדרש לרבנים ובשנה שלאחריה נוסדה בפריס חברת "כל ישראל חברים".
ב-1869 נרשמו בפריס כ-30,000 תושבים יהודיים (כ-%40 מכלל היישוב היהודי בצרפת), רובם יוצאי אלזאס, לוריין וגרמניה, וכמה מאות יוצאי פולין. מעטים מאד היו עתירי-הון; הרוב המכריע השתייך למעמד הבינוני הנמוך. בקרב הנוער היהודי טיפחו את אהבת העבודה, וחלה גם עלייה מתמדת במספר היהודים בעלי מקצועות חופשיים - מורים באקדמיה, עורכי-דין ורופאים.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה- 19 הגיעו לפריס פליטים מרוסיה ומן האזורים הסלאביים של אוסטריה ורומניה, וחל גידול ניכר בקרב עובדי-כפיים יהודים בעיר. עם זאת גברה גם ההסתה האנטישמית, שהגיעה לשיאה בפרשת דרייפוס (משנת 1894).
עם הפרדת הדת מן המדינה ב-1905 נעשתה הקונסיסטוריה היהודית בפריס ארגון דתי פרטי; ועדיין הייתה בשליטת יוצאי אלזאס ולוריין, מיעוט בין יהודי פריס, והמוני המהגרים החדשים הסתייגו ממנה. מבין המהגרים החדשים יצאו 13,000 "היהודים הזרים" ששירתו בשורות הצבא הצרפתי במלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918).
אחרי המלחמה התחילה הגירה יהודית לפריס מצפון-אפריקה, מטורקיה, מארצות הבלקן ובעיקר ממזרח-אירופה.
בשנת 1939 ישבו בפריס 150,000 יהודים, רובם היו דוברי יידיש, והיו יותר ממחצית היישוב היהודי בצרפת כולה. ריכוזים יהודיים היו באזורים הצפוניים והמזרחיים של העיר. היהודים היו מאורגנים ביותר מ-150 "לאנדסמאנשאפט" (ארגונים של יוצאי קהילות שונות) ובאגודות מאגודות שונות, ואילו הקונסיסטוריה של פריס מנתה רק 6,000 חברים רשומים. מבתי-הספר היהודיים הישנים שרד רק אחד, אבל לצידו התקיימה רשת חינוך דתי בבתי-הכנסת וב"מניינים", בית-ספר תיכון פרטי ואפילו כמה תיכונים ממשלתיים. לעיתונות היהודית בצרפתית נוספה עתונות גם ביידיש.
בין האישים המובילים בקהילת יהודי פריס היו חתני פרס נובל רנה קאסן וא' לבוב. באמנות הציור והפיסול תפסו יהודים מקום בולט, במיוחד באסכולה הפריסאית בין שתי מלחמות- העולם.
ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בפריס למעלה מ- 150,000 יהודים.
תקופת השואה
ב-14 ביוני 1940 נכנס הצבא הגרמני לפריס. רבים מתושבי העיר נמלטו, אבל חזרו תוך שבועות אחדים. בין היהודים היו רבים שהעדיפו להשאר בצרפת הבלתי-כבושה, היו שהרחיקו לארצות-הברית (דוגמת הסופר אנדריי מורואה) והיו (למשל, רנה קאסן וגאסטון פאלבסקי) שהצטרפו לתנועת צרפת החופשית של דה גול בלונדון.
יהודי פאריס היו מראשוני הפעילים בתנועות המחתרת; פראנסיס כהן, סוזאן דג'יאן וברנרד קירשן היו ממארגני מצעד הסטודנטים ב-11 בנובמבר 1940, הפגנת המחאה הראשונה נגד הגרמנים בפריס.
באמצע מאי 1941 גורשו מפריס ראשוני "היהודים הזרים", כ- 5,000 איש, ושולחו למחנות ריכוז והשמדה. באוגוסט שולחו עוד 8,000, ובדצמבר גורשו כמאה אנשי-רוח יהודים. ב-16 ביולי 1942 נתפסו בעיר, בשיתוף פעולה בין הכובשים הגרמנים לבין הז'נדרמריה הצרפתית, 12,884 יהודים (ביניהם כ-4,000 ילדים).
מצרפת כולה הובלו למחנות-ההשמדה במזרח 85,000 יהודים, יותר ממחציתם היו תושבי פריס. בליל 3 באוקטובר 1941 הותקפו שבעה בתי-כנסת בעיר בידי פאשיסטים צרפתיים בחומרי-נפץ שקיבלו ממשטרת הבטחון הגרמנית.
בעת ההתקוממות בפריס באוגוסט 1944 נפלו עשרות יהודים בקרבות. רחובות רבים בעיר ובפרבריה נקראים על שמות גיבורי המחתרת, וב-1956 הוקמה בלב פריס יד-זכרון לחללי השואה, במסגרת המרכז לתיעוד יהודי זמננו.
על פי מפקד 1968 מנתה אוכלוסיית פריס 2,590,770; ובאותה השנה נאמד מספר תושביה היהודים ב-350,000-300,000 - כ%60 מכלל היישוב היהודי בצרפת. עלייתם הכלכלית והחברתית של בני הדור השני של המהגרים היהודים ממזרח-אירופה, נהירת יהודים מצפון- אפריקה והקמת מפעלי בינוי חדשים; כל אלה גרמו לפיזור האוכלוסייה היהודית בבירה מפרבריה המזרחיים לאזורים אחרים בעיר. המרכזים הישנים התמלאו ביהודים צפון-אפריקנים דלי-אמצעים, ובשנים 1966-1957 גדל מספר העדות היהודיות באיזור פריס מ-44 ל-148.
על חיי הדת בקהילה ממונה רשמית הקונסיסטוריה של פריס, בנשיאותו המסורתית של אחד הרוטשילדים. הקונסיסטוריה איגדה כ-20 בתי-כנסת ו"מניינים", אשכנזיים וספרדיים. מלבד אלה היו כ-30 בתי-כנסת של חרדים, רפורמיים וקבוצות עצמאיות, אולם רק כשליש מיהודי פריס קיימו קשר עם מוסדות הקהילה למיניהם.
יותר ממאה אלף פליטים מצפון-אפריקה נעזרו בידי ארגון מיוחד הפועל בשיתוף עם גורמים ממשלתיים ומוסדות חברה וחינוך יהודיים. פעולות תרבות וחינוך פעלו להגברת התודעה היהודית בקרב הנוער הלומד; ופריס הייתה אחת הערים היחידות בעולם שקיימה בית-ספר עברי, שלו תכנית לימודים ישראלית לכל דבר.
מלחמת ששת הימים הוציאה אלפי צעירים להפגנות הזדהות עם ישראל; וגם ב"מרד הסטודנטים" (1968) בלטו יהודים, והיו חברים יהודים בקבוצות השמאל החדש שתמכו בטרור הערבי. המתיחות הביאה לחיכוכים בין ערבים ליהודים יוצאי צפון-אפריקה והתארגנו קבוצות יהודיות להגנה עצמית.
בשנת 1997 חיו בצרפת כולה כ- 600,000 יהודים; למעלה ממחציתם (כ- 350,000) ישבו בפריס רבתי. "המועצה של יהודי צרפת"(CRIF) שהוקמה בשנת 1944 מייצגת את הקהילות היהודיות כלפי השלטונות, והקונסיסטוריה אחראית לפעילות היהודית הדתית. כל הארגונים הציוניים פועלים בעיר וכן כעשרים בתי ספר יהודיים, עממיים ותיכונים. וכמספר הזה בתי כנסת.