לואיס אליעזר לבנדובסקי
(אישיות)
לואיס אליעזר לבנדובסקי (1821-1894) , מלחין ומנצח מקהלות. נולד בורז'שן (Wreschen), ליד פוזן (אז: גרמניה, כיום: פולין). בגיל שתים-עשרה שר במקהלה של החזן אשר ליון (Ascher Lion) בברלין. באותה תקופה למד מוסיקה באקדמיה לאמנויות בברלין והיה התלמיד היהודי הראשון שהתקבל למוסד זה בזכות התערבותו של בן למשפחת מנדלסון. אחרי 1840 נתמנה מנצח המקהלה בבית הכנסת הישן בברלין ואחרי 1866 – בבית הכנסת החדש.
לבנדובסקי נמנה עם חשובי המלחינים של מוסיקה לבתי כנסת. הוא שחזר את הנעימות המסורתיות בצורה קלאסית ושילב נגינת עוגב באופן חפשי יותר מכפי שנהג קודמו, שלמה זולצר. ללבנדובסקי נודעה השפעה רבה על המוסיקה של בתי הכנסת של יהודי אשכנז בזכות פעילותו כמורה בבית הספר היהודי העצמאי ובסמינר היהודי למורים בברלין. הוא ביסס את יצירותיו על מוסיקה ליטורגית מסורתית של בית הכנסת הישן, מצד אחד, ועל נעימות מזרח אירופיות שליקט מפי חזנים שהיגרו ממזרח אירופה, מצד שני. למרות זאת, העיבודים שעשה למקהלה היו בסגנון האורטוריות והיצירות למקהלה של מנדלסון.
בין יצירותיו המרכזיות: קול רינה ותפילה (1871), תודה וזמרה לארבעה סולנים ולעוגב (1882-1876), 18 מזמורי תהלים לעבודת הקודש לחזן סולו, למקהלה ולעוגב. נפטר בברלין.
יהודה הלוי
(אישיות)יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף.
נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
גדאנסק, דנציג
(מקום)גדאנסק Gdansk
(ידועה בשמה הגרמני דאנציג DANZIG)
עיר נמל על הים הבאלטי, צפון פולין.
גדאנסק מתועדת כעיר כבר בסוף המאה העשירית. העיר פותחה בידי סוחרים גרמנים, ומשנת 1308 נכללה בתחומי שלטונו של מסדר האבירים הטווטונים. על יהודים נאסר להשתקע בעיר. באמצע המאה ה-15 הירבו לבקר בעיר סוחרים יהודיים מפולין ומליטא, ובמחצית השנייה של המאה ה-15 ניתקה גדאנסק את קשריה עם המסדר הטוטוני והצטרפה לפולין. בהיותה חברה בברית ערי ההנזה ועיר נמל חופשית, נעשתה גדאנסק העיר העשירה ביותר במדינה וצומת מסחרי חשוב בין מזרח אירופה למערבה. בזכות מעמדה האוטונומי נהגה מועצת העיר להפלות לרעה את הסוחרים היהודיים, וזאת למורת-רוחם של מלכי פולין.
יישוב יהודי הוקם בגדאנסק באמצע המאה ה- 15, אולם בגלל התנגדותם של סוחרי העיר נאלצו היהודים להתיישב בפרבר שוטלאנד, שהיה מחוץ לתחום שיפוטה של מועצת העיר. בהתערבות זיגמונט הראשון, מלך פולין, ביטלה מועצת העיר ב-1531 את התקנה האוסרת על יהודים לסחור ביריד של גדאנסק, אך שאר ההגבלות נשארו בתוקפן. בתגובה לכך הכריזו יהודי ליטא חרם על הבאנק הגדאנסקאי בקובנו ודחקו את רגליהם של סוחרי גדאנסק מסחר המלח הליטאי. ב-1616 נמצאו בגדאנסק כ- 500 יהודים. כעבור ארבע שנים קיבלו היהודים היתר מלכותי להישאר בעיר ולסחור בתבואה ובעצי בניין, תחילה במרכז המסחרי ובשטח הנמל, ולאחר שנים אחדות בעיר כולה.
באמצע המאה ה-17 השתמדו בגדאנסק כחמישים יהודים, ואחד מהם, יוהאן סאלאמה, אף עסק בהטפה מיסיונרית. ההתנגדות ליהודים נמשכה בעיקר מצד אנשי המסחר הזעיר ובעלי המלאכה, ועם התגברות היסודות הקאתוליים, בעקבות מלחמת הצפון השלישית, נתחדשו הגזירות, והנסיונות לדחוק את רגלי היהודים מחלקי עיר מסויימים הוכתרו בהצלחה.
ההגבלות נשארו בעינן עם סיפוח העיר לפרוסיה בעת החלוקה השנייה של פולין ב-1793, ובוטלו תחת שלטון פרוסיה רק ב-1814. מהומות נגד יהודים פרצו בעיר ב-1819 וב-1821.
בסופו של דבר הותר ליהודים לעסוק במלאכה, וב-1823 הקימו אגודה לקידום המלאכה בקרבם. באותה התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ- 4,000 נפש.
אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) ניתק חוזה ורסאי את גדאנסק מגרמניה וצירף את העיר לפולין כדי לשמש לה נמל. גדאנסק הוגדרה (למעשה משנת 1920) "עיר חופשית" בחסות חבר הלאומים, וככזאת הייתה עצמאית מבחינה פוליטית, בעוד ייצוגה הדיפלומטי היה בידי פולין וגם מבחינה כלכלית נכללה בתחומי המכס הפולני.
היישוב היהודי גדל אז לכדי 10,000 בקירוב; יהודים עסקו במסחר ובמקצועות חופשיים, הוקמו ארגונים ומוסדות יהודיים, וסניפי ג'וינט ו"היאס" סייעו לפליטים יהודים ולמהגרים הרבים שעברו את העיר בדרכם לאמריקה. בשנים 1938-1929 הופיע שבועון הקהילה (בגרמנית). החוק והסדר נשמרו בעיר, בזכותו של נשיא הסנאט הרמאן ראושנינג, עד שפקעו זכויות המיעוטים לפי אמנת חבר-הלאומים, ב-1937.
בהיות רוב תושבי העיר גרמנים, זכתה המפלגה הנאצית לרוב בעיר בשנת 1933. נציגות יהודית פתחה במאבק משפטי קשה בפני חבר הלאומים על זכויות היהודים כמיעוט לאומי בעיר. הגאולייטר (ראש המחוז), הנאצי אלברט פורסטר, מנע מיהודים לעסוק במקצועות חופשיים. בפרעות "ליל הבדולח" שהתקיימו בגדאנסק בדצמבר 1938 (באיחור של חודש ימים) נופצו שמשות בתי-כנסת בגדאנסק, בתים וחנויות של יהודים נבזזו ועשרות יהודים הוכו ונפצעו. בין השנים 1933 ל- 1939 עזבו יהודים רבים את העיר.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגדאנסק כ- 4,000 יהודים.
תקופת השואה
מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) נכבשה העיר בידי הגרמנים וסופחה לרייך. רק 1,200 יהודים נותרו בגדאנסק. בחודשים פברואר ומארס 1941 גורשו 395 לווארשה, והאחרים שולחו למחנות-ריכוז. רק 22 יהודים, שהיו נשואים ללא יהודים, נשארו בעיר, ונותרו בחיים בתקופת המלחמה.
אחרי המלחמה
אחרי המלחמה התיישבו יהודים בגדאנסק, כאשר הוחזרה לפולין ב-1945. מעטים נשארו שם בשנות השישים המאוחרות.
בשנת 2016 קיימת קהילה יהודית בגדנסק כקהילה מסונפת ישירות לארגון הקהילות היהודיות בפולין (8 קהילות). בקהילה כ - 90 חברים ועוד כמה עשרות אוהדים.
בראש הקהילה עומד מיכאל סמט (Michal Samet) ורב הקהילה הינו הרב של ורשה מיכאל שודריך (Michael Schudrich).
הקהילה מקיימת פעילות יהודית ענפה ובפרט בחגים היהודים וכן בית ספר ללימודי יהדות בימי ראשון. במסגרת הקהילה פעילים ארגונים של ותיקי מלחמות, ארגון ילדי השואה, ארגון הסטודנטים היהודי, מועדון קשישים וכן ועדה לעזרה הדדית.
כן מתקיים בחודשי ספטמבר בעיר פסטיבל של תרבות יהודית.
בגדנסק היו לפני המלחמה כמה בתי כנסת. בשנת 2016 פעיל מהם רק אחד" בית הכנסת החדש ".
לפני המלחמה היו בעיר 3 בתי קברות , מהם שרדו 2 שאינם פעילים .
(ידועה בשמה הגרמני דאנציג DANZIG)
עיר נמל על הים הבאלטי, צפון פולין.
גדאנסק מתועדת כעיר כבר בסוף המאה העשירית. העיר פותחה בידי סוחרים גרמנים, ומשנת 1308 נכללה בתחומי שלטונו של מסדר האבירים הטווטונים. על יהודים נאסר להשתקע בעיר. באמצע המאה ה-15 הירבו לבקר בעיר סוחרים יהודיים מפולין ומליטא, ובמחצית השנייה של המאה ה-15 ניתקה גדאנסק את קשריה עם המסדר הטוטוני והצטרפה לפולין. בהיותה חברה בברית ערי ההנזה ועיר נמל חופשית, נעשתה גדאנסק העיר העשירה ביותר במדינה וצומת מסחרי חשוב בין מזרח אירופה למערבה. בזכות מעמדה האוטונומי נהגה מועצת העיר להפלות לרעה את הסוחרים היהודיים, וזאת למורת-רוחם של מלכי פולין.
יישוב יהודי הוקם בגדאנסק באמצע המאה ה- 15, אולם בגלל התנגדותם של סוחרי העיר נאלצו היהודים להתיישב בפרבר שוטלאנד, שהיה מחוץ לתחום שיפוטה של מועצת העיר. בהתערבות זיגמונט הראשון, מלך פולין, ביטלה מועצת העיר ב-1531 את התקנה האוסרת על יהודים לסחור ביריד של גדאנסק, אך שאר ההגבלות נשארו בתוקפן. בתגובה לכך הכריזו יהודי ליטא חרם על הבאנק הגדאנסקאי בקובנו ודחקו את רגליהם של סוחרי גדאנסק מסחר המלח הליטאי. ב-1616 נמצאו בגדאנסק כ- 500 יהודים. כעבור ארבע שנים קיבלו היהודים היתר מלכותי להישאר בעיר ולסחור בתבואה ובעצי בניין, תחילה במרכז המסחרי ובשטח הנמל, ולאחר שנים אחדות בעיר כולה.
באמצע המאה ה-17 השתמדו בגדאנסק כחמישים יהודים, ואחד מהם, יוהאן סאלאמה, אף עסק בהטפה מיסיונרית. ההתנגדות ליהודים נמשכה בעיקר מצד אנשי המסחר הזעיר ובעלי המלאכה, ועם התגברות היסודות הקאתוליים, בעקבות מלחמת הצפון השלישית, נתחדשו הגזירות, והנסיונות לדחוק את רגלי היהודים מחלקי עיר מסויימים הוכתרו בהצלחה.
ההגבלות נשארו בעינן עם סיפוח העיר לפרוסיה בעת החלוקה השנייה של פולין ב-1793, ובוטלו תחת שלטון פרוסיה רק ב-1814. מהומות נגד יהודים פרצו בעיר ב-1819 וב-1821.
בסופו של דבר הותר ליהודים לעסוק במלאכה, וב-1823 הקימו אגודה לקידום המלאכה בקרבם. באותה התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ- 4,000 נפש.
אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) ניתק חוזה ורסאי את גדאנסק מגרמניה וצירף את העיר לפולין כדי לשמש לה נמל. גדאנסק הוגדרה (למעשה משנת 1920) "עיר חופשית" בחסות חבר הלאומים, וככזאת הייתה עצמאית מבחינה פוליטית, בעוד ייצוגה הדיפלומטי היה בידי פולין וגם מבחינה כלכלית נכללה בתחומי המכס הפולני.
היישוב היהודי גדל אז לכדי 10,000 בקירוב; יהודים עסקו במסחר ובמקצועות חופשיים, הוקמו ארגונים ומוסדות יהודיים, וסניפי ג'וינט ו"היאס" סייעו לפליטים יהודים ולמהגרים הרבים שעברו את העיר בדרכם לאמריקה. בשנים 1938-1929 הופיע שבועון הקהילה (בגרמנית). החוק והסדר נשמרו בעיר, בזכותו של נשיא הסנאט הרמאן ראושנינג, עד שפקעו זכויות המיעוטים לפי אמנת חבר-הלאומים, ב-1937.
בהיות רוב תושבי העיר גרמנים, זכתה המפלגה הנאצית לרוב בעיר בשנת 1933. נציגות יהודית פתחה במאבק משפטי קשה בפני חבר הלאומים על זכויות היהודים כמיעוט לאומי בעיר. הגאולייטר (ראש המחוז), הנאצי אלברט פורסטר, מנע מיהודים לעסוק במקצועות חופשיים. בפרעות "ליל הבדולח" שהתקיימו בגדאנסק בדצמבר 1938 (באיחור של חודש ימים) נופצו שמשות בתי-כנסת בגדאנסק, בתים וחנויות של יהודים נבזזו ועשרות יהודים הוכו ונפצעו. בין השנים 1933 ל- 1939 עזבו יהודים רבים את העיר.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגדאנסק כ- 4,000 יהודים.
תקופת השואה
מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) נכבשה העיר בידי הגרמנים וסופחה לרייך. רק 1,200 יהודים נותרו בגדאנסק. בחודשים פברואר ומארס 1941 גורשו 395 לווארשה, והאחרים שולחו למחנות-ריכוז. רק 22 יהודים, שהיו נשואים ללא יהודים, נשארו בעיר, ונותרו בחיים בתקופת המלחמה.
אחרי המלחמה
אחרי המלחמה התיישבו יהודים בגדאנסק, כאשר הוחזרה לפולין ב-1945. מעטים נשארו שם בשנות השישים המאוחרות.
בשנת 2016 קיימת קהילה יהודית בגדנסק כקהילה מסונפת ישירות לארגון הקהילות היהודיות בפולין (8 קהילות). בקהילה כ - 90 חברים ועוד כמה עשרות אוהדים.
בראש הקהילה עומד מיכאל סמט (Michal Samet) ורב הקהילה הינו הרב של ורשה מיכאל שודריך (Michael Schudrich).
הקהילה מקיימת פעילות יהודית ענפה ובפרט בחגים היהודים וכן בית ספר ללימודי יהדות בימי ראשון. במסגרת הקהילה פעילים ארגונים של ותיקי מלחמות, ארגון ילדי השואה, ארגון הסטודנטים היהודי, מועדון קשישים וכן ועדה לעזרה הדדית.
כן מתקיים בחודשי ספטמבר בעיר פסטיבל של תרבות יהודית.
בגדנסק היו לפני המלחמה כמה בתי כנסת. בשנת 2016 פעיל מהם רק אחד" בית הכנסת החדש ".
לפני המלחמה היו בעיר 3 בתי קברות , מהם שרדו 2 שאינם פעילים .