קהילת יהודי ליפיאני

פופראד POPRAD

(בגרמנית: DEUTSCHENDORF)

עיר בצפון- מזרח סלובקיה.


פופראד, שנוסדה במאה ה- 12 בידי גרמנים מסאקסוניה SACHSEN, שוכנת במדרון הרי הטאטרה TATRA הגבוהים ועל צומת מסילות רכבת. בעיר הוקמו בתי חרושת לעיבוד נייר ולמכונות חקלאיות. עד 1918 הייתה פופראד במחוז ספש SZEPES (בסלובקית ספיש SPIS) שבקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.

רוב מייסדי הקהילה באו למקום מהעיר הונצובצה HUNCOVCE (בהונגרית: HUNFALVA). הקהילה נרשמה ב- 1879 כקהילה אורתודוקסית. בית תפילה נחנך בשנות השמונים למאה ה- 19 ובית כנסת נבנה ב- 1906 והורחב אחרי שנים אחדות. לצד בית הכנסת פעל בית מדרש. בית ספר יסודי יהודי נפתח בעיר ב- 1908, עד 1928 לימד שם המורה פרנץ גוטליב, שכתב את תולדות קהילת פופראד. "תלמוד תורה" הוקם ביזמת ר' מור קליין ב- 1924.

"חברה קדישא" ו"אגודת נשים" עסקו בפעולות סעד, והייתה שם גם קופת גמילות חסדים. הקהילה העסיקה חזן ושוחט. בפנקסה היו רשומים גם יהודים מכמה כפרים בסביבה.

רב הקהילה הראשון, הרב אהרן גרינברג, כיהן עד פטירתו ב- 1907. אחריו נתמנה הרב צבי הירש פראגר, שאף הוא כיהן עד מותו, כמה שנים לפני השואה.

ב- 1922 היה המהנדס ויטמן נשיא הקהילה. בשנות העשרים המאוחרות כיהן בתפקיד התעשיין הנריק קליינברגר. מור קליין היה נשיא-כבוד לצמיתות.

רוב יהודי פופראד התפרנסו כסוחרים וכבעלי מלאכה, והיו ביניהם גם רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מורים, פקידים ובעלי מקצועות אחרים. במנסרת עצים בבעלות יהודי הועסקו 70 פועלים. מצבם הכלכלי של רוב יהודי העיר היה איתן, אך היו גם כמה עניים, שנתמכו בידי מוסדות הקהילה.

במלחמת העולם הראשונה התגייסו 38 מבני הקהילה לצבא ההונגרי. אחרי המלחמה, בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הייתה בעיר פעילות פוליטית ופעילות ציונית ערה. ב- 1924 התכנסה בפופראד הוועידה השלישית של הפדרציה הלאומית של יהדות סלובקיה. ב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 158 שקלים. ב- 1935 נערך במקום כנס עולמי של "השומר הצעיר" ותחנת הרדיו של העיר קושיצה איפשרה שידורים מדיוני הכנס ששודרו גם בעברית. כן פעלו בעיר "מכבי הצעיר", "הציונים הכלליים" והכשרה לעלייה וכבר בשנות ה30- המוקדמות עלו כמה חלוצים מפופראד לארץ ישראל.

בשנת 1930 חיו בפופראד 618 יהודים, 15.3% באוכלוסייה.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. באוקטובר 1938 הכריזה סלובקיה על אוטונומיה ובמארס 1939 נעשתה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית. גילויי אנטישמיות והטרדות יהודים בחסות השלטונות ובעידודם החלו מייד. היהודים הורחקו בהדרגה מחיי החברה והכלכלה ונושלו מפרנסתם. בסוף שנת 1940 עדיין ישבו 606 יהודים בעיר.

במארס 1942 הוקם בקסרקטין שבפופראד מחנה מעבר, ואליו הובאו אלפים מיהודי סלובקיה. (זה היה אחד מתוך חמישה מחנות שדרכם נשלחו יהודי סלובקיה לגיטאות ולמחנות השמדה בפולין). הרכבת הראשונה מסלובקיה למחנות ההשמדה יצאה מפופראד ב- 26 במארס 1942, ובה כ- 1,000 צעירות, שנשלחו לאושוויץ. ב- 3 וב- 23 באפריל נשלחו משם לאושוויץ עוד שני טראנספורטים של כ- 1,000 איש כל אחד. ב- 25 במאי גורשו מפופראד 1,000 יהודים לראיוביצה RAJOWICZE. אחר כך מ- 28 במאי עד 13 ביוני יצאו עוד חמישה משלוחים. הגברים הובאו ללובלין והנשים לאיזביצה IZBICA ולסוביבור SOBIBOR. רוב המגורשים נרצחו.

בתום המלחמה חזרו לעיר כמה עשרות יהודים משרידי הקהילה, אך עזבו במרוצת השנים, רובם עלו לישראל, ולא נותרו עוד יהודים בפופראד.

בשנות השמונים שימש בניין בית הכנסת כבית דפוס. ב- 1990 מצאו מבקרים בפופראד את בית העלמין היהודי היה מגודר והמצבות שבורות ומפוזרות. בניין בית הכנסת עדיין עמד על תלו.

פרשוב PRESOV

(בהונגרית EPERJES)

עיר נפה במחוז שאריש, מזרח סלובקיה.


פרשוב נוסדה במאה ה-12 בצומת דרכי מסחר, ונעשתה למרכז האזור. היישוב קיבל מעמד של עיר ב-1299, הוכרז כ"עיר מלך חופשית" בשנת 1374 והיה אחד המבצרים החשובים בגבול עם פולין. לימים הוקמו שם מפעלי זיקוק, ותעשיות פשתן ותחרה. העיר שנקראה אז ארפייש, השתייכה עד 1918 לקיסרות אוסטריה-הונגריה ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

ממצאים מעידים על סוחרים יהודים במקום בתקופת כיבושי הצבאות הרומיים במאה ה-2 ובעת כיבוש החבל בידי ההונגרים במאה ה-9. במאה ה-15 העניק לעיר מתיאס, מלך הונגריה, את הפריווילגיה לאסור כניסת יהודים לתחומה. רק ב-1789 קיבל הסוחר היהודי מארק הולנדר רשות להתיישב בעיר. ב-1820 עברו למקום יהודים מהעיירה הסמוכה שבש-קלמש (SEBES-KELLEMES), שם הייתה קהילה משגשגת מ-1720.

בשנת 1830 נוסדה קהילת פרשוב רשמית. ב-1831 מינו השלטונות את מארק הולנדר לראש קהילות המחוז, ובנו ליאו (LEO) הולנדר נתמנה לראש קהילת פרשוב. בשנת 1840 נפתחו שערי הערים בהונגריה בפני היהודים ומאז התפתחה הקהילה במהירות. ב-1830 חיו במקום 82 יהודים וב-1869 עלה מספרם ל-1,010.

הרב הראשון, הרב משה פרנקל, התמנה ב-1830. אחריו כיהנו: ד"ר שילר סינשי (SZINESSY 1848-1844); ד"ר ברוך בק (1857-1854); ד"ר מאיר אוסטרליץ (1913-1860) וד"ר דזידר קליין (1932-1926). בית כנסת בסגנון קלאסי הוקם ביזמת ליאו הונלנדר ונחנך בשנת 1849. אז הוזמנו גם חזנים. ב-1855 נוסדו "חברה קדישא" ו"אגודת נשים" ואחר כך גם אגודת "שוחר טוב".

ליאו הולנדר היה ממנהיגי היהדות המשכילה בהונגריה וממארגני הקונגרס הכלל ארצי של יהודי הונגריה בבודאפשט ב-1868. בעקבות הקונגרס נרשמה קהילת פרשוב כקהילה נאולוגית.

בית ספר יסודי יהודי בגרמנית נפתח סמוך לייסוד הקהילה הנאולוגית. ב-1857 היו בו ארבע כיתות וספרייה. בתקופת הרפובליקה עמד מספר התלמידים סביב 110. בית ספר מקצועי לעבודות מתכת הוקם בעזרת הג'וינט, ונוהל בידי מיקלוש שוגר.

מקווה ולו בית מרחץ הוקם ב-1870 וב-1876 נרכשה קרקע לבית עלמין חדש. דליקה גדולה, שפרצה בעיר ב-1887, כילתה את בית הכנסת ובתי מגורים רבים. בית כנסת חדש נחנך ב-1890.

אחרי ליאו הולנדר עמדו בראש הקהילה האישים האלה: אדאלברט טריטש, ד"ר הנריק מונק, לאו אדלר, ד"ר ליפוט גליק, ד"ר אדולף פרופר, ד"ר מארק פרבשטיין, ד"ר יוסף פרופר וד"ר אלק צהלר.

כבר ב-1864 דרשה קבוצת חרדים קטנה לקיים תפילות ציבוריות בנפרד וב-1871 הם פרשו והקימו קהילה אורתודוקסית נפרדת. לראש הקהילה הזאת נבחר הרמן רייקוביץ (REIKOVICS) ואת תפקידי הרב מילא תחילה ר' ליפוט יולס (JULESZ) מהעיירה שבש. אחר כך כיהנו הרב משה א' רוט (1893-1889), הרב ס' פירסט (1897-1895), הרב ברנאט פישר (ב-1919-1901 היה גם נציג בעיריה) והרב חיים מ' לאו (LAU 1935-1928). דוד נויווירט היה דיין במשך כ-60 שנה.

הקהילה האורתודוקסית, שכללה גם קהילה ספרדית קטנה שהיה לה בית תפילה משלה, הייתה כעבור כמה עשרות שנים גדולה פי שלושה מהקהילה הנאולוגית, והקימה שני בתי כנסת (הראשון ב-1897"חברה קדישא", בית עלמין, מקווה טהרה, בית ספר יסודי בן חמש כיתות, "ישיבה", אגודת "עץ חיים", חברת ש"ס, אגודת "תלמוד תורה", חברת משניות ללימוד תלמוד ומ-1931 גם בית ספר לבנות "בית יעקב". בצדקה ובסעד עסקו "אגודת נשים", אגודת "ביקור חולים", "פועלי צדק", קופת "נוטהילפפריין" (NOTHILFVEREIN) לעזרה כספית מיידית וקופת "גמילות חסדים". הזוג רייכמן הפעיל "מלון אורחים" עבור עוברי אורח עניים.

בתקופת הרפובליקה עמדו בראש הקהילה האורתודוקסית נתן גרוס ואמיל הרטמן ואחריהם ד"ר זיגמונד נויווירט ולודוויג פרייס. בהמשך כיהנו: ד"ר יוליוס שפירא, אלכסנדר שאטין ושמעון מילר. בראש "חברה ספרדים" עמדו 17 נבחרים.

כתב העת ה"יידישה נאכריכטן" (JUDISCHE NACHRICHTEN, חדשות יהודיות) פורסם בפרשוב מטעם החרדים. כתבי-עת אחרים שפרסמו יהודי פרשוב היו ה"אוסטיודישא רונדשאו" (OSTJUDISCSHE RUNDSCHAU סקירה יהודית) והשבועון בהונגרית "אויווילאג" (UJVILAG - עולם חדש). ב-1926 נוסדה אגודה לתרבות ובמסגרתה נערכו סדרות של הרצאות. המוזיאון היהודי בפרשוב הוקם ב-1928 ביזמת הד"ר טיוואדור אוסטרליץ והמהנדס בארקאן' ינו (BARKANY JENO), בבניינו של בית התפילה היהודי הראשון. אחר כך העמידה העירייה לרשות המוזיאון מגדל במצודת העיר ואליו נוספו עוד שני אולמות.

היהודים הראשונים בפרשוב התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. במשך עשרות שנים ניהלו הגילדות מאבק נגד התיישבות יהודים בעיר, וב-1852 קיבלו לשורותיהם כמה יהודים. אחרי הסרת המגבלות פתחו היהודים מפעלים, בתי קפה, מסעדות ובתי מרזח. ומאמצע המאה ה- 19 היו בין היהודים בעלי המקצועות החופשיים רופאים, עורכי דין, רוקחים ומהנדסים.

היהודים המשכילים, ובראשם ליאו הולנדר והרב ד"ר שילר-סינשי, פעלו לקבלת זכויות אזרח ליהודי הונגריה. מקצת המשכילים לחמו לצד ההונגרים בהתקוממות ב-1848. בתמורה קיבלו היהודים זכויות מוגבלות, ולאמנציפציה מלאה זכו בשנת 1867.

בקרבות מלחמת העולם הראשונה נפלו יותר מעשרה לוחמים בני הקהילה היהודית. הנופלים זכו באותות הצטיינות ואף-על-פי כן רדפו הסלובקים את היהודים אחרי המלחמה, כי ראו בהם הונגרים ואוהדי הבולשביקים.

אגודת "חובבי ציון" התארגנה בפרשוב ב-1903 בראשות הרב מ' רוט. ד"ר קארוי פרבשטיין, ייסד את התנועה הציונית בעיר ב-1905, ונבחר ב-1919 ל"ועד המרכזי" של הארגונים הציוניים בסלובקיה. בשנות ה-20 נפתחו בפרשוב סניפים של מפלגות "הציונים הכלליים", "המזרחי", "הפועל המזרחי", "ארץ ישראל העובדת" והרביזיוניסטים. ב-1922 נהייתה פרשוב למרכז אזורי של הפעילות הציונית. ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, נרכשו בעיר 221 שקלים, וב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', הצביעו 347 מיהודי פרשוב. הנוער הציוני היה עד שנות השלושים מאורגן בתנועה הצופית "השומר קדימה", שנהייתה אחר כך לתנועה החלוצית "השומר הצעיר". כן פעלו במקום "החלוץ", "ברית טרומפלדור" (שנשא אופי צופי) "בני עקיבא" ו"מכבי הצעיר". הנערות הציוניות היו מאוגדות ב"דבורה" ו-1929 הצטרפו ל"ויצו". בני הנוער היהודי מכל הזרמים הפוליטיים פעלו באגודת הספורט "מכבי". בשנות השלושים למאה ה-20 היו 376 חברים בתנועות הציוניות בעיר. במקום הוקמו הכשרות של "הפועל המזרחי" - בני עקיבא, קיבוצי מעפילים ו"קיבוץ "ד" ("העוגן") של "השומר הצעיר". כמה מחברי תנועה זאת זנחו את
הציונות ועברו למפלגה הקומוניסטית.

ב-1931 נבחר ד"ר ז' נויווירט, לוועדה המרכזית של "המפלגה היהודית". בפרשוב ישבו אליעזר פונפדר (FONFEDER), איש "אגודת ישראל" וויקטור קאופמן מבכירי "אחדות העבודה".

ב-1930 חיו בפרשוב 3,965 יהודים בתוך אוכלוסייה של 21,775 נפש.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. סלובקיה הכריזה על אוטונומיה וב-14 במארס נעשתה מדינה עצמאית גרורת גרמניה הנאצית. חקיקה גזענית פגעה בזכויות היהודים וברכושם. בשנת 1940 חיו בפרשוב כ-4,000 יהודים בני המקום ועוד כ-2,000 פליטים ממקומות שונים בסלובקיה.

תכולת המוזיאון היהודי הועברה בידי המהנדס בארקאן' לבראטיסלבה (אחרי המלחמה הועברה, שוב בידיו, למוזיאון היהודי בפראג).

שואת יהודי סלובקיה החלה עם הגירוש ב-26 וב-27 במארס 1942 של אלפי צעירות וצעירים למחנות ריכוז בסביבות לובלין על אדמת פולין הכבושה. רוב יהודי פרשוב והסביבה גורשו ב- 14 וב-15 במאי אותה השנה בשני משלוחים של 1,040 יהודים כל אחד, וב-3 בחודש יצאה רכבת מפרשוב עם 1,630 יהודים למחנה ראיוביצה (RAJOWICZE). בעיר נותרו רק יהודים "בעלי פטור" (נשואים בנישואי תערובת, או חיוניים לשלטונות) ויהודים שהצליחו להסתתר. בפרשוב הוקמה ועדת עזרה יהודית-נוצרית שסייעה בהעברת כספים למגורשים ובהכנת ניירות אריים לאלה שנמלטו מהמחנות.

באוקטובר 1942 חלה הפוגה בגירושים. באביב 1944 הועברו שרידי היהודים למערב סלובקיה. באותה תקופה משכה הפעילות הציונית במחתרת ומטה הפעולות של "השומר הצעיר" הועבר לפרשוב.

בקיץ 1944 פרץ מרד במרכז סלובקיה. יהודים נמלטו ליערות וקצתם נלחמו בשורות הפרטיזנים ובגרמנים שפלשו לסלובקיה לדכא את המרד. בין הנופלים בקרב היו אגון רוט, ממנהיגי "השומר הצעיר", אלכסנדר וולנר ואורל פוקס, בני פרשוב. היהודים שנתפסו נורו למוות במקום, ורבים אחרים שולחו עם חדוש הגירושים בסוף ספטמבר למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי שחרור העיר, בינואר 1945, החלו שרידי הקהילה לשוב. דרישתם לקבל לידיהם את רכושם עוררה תגובות אנטישמיות.

שרידי שתי קהילות פרשוב ויהודים מהסביבה החלו ביחד בחיים חדשים. הוקם מטבח עממי, הועסק שוחט ובפסח סופקו מצות. הוקם ועד לטיפול בילדים יהודים יתומים ועזובים, שהוריהם הושמדו, והושם דגש על הנחלת מורשת האבות לילדים שנולדו אחרי המלחמה.

קן של "השומר הצעיר" נפתח מחדש. רוב בנייני הציבור היהודיים והבתים הפרטיים נהרסו במהלך המלחמה. המקווה שופץ ב-1950. בית הכנסת האורתודוקסי הישן קודש מחדש ב-1957 והוקם בו לוח זכרון לנספים בשואה. טכסי זכרון נערכו מדי שנה ב-כ' בסיון. בית העלמין הנאולוגי החדש נוקה ושופץ.

הקהילה החדשה, שמנתה 1,000 נפש בקירוב, נתדלדלה במרוצת השנים. צעירים עלו לישראל ורבים היגרו לארצות שמעבר לים. בשנות השמונים כבר התקשו לזמן מניין לתפילה.

סאבינוב (Sabinov) (בהונגרית קישסבן Kisszeben)  

עיירה בצפון-מזרח סלובקיה.

סאבינוב שוכנת על הנהר טוריסה (Torysa) ועל צומת דרכים, באזור חקלאי, שעיקרו מטעי פירות. עד 1918 היה חלק מקיסרות אוסטריה-הונגריה ואחר כך, עד 1993, מהרפובליקה הצ'כוסלובקית.

הקהילה היהודית בסאבינוב נוסדה ב-1853, ועד 1901 השתייכה לקהילת פצ'ובסקה-נובה-וס (Pecovska Nova Ves), בהונגרית פצ'ויפאלו (Pecsujfalu). רב הקהילה הראשון, ר' יהודה גולדשטיין, התחיל בכהונתו בראשית המאה ה-20, אחרי מותו ב-1933 כיהן בנו ר' שלום גולדשטיין. בית הכנסת נבנה בשנת 1864.

בעיירה היה "חדר" בו לימד במחצית השנייה של המאה ה-19 המלמד אפרים הלר. זמן מה הייתה גם ישיבה במקום, ואחרי סגירתה פעל בית ספר "תלמוד תורה".

ב-1922 חיו בסאבינוב כ-200 יהודים, ודר' ק' ספרלינג כיהן כנשיא הקהילה. במקום היה בית עלמין ו"חברה קדישא" ו"אגודת נשים".

רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר וממלאכת יד. ב-1867 קיבלו יהודי הונגריה זכויות אזרח. ברפובליקה הצ'כוסלובקיה, שכוננה אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918), היהודים הוכרו כמיעוט לאומי בעל זכויות והיו מעורים בפוליטיקה המקומית ובתנועה הציונית. נפתחו סניפים של תנועות הנוער הציוניות "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא". לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו (1927) רכשו יהודי סאבינוב 85 שקלים, וב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', הצביעו 70 מיהודי העיירה.

 בשנת 1930 חיו בסאבינוב 508 יהודים.

תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן, שנחתם בספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית ובמארס 1939 נעשתה סלובקיה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית.

חקיקה גזענית נישלה את היהודים מנכסיהם ומזכויותיהם. במהלך קיץ 1942 גורשו רוב יהודי סלובקיה למחנות ריכוז והשמדה בפולין, רובם מצאו שם את מותם. מועד הגירוש המדויק של יהודי קהילת סאבינוב אינו ידוע לנו, ונראה שהם צורפו ליהודי העיר הקרובה פרשוב (Presov) בחודש מאי 1942.

בקיץ 1944 פרץ מרד נגד המשטר הפאשיסטי בסלובקיה והיהודים המעטים שנותרו במקום נמלטו להרים. מקצתם לחמו בשורות הפרטיזננים נגד הגרמנים.

 

רוב הניצולים שחזרו לסאבינוב אחרי המלחמה (1945) עזבו תוך כמה שנים. מקצתם עלו לישראל והיתר היגרו לארצות הברית.

Slovakia

Slovenská republika - Slovak Republic
A country in central Europe, until 1993 part of Czechoslovakia, member of the European Union (EU).

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 2,600 out of 5,450,000. Main Jewish organization:

Ústredný zväz židovských náboženských obcí v Slovenskej republike - Federation of Jewish Communities in Slovakia
Panenská 4
811 03 Bratislava
Slovakia
Phone: 02-5441 2167
Fax: 02-5441 1106
Email: office@uzzno.sk
Website: http://www.uzzno.sk/