קהילת יהודי האטוואן

FODOR

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.שם משפחה זה נגזר ממילה המתארת תכונה פיזית.

פודור היא מילה הונגרית שפירושה "תלתל" וגם כינוי לאנשים בעלי שיער מתולתל. השם המקביל בגרמנית הוא קראוס(ה).

על פי האמונה העממית אנשים בעלי שיער מתולתל נחשבו למהירי חמה, בדומה לכהנים בישראל הקדומה. משפחות רבות אימצו שמות הקשורים במושג "מתולתל" כדי לציין את השתייכותן לכהנים. אצל משפחות אחרות השמות נגזרו מכינוים אשר תיארו תכונה אישית, דהיינו אנשים בעלי שיער מתולתל.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פודור כוללים את יוסף פודור (1828-1752), כנר ומלחין הונגרי; את השופט ארמין פודור שאר חי בהונגריה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; ובמאה ה-20 את ג'ורג' פודור, שדרן בריטי יליד רומניה.

HATVANY, HATVANI, HATVAN, DE HATVAN, HATVANY-DEUTSCH

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

הוטבן הוא שמו של כפר ליד בודפשט, בירת הונגריה. הוטבני נגזר ממילה הונגרית שפירושה "ששים". בתור שם משפחה יהודי הוטבני התפרסם בהונגריה בזכות התעשיין איגנץ דויטש (1873-1803) אשר אימץ אותו כשם המשפחה השני שלו.

אישים מוכרים אשר נשאו את שמות המשפחה האלה כוללים את העיתונאי והלוחם האנטי-פשיסטי ההונגרי לאיוש (לודוויג) הוטבני (1961-1880); הצייר האימפרסיוניסטי ההונגרי פרנץ הוטבני (1958-1881); והתעשיין והסופר ההונגרי ברטלן הוטבני.

Jozsef II Hatvany-Deutsch (1858-1913), industrialist, born in Budapest, Hungary (then part of the Austrian Empire), son of Bernat Deutsch de Hatvan and grandson of Ignac Deutsch-Hatvany, founder of the Ignac Deutsch and sons, an industrial and trading concern.

Jozsef II studied at the Commercial Academy of Budapest and at the Hochschule fuer Bodencultur of Vienna, Austria. After a year's tour of Europe, he joined the family concern in 1880. Together with his cousin Sandor he took over a bankrupt sugar factory in Nagysurany and went on to found the distillery of Szeged and Temesvar (now Timisoara, Romania). By 1887 they had built three other sugar factories including a large refinery in Hatvan. By the 1890s they controlled almost 30% of Hungarian sugar production. He succeeded in driving out Austrian competition and helped make sugar one of Hungary’s most important export products. His banking and other financial interests made him one of the wealthiest Jews in Hungary. He represented his country on the Committee on International Sugar Agreement (Brussels, 1902). In 1908 he was appointed a member of the Court of Arbitration, which dealt dealing with points of disagreement between Austria and Hungary.

Jozsef was concerned with social welfare. For some time he was president of the National Labor Insurance Bank, an organization founded to extend medical and financial aid to workmen during periods of sickness and was vice-president of the National Association of Manufacturers. Jozsef also established pioneering welfare and sickness benefit schemes for workers in his own factories

Jozsef was a man of extensive worldly knowledge, and a connoisseur of music and a patron of the arts. He helped to establish various charitable organizations. Active in Jewish communal affairs, he was a trustee and benefactor of the Budapest rabbinical seminary and a generous supporter of the Hungarian Jewish Literary Society (IMIT). He was a Hungarian delegate to the Alliance Israelite Universelle.

In 1908, Jozsef II, was made a baron and in 1910, became a member of the Hungarian parliament's Upper Chamber. Jozsef Hatvany-Dutsch died in Bad Nauheim, Germany, in 1913.

Jozsef’s daughter Lilly (1890-1968) was a playwright. She converted to Christianity.

פצל PECEL

עיירה במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), מרכז הונגריה.


תחילת היישוב היהודי במקום - במחצית הראשונה של המאה ה-18. התושבים היהודיים עסקו בעיקר במסחר זעיר. הקהילה התארגנה במחצית השנייה של המאה ה-18. תחילה הייתה עצמאית, אולם כשירד מספר חבריה נעשתה כפופה לקהילת גודולו (GODOLLO). במקום פעלו אגודות צדקה, בית כנסת ובית ספר.

בשנת 1930 ישבו בפצל 194 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) שנועדו להגביל את היהודים בחיי הכלכלה והתרבות, התערער מצבם הכלכלי של יהודי המקום. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) החליטה ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית על גיוס יהודים (ואחרים שלא רצו לגייסם לצבא הסדיר) לעבודות כפייה במסגרת צבאית.

ב-1942 גוייסו צעירים יהודים מפצר ל"פלוגות עבודה", נשלחו לחזית, בעיקר לעבודות פירוק מוקשים, ורובם נספו.

באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נשלחו יהודי העיירה לגיטו, שהוקם בעיירה הסמוכה ראקושקרסטור (RAKOSKERESZTUR), ושוכנו ברפת. אלו שנמצאו כשירים לעבודה גוייסו לעבודות כפייה והועברו למחנה אחר. כעבור שבועות מספר הגיעו למקום חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית והחרימו את כספם ותעודותיהם. האמידים מביניהם נחקרו תוך עינויים על מנת לגלות היכן הטמינו את רכושם. לאחר החקירה הובלו היהודים ברכבות לעיר האטוואן (HATVAN), שם הוחזקו תחת כיפת השמיים והועסקו בעבודות שונות ליד תחנת הרכבת. כעבור 4 ימים שולחו לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו לפצל ניצולים מעטים, עם יהודים מיישובי הסביבה ניסו לשקם את חיי הקהילה. תוך כמה שנים עזבו כולם את המקום ובשנת 1950 בוטלה הקהילה רשמית.

יאסברן' JASZBERENY

עיר במחוז יאס-נאגקון-סולנוק (JASZ-NAGYKUN-SZOLNOK), מרכז הונגריה.


יהודים התגוררו ביאסברן' עוד בימי הכיבוש הטורקי, במאות ה-17-16. הם עסקו בעיקר בסחר תוצרת חקלאית. לאחר תקופה בה לא הורשו יהודים להתגורר במקום, חודשה ההתיישבות היהודית ב-1850 (לאחר פתיחת שערי הערים בהונגריה בפני יהודים). יהודי בשם גאבור בוק (BUK GABOR) הניח את היסוד לקהילה. ב-1860 פנו יהודים רבים לגידול כרמים, לאחר שהותרה רכישת קרקעות על-ידי יהודים. הקהילה הקימה חברה קדישא ומוסדות חסד רבים נוספים. בית הכנסת הגדול נבנה ב-1890. כן פעלו במקום בית ספר (שנוסד ב-1855) ו"תלמוד תורה".

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) נרצחו שני יהודים.

בשנת 1936 מנתה הקהילה 676 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938 נפגעו יהודים רבים ממעשי אלימות של גדודי צבא שהוקמו על-ידי ממשלת הונגריה, הפרו-גרמנית, כדי לפעול מעבר לגבול הצ'כי. גדודים אלו, שהיו עויינים ליהודים, תקפו יהודים ברחובות וחיבלו בבתים יהודיים.

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

ב-1942, גוייסו צעירים יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. הם נשלחו לחזית אוקראינה, ושם נספו רובם.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו כל יהודי יאסברן' בגיטו שהוקצה במספר בתים בסביבת בית הכנסת. הם הורשו לדאוג לאספקת מזון ולטפל בחולים, ואף הצליחו לארגן את חיי הדת כסדרם. ב-30 ביולי הקיפו חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית את הגיטו, שדדו את חפצי הערך מיושביו ועינו אחרים על מנת לוודא האם לא הסתירו את חפצי הערך שברשותם. אחר כך, הוסעו למונור (MONOR), ומשם גורשו לאושוויץ.

יאסברן' שימשה מרכז אזורי לגיוס צעירים יהודיים למחנות כפייה בהונגריה ומחוצה לה. בראש המפקדה עמד איוואן זנטאי (ZENTAI, שהתפרסם כ"איוואן האכזר" בשל מעשי ההתעללות שלו במגויסים). בקיץ 1944, הובאו ליאסברן' כ-10,000 יהודים, ביניהם נכים וחולים. הם נשלחו לבודאפשט, אך בדרכם לשם, הורדו מן הרכבת על-ידי קצין הז'אנדרמריה ההונגרית מארטון זולדי (ZOLDI MARTON), ונכלאו בגיטו בעיר האטוואן (HATVAN), משם גורשו אחר כך לאושוויץ.

לאחר המלחמה, נשפט זנטאי על פשעי המלחמה, הורשע והוצא להורג.


אחרי השחרור חזרו מאושוויץ כמאה ניצולים, אך הישוב במקום חודש רק באופן זמני, ורובם עזבו שנית את העיר. ב-1947 הוקם גלעד בבית הכנסת, עליו נחרתו 560 שמות יהודי המקום שניספו בשואה.

א פ ץ APC


כפר במחוז הווש (HEVES), צפון הונגריה.


יהודים התיישבו לראשונה במקום בתחילת המאה ה-19, בחסות בעל האחוזה המקומי. רובם התפרנסו ממסחר, מיעוטם היו בעלי משקים. תחילה השתייכו יהודי הכפר לקהילת פאסטו (PASZTO) ומ-1855 סונפו לקהילת הטן' (HETENY) הקהילה הקימה חברה קדישא, שני בתי עלמין, בית כנסת, בית ספר ומקוה.


בשנת 1930 התגוררו במקום 116 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938, לאחר פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, איבדו יהודים את פרנסתם. ב-1941 גוייסו רבים מהם לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים בהן הועסקו יהודים ואזרחים הונגרים אחרים, שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם). רובם נספו.

ב-9 במאי 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, הובלו כל יהודי אפץ לגיטו האטוואן (HATVAN), וכעבור שבועות מספר שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו 15 משרידי הקהילה היהודית לכפר, אך החיים היהודיים לא חודשו. בניין בית הכנסת ניזוק קשה במהלך המלחמה וספרי בתורה אבדו. בני הקהילה התפזרו תוך כמה שנים וב-1962 כבר לא ישבו יהודים באפץ.

פאסטו PASZTO

עיירה במחוז הווש (HEVES), צפון הונגריה.


לפי מקורות נוצריים התיישבו יהודים במקום בראשית המאה ה-15, אבל תועדו לראשונה ב- 1657. רוב יהודי פאסטו התפרנסו ממסחר ומלאכה, מיעוטם היו בעלי אחוזות ופקידים.

הקהילה התארגנה במחצית הראשונה של המאה ה-18.

בעקבות חילוקי הדעות בקונגרס של יהודי הונגריה (1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפו יהודי המקום לזרם האורתודוקסי. בית הכנסת נבנה ב-1840. במקום פעלו חברה קדישא, אגודת נשים ומוסדות-חינוך.

במלחמת העולם הראשונה שירתו 40 מיהודי המקום בצבא, 14 מהם נפלו בחזית.

ב-1930 נמנו בקהילה 414 איש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נכנסה לעיירה יחידה צבאית, ובעקבותיה הגיעו קציני גסטאפו. במאי הוסעו יהודי המקום לגיטו שהוקם בהאטוואן (HATVAN). כעבור שבוע הוליכו אותם לבית-החרושת לרעפים שמחוץ לעיר, שם עונו באכזריות בידי שוטרים הונגרים ואנשי ס"ס. ביולי 1944 שולחו כולם לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו למקום 20 ניצולים, מקצתםם ממחנות העבודה ומקצתם מאושוויץ. התושבים קיבלו אותם באיבה וסירבו להחזיר להם את רכושם. בשנות הארבעים המאוחרות עלו רוב היהודים לארץ ישראל וב-1960 כבר לא ישב אף יהודי אחד בפאסטו.

עם קום המדינה, עלו רובם לישראל.

ראקושסנטמיהאי RAKOSSZENTMIHALY

עיר במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), מרכז הונגריה.


יהודים הגיעו למקום באמצע המאה ה-19. הם עסקו במסחר, מלאכה ופקידות. הקהילה התארגנה ב-1900. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1868) הצטרפה לזרם הניאולוגי, שדגל בהשתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים.

בקהילה היו חברה קדישא, אגודת נשים לצדקה, בית ספר ומושב זקנים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נבנה בית כנסת ונחנך "בית-עם" לפעולות תרבות.

ב-1930 מנתה הקהילה 829 נפש.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) סבלו יהודי ראקושסנטמיהאי מרדיפות והתעללויות, וזאת בעיקר בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) של ממשלת הונגריה הפרו גרמנית, שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה.

זמן קצר לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (19 במארס 1944) נצטוו היהודים להשאר בבתיהם, ושוטרים הוצבו לשמירה. גברים נלקחו לעבודות כפייה ורובם נספו. יתר בני הקהילה הובלו לגיטו שהוקם בגודולו (GODOLLO), משם לגיטו בהאטוואן (HATVAN), וביוני 1944 הוסעו לאושוויץ.


לאחר המלחמה, חזרו למקום 124 יהודים ששרדו וחידשו את חיי הקהילה. ב-1949 הוקם גל-עד בחצר בית הכנסת לזכר הניספים בשואה. במקום כיהן רב עד 1956, ובחגים נערכו תפילות בבית הכנסת. אחר כך הלך ופחת מספר היהודים בעיר ובשנות השישים למאה ה-20 נותרו במקום יהודים מעטים בלבד.

גודולו GODOLLO


עיר במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), בנפת גודולו, מרכז הונגריה.


יהודים החלו להתיישב בגודולו בתחילת המאה ה-19. הם עסקו בשיווק התוצרת החקלאית של איכרי המקום. בשנת 1867 נבנה בארמונו של בעל האחוזה מקום נופש למשפחת הקיסר פראנץ יוזף הראשון, והעיר הפכה לאתר מפגש של האצולה. יהודי גודולו סיפקו את כל הדרוש לניהול הארמון. הקהילה התארגנה ב-1850, ושלוש שנים אחר כך הוקמה החברה קדישא. בית הכנסת נבנה ב-1870.

לאחר קונגרס יהודי הונגריה ב-1868, בו נתגלעו חילוקי דעות בין חרדים ומשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי.

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות שערכו ביהודים גורמים ימניים לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) שימשה גודולו אחד ממעוזי כנופיית הטרור של פרונאי (PRONAY).


בשנת 1930 מנתה האוכלוסיה היהודית בגודולו 276 נפש.


תקופת השואה

ב-1937, עוד לפני פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את מקומם של היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, הופקע תוקף הדרכונים שבידי היהודים, הוטלו מיסים מיוחדים והופקעו רשיונות של בעלי מלאכה יהודים. ב-1942 הוקם בגודולו מרכז לגיוס יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים בהן הועסקו יחד עם אזרחים הונגריים נוספים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם). הם נשלחו לעזרת המאמץ המלחמתי ההונגרי-גרמני בחזית אוקראינה, שם נספו.

באפריל 1944, הוקם בעיר גיטו זמני. כעבור תקופה קצרה, הועברו יושביו לגיטו האטוואן (HATVAN), ומשם נשלחו לאושוויץ. משפחות אחדות הרעילו עצמן בתוך הקרונות החסומים.


אחרי המלחמה לא חזרו יהודים לגודולו, וב-1947 בוטלה רשמית הקהילה היהודית.

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.

1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.