קהילת יהודי פאסטו

פאסטו PASZTO

עיירה במחוז הווש (HEVES), צפון הונגריה.


לפי מקורות נוצריים התיישבו יהודים במקום בראשית המאה ה-15, אבל תועדו לראשונה ב- 1657. רוב יהודי פאסטו התפרנסו ממסחר ומלאכה, מיעוטם היו בעלי אחוזות ופקידים.

הקהילה התארגנה במחצית הראשונה של המאה ה-18.

בעקבות חילוקי הדעות בקונגרס של יהודי הונגריה (1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפו יהודי המקום לזרם האורתודוקסי. בית הכנסת נבנה ב-1840. במקום פעלו חברה קדישא, אגודת נשים ומוסדות-חינוך.

במלחמת העולם הראשונה שירתו 40 מיהודי המקום בצבא, 14 מהם נפלו בחזית.

ב-1930 נמנו בקהילה 414 איש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נכנסה לעיירה יחידה צבאית, ובעקבותיה הגיעו קציני גסטאפו. במאי הוסעו יהודי המקום לגיטו שהוקם בהאטוואן (HATVAN). כעבור שבוע הוליכו אותם לבית-החרושת לרעפים שמחוץ לעיר, שם עונו באכזריות בידי שוטרים הונגרים ואנשי ס"ס. ביולי 1944 שולחו כולם לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו למקום 20 ניצולים, מקצתםם ממחנות העבודה ומקצתם מאושוויץ. התושבים קיבלו אותם באיבה וסירבו להחזיר להם את רכושם. בשנות הארבעים המאוחרות עלו רוב היהודים לארץ ישראל וב-1960 כבר לא ישב אף יהודי אחד בפאסטו.

עם קום המדינה, עלו רובם לישראל.