קהילת יהודי יאסברן'
יאסברן' JASZBERENY
עיר במחוז יאס-נאגקון-סולנוק (JASZ-NAGYKUN-SZOLNOK), מרכז הונגריה.
יהודים התגוררו ביאסברן' עוד בימי הכיבוש הטורקי, במאות ה-17-16. הם עסקו בעיקר בסחר תוצרת חקלאית. לאחר תקופה בה לא הורשו יהודים להתגורר במקום, חודשה ההתיישבות היהודית ב-1850 (לאחר פתיחת שערי הערים בהונגריה בפני יהודים). יהודי בשם גאבור בוק (BUK GABOR) הניח את היסוד לקהילה. ב-1860 פנו יהודים רבים לגידול כרמים, לאחר שהותרה רכישת קרקעות על-ידי יהודים. הקהילה הקימה חברה קדישא ומוסדות חסד רבים נוספים. בית הכנסת הגדול נבנה ב-1890. כן פעלו במקום בית ספר (שנוסד ב-1855) ו"תלמוד תורה".
בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) נרצחו שני יהודים.
בשנת 1936 מנתה הקהילה 676 יהודים.
תקופת השואה
ב-1938 נפגעו יהודים רבים ממעשי אלימות של גדודי צבא שהוקמו על-ידי ממשלת הונגריה, הפרו-גרמנית, כדי לפעול מעבר לגבול הצ'כי. גדודים אלו, שהיו עויינים ליהודים, תקפו יהודים ברחובות וחיבלו בבתים יהודיים.
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".
ב-1942, גוייסו צעירים יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. הם נשלחו לחזית אוקראינה, ושם נספו רובם.
באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו כל יהודי יאסברן' בגיטו שהוקצה במספר בתים בסביבת בית הכנסת. הם הורשו לדאוג לאספקת מזון ולטפל בחולים, ואף הצליחו לארגן את חיי הדת כסדרם. ב-30 ביולי הקיפו חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית את הגיטו, שדדו את חפצי הערך מיושביו ועינו אחרים על מנת לוודא האם לא הסתירו את חפצי הערך שברשותם. אחר כך, הוסעו למונור (MONOR), ומשם גורשו לאושוויץ.
יאסברן' שימשה מרכז אזורי לגיוס צעירים יהודיים למחנות כפייה בהונגריה ומחוצה לה. בראש המפקדה עמד איוואן זנטאי (ZENTAI, שהתפרסם כ"איוואן האכזר" בשל מעשי ההתעללות שלו במגויסים). בקיץ 1944, הובאו ליאסברן' כ-10,000 יהודים, ביניהם נכים וחולים. הם נשלחו לבודאפשט, אך בדרכם לשם, הורדו מן הרכבת על-ידי קצין הז'אנדרמריה ההונגרית מארטון זולדי (ZOLDI MARTON), ונכלאו בגיטו בעיר האטוואן (HATVAN), משם גורשו אחר כך לאושוויץ.
לאחר המלחמה, נשפט זנטאי על פשעי המלחמה, הורשע והוצא להורג.
אחרי השחרור חזרו מאושוויץ כמאה ניצולים, אך הישוב במקום חודש רק באופן זמני, ורובם עזבו שנית את העיר. ב-1947 הוקם גלעד בבית הכנסת, עליו נחרתו 560 שמות יהודי המקום שניספו בשואה.
עיר במחוז יאס-נאגקון-סולנוק (JASZ-NAGYKUN-SZOLNOK), מרכז הונגריה.
יהודים התגוררו ביאסברן' עוד בימי הכיבוש הטורקי, במאות ה-17-16. הם עסקו בעיקר בסחר תוצרת חקלאית. לאחר תקופה בה לא הורשו יהודים להתגורר במקום, חודשה ההתיישבות היהודית ב-1850 (לאחר פתיחת שערי הערים בהונגריה בפני יהודים). יהודי בשם גאבור בוק (BUK GABOR) הניח את היסוד לקהילה. ב-1860 פנו יהודים רבים לגידול כרמים, לאחר שהותרה רכישת קרקעות על-ידי יהודים. הקהילה הקימה חברה קדישא ומוסדות חסד רבים נוספים. בית הכנסת הגדול נבנה ב-1890. כן פעלו במקום בית ספר (שנוסד ב-1855) ו"תלמוד תורה".
בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) נרצחו שני יהודים.
בשנת 1936 מנתה הקהילה 676 יהודים.
תקופת השואה
ב-1938 נפגעו יהודים רבים ממעשי אלימות של גדודי צבא שהוקמו על-ידי ממשלת הונגריה, הפרו-גרמנית, כדי לפעול מעבר לגבול הצ'כי. גדודים אלו, שהיו עויינים ליהודים, תקפו יהודים ברחובות וחיבלו בבתים יהודיים.
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".
ב-1942, גוייסו צעירים יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. הם נשלחו לחזית אוקראינה, ושם נספו רובם.
באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו כל יהודי יאסברן' בגיטו שהוקצה במספר בתים בסביבת בית הכנסת. הם הורשו לדאוג לאספקת מזון ולטפל בחולים, ואף הצליחו לארגן את חיי הדת כסדרם. ב-30 ביולי הקיפו חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית את הגיטו, שדדו את חפצי הערך מיושביו ועינו אחרים על מנת לוודא האם לא הסתירו את חפצי הערך שברשותם. אחר כך, הוסעו למונור (MONOR), ומשם גורשו לאושוויץ.
יאסברן' שימשה מרכז אזורי לגיוס צעירים יהודיים למחנות כפייה בהונגריה ומחוצה לה. בראש המפקדה עמד איוואן זנטאי (ZENTAI, שהתפרסם כ"איוואן האכזר" בשל מעשי ההתעללות שלו במגויסים). בקיץ 1944, הובאו ליאסברן' כ-10,000 יהודים, ביניהם נכים וחולים. הם נשלחו לבודאפשט, אך בדרכם לשם, הורדו מן הרכבת על-ידי קצין הז'אנדרמריה ההונגרית מארטון זולדי (ZOLDI MARTON), ונכלאו בגיטו בעיר האטוואן (HATVAN), משם גורשו אחר כך לאושוויץ.
לאחר המלחמה, נשפט זנטאי על פשעי המלחמה, הורשע והוצא להורג.
אחרי השחרור חזרו מאושוויץ כמאה ניצולים, אך הישוב במקום חודש רק באופן זמני, ורובם עזבו שנית את העיר. ב-1947 הוקם גלעד בבית הכנסת, עליו נחרתו 560 שמות יהודי המקום שניספו בשואה.