קהילת יהודי ברטיסלבה
(בפי היהודים פרשבורג, בהונגרית Pozsony, בגרמנית Pressburg)
בירת סלובקיה.
ברטיסלבה שוכנת על גדות הדנובה, בנקודת מפגש בין סלובקיה, הונגריה ואוסטריה, והיא מרכז ספנות וצומת דרכים. בעיר מצודה מהמאה ה- 9 וקתדרלה מהמאה ה- 13, אוניברסיטה, בתי ספר גבוהים לטכנולוגיה ולמסחר ושני שדות תעופה.
מייסדי העיר היו ככל הנראה חיילי הלגיונות הרומיים שחנו במקום במאה הראשונה. בשנת 1291 העניק אנדראש השלישי מלך הונגריה, זכויות מיוחדות לעיר. משנת 1526 הייתה מקום מושבם של מלכי הונגריה, ובשנים 1683-1536 הייתה בירת הונגריה. עד 1860 נקראה בשם פרסבורג, ומ- 1861 ועד 1918 נקראה בפי ההונגרים בשם פוז'ון. משנת 1918 הייתה העיר ברפובליקה הצ'כוסלובקית, ומ- 1919, בשמה ברטיסלבה, הוכרה כבירת סלובקיה.
יהודים הגיעו לאזור עם הלגיונות הרומיים, אך בכתובים הם נזכרים לראשונה בסוף המאה ה- 11. ב- 1251 העניק בלה הרביעי, מלך הונגריה, כתב זכויות לקהילה היהודית, שישבה ב"חצר היהודים", והרב ליברמן עמד בראשה. המלך אנדראש השלישי השווה את מעמד היהודים למעמד שאר תושבי העיר.
בימי מסעי הצלב הועלו על המוקד יהודים מפרשבורג, וביניהם הרב יונה בר-שאול. בשנת 1335 תועד בית כנסת במקום. ב-1360 גורשו היהודים מהונגריה והורשו לשוב כעבור כמה שנים. ככל הנראה חזרו לפרשבורג בשנת 1368, ובסוף המאה נצטוו ללבוש את "בגדי היהודים", כובע מחודד וגלימה אדומה בעלת טלאי צהוב. באמצע המאה ה- 15 היו בעיר כ- 230 יהודים, הרחוב שגרו בו נקרא מאז "יודן גאסה" (רחוב היהודים).
ב- 1526, אחרי כיבוש הונגריה בידי הטורקים, פרע המון הונגרי ביהודים והם גורשו מהעיר. בניין בית הכנסת נעשה לטחנת קמח ובתי היהודים נמסרו למקורבי המלכה. בכך נתחסלה הקהילה היהודית שבתוך חומות העיר.
קהילה חדשה נוסדה בסוף המאה ה-17, מחוץ לשטח השיפוט של העיר, על ה"שלוסגרונד" (Schlossgrund - "שטח הארמון") ובפרבר "צוקרמנדל" (Zuckermandel), שבבעלות הגראפים לבית פאלפי (Palffy). הרב יום טוב ליפמאן וראש הקהל מיכאל שמעון הקימו בית כנסת, יסדו "חברה קדישא" וקידשו בית עלמין. ב-1712 נתחם האזור כגיטו, ושעריו היו ננעלים כל ערב. הגיטו התנהל כעיר אוטונומית. ב- 1714 העניק הגראף פאלפי חסות ל- 50 מתוך 189 המשפחות היהודיות שחיו בגיטו והתיר להם להקים בית כנסת משלהם ולהעסיק רב, חזנים ושמשים. אחר כך הורשו גם לרכוש בתים. משפחות יהודיות נוספות באו למקום בעקבות "חוק המשפחות" (1726), שהגביל את מספר המשפחות היהודיות בערים. ב- 1736 מנתה הקהילה 772 נפש ובשנת 1791 - 2,271.
בעקבות "צו הסובלנות" (1782) של הקיסר יוזף השני נפתחו בתי ספר יהודיים ובוטל הלבוש היהודי. משנת 1787 חוייבו היהודים בשרות צבאי.
ב- 1806 התמנה הרב משה סופר, הוא החת"ם סופר, לרב העיר וקהילת פרשבורג נודעה כמרכז תורני. בתקופת כהונתו חדרה השפעת תנועת ההשכלה להונגריה, והמשכילים נטו להקלה במצוות ואפילו להתבוללות. ה"חת"ם סופר" עמד בראש המתנגדים לרפורמות בדת והיה לאבי היהדות האורתודוקסית בהונגריה. גם הרב אברהם הירש לבוב, לימים ראש קהילת פרשבורג ו"פרנס המדינה", התנגד לרפורמות.
הישיבה שפותחה במאה ה- 18 על-ידי הרבנים: יצחק הלוי לנדוי דוקלא (Dukla 1762-1759), מאיר בארבי (Barbi 1789-1768) ומשולם איגרא מטישמניץ (Tysmienica 1801-1793), הורחבה על-ידי החת"ם סופר, כונתה "ישיבה רמה" והוכרה ב- 1859 כבית מדרש גבוה לרבנות, שנעשה למרכז התורני הגדול בהונגריה. משנת 1880 חייבו השלטונות את הישיבה ללמד גם לימודים כלליים של ארבע כיתות תיכון. כס הרבנות וכהונת ראש-הישיבה עברו מה"חת"ם סופר" לצאצאיו. הרב אברהם שמואל בנימין (אש"ב) סופר, המכונה ה"כתב סופר" (1871-1839); הרב ר' שמחה בונם סופר הידוע בשם "שבט סופר" (1906-1872); והרב עקיבא סופר שכיהן משנת 1907 עד שעלה ב- 1940 לארץ ישראל ונפטר בירושלים. ב- 1871 יסדו תלמידי ישיבת פרשבורג את כולל אונגארן בירושלים וה"כתב סופר" נבחר לנשיאו.
בשנת 1844 כבר היו בעיר 22 בתי כנסת ובתי תפילה, ביניהם בית הכנסת של הרב עזריאל בריל, בית הכנסת של האורתודוקסים ברחוב פרייס קריסטוף, בית הכנסת של הנאולוגים, בית המדרש של הישיבה, ועוד.
בית הספר היהודי הראשון שנפתח בעיר בעקבות "צו הסובלנות" של הקיסר יוזף השני, נסגר כעבור כמה שנים ונפתח מחדש ב- 1805. בית הספר היסודי, Primaer Schuhle, שהקימו המשכילים ב- 1820, הוכר ב- 1830. בית ספר יסודי פרטי, שהקימו כמה שמרנים ב- 1825, נסגר ב- 1832 ואז הוקם בית הספר של הקהילה, וצורף אליו ב- 1870 בית ספר "תלמוד תורה". בשנת 1900 הועבר בית הספר לבניין חדש ובשנת 1925 היו בו חמש כיתות מקבילות לבנות ולבנים. בית ספר אזרחי לבנים (כיתות ה'-ח'), יחיד מסוגו בעיר, שלמדו בו גם לא יהודים, נוסד ב- 1881, ובית ספר מקביל לבנות נפתח ב- 1899. בית הספר "יסודי תורה" הוקם ונוהל בידי חיים וולף גרינהוט ב- 1885.
בשנת 1871 הייתה קהילת פרשבורג הראשונה שנרשמה כקהילה אורתודוקסית, עם הכרת השלטונות בפלג של הקהילות האורתודוקסיות, שנוצר בעקבות המחלוקת שנתגלעה בין הנאולוגים לאורתודוקסים בקונגרס יהודי הונגריה.
ב- 1872, פרשו כמאה איש מהקהילה ויסדו קהילה נאולוגית בראשות ר' זליג ליב שיק ו-וילהלם פרנקל. הקהילה אימצה את בית הספר "פרימער שולה", יסדה "חברה קדישא" משלה, וב- 1895 חנכה בית כנסת גדול, ולו בימה בחזית ארון הקודש ועוגב.
בימי מלחמת העולם הראשונה באו לעיר פליטים רבים ותלמידי ישיבה רבים שהיו פטורים משירות צבאי. מקצתם נשארו בעיר אחרי המלחמה. ב- 1918, עם הקמת הרפובליקה הצ'כוסלובקית, נותקה קהילת ברטיסלבה מהמרכז בבודפשט ונהייתה למרכז ליהודי סלובקיה. עם סיפוחה של רוסיה הקרפטית לרפובליקה חדרה גם החסידות לעיר.
באביב 1919 נוסדה בעיר ה"יידישא פאלקספערבאנד פיר די סלאוואקיי" (התאחדות יהודית עממית לסלובקיה) והקימה משרד לעזרה סוציאלית ולהגנת זכויות היהודים, ואירגנה קורסים ללימוד השפה הסלובקית. ב-1928 התארגנו קהילות נאולוגיות וקהילות סטאטוס קוו ב"ארגון קהילות ישורון". מרכזו היה בפרשבורג. נשיאו ב- 1934 היה ד"ר ויקטור שטיין.
בית חולים יהודי, שהוקם ברובע צוקרמנדל עוד ב- 1710, ושימש גם כ"הקדש", הורחב ב- 1764, נשרף ב- 1811 ונבנה מחדש. ב- 1931 הוקם בית חולים חדיש בן ארבע קומות. כמו-כן הוקמו: בית תמחוי, בית יתומים, בית יתומות, מושב זקנים, "ביקור חולים", אגודות נשים וכתריסר מוסדות צדקה וסעד נוספים. ב- 1927 בנתה הקהילה בנין מגורים עבור פקידיה והקימה את בית היתומים "ירוחם יתום". כמו כן היו מוסדות חינוך תורניים רבים.
במרוצת השנים הופיעו בפרשבורג כעשרים כתבי עת יהודיים בגרמנית, בהונגרית, ביידיש ובעברית. במסגרת הקהילה נערכו הרצאות הן מטעם הציונים הן מטעם מתנגדיהם, ופעלה אגודת תרבות כללית בשם "אוניטאס", ובראשה עמד ד"ר יוסף לנארד.
היהודים הראשונים בברטיסלבה היו מלווי כספים, משכונאים, כורמים ומבשלי יין; וכנראה היו ביניהם גם סוחרים ובעלי מלאכה מעטים. תחילה נדרשו היהודים לשלם "דמי חסות" רק לחצר המלוכה, ומ- 1345 גם לעירייה. כבר ב- 1371 פורסם "ספר היהודים", שקבע את היחסים הכספיים בין יהודים לנוצרים בעיר, אך לעתים קרובות שיחררו השליטים את הנוצרים מתשלום חובותיהם ליהודים.
מאז גירושם ב- 1526 הורשו יהודים להיכנס לעיר רק על פי הזמנה בכתב. אחר כך הותר להם לסחור בימי השוק תמורת תשלום לאיגוד הסוחרים. היהודים חדרו בהדרגה למסחר בעיר ופיתחו את היבוא והיצוא, בעיקר זה של בקר ושל תבואה. "מס הסובלנות" שהטילה המלכה מריה-תרזיה על היהודים ב- 1744, הכביד עליהם. אוספי המס בפרשבורג נעשו לימים לשתדלנים של יהודי הונגריה. בראשית המאה ה- 19 הותר ליהודים לסחור גם בתוך העיר.
בדליקה שפרצה בעיר ב- 1811 עלו רוב בתי היהודים באש והותר להם לראשונה לשכור דירות לזמן מוגבל בתוך חומות העיר. שריפה ב- 1913 כילתה את בית המדרש הישן ואת רוב בתי היהודים ואלפים נותרו בלא קורת גג.
ב- 1830 נוספו שני רחובות לגיטו, אך בגלל הצפיפות הוסיפו היהודים קומות על בתיהם. היהודי אדווארד מנהיימר קיבל זכות ישיבה בתוך העיר. ב- 1840 הורשו היהודים להתיישב בכל ערי הונגריה ולסחור בהן, וכעבור כמה שנים הורשו גם לרכוש נכסי מקרקעין. הקהילה גדלה ב- 1842 ל-3,700 נפש בערך. ב- 1846 בוטל מס הסובלנות.
בגלל מגבלות שהטילה מועצת העיר היו עד סוף המאה ה- 18 רק בעלי מלאכה יהודים מעטים. כשהוסרו המגבלות תרמו היהודים לפיתוח התעשייה והבנייה בעיר. יהודים השתתפו בניהול בתי הזיקוק, ניהלו מרכז לעיבוד פרוות ובית חרושת לעיבוד כותנה. בבעלות היהודים דוקס והרצוג (Dukes & Herzog) היה מפעל לעמילן. בית המסחר לספרים של אפרים לוי נוסד ב- 1765 והיה הראשון בעיר. בית דפוס ותיק בעיר היה של לוי ואלקלעי והוצאת הספרים של הרמן שטיינר פעלה מ- 1847 עד 1947.
ב- 1921 התפרנסו כמחצית מיהודי העיר ממסחר ומבנקאות, כ- 25 אחוזים עסקו בתעשיה, 15 אחוזים היו בעלי מקצועות חופשיים והשאר עבדו בעבודות שדה, בתחבורה, כקציני צבא וכשרתי בית.
קופת גמילות חסדים לסוחרים קטנים נוסדה ב- 1903, וב- 1923 ייסד הג'וינט אגודה שיתופית לאשראי עבור המעמד הבינוני.
יהודים השתתפו בהתקוממות ההונגרים ב- 1848, ואחריה בוטלו חלק מן החוקים המגבילים את היהודים. מועצת העיר פרשבורג התנגדה למתן זכויות ליהודים ואף גירשה אותם מן המשמר האזרחי. תושבים מוסתים רצחו ופצעו מאות מבני הקהילה, הרסו את רכושם ושרפו את ה"פרימער שולה" (ששוקם ב- 1854). יהודים שגרו מחוץ לגטו נצטוו לשוב אליו.
האמנציפציה של יהודי הונגריה ב- 1867 אפשרה את השתתפותם בחיים הציבוריים. ב- 1872 נבחרו יהודים אחדים למועצת העיר, אך האוכלוסיה נשארה עויינת וב- 1882, בעקבות עלילות הדם בטיסא-אסלר (Tisza-Eszlar), שוב היו פרעות ביהודי העיר.
ארגון ציוני בשם "אהבת ציון" נוסד בעיר עוד ב- 1899, מנהיגו במשך עשרות שנים היה שמואל בטלהיים, ציר בקונגרסים הציוניים התשיעי (1909) והאחד-עשר (1913).
"האגודה הציונית ההונגרית" (Magyar Cionista Szoevetseg) נוסדה בפרשבורג ב- 1902. ב- 1904 הועבר מרכזה לבודפשט.
רבים מבני הקהילה נפלו במלחמת העולם הראשונה. כמה קיבלו אותות הצטיינות. אחרי המלחמה, כשברטיסלבה נהייתה לבירת סלובקיה, שוב פרעו סלובקים ביהודים מפני שהאשימו אותם בנאמנות להונגרים. יוצאי צבא יהודים מצויידים בנשק יצאו להגנת הקהילה, וזאת בעידוד השלטונות.
לצד הפעילות הציונית נוהל מאבק לזכויות הלאומיות של היהודים. בסלובקיה לא כובדו זכויות היהודים כמיעוט לאומי, כמו שכובדו בצ'כיה, והיו תופעות אנטישמיות. בתקופה זאת היו ד"ר טומאשוף ושמואל בטלהיים מנהיגי היהודים בסלובקיה.
ב- 19 באוגוסט 1919 התכנסה בעיר הוועידה הציונית הארצית הראשונה. אחר כך הייתה העיר מוראווסקה-אוסטראווה (Moravska Ostrava) מרכז הפעילות הציונית, ובברטיסלבה נשארו פעילות בעיקר "המזרחי" ו"המזרחי הצעיר". משרד לעלייה בשם "משרד ארץ ישראל" נפתח ב- 1920, ועזר לפליטים יהודים ממלחמת פולין-ברית המועצות.
בתקופת הרפובליקה גברה הפעילות הציונית וב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני החמישה-עשר, רכשו יהודי העיר 908 שקלים. רכישת השקלים נמשכה גם בשנים הבאות וב- 1937, בבחירות לקונגרס הציוני העשרים, השתתפו 447 מבני הקהילה.
"הלשכה הארצית האורתודוקסית" לטפול בענייני הקהילה נוסדה ב- 1920. הלשכה הייתה מרכז המתנגדים לציונות ויתרונה היה בקשר עם הרשויות. מנהיגיה היו אלחנן שווארץ והרב קלמן ובר. כן התארגנה "אגודת ישראל". בראשה עמד יואל בראון, לימים נשיא "האגודה" ברפובליקה כולה. לאגודה הצטרפו חברי "ישוב ארץ ישראל". התארגנו נשות "אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל הצעירה". ב- 1927 הקימו האורתודוקסים את "המפלגה היהודית הכלכלית".
באוקטובר 1930 ביקר הנשיא טומאש ג' מאסאריק בקהילה. ב- 1931, הוקמה "המפלגה היהודית", ד"ר הוגו רוט מברטיסלבה נבחר לראש המפלגה בסלובקיה כולה. להנהגה הארצית נבחר ד"ר יוליוס רייס, חבר מועצת העיר ברטיסלבה וחבר הפרלמנט הצ'כי.
בשנות השלושים פעלו אגודות הסטודנטים הציוניות "בן-גוריה", "ארלוזורוב", "יודיאה" (Judaea) וארגון התלמידים "בר-כוכבא". כן פעלו אגודות הספורט: "אחדות", "מכביאה" (Maccabaea), "מכבי" ו"בר כוכבא". בשנת 1937 נחנך האצטדיון של "מכביאה". בסוף אפריל 1936 התחוללו פרעות, השלטונות לא התערבו. שנה לאחר מכן נפתח במקום סניף "אגודת פראג נגד אנטישמיות".
בשנת 1930 חיו בברטיסלבה 14,882 יהודים.
תקופת השואה
כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כפה הסכם מינכן (ספטמבר 1938) על צ'כוסלובקיה למסור את חבל הסודטים לגרמניה, ב- 6 באוקטובר הכריזה סלובקיה על אוטונומיה והרפובליקה התפרקה.
בעקבות סיפוח חלקים מסלובקיה להונגריה בנובמבר 1938, פרעו קלגסי "משמר הלינקה" (Hlinka) ביהודים שנחשדו בנאמנות להונגרים. הגזרות נגד היהודים החלו בראשית 1939, עם פטורי יהודים ממשרות ציבוריות והרחקת תלמידים יהודים ממוסדות החינוך הגבוה.
ב- 14 במארס 1939 נעשתה סלובקיה למדינה עצמאית גרורת גרמניה. כמה ימים לאחר מכן נחקקו החוקים הראשונים להרחקת היהודים מחיי הכלכלה והחברה, ונישולם מנכסיהם ומפרנסתם. בברטיסלבה נפתח משרד להגירה, ובארגונו של לאו רוזנטאל עלו עוד באותו חודש קבוצות של יהודים לארץ ישראל.
היהודים שנותרו בעיר הקימו מסגרות של עבודה, להוכחת יעילותם לשלטונות.
ב- 16 בספטמבר 1940 הקימה הממשלה "משרד מרכזי לכלכלה" לשם העברת בתי עסק ומפעלים של יהודים לידי סלובקים "בני הגזע הארי". יהודים רבים פונו מדירותיהם, נדרשו למסור את דברי הערך שלהם ולבסוף גם את כספם ודרכוניהם. כבר עם הכרזת האוטונומיה הוקם ארגון גג של יהודים "הלשכה היהודית המרכזית לארץ סלובקיה" להגן על זכויותיהם. בנובמבר הוכר הארגון רשמית. האורתודוקסים הקימו ועד פעולה משלהם.
כעבור שנתיים פיזרה הממשלה את הלשכה היהודית המרכזית והקימה את "מרכז היהודים" ובאמצעותו ביצעה את החוקים האנטי-יהודיים. הוראות הממשל פורסמו באמצעות העתונים היהודיים היחידים שהפצתם הותרה, "הדרך" ו-"וסטניק" (Vestnik).
היועץ לעניני היהודים מטעם הרייך בעיר היה דיטר ויסליצני (Wisliczeny), עוזרו של אדולף אייכמן. בסוף שנת 1940 ישבו בברטיסלבה 18,102 יהודים. במארס 1941 גוייסו גברים יהודים לפלוגת עבודה "הגדוד הששי" (Sesty Prapor) והועסקו בעבודות כפייה.
בספטמבר אותה שנה פורסם ספר החוקים האנטי-יהודיים והיהודים חוייבו לענוד אות קלון. כן פורסמה הוראה לפנוי יהודי ברטיסלבה לערי השדה. בהתחלה עודדו עקירה מרצון. בפינוי גורשו בין 27 באוקטובר1941 למארס 1942 6,720 יהודים מהעיר למחוז שאריש-זמפלין (Saris- Zemplin), במזרח סלובקיה. בברטיסלבה נותרו רק יהודים מומרים, נשואים בנישואי תערובת, עובדים חיוניים לשלטונות שהיו בעלי "פטור", ויהודים שהצליחו להסתתר (כ- 2,000 איש). הם נתמכו בידי הצלב האדום עד שגורשו למחנה ריכוז בטרזין.
בתחילת 1942, נודעו ההכנות לגירוש יהודי סלובקיה, והתארגנה במחתרת "קבוצת עבודה" להצלת יהודים. גירוש יהודי ברטיסלבה החל ב- 30 במאי 1942 בשילוח 1,000 נשים צעירות לאושוויץ, ונמשך עד אוקטובר אותה השנה. רוב היהודים שולחו לאושוויץ ולמחנות באזור לובלין בפולין. בין אוקטובר 1942 לאוקטובר 1944 היתה הפוגה בגירושים, הן בזכות "קבוצת העבודה" המחתרתית, והן בגלל התועלת הכלכלית שהפיקו השלטונות ממחנות העבודה.
בקיץ 1944 פרצה התקוממות נגד השלטון הפאשיסטי בסלובקיה. יהודים רבים הצטרפו למתקוממים ולחמו בשורות הפרטיזנים. הגרמנים כבשו את סלובקיה כדי לדכא את ההתקוממות, ותבעו לסלק את כל היהודים שנותרו בסלובקיה. במצוד שנערך ב- 28 בספטמבר נתפסו מעל ל- 1,800 יהודים. הם עונו ורבים נורו. היהודים שנותרו נצטוו לעבור למחנה הריכוז בסרד (Sered). משם גורשו לאושוויץ בחמישה שילוחים שהראשון בהם בסוף ספטמבר. בין המגורשים הייתה גיזי פליישמן מראשי "קבוצת העבודה". רדיפת שרידי היהודים בסלובקיה לא חדלה עד סוף המלחמה.
במהלך המלחמה הרסו הסלובקים חלק מבית העלמין היהודי. אחרי המלחמה נסלל כביש במקום, ולאחר שתדלנות מרובה הוגבה מסלולו מעל לקבריהם של ה"חת"ם סופר" ושל כמה רבנים ידועים אחרים, כך שנוצרה כעין מערכת קברים תת קרקעית.
ברטיסלבה שוחררה בידי הצבא האדום ב- 4 באפריל 1945. היהודים ששרדו, מבין אלו שהסתתרו ומבין אלו ששבו מן המחנות, פנו מיד, בעזרת הג'ויינט, לשיקום החיים היהודיים בעיר. נבחר ועד קהילה ונשיאו מקס וייס, בנימין איכלר מונה למזכיר. הופעל מטבח כשר, נפתח מרכז למכירת בשר כשר וקואופרטיב יהודי.
ב- 15 באפריל שוב היו התפרצויות אנטישמיות בעיר.
בית החולים היהודי והישיבה נפתחו מחדש. לוח לזכר קורבנות השואה הותקן בבית הכנסת בפישפלאץ. בית הכנסת בהיידוקגאסה (Heydukgasse) שופץ, ובחגים בסתיו כבר כיהן מארקוס לובוביץ (Lubovic) כרב הקהילה. בית הכנסת הנאולוגי נעשה למוזיאון יהודי. הרבנות הראשית של סלובקיה שוב החלה לפעול בברטיסלבה ובראש ארגון 42 הקהילות היהודיות שפעלו עמד הרב ארמין פרידר (הוא נפטר ב- 1946). ב- 1949 התמנה אליעזר כץ לכהונת הרב הראשי של סלובקיה.
ב- 1947 מנתה הקהילה 7,000 נפש, נפתח בית כנסת שני והיו מקווה ושני בתי עלמין.
תנועות הנוער החלוציות, ביניהן "השומר הצעיר", "גורדוניה-מכבי צעיר" ו"בני עקיבא" הקימו חוות-הכשרה לעליית הנוער. באותה עת החלו להופיע עיתונים עבריים. בתקופת ההעפלה התארגנו בברטיסלבה משלוחים של עולים בלתי-לגאליים.
החזרת רכוש לידי היהודים נתקלה בהתנגדות בעליו החדשים הסלובקים ה"אריים", הדבר התבטא בהתפרצויות אנטישמיות באביב 1946 ובמארס 1948, אולם חל שיפור ב- 1949.
אמנם המשטר הקומוניסטי פעל לצמצום הפעילות התרבותית והדתית של הקהילה ולטשטוש אופייה היהודי, אבל על-פי הסכם עם מדינת ישראל הותר ל- 4,000 יהודים מברטיסלבה לעלות לישראל. בסוף שנות ה- 40 נשארו בעיר כ- 2,000 יהודים, בתנאי מצוקה ונישול. בתחילת שנות ה- 60 של המאה העשרים חודש הקשר עם יהדות העולם, עסקנים ציונים שוחררו ממאסר וחלה התאוששות בחיי הדת ובתעסוקה בקרב היהודים. אחרי הפלישה הסובייטית לפראג באוגוסט 1968 עזבו את העיר כ- 500 יהודים נוספים.
ב- 1971 הרסו השלטונות את הרחוב היהודי, את בית הכנסת האורתודוקסי ואת בית הכנסת הניאולוגי (ישורון) המפואר. עבודות הפיתוח בעיר מחקו כל זכר לחיים היהודיים שהיו שם.
על-פי רישומי הקונגרס היהודי העולמי חיו בסלובקיה כולה בשנת 1997 כ- 6,000 יהודים, רובם ישבו בברטיסלבה.
מיהאי (מישקה) האוזר
(אישיות)Mihaly (Miska) Hauser (1822-1887), violinist and composer, born in Pozsony, Hungary (Pressburg, then part of the Austrian Empire, now Bratislava, Slovakia).
He studied the violin under Joseph Boehm, Konradin Kreutzer, Joseph Mayseder and Simon Schechter in Vienna, Austria. In 1840 he went on a world wide performing tour, covering Germany (1940), then Denmark, Sweden, Norway, Russia (1842), England (1851) North and South America, Australia, Pacific islands, then (1858) India, Egypt, Malta, Turkey and the Balkans. He was the first European artist to appear in the Hawaiian Islands. He toured Italy (1864) and then performed in Paris, Berlin, and Koln. He enjoyed a great success wherever he played his violin. His best known compositions are Rhapsodie Hongroise and Der Blinde Leiermann.
Hauser is also remembered for his Wanderbuch eines Oesterreichischen Virtuosen: Briefe aus Californien, Südamerika und Australien "(Wanderings of an Austrian Virtuoso: Letters from California, South-America and Australia", 2 vols., Leipzig, 1858-1859) - a reprint of his letters to the Ostdeutsche Post, Vienna, on his American and Australian tour.
Hauser died in Vienna.
איגנץ הירשלר
(אישיות)Ignac Hirschler (1823-1891), ophthalmologist and communal leader, born in Pozsony, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Bratislava, in Slovakia). He studied medicine at the Universities of Pest and Vienna, and worked for several years at the ophthalmologic clinics of Vienna and Paris, France. In 1949 he returned to Pest. Unable to obtain the position of lecturer at the University of Pest because he was a Jew, he became ophthalmic physician in the hospital for poor children and later physician in Pest general hospital. For a while Hirschler was the only ophthalmologist in Budapest. His skillful eye surgery and studies won him the status of researcher, He introduced new methods and published studies in various European periodicals.
Hirschler was also active in Jewish public life and from 1861 to 1863 was president of the Jewish community of Pest. He took an active part in the struggle for the emancipation and Magyarization of Hungarian Jewry. A friend and adviser of the minister of public worship and education, Otvos, he was elected president of the national Jewish congress of 1868-69 which had been convened by the minister for the purpose of reorganizing Jewish communal life. He founded the "Magyar Izraelita Egylet" (Hungarian-Jewish Association) and also an association to grant scholarships to needy Jewish students. His efforts made a significant contribution to the efforts to elevate Jewish young people to the general secular educational level of the time, but by promoting the organization of the Neolog (Reform) movement throughout Hungary he caused a rift in the Jewish community. He finally retired from Jewish affairs, discouraged by the violent protests of the traditionalist camp.
From 1869 Hirschler was a member of the Hungarian Academy of Arts and Sciences. In 1874 he became president of the Royal Hungarian Association of Physicians, and subsequently a member of the National Public Health Board. As a member of the Upper Chamber of the Hungarian Parliament after 1885, he was considered to be the representative of Hungarian Jewry in that body. He wrote a number of books on medical matters.
היינריך ריינהרד
(אישיות)Heinrich Reinhardt (1865-1922), composer and music critic, born in Pozsony, Hungary (Pressburg in German, now Bratislava, Slovakia). He started his musical education in Hungary. In 1881 he went to Vienna, Austria, to continue his studies. Subsequently he became music critic on several Viennese newspapers; including the "Wiener Zeitung" and the "Morgenzeitung", of which he also was an editor.
Reinhardt composed an opera, "Der Soeldner"; a comic opera, "Die Minnekoenigin"; and several operettas, including "Das suesse Maadel"; "Die liebe Schatz"; "Der Generalkonsul"; "Kried im Frieden"; "Die suessen Grisetten"; "Die erste Frau", and "Der Gast des Koenigs".
אדולך פרנק
(אישיות)Adolf Frankl (1903-1983), painter and Auschwitz survivor, born in Pressburg (then part of Austria-Hungary, now Bratislava, in Slovakia), the son of an interior designer. He studied at the school of Applied Arts in Pressburg and subsequently at the Technical University of Brno, Czech Republic, where he worked on a part time basis designing advertising posters and as a caricaturist.
In 1937 he established his own interior decoration business but in 1941 the company was expropriated (Aryanized) and he and his family were forced to live in a ghetto. In November 1944 he and his entire family were arrested and deported. His wife and two children succeeded in escaping from the transport while he continued to Auschwitz. He survived there until January 1945 when Auschwitz was evacuated and he joined a death march in the direction of Gleiwitz. He escaped to a forest and hid until liberated by the Soviet Army. April 1945 he made his way back to Bratislava where he was reunited with his family and reestablished his company. In 1950 he moved to Vienna, Austria, then to New York, USA, and finally to Germany.
It was only after the war that the full horror of what he had lived through began to trouble him in the form of recurrent nightmares. It was suggested that he paint as a way of working through his horrific experiences. The result was a series of pictures, painted in 1945 and later, which made up a cycle entitled Visions of the Inferno-Art Against Oblivion. A picture donated to Yad Vashem is entitled Distribution of food in Auschwitz-Birkenau. ‘Being an eye-witness, a sufferer myself,” wrote Frankl, “ I want to conjure the indescribable fear and the undeserved fate of millions of Jews, of other fellow prisoners, of children and of those unborn. In such moments, I am seized with righteous anger and with memories carved indelibly on my mind, I seek to capture them with my hands, to express them in such a way that this tragedy become a warning testimony to future generations. Through my paintings I have created a memorial for all nations of the world,” he concluded. “No one, regardless of religion or political convictions, should ever again suffer-such or similar- atrocities”.
Other paintings produced by him between 1930 and 1982 depict scenes from Jewish life, coffee houses, railway stations, courtrooms and auction houses.
שומלו בודוג
(אישיות)Somlo Bodog (1873-1920), jurist and sociologist, born in Pozsony, Hungary (aka Pressburg, then part of Austria-Hungary, now Bratislava, Slovakia). He studied in the Universities of Kolozsvar, Hungary, (now Cluj Napoca, Romania), Leipzig and Heidelberg, Germany. He was lecturer in the University of Kolozsvar to which, after teaching in the Academy of Law at Nagyvarad, Hungary (now Oradea, Romania), he returned in 1905 as professor of the philosophy of law. From 1918 to 1919 he was professor in the University of Budapest. Bodog converted to Christianity.
He belonged to the circle of the eminent scholar Gyula Pikler. Starting from the analysis of law, which is a creation of society, both men delved into investigations concerning society itself. Pikler took the additional step toward physiological psychology in an effort to provide an even more positive basis for his thought. Somlo stopped at research on society and followed, or rather was in advance of the contemporary trend, by ascribing to the collectivity a predominant importance over the individual. He collaborated with Pikler on "Der Ursprung des Totemismus" (1900). He wrote books in Hungarian on the laws governing sociology, thus contributing towards making that field of research a science, and on state control and individualism (1903). He also published in German "Der Gueterverkehr in der Urgesellschaft" (1909) and "Zur Gruendung einer beschreibenden Sociologie" (1909). His posthumously published work (1921) dealt significantly with Niccolo Machiavelli, whose state philosophy was to dominate in the subsequent decades. During the First World War he wrote articles which sought to disprove the sociological arguments of the anti-Semitic author Peter Agoston.
Somlo served as vice-president of the Association of Social Studies in Budapest.
In 1920, he committed suicide in Cluj.
משה חיים רוזנבאום
(אישיות)Moses Haim Lits Rosenbaum (1864-1943), rabbi, born in Pozsony (Pressburg), Hungary (then part of the Austrian Empire (now Bratislava, Slovakia). He was ordained by Simhah Bunim Sofer and served as rabbi of two large communities, first in Szilagysomlyo (Simleul Silvaniei), Transylvania, (now in Romania) from 1888 to 1897, and then from 1898 until his death in Kisvarda (Kleinvardein), Hungary.
On the death of R. Kopel Reich in 1929, he was asked to represent Orthodox Jewry in the upper house of the Hungarian parliament but refused, preferring to devote himself to his large community. Rosenbaum was an excellent preacher in Yiddish, German, and Hungarian. He published Meshiv Devarim (2 parts, 1900-02), response on Orah Hayyim and Yoreh De'ah by his father Gershon, rabbi of Tallya, adding his own notes. He was also the author of Lehem Rav (1921), on the prayer book. The bulk of his writings, however, which fill 15 large volumes, remained in manuscript; among them is a diary, one chapter of which was published by Ben-Menahem in Aresheth, 1 (1958), that is of considerable interest.
Although an extremist in religious matters, Rosenbaum did not ignore the Haskalah literature, and sent a message of congratulation to Leopold Zunz, founder of Wissenschaft des Judentums (Judaic Studies), on his 90th birthday. One of his two sons, Samuel, who succeeded him in Kisvarda, perished in the Holocaust in 1944, and his grandson, Pinhas Rosenbaum, published his responsa Elleh Divrei Shemu'el in 1961.
שמואל בו דויד צבי "חתן סופר" ארנפלד
(אישיות)Samuel Ben David Zvi Ehrenfeld ("The Hatan Sofer") (1835-1883), rabbi, born in Pressburg (now Bratislava, in Slovakia). He is known as "Hatan Sofer," ("son-in-law of Sofer", to indicate his connection by marriage with the famous Moses Sofer, and to sound like the title of Sofer's work "Hatam Sofer". Actually it was his father who was the son-in-law of Moses Sofer. Ehrenfeld studied under his father and in the yeshiva of Pressburg under Abraham Sofer, his maternal uncle. At first he engaged in business, but when this did not work out, he agreed in 1866 to be appointed rabbi of Betlen ( Beclean, now in Romania). In 1868 he became rabbi of Szikszo, which had a more important and larger yeshivah. In 1877 he moved to Mattersdorf (now Mattersburg, in Austria) where his grandfather and other members of this family had served before him. He devoted himself totally to the interests of the community and its yeshiva. He died at Kierling (Nagymarton), Austria, where he had gone to recuperate after a long illness.
As a teacher Ehrenfeld imparted his own approach to Talmud and halakhah, based on a clear understanding of the Talmudic text and its relevance to the halakhah to which it was related.
His clarity and complete mastery of all branches of the halakhah is evident in his published works which included Ateret Bahurim, Hatan Sofer (one part was published in1874). He wrote on various topics from Hoshen Mishpat, and Hatan Sofer on the Shulhan Arukh, Orah Hayyim (one part was published in 1878). Both have long aggadic introductions. He wrote a biography of his grandfather. Hatan Sofer which was edited with an introduction by his son, Simhah Bunim Ehrenfeld (1912), and contains a biography of his father. Misped Mar (1874) was his next work. A Passover Haggadah 1884 with his own commentary and also that of his grandfather was edited by Rabbi Joseph Baumgarten (later rosh bet din of Vienna).
Ehrenfeld was succeeded in Mattersdorf in 1884 by his son Simhah Bunim (1856-1926), author of Ma'aneh Simhah, who later became rabbi in Sarvar.
יצחק איגנץ קונשטד
(אישיות)Isaac (Ignaz) Ben Eliezer Lipman Kunstadt (1858-1909), rabbi, born in Pressburg (Pozsony) Hungary (then part of the Austrian Empire, now Bratislava, Slovakia). He studied under Abraham Samuel Benjamin Sofer (Schreiber), and afterward proceeded to Vienna, Austria. He was rabbi of Nagyabony (now Veľké Blahovo, Slovakia), from 1862 to 1882, and of the "status quo" community (the moderates who stood between the Orthodox and the Neolog communities) of Nagyvarad (now Oradea, Romania) from 1882 to 1884. In the latter year he was appointed chief rabbi of Radauti (Radautz), in Bukovina (now in Romania). Kunstadt was a fluent preacher in German, but his ignorance of Hungarian, which was then rapidly becoming the vernacular of Hungarian Jewry, was a stumbling block. He is the author of Lu'ah Erez (2 pts., 1885-87), consisting of Talmudic novellae and scriptural interpretations; Lu'ah Erez he-Hadash, a second edition with additions, was published in Vienna in 1915. Many of the sermons he preached on special occasions were published as separate pamphlets.
קרל בטלהיים
(אישיות)Karl Bettelheim (1840-1895), physician, born in Pozsony (also Pressburg, then part of the Austrian Empire, now Bratislava, Slovakia). He studied at the University of Vienna, Austria. After receiving his diploma he became assistant to Professor Oppolzer. In 1870 he was appointed professor of internal medicine at the University of Vienna, and for the next eight years edited the "Medizinisch-Chirurgische Rundschau". For several years he was head of the department of internal medicine at the Vienna Polyclinic. Bettelheim made notable contributions to the study of the coronary arteries mitral insufficiency, and functional disorders of the heart.
He wrote a number of important medical research papers, the most noteworthy of which were "Ueber bewegliche Koerperchen im Blute" (1868); "Ueber einen Fall von Phosphorvergiftung" (1868, W. Med. Pr.); "Ein Fall von Echinococcus Cerebri" (1878); "Stenose eines Astes der Pulmonararterie"; "Bemerkungen zur Diagnose des Magencarcinoms"); "Die sichtbare Pulsation der Arteria Bracchialis" (1878) "Die Bandwuermer beim Menschen," in "Sammlung klinischer Vortraage" (1879); "Entstehung des zweiten Tones in der Carotis", (1883).
Karl Bettelheim died in Vienna.
שמואל בטלהיים
(אישיות)Samuel Bettelheim (1872-1942), early Zionist and Mizrachi leader and journalist, born in Pressburg (then part of the Austria-Hungary, now Bratislava, Slovakia), where he received a religious and secular education. Under the influence of Theodor Herzl he formed the first Zionist association in Hungary in 1897, and served as its president for three years. He organized the first Zionist Conference in Pressburg. Chief Rabbi Reines commissioned him to organize the first world congress of the Mizrachi movement (1904). Bettelheim served as the Hungarian representative at the committee of World Zionists for seven years. In 1908, he published and edited the Zionist weekly, Ungarlaendische Juedische Zeitung, which was published in Budapest. During World War I, the Austro-Hungarian government sent him on a mission to the United States to influence American Jewry in its favor. In 1917 he enlisted in the army.
After WW1, he became one of the leading Zionists in Czechoslovakia. However, he opposed many of the political and cultural activities of the Zionist Organization, and later he joined the anti-Zionist Agudat Israel. He edited their newspaper Juedische Presse in Bratislava and Vienna and from 1922 Juedische Zeitung in Bratislava, where he propounded the views of Agudat Israel. In 1934-35, he published in Bratislava a German-language monthly called Judaica, devoted to Jewish literature and history. For some years he lived in the Unites States, where he published the Jewish Weekly Bulletin. However, he returned to Hungary and during his last years he was a correspondent for foreign newspapers.