קהילת יהודי איינבק

Karl Harry Ferdinand Rosenbusch (1836-1914) Geologist. Born in Einbeck, he became professor of petrography in Strasbourg in 1873. From 1878 to his death he was professor of mineralogy and geology at Heidelberg. One of the great pioneers of petrographic research, the period from the 1870s to his death were known in the profession as 'the Rosenbusch period'. He wrote the standard text book on rock identification.

זייסן

Seesen

עיר בסאכסוניה, גרמניה; בשנים 1990-1945 בגרמניה המערבית.


ישראל יעקובסון, שהיה יהודי-חצר, הקים בקהילה בשנת 1801 בית-ספר משוכלל לטיפוח השכלה הומאניסטית והכשרה מקצועית; כעבור שנים מועטות קלט גם תלמידים לא-יהודיים ובמרוצת הזמן ניטשטש צביונו היהודי לחלוטין.

ב-1810 נחנך בעיר בית הכנסת "היכל יעקובסון" והיה בית כנסת רפורמי שהתפילות בו לוו בעוגב, והתקיימו מקהלה ודרשות בגרמנית - לראשונה בגרמניה. יעקובסון הבן פתח בית- יתומים כללי ב-1852. בניין בית היתומים שנסגר ב-1923, נפתח מחדש ב- 1929 כבית-הבראה לנוער יהודי.

ב-1933 שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו במקום 25 יהודים.

אחרי מלחמת העולם השנייה התרכזו בזייסן 60 יהודים ששרדו מהעיר ומהסביבה. ב-1952 נותרו תשעה בלבד.

בשנת 1995 הוקמה בעיר קהילה רפורמית ובשנת 2005 הקהילה מנתה 43 חברים , מסונפת לאיחוד הקהילות המתקדמות בגרמניה . מקום התפילה הוא בבית הספר הישן של יעקובסון . בעיר הוקמה אנדרטת זיכרון לשואה .

בודנפלדה-אוסלר

Bodenfelde-Uslar

עיירה במחוז נורטהיים, בסקסוניה תחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1403 (באוסלר), 1689 (בבודנפלדה); שיא האוכלוסייה היהודית: 35 ב-1885 (אוסלר), 45 ב-1816 (בודנפלדה).

בשנת 1843 נוסדה הקהילה היהודית האזורית בודנפלדה-אוסלר-וואמבק (Bodenfelde-Uslar-Wahmbeck); ליפולדסברג (Lippoldsberg) הצטרפה בשנת 1867. בשנת 1933, הקהילה הייתה ידועה כקהילה המשותפת של בודנפלדה-אוסלר. בשלב כלשהו במאה ה-18 הוקם אולם תפילה בבית מגורים פרטי בבודנפלדה, גם יהודי ליפולדסברג ואוסלר התפללו בו. הבית נמכר בשנת 1753, ולאחר מכן נערכו תפילות בליפולדסברג עד 1760, כאשר הוקם חדר תפילה נוסף בבודנפלדה. יהודי אוסלר התפללו בחדר תפילה משלהם (שהועבר מספר פעמים למקום אחר) משנת 1890 ואילך. בבודנפלדה הקימו יהודים מקומיים את המוסדות הבאים: בית קברות בראשית שנת 1820; בית כנסת בשנת 1825; מקווה בשנת 1859 (שהיה בשימוש עד 1890); ובית ספר יסודי, שנוהל על ידי מורה ששימש גם כחזן וכשוחט – עד 1819. בית הספר היסודי של אוסלר נסגר בשנת 1895. בשנת 1933 חמישה תלמידי בית ספר מבודנפלדה למדו לימודי דת. חברה קדישא וקרן צדקה פעלו בקהילה. ביוני 1937 השלטונות ציוו על הקהילה להתפרק. באותה שנה בית הכנסת נמכר לסנדלר מקומי, וחפצי הקודש הופקדו אצל אח ואחות מבוגרים, שבגלל עוניים וגילם המתקדם לא יכלו לעזוב את ביתם. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), תושבים מקומיים מנעו מאנשי ה-ס"א לשרוף את בית הכנסת ואת הבית היהודי שנותר; שני היהודים הקשישים גורשו מביתם על ידי אספסוף. מאוחר יותר, בספטמבר 1939, פגעו אנשי ס"א בבית העלמין. תשעה יהודי בודנפלדה היגרו ושישה עברו להתגורר בגרמניה. ביולי 1942 גורשו שני היהודים הקשישים למחנות הריכוז והמוות הנאציים במזרח אירופה; בדצמבר 1938 עזבה תושבת יהודייה (שהתנצרה) אחרונה את אוסלר. לפחות 31 יהודים מבודנפלדה ואוסלר נִספו בשואה.

בית הקברות שוחזר במלואו בשנת 1990; בניין בית הכנסת משמש כיום כאתר אחסון. בשנת 1988 נחשף לוח זיכרון באתר אולם התפילה לשעבר.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית

יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

הנובר

עיר בגרמניה. בגרמניה המערבית מסוף מלחמת העולם השנייה ועד 1990.

היסטוריה

במקורות מ-1292 מדובר על יישוב יהודי בעיר העתיקה של הנובר. זאת הייתה תקופת גידול לעיר ויהודים, מלווים בריבית, היו רצויים שם; חוק עירוני משנת 1303 אף אוסר על תושבי המקום לפגוע לרעה ביהודים "בדיבור או במעשה". הקהילה גדלה במידה ניכרת אך גורשה מן העיר בשנות "המגיפה השחורה". ב-1375 התירו הדוכסים לשלטונות העיר להכניס יהודים ולגבות מהם מס. ב-1500 ישבו גם ב"עיר החדשה" (ב-1540 התגוררו 3 משפחות בעיר העתיקה ובעיר החדשה, ולהם רב ובית כנסת). עוד ב-1451 הנהיג הבישוף של מינדן את גזירת אות הקלון, וכעבור מאה שנה נאלצו להאזין בבית הכנסת לדרשות של מטיף החצר אורבאוס רגיוס. במחצית השנייה של המאה ה-16 הוציאו הדוכסים שישה צווי-גירוש נגד היהודים; חלקם בוטלו וחלקם לא הוצאו לפועל, כנראה בהתערבות העיריה. ב-1588 הוטל איסור על קשרי מסחר עם יהודים.

ב-1608 ישבו שש משפחות יהודיות בעיר החדשה, אך כאשר פתחו בית-כנסת קמו העירוניים והרסו אותו (1613). לבקשת יהודי-החצר ליפמן בהרנס, נוסדה רבנות בדוכסות של הנובר וב-1704 הוקם "מנין" באחד הבתים. ב- 1710 היו בעיר 7 משפחות יהודיות, ואילו ב-1833 - 537.

הנובר נעשתה מקום תורה ומרכז חשוב לאנשי כספים ביהדות גרמניה. ב- 1870 נחנך בית כנסת גדול, שהורחב ב-1900 (ונהרס ב-1938). בשנים 1880-1848 פעל בית מדרש למורים במקום בהנהלת החוקר סולומון פרנסדורף, ועם חשובי הרבנים בעיר נמנו נתן אדלר וזליג גרונמן (1918-1844). ליד העיר הוקם ב-1893 בית-ספר יהודי לגננות נוי ולגידול ירקות ופירות שהתקיים עד 1942.

ב-1861 מנתה האוכלוסייה היהודית בהנובר 1,120 נפש, ערב מלחמת העולם הראשונה כ-5,000.

ערב מלחמת העולם השנייה (1939-1945) הייתה הנובר בן עשר הקהילות הגדולות בגרמניה, עם יותר מ- 20 מוסדות תרבות וצדקה. על גזירות המשטר הגיבה בחיזוק מערכת החינוך היהודי ותנועות הנוער בהכשרת היהודים לקראת הגירה. ההרס החל למעשה ב-1938 עם חורבן בתי הכנסת והשלטת הטרור. קרוב ל-2,900 מיהודי הנובר נשלחו למחנות ריכוז .

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובשנות ה - 2000

אחרי המלחמה חזרו לעיר 66 ניצולים, וב-1963 נפתח בית- כנסת חדש.

ב-1966 התגוררו בעיר 450 יהודים. בשנת 1988  נפתח באוניברסיטה המרכז האירופאי למוסיקה יהודית לשימור ושיקום המוסיקה הליטורגית היהודית .

לפי נתוני הארגונים היהודיים , בשנת 2004 מנתה הקהילה כ - 4000 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר. מאז שנת 1997 מכהן רב בקהילה . בשנת 1995 הוקמה קהילה נוספת ליברלית שמנתה בשנת 2005 כ - 450 חברים . 

בעיר שוכנים שני ארגוני הקהילות היהודיות של סקסוניה התחתונה ומרכז איגוד הקהילות הליברליות בגרמניה . בעיר ישנם ארגונים יהודיים רבים כמו - זיכרון ילדי השואה , הצעירים היהודיים בגרמניה , זיכרון ליל הבדולח, הנצחת יהודי הנובר ועוד רבים אחרים .

יש בעיר 3 בתי כנסת אורתודוקסיים  , כולל חב"ד ובית כנסת ליברלי . כן ישנו מרכז חב"ד בהנהלת הרב בנימין וולף . המרכז כולל בית חב"ד , בית כנסת, מקווה , אוכל כשר , חינוך מבוגרים , מרכז לסטודנט היהודי , בנות מצווה, מחנות קיץ ושאר צרכי דת. כן יש בעיר מוזיאון יהודי . במרכז העיר הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה .

לקהילה הליברלית יש קבוצת מחול המקיימת הופעות . שתי הקהילות מקיימות מרכזי לימוד לצעירים .יש 3 בתי עלמין יהודיים , 2 ישנים ואחד פעיל . לקהילה יש גם מרכז קהילתי שמספק שירותים במגוון תחומים - צרכי דת, בית ספר של יום ראשון, מקהלה, מקווה, שירותים חברתיים , לימודי דת , מרכז נוער , מפגשים לניצולי השואה , פרויקט מוסיקה , מפגשי מבוגרים , אירועי חברה ותרבות וטיולים . יוצא לאור ידיעון הקהילה בגרמנית וברוסית .

הילדסהיים

עיר ליד האנובר, גרמניה. מסיום מלחמת העולם השנייה ועד 1990 בגרמניה המערבית.

הקהילה היהודית

ראשית היישוב היהודי במקום באמצע המאה ה-14; הוא נפגע קשות בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348) אך כעבור 30 שנה כבר ישבו בעיר כ-80 יהודים, ברחוב משלהם, עם בית-כנסת ןבית עלמין; כולם התפרנסו מהלוואות בריבית. ב-1457 גורשו ובית-הכנסת נהרס. ב- 1520 השיג זכות-מגורים בעיר ההרפתקן היהודי "מיכל הגדול" ובעקבותיו באה קבוצת יהודים, ביניהם הרץ, רופא הבישוף. צו גירוש שהוצא נגד היהודים ב-1595 בוטל לאחר שהגישו תביעה לבית- הדין הקיסרי; הותר להם לחזור כעבור שש שנים וב-1662 הוענקה להם איגרת חסות והותקנו סדרי השלטון הפנימי של הקהילה. בית- כנסת הוקם בתחילת המאה ה- 17. ב-1726 מנתה הקהילה 60-40 משפחות בעלות היתר-מגורים; האחרים הורשו להוסיף ולהתגורר במקום בזכות שתדלנותם של הקרובים למלכות. כאשר הועברה העיר לשלטון בית האנובר (1815) חלה הרעה במעמדם החוקי של היהודים. לקראת סוף המאה ה-19 התגוררו בהילדסהיים 513 יהודים (%2 מכלל האוכלוסיה) וכמספר הזה ב-1933. עם הבולטים שברבני העיר נמנו הוגה הדעות יעקב גוטמן ויורשו א. לווינסקי, שהירבה לכתוב על תולדות הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית הכנסת וחנויות
יהודיות נשדדו; במאי 1939 נותרו בעיר 210 יהודים ורובם הובלו לתרזיינשטאדט, ביולי 1942, מעטים חזרו. 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה לאחר השואה , אך בסוף שנות השישים ישבו בה 8 יהודים בלבד . בשנת 1988 הוקמה בעיר אנדרטה במקום בו היה בניין בית הכנסת שחרב בימי השואה .

רק בשנת 1997 הקהילה גדלה כאשר נוספו היהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר . בשנת 2009 נחנך בעיר בית כנסת רפורמי ואז מנתה הקהילה 35 חברים . על ביתו של אוסקר שינדלר שהיה תושב העיר עד מותו בשנת 1974 , נתלה שלט זיכרון . בנוסף שוקמו מספר בתי יהודים בעלי עניין ארכיטקטוני . במקום יש 3 בתי עלמין יהודיים , כאשר 2 הישנים נסגרו והשלישי החדש יותר עדיין בשימוש .

המלין

עיר ליד הנובר, גרמניה. בגרמניה המערבית מסוף מלחמת העולם השנייה ועד 1990.

היסטוריה

יהודים נזכרים בהמלין לראשונה בכתב הזכויות שהוענק לעיר ב-1277, ובפנקס העיר מופיע נוסח של "שבועה יהודית". בראשיתו מנה היישוב כעשר משפחות, רובם מלווים בריבית, בחסות שלטונות העיר. באמצע המאה ה-14 חל גידול ניכר במספר היהודים, וב-1344 נפתח בית-כנסת. לא ארכו הימים עד שהתרגשה "המגיפה השחורה", והקהילה חדלה להתקיים. כעבור מאתים שנה שוב מוצאים רחוב יהודי בהמלין. ב-1590 גורשו כל יהודי האזור: מועצת העיר המלין החליטה להתעלם מצו הגירוש, אבל היהודים עזבו מרצונם. ב-1660 ישבו בעיר רק שתי משפחות יהודיות. הקהילה גדלה בסוף המאה והיו מיהודי המלין שנסעו לירידים של לייפציג (1763-1691). ב-1832 נכללה הקהילה בתחום השיפוט הרבני של הנובר, ובאותה שנה נוסד בעיר בית ספר יהודי. בית-כנסת חדש נחנך ב-1879 (ונהרס על-ידי הנאצים ב-1938). באמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה 85 וב-1931 170 נפש לערך. ב-1939 גורשו 44 היהודים האחרונים. 

גליקל מהמלין (1724-1646) התפרסמה מזיכרונות שכתבה באידיש, כדי להפיג את צערה במות בעלה. הם נדפסו לראשונה בשנת 1896 ומהווים עד היום אוצר בלום להכרת הווי היהודים בתקופתה. כן העיר נודעה בגרמניה בזכות הדמות האגדית של החלילן מהמלין .

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית שוקמה אחרי המלחמה . בשנת 1963 הוקמה בעיר מצבת זיכרון ליהודים שנספו בשואה .

בעיר הוקמו שתי קהילות יהודיות . הקהילה הרפורמית נוסדה בשנת 1997 על ידי רחל דוהם והיא מנתה בשנת 2004 כ - 200 חברים , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . הקהילה משתייכת לארגון הקהילות הרפורמיות בגרמניה . הקהילה השנייה נוסדה בשנת 1998 ומשתייכת למועצת הקהילות היהודיות של גרמניה . היא מנתה בשנת 2003 כ - 331 נפש , אף הם ברובם מיוצאי ברית המועצות לשעבר .

בשנת 1999 החזירה העירייה את בית העלמין היהודי הישן לרשות הקהילה היהודית ובשנת 2001 נפתח בית עלמין יהודי חדש . בשנת 2011 חנכה הקהילה הרפורמית בית כנסת ומרכז קהילתי חדש , הכולל מוזיאון יהודי וחדרי לימוד. כל חודש מגיעה רבה רפורמית בשם עירית שילור לסיפוק צרכי הדת של הקהילה. הקהילה מקיימת פעילות חברתית - תרבותית נרחבת בכוחות עצמה ובסיוע ארגון הקהילות ואחרים .

הולצמינדן

Holzminden

עיירה ובירת מחוז הולצמינדן בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1557; שיא האוכלוסייה היהודית: 130 ב-1890; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 84.

אף על פי שיהודים חיו בהולצמינדן במאה ה-16, הקהילה המודרנית קמה בשנת 1736, כאשר הוקם אולם תפילה צנוע בביתו של יצחק גרסון (Isaac Gerson). אולמות תפילה אחרים קודשו בהולצמינדן בעשורים שלאחר מכן, ובשנת 1836 הקימה הקהילה בית כנסת גדול עם יציע לנשים, חדרי לימוד ודירה למורה. בשנת 1836, חברי הקהילה המשגשגת הזו היו מעורבים בעסקים רבים, כולל סחר בבעלי חיים, מוצרים יבשים, טקסטיל והלוואות כספים. מאוחר יותר היהודים פנו לעיסוקים אחרים; חלקם עסקו בבנקאות ואחדים בתעשיית הרכבות, בכריכת ספרים ובבורסקאות. יהודים מקומיים היו פעילים בחיים האזרחיים, התגייסו לצבא במהלך מלחמת העולם הראשונה – 25 התגייסו ו-4 מתו – והקימו מספר מועדונים וארגונים, למשל, מועדון לוותיקי מלחמה יהודים ומועדון ספורט. היחסים בין יהודי הולצמינדן לנוצרים היו טובים, והייתה התנגדות נמרצת לאנטישמיות במהלך שנות העשרים של המאה ה-20. אולם בשנת 1933, הסתיימו בכל רחבי המדינה כמעט מאתיים שנים של חיי דו-קיום שלווים. פנים בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), והתכולה נשרפה בחוץ. בשנת 1942 גורשו היהודים המעטים שנותרו בהולצמינדן למחנות, רק שנים מהם חזרו.

לאחר המלחמה הוחזר בניין בית הכנסת לקהילה היהודית. מאוחר יותר הוקמה באתר אנדרטה.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.