קהילת יהודי זייסן

Israel Jacobson (1768-1828), philanthropist and reformer, born in Halberstadt, Germany, into a poor family and educated in the local Jewish school although he spent much of his leisure time teaching himself and then earning money by trading. By the age of 19 he had become affluent and moved to Brunswick where he rapidly increased his fortune. In 1801, having become enthusiastic about the idea of children of different religions learning together, he set up a school in Seesen in the Harz Mountains, in which forty Jewish and twenty Christian children studied and lived together free of charge. The Jacobson school became well known and attracted many pupils. During the century of its existence the school was an outstanding educational enterprise.

In 1810 he built a synagogue in the school grounds and and introduced a reformed service with an organ and the introduction of prayers in the vernacular (in addition to Hebrew). German language hymns were sung and some prayers were also in German. The following year he introduced a confirmation service. When Napoleon established the Kingdom of Westphalia, Jacobson moved to Kassel and became president of the Jewish consistory and opened a reform Temple. In this capacity he attempted to persuade the Jewish communities of the kingdom to reform their ritual and set up a seminary for the training of Jewish teachers.

After the fall of Napoleon in 1815, Jacobson moved to Berlin, Germany, where he attempted to introduce reforms in synagogue services, but the Prussian government prevented their implementation after receiving many complaints from Orthodox congregations and seeing in his activities an attempt to preserve French influence. Jacobson, however, succeeded in persuading the Prussian government to abolish the poll-tax. Jacobson was a pioneer of the development of Jewish-Christian relations. He died in Hanover.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

גוסלאר

Goslar

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.

סוחרים יהודים מוורמס (ורמייזא) מוזכרים בתעודות מהשנים 1074 ו-1114. ב-1252 תבעה העיר לעצמה את ההכנסה ממסי היהודים אף שמעמדם הרשמי היה כשל "עבדי לשכת המלך"; כעבור עשרים שנה בערך גבתה העיריה מסים אלה לקופת המלך. בשנת 1312 שילמה הקהילה היהודית מס זהה לזה ששילמו התושבים הנוצרים. מועצת העיר התערבה לטובת היהודים בימיו של לואי ה-4 במחצית הראשונה של המאה ה-14.

הקהילה לא נפגעה בשנות ה"מגיפה השחורה" והנוסח המקומי של "השבועה היהודית", יחסית, לא כלל ביטויים משפילים. מריבות פנימיות על זכות הישיבה בעיר ("חרם היישוב") הצריכו לא פעם את התערבות העירייה וב-1331 התפלגה הקהילה על רקע זה למשך שבע שנים. באותה עת היו בעיר כ-30 יהודים משלמי מס.

מ-1312 פירסמה מועצת העיר מידע המתייחס לזכויות ולחובות של יהודים בודדים, וב-1340 כמחצית מיהודי גוסלאר לא נכללו רשמית בקהילה למטרות מיסוי. תהליך זה נמשך במחצית השנייה של המאה ה-14, מלווה במיסוי מוגבר ובירידה של האוכלוסייה היהודית. החמרה נוספת במצב הקהילה חלה בעקבות עלילת דם ב-1440, עד כדי כך שלא ניתן היה לארגן מניין. וב-1414 יהודי גוסלאר נטשו בסתר את העיר ועברו לברונסוויק כדי להתחמק ממס אימפריאלי כבד. קהילת גוסלאר מוזכרת בשנת 1615, כאשר פרנס התמנה והושבע לתפקיד. בשנת 1677 נרשמו בפנקס הקהילה 9 חברים. בית כנסת נפתח ב-1693. ב-1871 מנתה קהילת גוסלאר 43 איש, ו-83 ב-1933.

ב"ליל-הבדולח" הותקף בית-הכנסת (שנחנך ב-1802), וחנויות ובתים של יהודים נשדדו. פנקסי הקהילה הושמדו כליל. 22 מאנשי המקום נִספו בשואה. אחרי המלחמה קמה קהילה חדשה, שמנתה 46 איש ב-1948, אך מספרם ירד כעבור זמן קצר. ב-1970 נמנו 8 יהודים במקום.

 

הילדסהיים

עיר ליד האנובר, גרמניה. מסיום מלחמת העולם השנייה ועד 1990 בגרמניה המערבית.

הקהילה היהודית

ראשית היישוב היהודי במקום באמצע המאה ה-14; הוא נפגע קשות בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348) אך כעבור 30 שנה כבר ישבו בעיר כ-80 יהודים, ברחוב משלהם, עם בית-כנסת ןבית עלמין; כולם התפרנסו מהלוואות בריבית. ב-1457 גורשו ובית-הכנסת נהרס. ב- 1520 השיג זכות-מגורים בעיר ההרפתקן היהודי "מיכל הגדול" ובעקבותיו באה קבוצת יהודים, ביניהם הרץ, רופא הבישוף. צו גירוש שהוצא נגד היהודים ב-1595 בוטל לאחר שהגישו תביעה לבית- הדין הקיסרי; הותר להם לחזור כעבור שש שנים וב-1662 הוענקה להם איגרת חסות והותקנו סדרי השלטון הפנימי של הקהילה. בית- כנסת הוקם בתחילת המאה ה- 17. ב-1726 מנתה הקהילה 60-40 משפחות בעלות היתר-מגורים; האחרים הורשו להוסיף ולהתגורר במקום בזכות שתדלנותם של הקרובים למלכות. כאשר הועברה העיר לשלטון בית האנובר (1815) חלה הרעה במעמדם החוקי של היהודים. לקראת סוף המאה ה-19 התגוררו בהילדסהיים 513 יהודים (%2 מכלל האוכלוסיה) וכמספר הזה ב-1933. עם הבולטים שברבני העיר נמנו הוגה הדעות יעקב גוטמן ויורשו א. לווינסקי, שהירבה לכתוב על תולדות הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית הכנסת וחנויות
יהודיות נשדדו; במאי 1939 נותרו בעיר 210 יהודים ורובם הובלו לתרזיינשטאדט, ביולי 1942, מעטים חזרו. 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה לאחר השואה , אך בסוף שנות השישים ישבו בה 8 יהודים בלבד . בשנת 1988 הוקמה בעיר אנדרטה במקום בו היה בניין בית הכנסת שחרב בימי השואה .

רק בשנת 1997 הקהילה גדלה כאשר נוספו היהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר . בשנת 2009 נחנך בעיר בית כנסת רפורמי ואז מנתה הקהילה 35 חברים . על ביתו של אוסקר שינדלר שהיה תושב העיר עד מותו בשנת 1974 , נתלה שלט זיכרון . בנוסף שוקמו מספר בתי יהודים בעלי עניין ארכיטקטוני . במקום יש 3 בתי עלמין יהודיים , כאשר 2 הישנים נסגרו והשלישי החדש יותר עדיין בשימוש .

 

איינבק

(במקורותינו איינבכא, איימביק)

עיר בסאכסוניה תחתית, גרמניה.

ב-1968 התגוררו באיינבק שני יהודים.

ב-1298 הועלו יהודים על המוקד באיינבק וב-1579 גורשו מן העיר. במחצית השנייה של המאה ה-17 קיבלו איגרות-חסות מן הדוכס המקומי, חרף התנגדות התושבים. במאה ה- 18 הורשו רק בודדים להתגורר במקום. בראשית המאה ה-19 היו בעיר 16 משפחות יהודיות וב-1880 - 139 נפש (%2.04 מכלל האוכלוסיה). ב-1896 נחנך בית- כנסת חדש שנהרס על-ידי הנאצים ב-1938. ב-1932 נשארו בעיר 58 יהודים וב-1939 - 9; מאלה נשאר בחיים אחרי המלחמה רק אחד.