קהילת יהודי באטונ'ה

בקשצ'אבה (BEKESCSABA)

(במקורות יהודיים טשאבע, צ'בה, טאטטשאבא)

עיר במחוז בקש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.

עד אמצע המאה ה- 19 הייתה הקהילה מרכז קהילתי ליהודי מחוז בקש.

ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לבקשצ'אבה בסוף המאה ה- 18. בתחילה, עסקו רוב היהודים ברוכלות ובמסחר זעיר. במשך הזמן הקימו גם מפעלים גדולים כגון טחנת קמח, בית חרושת לטקסטיל, מחסני קירור, בית דפוס, כל בו גדול ובית מסחר למכוניות ולמכונות חקלאיות.

היחסים בין היהודים לתושבי המקום, רובם סלובקים-לותרנים, היו טובים בדרך כלל. עם זאת, בשנת 1920 היו מקרים של כתובות קיר אנטישמיות, וניסיון לדחיקה כלכלית של היהודים על ידי פתיחת חנויות שיתופיות נוצריות.

בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס של יהודי הונגריה שנפתח ב- 1868, הצטרפה הקהילה בתחילה לאורתודוכסים, אך ב- 1872 הפכה לקהילת "סטטוס קוו". בתגובה הקימו החרדים בשנת 1883 קהילה אורתודוכסית עצמאית. בית הכנסת של האורתודוכסים נחנך ב- 1894. בית הכנסת של קהילת ה"סטטוס קוו" נחנך ב- 1896. החברה קדישא הייתה משותפת לשתי הקהילות עד 1926. הקהילות הקימו גם בתי ספר נפרדים.

בקהילת ה"סטטוס קוו" נוסדה בשנת 1878 אגודת נשים. היו בקהילה גם אגודת "מלביש ערומים", ובית זקנים שנוסד ב- 1927, בשיתוף עם הקהילה האורתודוכסית. בקהילה האורתודוכסית נוסדה בשנת 1885 "חברת עניים".

בית הספר הראשון הוקם ב- 1865. לפני השואה למדו בבית הספר הראשון כשמונים תלמידים, ובבית הספר של הקהילה האורתודוכסית, שהוקם ב- 1884, כמאה וארבעים תלמידים.

במקום פעלו בתי דפוס יהודים ויצא לאור עיתון יומי. הייתה גם ספריה, ובה נערכה תערוכת ספרים יהודיים, זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה.

הרבנים האורתודוכסים האחרונים בבקשצ'אבה היו ר' יהודה וולף ור' יצחק טיגארמן, שניהם נספו בשואה, וכמוהם גם הרב של קהילת ה"סטטוס קוו", ר' ד"ר יעקב יוסף זילברפלד. הוא התפרסם בעיקר במאמרו "ממשה עד ישו", והרבה בפעילות ציונית בקהילה.

עד תקופת השואה, פעלו בעיר סניפים של התנועות הציוניות "מזרחי", התנועה הרביזיוניסטית, "הבונים" ועוד.


בשנת 1930 היו בקהילה 2,458 יהודים.


תקופת השואה

ב- 1938, עם פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, איבדו יהודים רבים את פרנסתם.

ב- 1940 נשלחו יהודים רבים לעבודות כפייה במסגרת "פלוגות העבודה" (עבודות ביצורים ושירותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם).

בסוף מארס 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, נעצרו 36 יהודים תושבי המקום ונשלחו לאוסטריה. עסקים ורכוש בבעלות יהודית הוחרמו. ב- 11 במאי 1944, רוכזו כל היהודים בבתים הסמוכים לבית הכנסת. כמה עשרות גברים יהודים גוייסו לגדודי עבודה צבאיים. הוקם יודנראט (מועצה יהודית מטעם) בן חמישה חברים.

באמצע יוני הועברו כל היהודים למחסני טבק ריקים, בסמוך למסילת הרכבת. שם סבלו מצפיפות ומרעב, והיו נתונים לעינויים מידי חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית. מעטים הצליחו לברוח לרומניה או לבודאפשט או למצוא מקלט בתשלום בבתי נוצרים. למקום הובאו גם יהודים תושבי הכפרים שבסביבה; הם גורשו ב- 25 ביוני לאוסטריה, משם חזרו רובם בתום המלחמה.

ב- 29 ביוני גורשו יהודי בקשצ'אבה למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו כששים ניצולים מאושוויץ וכ- 240 שבו ממחנות העבודה ומאוסטריה. שתי הקהילות התארגנו במקום מחדש, והתאחדו ב- 1950. רבים מיהודי המקום עלו לישראל. בשנת 1968 ישבו בבקשצ'אבה 151 יהודים.

Nădlac

In Hungarian: Nagylak; in German: Nadlak

A town in Arad County, Romania. Until 1918 it was part of Austria-Hungary.

Jews from Moravia began settling in Nadlac after mid-18th century. The community was established in 1843 and it immediately opened a synagogue, built a mikve, organized a hevra kadisha (burial society) and acquired land for a Jewish cemetery.

Most Jews made a living as merchants and craftsmen, some of them were very successful businessmen and established a bank and a textile manufacture that employed about 300 workers while a handful were active as lawyers and engineers.

The 1880 census listed 266 Jews in Nadlac. During the first half of the 20th century the Jewish population declined from 254 in 1910 to 158 in 1920. The 1930 census recorded 129 Jewish residents in Nadlac that constituted 1% of all town’s inhabitants. The number of local Jews continued to decrease to 120 in 1936 and 94 in 1941.

The reduction in the size of the Jewish population was triggered by the border changes at the end of WW I, when most of Nadlac was incorporated into Romania and became a border town, while some neighborhoods remained on the Hungarian side of the border, and the economic decline that resulted from the new political reality.   

The rise to power of the Goga-Cuza government in December, 1937, brought about the legislation and application of official anti-Semitic policies in Romania.

In September, 1940, the government of General Ion Antonescu was established. This government included the Iron Guard party, a nationalistic party that advocated for violent anti-Semitism. The government of Ion Antonescu changed the foreign policy of Romania and joined the alliance between Nazi Germany and Fascist Italy. This government increased the persecution of Jews and the conduct of a campaign of terror against them. 

The synagogue was closed in September 1940. In June 1941, after Romania joined the war against the Soviet Union, except for eight people, all the Jews of Nadlac were expulsed to the neighboring city of Arad.

After WW II, some Jews returned to Nadlac and in 1947 the local Jewish population numbered 80 individuals.

In early 21st century there were no Jewish inhabitants in Nadlac. The Jewish cemetery is located in the western side of the town. The oldest matzevah dates from the 19th century and the last burial took place in 1975.  

 

Pecica

In Hungarian: Pécska; in German: Petschka; in Serbian: Печка/Pečka

A town in the western outskirts of the city of Arad in Arad County in the historical region of Crisana, Romania. Until 1918 it was part of Austria-Hungary. Now it includes the former village of Rovine also known as Pecica Ungurească or Magyarpécska in Hungarian.

Jews settled in what was then the villages of Pecica (also known as Pecica Română) and Rovine in early 19th century. The Jewish community was organized in 1810. The community employed a rabbi and maintained a synagogue and a Jewish cemetery. In early 20th century the community underwent a reorganization. A hevra kadisha and a Jewish elementary school were established at the same time. The synagogue was renovated in 1930.

Most of the Jews were employed at the various industrial plants in the region and a few were physicians, lawyers and clerks.

In 1880 there were 106 Jews living in Pecica. This number increased to 111 in 1910. The 1930 census recorded a total of 211 Jewish inhabitants living in the two villages, of them 93 in Pecica and 118 in Rovine. In early 1941 their number declined to 155 with 57 residing in Pecica and 98 in Rovine.

In September, 1940, the government of General Ion Antonescu was established. This government included the Iron Guard party, a nationalistic party that advocated for violent anti-Semitism. The government of Ion Antonescu changed the foreign policy of Romania and joined the alliance between Nazi Germany and Fascist Italy. This government increased the persecution of Jews and the conduct of a campaign of terror against them.

In late June 1941, after Romania joined the war against the Soviet Union, all the Jewish residents of Pecica and Rovine were expelled to Arad and their properties confiscated by the Centrul Naţional de Românizare (CNR). A year later the community’s properties were sequestered as well.

Only a few Jews returned to Pecica at the end of WW II.

The Jewish cemetery is located at 1032 Principala Street, Pecica. The last known burial took place in 1960.