מקור השם בראון
BRAUN
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.שם משפחה זה נגזר ממילה המתארת תכונה פיזית.
השם בראון, באיות שונה, קיים בגרמנית ובאנגלית. בתור כינוי שם זה התייחס לאדם ששערו, עיניו או זקנו היו בצבע חום. בתור שם משפחה, שם זה קיים במגוון רחב של צורות איות ותרגומים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי בראון כוללים את היינריך בראון (1927-1854), סופר, עיתונאי ופוליטקאי סוציאליסטי גרמני יליד אוסטריה, חבר הפרלמנט הגרמני בשנים 1904-1903; ואת אלכסנדר בראון (1920-1866), עיתונאי הונגרי.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.שם משפחה זה נגזר ממילה המתארת תכונה פיזית.
השם בראון, באיות שונה, קיים בגרמנית ובאנגלית. בתור כינוי שם זה התייחס לאדם ששערו, עיניו או זקנו היו בצבע חום. בתור שם משפחה, שם זה קיים במגוון רחב של צורות איות ותרגומים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי בראון כוללים את היינריך בראון (1927-1854), סופר, עיתונאי ופוליטקאי סוציאליסטי גרמני יליד אוסטריה, חבר הפרלמנט הגרמני בשנים 1904-1903; ואת אלכסנדר בראון (1920-1866), עיתונאי הונגרי.
יחזקאל בראון
(אישיות)
יחזקאל בראון (1922 - 2014), מלחין. נולד בברסלאו, גרמניה (היום וורוצלב, פולין) הגיע לארץ-ישראל בגיל שנתיים, ובילדותו ספג את המסורות המוסיקליות היהודיות המזרח-אירופיות והים-תיכוניות. הוא בוגר האקדמיה למוסיקה בתל-אביב, בה למד, בין היתר, אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ, ובעל תואר שני בלימודים קלסיים מטעם אוניברסיטת תל-אביב. ב-1975 השתלם במוסיקה גרגוריאנית אצל דום ז'אן קלייר במנזר הבנדיקטני של סולם (Solesmes) בצרפת. בראון לימד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב והיה מנהלה בשנים 1981-1979. העניין האקדמי העיקרי שלו נתון, בעיקר, לנעימות יהודיות מסורתיות ולמזמורים גריגוריאניים והוא מרצה על נושאים אלה ואחרים באוניברסיטאות ובקונגרסים בישראל ומחוצה לה.
יצירותיו של בראון משקפות היטב את הרקע האישי שלו. הוא הלחין מוסיקה למקהלה בליווי כלי נגינה (הלכות תקיעת שופר, 1977, מזמורים ופזמונות מאת ח"נ ביאליק, 1984, כינורו של דוד,1990), יצירות למקהלה א-קפלה (שרקייה, 1967; שיר השירים פרק ג', 1973; דרור יקרא, 1978, ערפילי שחר, 1989), שירים (אהבתה של תרזה די-מון, 1962), יצירות לתזמורת (מזמור, 1959; קונצ'רטו לקלרנית ולתזמורת קאמרית, 1987; קונצ'רטו לנבל ותזמורת, 1991, ומוסיקה קאמרית (סונטה לפסנתר, 1957; שלישייה לפסנתר, 1988).
בראון הוא מחברם של "מחקרים בנעימות ספרדיות מירושלים" (1984), "מזמורי-שבועות בבית-הכנסת והמודליות הגריגוריאנית העתיקה" (1985), ו"היבטים של מנגינה" (1992).