דלג לתוכן האתר >
חכם רפאל אלשווילי, וחכם עמנואל דודשווילי עורכים חופה, טביליסי, גיאורגיה (בריה"מ) 1968
חכם רפאל אלשווילי, וחכם עמנואל דודשווילי עורכים חופה, טביליסי, גיאורגיה (בריה"מ) 1968

קהילת יהודי טביליסי

טביליסי

בגאורגית: თბილისი לפנים טיפליס

עיר בחבל הקאווקאז, בירת הרפובליקה הגרוזינית.


יהדות גרוזיה - מבוא כללי

מניחים כי ראשוני היהודים הגיעו למערב גרוזיה במאה ה- 6. האזור היה באותה תקופה תחת שלטון האימפריה הביזנטית, שיחסה ליהודים היה קשה ומפלה. חלק מהיהודים עבר לאזורים המזרחיים, שנשלטו על ידי הפרסים, אשר יחסם ליהודים היה סובלני יותר.

מימי הביניים ועד למחצית הראשונה של המאה ה- 19, התבססה הכלכלה בגרוזיה על השיטה הפיאודלית, במסגרתה השתייכו היהודים למעמד הצמיתים, ובתור שכאלה לא אולצו להתנצר. במאות ה- 18 וה- 19, הייתה גרוזיה זירה למלחמות רבות, והיהודים נושלו מרכושם. אף שבתחילה קיבלו היהודים את חסותם והגנתם של האצילים הפיאודלים בעת צרה, הרי שבשלב מאוחר יותר, דיכאו אותם אצילים את היהודים ורדפום.

לשונם של היהודים בגרוזיה היא ניב גרוזיני בתוספת מלים עבריות, ונקראת לעתים "גרוזינית- יהודית".

ב- 1801 סופחה גרוזיה לאימפריה הרוסית. עד אז, היה יחסו של העם הגרוזיני כלפי היהודים סובלני בדרך כלל. אולם באותה תקופה הפיצו השלטונות הצאריים והכנסייה הרוסית האורתודוקסית להפיץ אנטישמיות קשה. בשנים 1850-1884 אירעו כמה עלילות דם. בעשור הראשון של המאה ה- 19, בעקבות הסיפוח, התיישבו בגרוזיה בהוראת הממשל הרוסי יהודים רוסים אשכנזים, אשר נבדלו מאד באורח חייהם מהיהודים המקומיים, ה"ג'ורג'ים". כשהחלה בגרוזיה פעילות ציונית, היו רוב חסידי הציונות מקרב היהודים האשכנזים, בעוד הג'ורג'ים המשיכו באורח החיים הקהילתי המסורתי. עם זאת היה שיתוף פעולה מסויים בין הקבוצות, בעיקר בפעילות הציונית. הארגון הציוני הראשון בגרוזיה נוסד בטביליסי ב- 1897. ציון דרך חשוב בתולדות הציונות היה קונגרס הציונים הקווקזים הראשון, שנערך ב טביליסי ב- 20 באוגוסט 1901. הרב דוד באזוב מטביליסי היה אחד הציונים הבולטים בתחילת המאה ה- 20. הוא השתתף בקונגרס הציוני בבזל ב- 1917. ב- 1918, התקיים בטביליסי קונגרס כלל יהודי, בו השתתפו נציגי כל הקהילות היהודיות בגרוזיה, הג'ורג'יות והאשכנזיות.

יהדות גרוזיה במאה ה- 20 - כללי

בתחילת המאה העמיק הניכור בין הרבנים האשכנזים לבין הרבנים הג'ורג'ים. אחרי דיכוי מהפכת 1905, נהגו השלטונות הרוסים ביד קשה ביהודים. היהודים הג'ורג'ים ביקשו להדגיש את נאמנותם לשלטון, והתרחקו מהיהודים הרוסים.

בעקבות הכרזת העצמאות של הרפובליקה הגרוזינית (ב- 26 במאי 1918), עברו הקהילות היהודיות שינוי קיצוני. חופש הדיבור והעיתונות וזכות ההתאגדות, שלא היו קיימים קודם לכן, הובילו לחידוש מעורבותם של היהודים בחיי הציבור. באותה תקופה חלה התקרבות בין הציונים לבין מתנגדיהם. ב- 1917 ייסדו הציונים בית ספר עברי ציוני, מה שסימל את התרופפות ההתנגדות לפעילות הציונית בעיר.

גרוזיה נכבשה על ידי הצבא האדום ב- 1921. הייתה זו מכה קשה לתקוותיהם של היהודים, הן ציונים הן מתנגדיהם. בתחילה, הנהיג השלטון החדש מדיניות של כבוד לאמונות דתיות מקומיות. הפעילות הציונית לא נאסרה. אולם מ- 1924, אחרי דיכויין של מרידות אנטי רוסיות ואנטי סובייטיות, השתנה המצב. בשל כך, ובשל עויינותם של היהודים הג'ורג'ים, והמצב הכלכלי הקשה, החלה ההנהגה הציונית להקדיש את כל מאמציה לעלייה לישראל. השלטונות הסובייטים הערימו קשיים רבים בדרכם.

בשנות ה- 30 המצב הכלכלי והפוליטי הורע. השלטונות הסובייטים דיכאו ואסרו כל פעילות ציונית. פעילים רבים נעצרו או נרצחו.

בימי מלחמת העולם השנייה (1939-1945), שירתו אלפים מיהודי גרוזיה בשורות הצבא האדום במלחמה נגד הנאצים, ורבים נפלו בקרבות.

אחרי המלחמה המשיכו הסובייטים ברדיפת היהודים בכל עוז. יהודים רבים נעצרו, בתי כנסת נסגרו ונהרסו, והיו מספר אירועים אלימים. באותה תקופה, המוסד התרבותי היהודי היחידי שהוסיף לפעול היה המוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי בטביליסי (נוסד ב- 1933). במוזיאון הוצגו כ- 60 תמונות של הצייר שלום קובושווילי, בהם היו מתוארים חיי היומיום של יהודים בגרוזיה. בשנת 1948 נעצר מנהל המוזיאון, אהרון קריקלי, וב- 1951 המוזיאון נסגר. חלק מהמוצגים הועבר למוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי של גרוזיה, ברחוב רוסטווילי בטביליסי , ולמוזיאונים ולאוספים אחרים. חלק מתמונותיו של קובושווילי אבדו ונעלמו.

הזדהותם של יהודי גרוזיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה אחרי מלחמת ששת הימים (1967). השלטונות הסובייטים דחו בקשות לעלייה. באוגוסט 1969, שלחו שבע-עשרה משפחות יהודיות מכתב אל הועדה לזכויות האדם של האו"ם, ודרשו שיאפשרו להם לעלות לישראל. הייתה זו הדרישה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעלייה לישראל. ממשלת ישראל ויהדות התפוצות התגייסו למאבק למען עלייתם של יהודי גרוזיה. בנובמבר 1969 נשלח מכתב שני, לאו טאנט, אז מזכיר האו"ם, בתיווכה של גולדה מאיר, אז ראש ממשלת ישראל. ביולי 1971 פתחה קבוצת יהודים מגרוזיה בשביתת רעב מול בית הדואר המרכזי במוסקבה. המאבק הוביל לשינוי היסטורי בגישתם של השלטונות הסובייטים לנושא.

בשנות ה- 70 התחולל גל העלייה הגדול מגרוזיה לישראל. כ- 30,000 יהודים עלו לישראל, וכמה היגרו לארצות אחרות. מתוך כלל המהגרים היהודים הסובייטים, היוו יהודי גרוזיה כ- 17 אחוזים.

בשנת 1979 חיו בגרוזיה כולה 28,300 יהודים. עד שנת 1989 ירד מספרם ל- 24,800.

בשנת 1991 הכריזה גרוזיה על עצמאותה. כמה אלפי יהודים עלו לישראל מאז.

ב- 1993 מספר היהודים בגרוזיה היה כ- 14,500.


הקהילה היהודית בטביליסי


במאה ה-19 נוספו ליישוב היהודי הוותיק מהגרים מרוסיה, על-פי רוב סוחרים או יוצאי צבא ששירתו בקאווקאז. בעיר הייתה גם קהילה קטנה של יהודים פרסיים. ב-1876 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום 1,276 נפש ויותר מכפליים בסוף המאה (%2.5 מכלל האוכלוסיה).

בשנות ה-20 של המאה העשרים שימשה טביליסי תחנת-מעבר לחלוצים מרוסיה.

יהודי טביליסי שמרו אמונים למסורת ולאורח-חייהם המיוחד. הקהילה כולה נחשבת כאחת העשירות ביותר בברית-המועצות. כעשרה יהודים מבני-המקום למדו בישיבת מוסקבה בשנים 1962-1956.

במיפקד 1959 נרשמו בטיפליס 17,311 יהודים. אחרי 1968 הגישו רבים בקשות להיתרי- יציאה לישראל במסגרת איחוד המשפחות.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל, עדיין נותרו בטביליסי 11,000 יהודים, ויש בתי כנסת פעילים בעיר ובית ספר לילדי הקהילה.

בתחילת שנות ה- 2000 חיים בטביליסי כ- 10,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון וחצי תושבים. ב- 1990 נוסדה בעיר אגודת "רחמים", המעניקה תמיכה רפואית וכספית ליהודים נזקקים, מחלקת דלק לחימום, וארוחות חמות כשרות. האגודה משמשת גם כחברת קבורה יהודית.

ב- 1993 נתמנה הרב אריאל לוין לרב ראשי וראש כל המוסדות היהודיים בטביליסי. הוא הוסמך לרבנות ב- 1991, על ידי הרבנות הראשית בישראל.

ב- 1998 נוסדה בטביליסי אקדמיה ללימודים יהודים. בעיר יש גם בית ספר יסודי יהודי, תיכון (נוסד 1990) ובית מדרש למבוגרים. הקהילה היהודית מקיימת אירועים בחגים, קונצרטים והרצאות. היהודים מתפללים בבית הכנסת הג'ורג'י, או באחד משני בתי כנסת אשכנזים ברחוב קוזווני. יש גם מקווה, שחיטה כשרה, מאפיית מצות וחנות למזון כשר.

ב- 1997 פרצה מחלוקת בין הקהילה היהודית לעירית טביליסי, בעניין הבעלות על בית הכנסת. הבניין, שהוחרם על ידי הסובייטים ב- 1923, הוחזר לידי הקהילה היהודית ב- 1994. אך ב- 1997 החליט ראש עיריית טביליסי ב. שושיטאישווילי לבטל החלטה זו. הנושא עורר בקרב הציבור ובכלי התקשורת אווירה אנטישמית, שהתגברה במיוחד אחרי שבית המשפט פסק לטובת הקהילה היהודית.

ב- 31 בינואר 2001 נחתם בין הכנסייה הגרוזינית האורתודוקסית לבין הקהילה היהודית בגרוזיה הסכם, שעיקרו מתן כבוד ותמיכה הדדיים בין שתי הקהילות, והתחייבות לשיתוף פעולה לקידום דמוקרטיזציה, שלום ויציבות באזור.


(רשימת בתי כנסת ומוסדות קהילתיים, בטקסט באנגלית).

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי טביליסי

טביליסי

בגאורגית: თბილისი לפנים טיפליס

עיר בחבל הקאווקאז, בירת הרפובליקה הגרוזינית.


יהדות גרוזיה - מבוא כללי

מניחים כי ראשוני היהודים הגיעו למערב גרוזיה במאה ה- 6. האזור היה באותה תקופה תחת שלטון האימפריה הביזנטית, שיחסה ליהודים היה קשה ומפלה. חלק מהיהודים עבר לאזורים המזרחיים, שנשלטו על ידי הפרסים, אשר יחסם ליהודים היה סובלני יותר.

מימי הביניים ועד למחצית הראשונה של המאה ה- 19, התבססה הכלכלה בגרוזיה על השיטה הפיאודלית, במסגרתה השתייכו היהודים למעמד הצמיתים, ובתור שכאלה לא אולצו להתנצר. במאות ה- 18 וה- 19, הייתה גרוזיה זירה למלחמות רבות, והיהודים נושלו מרכושם. אף שבתחילה קיבלו היהודים את חסותם והגנתם של האצילים הפיאודלים בעת צרה, הרי שבשלב מאוחר יותר, דיכאו אותם אצילים את היהודים ורדפום.

לשונם של היהודים בגרוזיה היא ניב גרוזיני בתוספת מלים עבריות, ונקראת לעתים "גרוזינית- יהודית".

ב- 1801 סופחה גרוזיה לאימפריה הרוסית. עד אז, היה יחסו של העם הגרוזיני כלפי היהודים סובלני בדרך כלל. אולם באותה תקופה הפיצו השלטונות הצאריים והכנסייה הרוסית האורתודוקסית להפיץ אנטישמיות קשה. בשנים 1850-1884 אירעו כמה עלילות דם. בעשור הראשון של המאה ה- 19, בעקבות הסיפוח, התיישבו בגרוזיה בהוראת הממשל הרוסי יהודים רוסים אשכנזים, אשר נבדלו מאד באורח חייהם מהיהודים המקומיים, ה"ג'ורג'ים". כשהחלה בגרוזיה פעילות ציונית, היו רוב חסידי הציונות מקרב היהודים האשכנזים, בעוד הג'ורג'ים המשיכו באורח החיים הקהילתי המסורתי. עם זאת היה שיתוף פעולה מסויים בין הקבוצות, בעיקר בפעילות הציונית. הארגון הציוני הראשון בגרוזיה נוסד בטביליסי ב- 1897. ציון דרך חשוב בתולדות הציונות היה קונגרס הציונים הקווקזים הראשון, שנערך ב טביליסי ב- 20 באוגוסט 1901. הרב דוד באזוב מטביליסי היה אחד הציונים הבולטים בתחילת המאה ה- 20. הוא השתתף בקונגרס הציוני בבזל ב- 1917. ב- 1918, התקיים בטביליסי קונגרס כלל יהודי, בו השתתפו נציגי כל הקהילות היהודיות בגרוזיה, הג'ורג'יות והאשכנזיות.

יהדות גרוזיה במאה ה- 20 - כללי

בתחילת המאה העמיק הניכור בין הרבנים האשכנזים לבין הרבנים הג'ורג'ים. אחרי דיכוי מהפכת 1905, נהגו השלטונות הרוסים ביד קשה ביהודים. היהודים הג'ורג'ים ביקשו להדגיש את נאמנותם לשלטון, והתרחקו מהיהודים הרוסים.

בעקבות הכרזת העצמאות של הרפובליקה הגרוזינית (ב- 26 במאי 1918), עברו הקהילות היהודיות שינוי קיצוני. חופש הדיבור והעיתונות וזכות ההתאגדות, שלא היו קיימים קודם לכן, הובילו לחידוש מעורבותם של היהודים בחיי הציבור. באותה תקופה חלה התקרבות בין הציונים לבין מתנגדיהם. ב- 1917 ייסדו הציונים בית ספר עברי ציוני, מה שסימל את התרופפות ההתנגדות לפעילות הציונית בעיר.

גרוזיה נכבשה על ידי הצבא האדום ב- 1921. הייתה זו מכה קשה לתקוותיהם של היהודים, הן ציונים הן מתנגדיהם. בתחילה, הנהיג השלטון החדש מדיניות של כבוד לאמונות דתיות מקומיות. הפעילות הציונית לא נאסרה. אולם מ- 1924, אחרי דיכויין של מרידות אנטי רוסיות ואנטי סובייטיות, השתנה המצב. בשל כך, ובשל עויינותם של היהודים הג'ורג'ים, והמצב הכלכלי הקשה, החלה ההנהגה הציונית להקדיש את כל מאמציה לעלייה לישראל. השלטונות הסובייטים הערימו קשיים רבים בדרכם.

בשנות ה- 30 המצב הכלכלי והפוליטי הורע. השלטונות הסובייטים דיכאו ואסרו כל פעילות ציונית. פעילים רבים נעצרו או נרצחו.

בימי מלחמת העולם השנייה (1939-1945), שירתו אלפים מיהודי גרוזיה בשורות הצבא האדום במלחמה נגד הנאצים, ורבים נפלו בקרבות.

אחרי המלחמה המשיכו הסובייטים ברדיפת היהודים בכל עוז. יהודים רבים נעצרו, בתי כנסת נסגרו ונהרסו, והיו מספר אירועים אלימים. באותה תקופה, המוסד התרבותי היהודי היחידי שהוסיף לפעול היה המוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי בטביליסי (נוסד ב- 1933). במוזיאון הוצגו כ- 60 תמונות של הצייר שלום קובושווילי, בהם היו מתוארים חיי היומיום של יהודים בגרוזיה. בשנת 1948 נעצר מנהל המוזיאון, אהרון קריקלי, וב- 1951 המוזיאון נסגר. חלק מהמוצגים הועבר למוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי של גרוזיה, ברחוב רוסטווילי בטביליסי , ולמוזיאונים ולאוספים אחרים. חלק מתמונותיו של קובושווילי אבדו ונעלמו.

הזדהותם של יהודי גרוזיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה אחרי מלחמת ששת הימים (1967). השלטונות הסובייטים דחו בקשות לעלייה. באוגוסט 1969, שלחו שבע-עשרה משפחות יהודיות מכתב אל הועדה לזכויות האדם של האו"ם, ודרשו שיאפשרו להם לעלות לישראל. הייתה זו הדרישה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעלייה לישראל. ממשלת ישראל ויהדות התפוצות התגייסו למאבק למען עלייתם של יהודי גרוזיה. בנובמבר 1969 נשלח מכתב שני, לאו טאנט, אז מזכיר האו"ם, בתיווכה של גולדה מאיר, אז ראש ממשלת ישראל. ביולי 1971 פתחה קבוצת יהודים מגרוזיה בשביתת רעב מול בית הדואר המרכזי במוסקבה. המאבק הוביל לשינוי היסטורי בגישתם של השלטונות הסובייטים לנושא.

בשנות ה- 70 התחולל גל העלייה הגדול מגרוזיה לישראל. כ- 30,000 יהודים עלו לישראל, וכמה היגרו לארצות אחרות. מתוך כלל המהגרים היהודים הסובייטים, היוו יהודי גרוזיה כ- 17 אחוזים.

בשנת 1979 חיו בגרוזיה כולה 28,300 יהודים. עד שנת 1989 ירד מספרם ל- 24,800.

בשנת 1991 הכריזה גרוזיה על עצמאותה. כמה אלפי יהודים עלו לישראל מאז.

ב- 1993 מספר היהודים בגרוזיה היה כ- 14,500.


הקהילה היהודית בטביליסי


במאה ה-19 נוספו ליישוב היהודי הוותיק מהגרים מרוסיה, על-פי רוב סוחרים או יוצאי צבא ששירתו בקאווקאז. בעיר הייתה גם קהילה קטנה של יהודים פרסיים. ב-1876 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום 1,276 נפש ויותר מכפליים בסוף המאה (%2.5 מכלל האוכלוסיה).

בשנות ה-20 של המאה העשרים שימשה טביליסי תחנת-מעבר לחלוצים מרוסיה.

יהודי טביליסי שמרו אמונים למסורת ולאורח-חייהם המיוחד. הקהילה כולה נחשבת כאחת העשירות ביותר בברית-המועצות. כעשרה יהודים מבני-המקום למדו בישיבת מוסקבה בשנים 1962-1956.

במיפקד 1959 נרשמו בטיפליס 17,311 יהודים. אחרי 1968 הגישו רבים בקשות להיתרי- יציאה לישראל במסגרת איחוד המשפחות.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל, עדיין נותרו בטביליסי 11,000 יהודים, ויש בתי כנסת פעילים בעיר ובית ספר לילדי הקהילה.

בתחילת שנות ה- 2000 חיים בטביליסי כ- 10,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון וחצי תושבים. ב- 1990 נוסדה בעיר אגודת "רחמים", המעניקה תמיכה רפואית וכספית ליהודים נזקקים, מחלקת דלק לחימום, וארוחות חמות כשרות. האגודה משמשת גם כחברת קבורה יהודית.

ב- 1993 נתמנה הרב אריאל לוין לרב ראשי וראש כל המוסדות היהודיים בטביליסי. הוא הוסמך לרבנות ב- 1991, על ידי הרבנות הראשית בישראל.

ב- 1998 נוסדה בטביליסי אקדמיה ללימודים יהודים. בעיר יש גם בית ספר יסודי יהודי, תיכון (נוסד 1990) ובית מדרש למבוגרים. הקהילה היהודית מקיימת אירועים בחגים, קונצרטים והרצאות. היהודים מתפללים בבית הכנסת הג'ורג'י, או באחד משני בתי כנסת אשכנזים ברחוב קוזווני. יש גם מקווה, שחיטה כשרה, מאפיית מצות וחנות למזון כשר.

ב- 1997 פרצה מחלוקת בין הקהילה היהודית לעירית טביליסי, בעניין הבעלות על בית הכנסת. הבניין, שהוחרם על ידי הסובייטים ב- 1923, הוחזר לידי הקהילה היהודית ב- 1994. אך ב- 1997 החליט ראש עיריית טביליסי ב. שושיטאישווילי לבטל החלטה זו. הנושא עורר בקרב הציבור ובכלי התקשורת אווירה אנטישמית, שהתגברה במיוחד אחרי שבית המשפט פסק לטובת הקהילה היהודית.

ב- 31 בינואר 2001 נחתם בין הכנסייה הגרוזינית האורתודוקסית לבין הקהילה היהודית בגרוזיה הסכם, שעיקרו מתן כבוד ותמיכה הדדיים בין שתי הקהילות, והתחייבות לשיתוף פעולה לקידום דמוקרטיזציה, שלום ויציבות באזור.


(רשימת בתי כנסת ומוסדות קהילתיים, בטקסט באנגלית).

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי