קהילת יהודי ואשארושנאמן'

נאגיקאניז'ה NAGYKANIZSA

עיר במחוז זאלה (ZALA), סמוך לגבול היוגוסלאבי, הונגריה.


ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו למקום בתחילת המאה ה-18. יהודי נאגיקאניז'ה היו ברובם סוחרים (בעיקר סוחרי תבואה) ותעשיינים. במקום פעלו בית כנסת, בית עלמין, חברה קדישא, בית חולים ומוסדות סוציאליים רבים. בין מוסדות החינוך של הקהילה היו: בית ספר עממי, שב- 1886 למדו בו 588 תלמידים, בית ספר תיכון למסחר, בית ספר תיכון לכיתות נמוכות, "תלמוד תורה" וגן ילדים.

בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות הנאולוגיות.

ב-1900 חיו בנאגיקאניז'ה 3,653 יהודים (%15.2 באוכלוסייה).

במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא 549 מבני הקהילה, 76 מהם נפלו בקרבות.

בשנת 1930 נימנו בקהילה 2,838 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) של ממשלת הונגריה הפרו גרמנית, חוקים שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, פוטרו יהודים רבים ממשרותיהם ומפעלים בבעלות יהודית נסגרו.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) גוייסו יהודים לעבודות כפייה. ב-1941 נצטוו תלמידי בתי הספר היהודים לענוד סרט צהוב. צעירים רבים מנאגיקאניז'ה גוייסו לעבודות כפייה. מקצתם הועסקו בעבודות שונות בהונגריה ומקצתם נשלחו בקיץ 1941 לחזית אוקראינה שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים, ורבים נהרגו בשדות המוקשים. יהודים נשלחו גם למכרות בור (BOR) ביוגוסלאביה, ושם נספו רובם בתנאי העבודה הקשים.

ב-1942 הוקם בעיר מחנה ריכוז, ואליו הובאו יהודים ממקומות אחרים שנאשמו בעיקר בעבירות כלכליות.

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמנים להונגריה, פורקו מוסדות ההנהגה היהודית ורכוש יהודי רב הוחרם. ב-26 באפריל רוכזו יהודי נאגיקאניז'ה, יחד עם יהודי היישובים הסמוכים בבנייני הקהילה ובבית הכנסת. באותו לילה התאבדו שלושה מיהודי המקום. ב-29 באפריל הופרדו הגברים בני 60-16 מיתר העצורים, ובתואנה שהם מגוייסים לעבודה, הוסעו לאושוויץ - בגירוש הראשון של יהודי הונגריה לאושוויץ (יחד עם יהודי מונקאץ' MUKACHEVO ,MUNKACS, היום באוקראינה). יתר העצורים הוחזקו במקום 17 יום נוספים בתנאי צפיפות ורעב קשים. ב-18 במאי 1944 שולחו לאושוויץ. מקצתם, בעיקר נשים, הועברו מאושוויץ למחנות עבודה בגרמניה. היתר, ביניהם רבה האחרון של נאגיקאניז'ה, ד"ר יעקב וינקלר (WINKLER), הומתו במחנה.


לאחר המלחמה חזרו לעיר כ-200 ניצולים וארגנו מחדש את חיי הקהילה. הוקם מעון זקנים שאליו הובאו קשישים מכל המדינה. ארכיון הקהילה נשתמר והועבר למוזיאון היהודי בבודאפשט.

ב-1960 עדיין ישבו 136 יהודים בנאגיקאניז'ה.

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.

1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.

לוולק LEVELEK

עיירה במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


ב-1747 נזכרת בלוולק משפחה יהודית אחת, משפחת יעקב בנימין. ב-1770 ישבו שם כמה יהודים. רובם התפרנסו ממסחר בתוצרת חקלאית ומכולת. במקום היו חברה קדישא, בית כנסת ומקווה.

הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.

בשנת 1930 נמנו בקהילה 103 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו-גרמנית, עם החלת "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות. בלוולק איבדו יהודים את מקורות פרנסתם.

צעירים יהודים שגוייסו לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם).

כמה שבועות לאחר כנסית הצבא הגרמני להונגריה (מארס 1944) הועברו יהודי לוולק לגיטו שהוקם בקישווארדה (KISVARDA) הסמוכה, שם רוכזו רוב יהודי המחוז. משפחה יהודית אחת הורשתה להישאר בלוולק, בזכות ראש המשפחה, שהיה בעל עיטור גבורה מימי מלחמת העולם הראשונה.

בסוף מאי 1944 שולחו יהודי לוולק יחד עם יהודי גיטו קישווארדה למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לעיירה כ-10 יהודים ששרדו. הם ניסו לשקם את חיי הקהילה, אך משלא הצטרפו אליהם יהודים נוספים, עזבו את המקום תוך זמן קצר.

פהרגיארמאט FEHERGYARMAT

עיירה במחוז סאטמאר (SZATMAR), צפון מזרח הונגריה.


תחילת ההתיישבות היהודית במקום במחצית השנייה של המאה ה-18. היהודים פיתחו את חיי המסחר ושיווקו את התוצרת החקלאית המקומית.

בעקבות חילוקי דעות (בקונגרס של יהודי הונגריה ב-1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם האורתודוקסי. בנוסף לבית כנסת, היו במקום גם בית מדרש, "שטיבל" ומוסדות צדקה. בית הספר נוסד ב-1906. במקום היו גם "חדר", "תלמוד תורה" וישיבה.

בתקופת "הטרור הלבן" (פוגרומים והתנכלויות ליהודים וראדיקלים בשנים 1921-1919 שבוצעו בידי גורמים צבאיים ימניים לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה), הורכז חרם כלכלי וחברתי על היהודים. אחדים הותקפו והוכו ברחובות. יהודים רבים עזבו את העיירה והיגרו לארצות-הברית וקנדה.

ב-1930 נימנו בקהילה 679 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוחל בריכוז היהודים בשיתוף פעולה מלא של תושבי המקום. באפריל הועברו כל יהודי המקום לגיטו שהוקם במאטסאלקה (MATESZALKA), שם הוחזקו כחודש בתנאים קשים. במאי יצא המשלוח הראשון ממאטסאלקה למחנה ההשמדה אושוויץ, ועד סוף מאי 1944 חוסל הגיטו.


לאחר המלחמה חזרו 84 איש, רובם ממחנות עבודות הכפייה ומיעוטם מאושוויץ. החוזרים ארגנו מחדש את הקהילה.

לאחר קום המדינה עלו 23 מיהודי המקום לישראל ויתרם התפזרו.

ב-1962 לא נותרו יהודים במקום.

קישווארדה KISVARDA

עיירה במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים נזכרים בקישווארדה לראשונה בתעודה משנת 1730. רובם עסקו במסחר, בעיקר בשיווק תוצרת חקלאית. כמו כן פיתחו היהודים במקום תעשיית מזון ותעשיות ביתיות. יהודים גם הקימו כמה בנקים בעיירה.

הקהילה התארגנה ב-1796. תחילה הייתה כפופה לקהילת נאגיקאלו (NAGYKALLO) וב-1844 נעשתה קהילה עצמאית.

בית הכנסת נבנה ב-1801. במסגרת הקהילה פעלו בית ספר, ישיבה גדולה, "תלמוד תורה", "חדרים", בית דפוס עברי, בית חולים, "חברה קדישא" ומוסדות צדקה רבים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בקישווארדה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות הנוער הציוניות "אביבה באריסיה" ו"השומר הצעיר".

בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית בקישווארדה 3,658 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. בקישווארדה נתקפחה פרנסת היהודים, הבנקים הופקעו מידי בעליהם היהודים, פקידים פוטרו, ונפגע ענף המסחר.

ב-1941 ישבו בקישווארדה 3,770 יהודים. באותה השנה התחילו לגייס יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. ב-1942 גוייסו צעירים מקישווארדה ונשלחו לחזית אוקראינה, שם ניספו רובם. בקישווארדה הוקם מחנה גיוס לעובדי כפייה מכל הסביבה, וממנו נשלחו עובדים למקומות עבודה במדינה ומחוצה לה.

באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו יהודי קישווארדה באזור בית הכנסת שנתחם כגיטו, ויחד עם יהודי היישובים הסמוכים היו שם כ-7,000 איש. יושבי הגיטו סבלו מצפיפות קשה וממחסור במזון. בסוף מאי שולחו יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו לקישווארדה כמה מאות יהודים ששרדו, וחיי הקהילה התארגנו מחדש. בעיירה הייתה פעילות דתית וציונית ערה. ב-1949 הוקם בכניסה לבית הכנסת גלעד לזכר הניספים בשואה. באותה השנה, ובעיקר לאחר המרד במשטר הקומוניסטי ב-1956, עזבו יהודים רבים את המקום. בשנות ה-60 עדיין היו שם כמה יהודים וחיי קהילה מצומצמים.

מאטסאלקה MATESZALKA

עיר במחוז סאטמאר (SZATMAR), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18, בחסותו של בעל האחוזה. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. הקהילה הייתה אורתודוקסית, הקימה בית כנסת, בית ספר עממי, בית ספר "תלמוד תורה" וישיבה. ליד בניין בית הכנסת היה "השטיבל" (בית תפילה ולימוד) של החסידים.

במאטסאלקה כיהנו ששה רבנים בזה אחר זה, האחרון בהם היה ר' שלום גרינבאום (GRUNBAUM), הוא ניספה בשואה.

בשנת 1930 ישבו במאטסלקה 1,621 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) גוייסו יהודי הונגריה הפרו-גרמנית ל"פלוגות עבודה" (עם אזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם). ב-1941 נלקחו גברים יהודים ממאטסאלקה לעבודות ביצורים ושרותים לעזרת הצבא ההונגרי שלחם לצד הגרמנים בחזית אוקראינה.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. מאטסאלקה והסביבה הוכרזו כאזור צבאי ובמקום הוקם אחד ממחנות הריכוז הגדולים בהונגריה, אליו הובאו כ-17,000 יהודים מישובי המחוזות הסמוכים. תחילה הוחזקו תחת כיפת השמיים, בצפיפות וברעב, כשהם נתונים להתעללות שומריהם. אחר כך שוכנו בכמה צריפים וניתנה להם ארוחה אחת ליום. כעבור זמן מה שולחו ברכבות למחנה ההשמדה אושוויץ.


ב-1945 חזרו לעיר יהודים ששרדו במחנות לעבודות כפייה וכמה יהודים מאושוויץ. ב-1946 ישבו במאטסאלקה 150 יהודים, אליהם הצטרפו יהודים מיישובי הסביבה. ב-1949 היו בקהילה 238 יהודים. חיי הקהילה נתחדשו, בניין בית הכנסת והמקווה שופצו ונשכר שוחט. אחרי מרד ההונגרים נגד הסובייטים ב-1956, החלו היהודים לעזוב את העיר. מקצתם עקרו לבודאפשט ולדברצן (DEBRECEN), מקצתם עלו לישראל. ב-1959 נותרו במאטסאלקה 98 יהודים, כשליש מהם ילדים שנולדו אחרי המלחמה.

ברגובו BEREGOVO

(בצ'כית ברהובו BEREHOVO, בהונגרית BEREGSZASZ)

עיר בדרום-מערב קארפאטורוס, אוקראינה.


ברגובו שוכנת על צומת רכבות סמוך לגבול הונגריה. בעבר השתייכה לממלכה ההונגרית ואחר כך לקיסרות אוסטריה-הונגריה ונקראה ברגסאס. משנת 1919 הייתה ברפובליקה הצ'כוסלובקית ונקראה ברהובו, בסוף 1938 הוחזרה להונגריה, ואחרי מלחמת העולם השנייה סופחה לאוקראינה, ומאז נקראת ברגובו.

היהודים הראשונים שהתיישבו בעיר (אז ברגסאס) במאה ה-17 היו רובם מפולין, הם התגוררו באחוזותיהם של האצילים לבית שנבורן (SCHOENBORN). מספרם ב-1735 לא עלה על 100. הקהילה החלה בארגון מוסדותיה רק במחצית השנייה של המאה ה-18. ב-1795 היה שם בית תפילה ופעלה "חברה קדישא". במאה ה-19 היו בקהילה בין 1,000 ל-2,000 יהודים.

רב הקהילה הראשון ששמו תועד היה ר' יצחק רוכליץ. מ-1861 עד 1881 כיהן הרב אברהם יהודה לייב הכהן שווארץ (SCHWARTZ) בעל "קול אריה", בין השנים 1930-1884 כיהן הרב שלמה שרייבר (SCHREIBER), נכדו של ה"חתם סופר", ומ-1930 ועד לחיסול הקהילה ב- 1944 - חתנו של הרב שלמה שרייבר, הרב אברהם שלמה הירש.

בין נשיאי הקהילה שכיהנו מתחילת המאה ה-20 היו: ד"ר שמעון רייזמן (REISMANN), שנדור וארי (VARI), לאיוש הרשקוביץ, פישל הארטמאן, אלברט פודור (FODOR), יעקב מרמלשטיין (MERMELSTEIN) וד"ר בלה סקלי (SZEKELY). מור גרינבוים היה מזכיר קהילה בכיר.

מוסדות הקהילה היו מרוכזים במרכז העיר; היו שם: בית הכנסת הגדול, בית המדרש הגדול, מקווה, משרדי הקהילה, כיתות לימוד של בית ספר עממי ומגורי אב בית הדין, החזן, השמש והשוחטים. כמו-כן היו מאפית מצות, משחטת עופות ואטליזים. חברה קדישא החזיקה מטבח עממי שסיפק אוכל חם לנזקקים וגם חדר לינה לעניים שבאו מחוץ לעיר. אגודת נשים טיפלה בחולים יהודים וסיפקה מזון כשר לאלו שהיו מאושפזים בבתי חולים.

בית ספר יהודי עממי היה בעיר וגם "תלמוד תורה", "יסודי תורה", ישיבות קטנות וישיבת "בני אשר", שבראשה עמד הרב אשר שטיינמץ, ולמדו בה כ-100 תלמידים בני העיר והסביבה.

משנות ה-30 למאה ה-20 היה גם בית ספר עממי בשפה העברית, שפעל בחדרים פרטיים שכורים בגלל סירובה של הקהילה להקצות לו חדרי לימוד. רק בשנים האחרונות נענו ראשי הקהילה לפנייות הציבור, ומיסדו את בית הספר.

הקהילה הגדירה עצמה כאורתודוקסית מתקדמת. בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 התעוררה מחלוקת סביב מינויו של הרב הירש, והקהילה התפלגה; הפורשים מקהילת האם ייסדו קהילה נאולוגית אף על פי שרובם היו אדוקים. הקהילה החדשה התנהלה על-פי המסורת, קיימה מוסדות משלה כגון מקווה, משחטה, אטליזים ועוד. לרב הקהילה נבחר הרב אשר שטיינמץ (STEINMETZ) ובראש הקהילה עמדו שמואל שינפלד ודוד וייס.

רוב יהודי ברגובו דיברו הונגרית, רבים ידעו גם יידיש וגרמנית. אחרי קבלת זכויות אזרח ב- 1867, החלו היהודים להתבסס בעיר, ותוך זמן קצר נעשו לגורם מרכזי בכלכלתה. סוחרים יהודים שיווקו את יינות האזור בשוקי העולם. יהודים הקימו בתי חרושת ובתי מלאכה בעיר, וביניהם שלושה בתי חרושת ללבנים, שני בתי חרושת לחביות, שלוש טחנות קמח, מחצבה, מינסרה, בית מלאכה לריקמה ובית מלאכה לנעליים. יהודים החזיקו בתי מרזח, וב"באזאר הקטן" וב"באזאר הגדול" היו רוב החנויות בבעלות יהודים. מנהלי ארבעה מששת הבנקים בעיר היו יהודים ובכמה משרות ציבוריות כיהנו יהודים. כמו-כן היו רבים בעלי מלאכה, כמה עגלונים ופועלים יומיים וכמה חקלאים ובעלי כרמים. יהודים היו גם בין בעלי המקצועות החופשיים היו רופאים, עורכי דין, רוקחים ומהנדסים. ב-1940 היו כל 25 הרופאים הפרטיים בעיר יהודים.

ב-1914 חיו בברגסאס 4,800 יהודים. במלחמת העולם הראשונה גוייסו רבים מבני הקהילה היהודית לצבא, 46 נפלו בקרבות.

הרפובליקה הצ'כוסלובקית שקמה אחרי המלחמה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. מספר היהודים בברהובו גדל במידה רבה, והם נהנו מיחס ליברלי של השלטונות. נשיא האגודה למען ספרות ואמנות בעיר היה יהודי, ויהודים היו פעילים בכל תחומי החברה והתרבות.

פעילות ציונית החלה בקהילה באיחור, ולא הקיפה את כל הציבור היהודי. ב-1926 נרכשו בעיר רק 156 שקלים. ב-1928 התכנסה במקום ועידת "השומר קדימה" ובשנת 1930 פעלו בעיר תנועות הנוער הציוניות "בית"ר", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הפועל המזרחי" ו"החלוץ". כמו כן פעלו במקום תנועת "המזרחי", התנועה הציונית הרביזיוניסטית, "הציונים כלליים" ו"ויצו". ב-1930 ישבו בעיר 5,680 יהודים, 4,069 הצהירו שהם צ'כוסלובקים בעלי לאום יהודי.

ב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', השתתפו 104 מבני הקהילה. בקהילה היה סניף של "אגודת ישראל" האנטי-ציונית, ובין היהודים היו גם מתבוללים וגם קומוניסטים.

שחקני אגודות הספורט "הכוח", "הנוער" ו"מכבי" השתתפו בפעילויות ספורט עירוניות, בשנת 1934 זכתה קבוצת הכדורגל של "הכוח" באליפות המקומית. בנבחרת הטניס העירונית היו רוב השחקנים יהודים.

בשנת 1938 חיו בברהובו כ-6,500 יהודים.


תקופת השואה

פחות משנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות ועידת וינה מנובמבר 1938, הוחזר אזור קארפאטורוס להונגריה. אינטגרציה חברתית ושותפות יצירה בין נוצרים ליהודים בעיר בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית התחלפו תחת שלטון הונגריה ליחס מתנכר ולאנטישמיות. התגרויות והתנכלויות ליהודים גברו מיום ליום. עם החלת "החוקים היהודיים" של ממשלת הונגריה הפרו-נאצית הופקעו רשיונות מסחר מידי יהודים, ורבים נותרו ללא פרנסה. רוב המנהיגים הציוניים נמלטו מהעיר ומקצת הנוער הציוני הצליח לעלות לארץ ישראל.

בעיר פעלו שני מוסדות יהודיים שהיו סניפים של המרכזים בבודאפשט. מוסד אחד היה ה- OMZSA, שתפקידו היה איסוף כספים והשני, PARTFOGO IRODA - משרד לעזרת יהודים, המציא תעודות להוכחת אזרחות, הגיש סיוע משפטית, ייצג יהודים בפני השלטונות, ונתן עזרה סוציאלית לנזקקים. בראש שני המוסדות עמדו ד"ר שנדור קרואו (KROO) ופרי וייס.

ב-1941 גורשו מברגובו (ברגסאס) 500 יהודים לברית המועצות, ובדרך הוטבעו בנהר דנייסטר.

בסוף שנת 1942 גוייסו גברים יהודים ונשלחו לעבודות כפייה במסגרת צבאית (פירוק מוקשים וכדומה) בחזית באוקראינה. אלה שנותרו בחיים בחזית, מצאו את מותם בשלג ובכפור בתחילת שנת 1943 כשהוצעדו לאורך הנהר דון למטרה בלתי ידועה.

בין היהודים שהתגייסו לצבא הצ'כוסלובקי של הגנרל סוובודה (SVOBODA), שלחם נגד הגרמנים מחוץ לגבולות צ'כוסלובקיה, היו גם בני ברגובו.

ב-19 במארס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, וב-31 במארס נכנסו אנשי הגםטאפו לעיר. בקהילה נותרו אז בעיקר זקנים, נשים וילדים. למחרת מינו הגרמנים יודנראט, ועליו הוטלה האחריות לבצוע הגזרות נגד היהודים. הוטל עוצר לילה, נותקו קווי הטלפון והוחרמו מכשירי רדיו וכלי רכב. בשבת, שביעי של פסח תש"ד, נקבע גיטו בבית החרושת ללבנים של וארי (VARI), ואליו הועברו 12,000 יהודים מברגסאס והסביבה. בגיטו היה מחסור במים ותנאים סניטריים ירודים. ב"אקציה" בימים 15, 17, ו-19 במאי 1944, שולחו כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ. 80 אחוזים מאנשי הקהילה נכחדו בשואה.

אחרי המלחמה ניסו היהודים ששרדו ושבו לעיר להחיות את חיי הקהילה. הם נתקלו בעויינות התושבים; כ-400 מהם עלו לארץ ישראל, ואחרים היגרו לארצות שמעבר לים.

בשנת 1959, בימי חג הפסח, הופקע בית הכנסת המרכזי מידי הקהילה והועמד לרשות התיאטרון המקומי. מאז התקיימו התפילות בבית הכנסת "עושה חסד".

בשנות השמונים למאה ה-20 חיו בעיר כמה עשרות יהודים בלבד.

שנות ה-2000

לפי נתוני הארגונים היהודיים, נכון לשנת 2010 מנתה הקהילה היהודית בעיר כעשר נפשות. בעיר יש קהילה ובית כנסת בהנהלת ארנסט גולדברגר. על ענייני הדת אחראי הרב הופמן מהעיר מונקטש. בית העלמין בעיר מסודר. כמו כן, מצויה בעיר אנדרטה לזכר קורבנות השואה.

כתובת בית הכנסת: רחוב סברדלוב 17.

באראבאש BARABAS


כפר במחוז ברג (BEREG), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית המאה ה-19. בית הכנסת נבנה ב-1910. הקהילה הייתה אורתודוקסית.


בשנת 1930 מנתה הקהילה 88 יהודים.


תקופת השואה

ב-1944, לאחר הכיבוש הגרמני, גורשו כל יהודי הכפר לאושוויץ; רק שניים מהם שרדו אחרי המלחמה.