דלג לתוכן האתר >
הרמן ציטרון, קישבוואדה, הונגריה, 1985
הרמן ציטרון, קישבוואדה, הונגריה, 1985

קהילת יהודי קישווארדה

קישווארדה KISVARDA

עיירה במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים נזכרים בקישווארדה לראשונה בתעודה משנת 1730. רובם עסקו במסחר, בעיקר בשיווק תוצרת חקלאית. כמו כן פיתחו היהודים במקום תעשיית מזון ותעשיות ביתיות. יהודים גם הקימו כמה בנקים בעיירה.

הקהילה התארגנה ב-1796. תחילה הייתה כפופה לקהילת נאגיקאלו (NAGYKALLO) וב-1844 נעשתה קהילה עצמאית.

בית הכנסת נבנה ב-1801. במסגרת הקהילה פעלו בית ספר, ישיבה גדולה, "תלמוד תורה", "חדרים", בית דפוס עברי, בית חולים, "חברה קדישא" ומוסדות צדקה רבים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בקישווארדה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות הנוער הציוניות "אביבה באריסיה" ו"השומר הצעיר".

בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית בקישווארדה 3,658 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. בקישווארדה נתקפחה פרנסת היהודים, הבנקים הופקעו מידי בעליהם היהודים, פקידים פוטרו, ונפגע ענף המסחר.

ב-1941 ישבו בקישווארדה 3,770 יהודים. באותה השנה התחילו לגייס יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. ב-1942 גוייסו צעירים מקישווארדה ונשלחו לחזית אוקראינה, שם ניספו רובם. בקישווארדה הוקם מחנה גיוס לעובדי כפייה מכל הסביבה, וממנו נשלחו עובדים למקומות עבודה במדינה ומחוצה לה.

באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו יהודי קישווארדה באזור בית הכנסת שנתחם כגיטו, ויחד עם יהודי היישובים הסמוכים היו שם כ-7,000 איש. יושבי הגיטו סבלו מצפיפות קשה וממחסור במזון. בסוף מאי שולחו יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו לקישווארדה כמה מאות יהודים ששרדו, וחיי הקהילה התארגנו מחדש. בעיירה הייתה פעילות דתית וציונית ערה. ב-1949 הוקם בכניסה לבית הכנסת גלעד לזכר הניספים בשואה. באותה השנה, ובעיקר לאחר המרד במשטר הקומוניסטי ב-1956, עזבו יהודים רבים את המקום. בשנות ה-60 עדיין היו שם כמה יהודים וחיי קהילה מצומצמים.

Lipot Vadasz (1861-1924), lawyer and politician, born in Kisvarda, Hungary (then part of the Austrian Empire). He practiced law for a short time, and in 1910 became a deputy in the lower house of the Hungarian parliament. In 1913 he was appointed undersecretary of state in the Ministry of Justice and was a close adviser of Count Stephan Tisza, the "strong man" of Hungary. Vadasz was one of the more prominent orators in the Hungarian parliament. During World War I he was responsible for restrictive wartime legislation and the law on parliamentary prerogatives became known as "Lex Vadasz." He also collaborated in the preparation of a new Hungarian civil code.

Tisza's failure to obtain public support during the war led Vadasz to retire from public life and return to private practice. He was active in Jewish communal affairs and was president of the Hungarian Jewish Literary Society. Vadasz's principal speeches were posthumously published under the title Vadasz Lipot Beszedei ("Speaches of Lipot Vadasz", 1925).

הרמן ציטרון, קישווארדה, הונגריה 1985
צילום: אנדרס לצקו, ישראל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנדרס לצקו, ישראל)

Dov Gruner (1912-1947), underground fighter, born in Kisvarda, Hungary (then part of Austria-Hungary). He received yeshiva and technical training and in 1940 settled in the Land of Israel. After working for some time with Betar labor forces, he joined the British army with which he served for five years including two in the Jewish Brigade, fighting in Italy. On his release from the army he joined the Irgun Tsevai Leummi. Gruner was captured by the British while participating in a raid on a police station in Ramat Gan. Condemned to death, many efforts were made to save him, but he was executed.

Moses Haim Lits Rosenbaum (1864-1943), rabbi, born in Pozsony (Pressburg), Hungary (then part of the Austrian Empire (now Bratislava, Slovakia). He was ordained by Simhah Bunim Sofer and served as rabbi of two large communities, first in Szilagysomlyo (Simleul Silvaniei), Transylvania, (now in Romania) from 1888 to 1897, and then from 1898 until his death in Kisvarda (Kleinvardein), Hungary.

On the death of R. Kopel Reich in 1929, he was asked to represent Orthodox Jewry in the upper house of the Hungarian parliament but refused, preferring to devote himself to his large community. Rosenbaum was an excellent preacher in Yiddish, German, and Hungarian. He published Meshiv Devarim (2 parts, 1900-02), response on Orah Hayyim and Yoreh De'ah by his father Gershon, rabbi of Tallya, adding his own notes. He was also the author of Lehem Rav (1921), on the prayer book. The bulk of his writings, however, which fill 15 large volumes, remained in manuscript; among them is a diary, one chapter of which was published by Ben-Menahem in Aresheth, 1 (1958), that is of considerable interest.

Although an extremist in religious matters, Rosenbaum did not ignore the Haskalah literature, and sent a message of congratulation to Leopold Zunz, founder of Wissenschaft des Judentums (Judaic Studies), on his 90th birthday. One of his two sons, Samuel, who succeeded him in Kisvarda, perished in the Holocaust in 1944, and his grandson, Pinhas Rosenbaum, published his responsa Elleh Divrei Shemu'el in 1961.

Jozsef Patai (1882-1953), Hungarian and Hebrew poet, translator, and editor, born in Gyongyospata, Hungary (then part of Austria-Hungary). After finishing elementary school he studied at the yeshivas of Kisvarda, Satoraljaujhely, Huszt, Nyitra and Szatmar. He graduated from high school at Nyitra and in 1907 received his degree of doctor of philosophy at the University of Budapest. For one year he studied at the Budapest Rabbinical Seminary.

From 1908 to 1919 he taught at a Budapest municipal high school, and contributed to the Hungarian Jewish weekly "Egyenloseg", which opposed Zionism. He published a Hebrew verse collection, "Sha'ashu'ei Alumim" ("The Pleasures of Youth,"1902), and two anthologies of Hungarian poetry "Babilon vizein" ("By the Waters of Babylon", 1906) and "Szulamit latod a langot?" ("Shulamit, Do You See the Flame?", 1919). Following research in the archives at the Oxford he published many unknown poems of medieval Jewish poets in various Jewish periodicals. A selection of his poems also appeared in English (1920). He published Hungarian versions of the Hebrew poetry of many periuds of time, his translations eventually appearing in five volumes entitled "Heber koltok" ("Hebrew Poets", 1910-12; 1921?). Three of his most important works were his volumes of early recollections, "A kozepso kapu" ("The Middle Gate", 1927); "A foltamado Szentfold" ("The Holy Land Restored", 1926), on his first visit to Palestine; and his biography of Theodor Herzl (1931; "Star over Jordan", 1946).

Patai founded the Magyar Zsido Konyvtar ("Hungarian Jewish Library" - a popular series) and edited the Hungarian Jewish "Almanac". In 1911 he founded the Zionist monthly M"ult es Jovo", which he edited for 27 years. By publishing good translations of major Jewish writers from many countries, he helped to imbue Hungarian Jewish intellectuals with an appreciation for Jewish literature, art, and thought. Patai also helped to combat the anti-Zionists in Hungary when he and some associates founded the "Magyar Zsidok Pro Palestina Szovetsege" ("The League of Hungarian Jews for Palestine"), and by organizing annual visits to Erez Israel.

In 1938 Patai emigrated to Palestine. At first he lived in Jerusalem, but later settled in Givatayim. His subsequent publications include the three-volume selection of his writings Mivhar Kitvei Yosef Patai (1943); and a volume based on his lectures at the Hebrew University ("Mi-Sefunei ha-Shirah", 1939).

נ'ירטאש NYIRTASS

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


ראשית היישוב היהודי במקום בתחילת המאה ה-18. יהודים התפרנסו מרוכלות בחוות ובכפרים הסמוכים. במשך הזמן נעשו רוב הרוכלים לסוחרים ששיווקו את התוצרת החקלאית המקומית לעיר הבירה.

בעקבות חילוקי דעות בקונגרס יהודי הונגריה (בדצמבר 1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם האורתודוקסי.

בית הכנסת הראשון נבנה ב-1910. במקום היו גם "חדר" וישיבה גדולה, מהנודעות בהונגריה.

בתקופת "הטרור הלבן" (התנכלויות ליהודים וראדיקאלים בידי גורמים צבאיים ימניים, לאחר נפילת המממשלה הקומוניסטית בהונגריה, בשנים 1921-1919), נעצרו הרב ופרנסי הקהילה והוכנסו למחנה הסגר, משם שוחררו רק כעבור כשבוע.

ב-1930 חיו בנ'ירטאש 248 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית ("החוקים היהודיים" 1938 ואילך), שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, לא חודשו רשיונותיהם של בעלי בתי המרזח ובעלי המלאכה היהודים, וכל העסקים והאדמות שברשותם הופקעו.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) החלו גיוסי יהודים לפלוגות עבודה. בקיץ 1941 גוייסו 40 גברים יהודים מנ'ירטאש לעבודות כפייה ועסקו בפינוי שדות מוקשים בחזית אוקראינה, שבה לחמו ההונגרים לצד הגרמנים. 31 מיהודי נ'ירטאש נהרגו.

במארס 1944, עם כנסית הצבא הגרמני להונגריה, הוטל עוצר על יהודי המקום ונגזר עליהם למסור כל דבר ערך שברשותם. בסוף אפריל רוכזו כולם בבית הכנסת, משם הועברו לגיטו שהוקם בקישווארדה (KISVARDA) ובסוף מאי 1944 שולחו לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו מאושוויץ ומהמחנות לעבודות כפייה כ-30 ניצולים. הם מצאו את בניין בית הכנסת, את המקווה ואת בית העלמין הרוסים. בתיהם היו תפוסים בידי נוצרים שנהגו כלפיהם בעויינות. תוך זמן קצר עזבו היהודים את הכפר.

א י א ק (AJAK)


כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו לראשונה במקום בסוף המאה ה-18. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה, וכמה מהם היו חוכרי קרקעות. הקהילה התארגנה בתחילת המאה ה-19 והקימה בית תפילה, בית עלמין ו"חדר".


ב-1930 מנתה הקהילה 63 יהודים.


תקופת השואה

משנת 1938 ואילך, לאחר פרסום "החוקים היהודיים" שהגבילו את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, איבדו רוב יהודי איאק את פרנסתם. ב-1942 גוייסו צעירים יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים בהן הועסקו יחד עם אזרחים הונגרים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם). הם שולחו לחזית אוקראינה, שם נספו רובם בשדות המוקשים. לפני חג השבועות הועברו 50 יהודי איאק הנותרים לגיטו קישווארדה (KISVARDA) ומשם שולחו יחד עם שאר יושבי הגיטו לאושוויץ.

לאשקוד LASKOD

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו בלאשקוד בסוף המאה ה-18. רובם התפרנסו ממסחר, כמה היו בעלי משקים. במקום היו בית תפילה ובית עלמין. הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.

בשנת 1930 חיו במקום 58 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במארס 1944 הועברו יהודי לאשקוד לגטו בקישוארדה (KISVARDA) הסמוך, וכעבור שבועות מספר שולחו עם כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לכפר רק כמה יהודים, ועזבו תוך זמן קצר את המקום. ב-1963 כבר לא היו יהודים בלאשקוד.

נ'ירקאראס NYIRKARASZ

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


המשפחה היהודית הראשונה התיישבה בכפר בראשית המאה ה-18. במשך הזמן היו רוב יהודי המקום חנוונים ורוכלים.

בעקבות חילוקי דעות בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפו יהודי המקום לזרם האורתודוקסי (שסרב לקבל עליו את תקנות הקונגרס).

במקום היו בית כנסת, "תלמוד תורה" ו"חדר". בקהילה, שהייתה מסופחת לקהילת קישווארדה, כיהן רב והועסקו שוחט, מלמד ושמש.

ב-1880 ישבו בנ'ירקאראס 220 יהודים.

יחס התשובים ליהודים היה עויין ובימי "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים בידי גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת הקומוניסטית בהונגריה) הותקפו יהודים וחנויותיהם נשדדו. גם בשנות השלושים חיו יהודי נ'ירקאראס בפחד מתמיד מהתפרצויות אנטישמיות.

בשנת 1930 נימנו בקהילת נ'ירקאראס 164 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

ב-1941 נלקחו כ-30 צעירים לעבודות כפייה. הם גוייסו ככוח עזר לצבא ההונגרי עם אזרחים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם.

במארס 1944, מיד אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נעצרו שניים מעשירי הקהילה ושולחו למחנה ריכוז. כעבור חודש הועברו יהודי נ'ירקאראס לגיטו שהוקם בקישווארדה (KISVARDA), ומשם, ביוני 1944, שולחו לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו 30 ניצולים למקום, אך חיי הקהילה לא נתחדשו.

טוז'ר TUZSER

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו בטוז'ר במחצית הראשונה של המאה ה-18. רובם היו סוחרים ובעלי משקים קטנים. מ-1885 הייתה הקהילה מסופחת לקהילת מאנדוק (MANDOK).

בשנת 1930 ישבו בטוז'ר 78 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. בראשית אפריל רוכזו יהודי טוז'ר בכמה בתים, ואחר-כך הובלו לגיטו קישווארדה (KISVARDA). בסוף מאי שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ. כמה גברים יהודים הצליחו להסתתר אצל ידידים נוצריים.


אחרי המלחמה (1945) לא חזרו יהודים לחיות בטוז'ר.
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי קישווארדה
קישווארדה KISVARDA

עיירה במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים נזכרים בקישווארדה לראשונה בתעודה משנת 1730. רובם עסקו במסחר, בעיקר בשיווק תוצרת חקלאית. כמו כן פיתחו היהודים במקום תעשיית מזון ותעשיות ביתיות. יהודים גם הקימו כמה בנקים בעיירה.

הקהילה התארגנה ב-1796. תחילה הייתה כפופה לקהילת נאגיקאלו (NAGYKALLO) וב-1844 נעשתה קהילה עצמאית.

בית הכנסת נבנה ב-1801. במסגרת הקהילה פעלו בית ספר, ישיבה גדולה, "תלמוד תורה", "חדרים", בית דפוס עברי, בית חולים, "חברה קדישא" ומוסדות צדקה רבים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בקישווארדה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות הנוער הציוניות "אביבה באריסיה" ו"השומר הצעיר".

בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית בקישווארדה 3,658 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. בקישווארדה נתקפחה פרנסת היהודים, הבנקים הופקעו מידי בעליהם היהודים, פקידים פוטרו, ונפגע ענף המסחר.

ב-1941 ישבו בקישווארדה 3,770 יהודים. באותה השנה התחילו לגייס יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. ב-1942 גוייסו צעירים מקישווארדה ונשלחו לחזית אוקראינה, שם ניספו רובם. בקישווארדה הוקם מחנה גיוס לעובדי כפייה מכל הסביבה, וממנו נשלחו עובדים למקומות עבודה במדינה ומחוצה לה.

באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו יהודי קישווארדה באזור בית הכנסת שנתחם כגיטו, ויחד עם יהודי היישובים הסמוכים היו שם כ-7,000 איש. יושבי הגיטו סבלו מצפיפות קשה וממחסור במזון. בסוף מאי שולחו יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו לקישווארדה כמה מאות יהודים ששרדו, וחיי הקהילה התארגנו מחדש. בעיירה הייתה פעילות דתית וציונית ערה. ב-1949 הוקם בכניסה לבית הכנסת גלעד לזכר הניספים בשואה. באותה השנה, ובעיקר לאחר המרד במשטר הקומוניסטי ב-1956, עזבו יהודים רבים את המקום. בשנות ה-60 עדיין היו שם כמה יהודים וחיי קהילה מצומצמים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
ליפוט וודאס

Lipot Vadasz (1861-1924), lawyer and politician, born in Kisvarda, Hungary (then part of the Austrian Empire). He practiced law for a short time, and in 1910 became a deputy in the lower house of the Hungarian parliament. In 1913 he was appointed undersecretary of state in the Ministry of Justice and was a close adviser of Count Stephan Tisza, the "strong man" of Hungary. Vadasz was one of the more prominent orators in the Hungarian parliament. During World War I he was responsible for restrictive wartime legislation and the law on parliamentary prerogatives became known as "Lex Vadasz." He also collaborated in the preparation of a new Hungarian civil code.

Tisza's failure to obtain public support during the war led Vadasz to retire from public life and return to private practice. He was active in Jewish communal affairs and was president of the Hungarian Jewish Literary Society. Vadasz's principal speeches were posthumously published under the title Vadasz Lipot Beszedei ("Speaches of Lipot Vadasz", 1925).

הרמן ציטרון, קישבוואדה, הונגריה, 1985
הרמן ציטרון, קישווארדה, הונגריה 1985
צילום: אנדרס לצקו, ישראל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנדרס לצקו, ישראל)
גרונר, דב

Dov Gruner (1912-1947), underground fighter, born in Kisvarda, Hungary (then part of Austria-Hungary). He received yeshiva and technical training and in 1940 settled in the Land of Israel. After working for some time with Betar labor forces, he joined the British army with which he served for five years including two in the Jewish Brigade, fighting in Italy. On his release from the army he joined the Irgun Tsevai Leummi. Gruner was captured by the British while participating in a raid on a police station in Ramat Gan. Condemned to death, many efforts were made to save him, but he was executed.

משה חיים רוזנבאום

Moses Haim Lits Rosenbaum (1864-1943), rabbi, born in Pozsony (Pressburg), Hungary (then part of the Austrian Empire (now Bratislava, Slovakia). He was ordained by Simhah Bunim Sofer and served as rabbi of two large communities, first in Szilagysomlyo (Simleul Silvaniei), Transylvania, (now in Romania) from 1888 to 1897, and then from 1898 until his death in Kisvarda (Kleinvardein), Hungary.

On the death of R. Kopel Reich in 1929, he was asked to represent Orthodox Jewry in the upper house of the Hungarian parliament but refused, preferring to devote himself to his large community. Rosenbaum was an excellent preacher in Yiddish, German, and Hungarian. He published Meshiv Devarim (2 parts, 1900-02), response on Orah Hayyim and Yoreh De'ah by his father Gershon, rabbi of Tallya, adding his own notes. He was also the author of Lehem Rav (1921), on the prayer book. The bulk of his writings, however, which fill 15 large volumes, remained in manuscript; among them is a diary, one chapter of which was published by Ben-Menahem in Aresheth, 1 (1958), that is of considerable interest.

Although an extremist in religious matters, Rosenbaum did not ignore the Haskalah literature, and sent a message of congratulation to Leopold Zunz, founder of Wissenschaft des Judentums (Judaic Studies), on his 90th birthday. One of his two sons, Samuel, who succeeded him in Kisvarda, perished in the Holocaust in 1944, and his grandson, Pinhas Rosenbaum, published his responsa Elleh Divrei Shemu'el in 1961.

יוסף פטאי

Jozsef Patai (1882-1953), Hungarian and Hebrew poet, translator, and editor, born in Gyongyospata, Hungary (then part of Austria-Hungary). After finishing elementary school he studied at the yeshivas of Kisvarda, Satoraljaujhely, Huszt, Nyitra and Szatmar. He graduated from high school at Nyitra and in 1907 received his degree of doctor of philosophy at the University of Budapest. For one year he studied at the Budapest Rabbinical Seminary.

From 1908 to 1919 he taught at a Budapest municipal high school, and contributed to the Hungarian Jewish weekly "Egyenloseg", which opposed Zionism. He published a Hebrew verse collection, "Sha'ashu'ei Alumim" ("The Pleasures of Youth,"1902), and two anthologies of Hungarian poetry "Babilon vizein" ("By the Waters of Babylon", 1906) and "Szulamit latod a langot?" ("Shulamit, Do You See the Flame?", 1919). Following research in the archives at the Oxford he published many unknown poems of medieval Jewish poets in various Jewish periodicals. A selection of his poems also appeared in English (1920). He published Hungarian versions of the Hebrew poetry of many periuds of time, his translations eventually appearing in five volumes entitled "Heber koltok" ("Hebrew Poets", 1910-12; 1921?). Three of his most important works were his volumes of early recollections, "A kozepso kapu" ("The Middle Gate", 1927); "A foltamado Szentfold" ("The Holy Land Restored", 1926), on his first visit to Palestine; and his biography of Theodor Herzl (1931; "Star over Jordan", 1946).

Patai founded the Magyar Zsido Konyvtar ("Hungarian Jewish Library" - a popular series) and edited the Hungarian Jewish "Almanac". In 1911 he founded the Zionist monthly M"ult es Jovo", which he edited for 27 years. By publishing good translations of major Jewish writers from many countries, he helped to imbue Hungarian Jewish intellectuals with an appreciation for Jewish literature, art, and thought. Patai also helped to combat the anti-Zionists in Hungary when he and some associates founded the "Magyar Zsidok Pro Palestina Szovetsege" ("The League of Hungarian Jews for Palestine"), and by organizing annual visits to Erez Israel.

In 1938 Patai emigrated to Palestine. At first he lived in Jerusalem, but later settled in Givatayim. His subsequent publications include the three-volume selection of his writings Mivhar Kitvei Yosef Patai (1943); and a volume based on his lectures at the Hebrew University ("Mi-Sefunei ha-Shirah", 1939).

נ'ירטאש
נ'ירטאש NYIRTASS

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


ראשית היישוב היהודי במקום בתחילת המאה ה-18. יהודים התפרנסו מרוכלות בחוות ובכפרים הסמוכים. במשך הזמן נעשו רוב הרוכלים לסוחרים ששיווקו את התוצרת החקלאית המקומית לעיר הבירה.

בעקבות חילוקי דעות בקונגרס יהודי הונגריה (בדצמבר 1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם האורתודוקסי.

בית הכנסת הראשון נבנה ב-1910. במקום היו גם "חדר" וישיבה גדולה, מהנודעות בהונגריה.

בתקופת "הטרור הלבן" (התנכלויות ליהודים וראדיקאלים בידי גורמים צבאיים ימניים, לאחר נפילת המממשלה הקומוניסטית בהונגריה, בשנים 1921-1919), נעצרו הרב ופרנסי הקהילה והוכנסו למחנה הסגר, משם שוחררו רק כעבור כשבוע.

ב-1930 חיו בנ'ירטאש 248 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית ("החוקים היהודיים" 1938 ואילך), שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, לא חודשו רשיונותיהם של בעלי בתי המרזח ובעלי המלאכה היהודים, וכל העסקים והאדמות שברשותם הופקעו.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) החלו גיוסי יהודים לפלוגות עבודה. בקיץ 1941 גוייסו 40 גברים יהודים מנ'ירטאש לעבודות כפייה ועסקו בפינוי שדות מוקשים בחזית אוקראינה, שבה לחמו ההונגרים לצד הגרמנים. 31 מיהודי נ'ירטאש נהרגו.

במארס 1944, עם כנסית הצבא הגרמני להונגריה, הוטל עוצר על יהודי המקום ונגזר עליהם למסור כל דבר ערך שברשותם. בסוף אפריל רוכזו כולם בבית הכנסת, משם הועברו לגיטו שהוקם בקישווארדה (KISVARDA) ובסוף מאי 1944 שולחו לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו מאושוויץ ומהמחנות לעבודות כפייה כ-30 ניצולים. הם מצאו את בניין בית הכנסת, את המקווה ואת בית העלמין הרוסים. בתיהם היו תפוסים בידי נוצרים שנהגו כלפיהם בעויינות. תוך זמן קצר עזבו היהודים את הכפר.

איאק
א י א ק (AJAK)


כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו לראשונה במקום בסוף המאה ה-18. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה, וכמה מהם היו חוכרי קרקעות. הקהילה התארגנה בתחילת המאה ה-19 והקימה בית תפילה, בית עלמין ו"חדר".


ב-1930 מנתה הקהילה 63 יהודים.


תקופת השואה

משנת 1938 ואילך, לאחר פרסום "החוקים היהודיים" שהגבילו את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, איבדו רוב יהודי איאק את פרנסתם. ב-1942 גוייסו צעירים יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים בהן הועסקו יחד עם אזרחים הונגרים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם). הם שולחו לחזית אוקראינה, שם נספו רובם בשדות המוקשים. לפני חג השבועות הועברו 50 יהודי איאק הנותרים לגיטו קישווארדה (KISVARDA) ומשם שולחו יחד עם שאר יושבי הגיטו לאושוויץ.

לאשקוד
לאשקוד LASKOD

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו בלאשקוד בסוף המאה ה-18. רובם התפרנסו ממסחר, כמה היו בעלי משקים. במקום היו בית תפילה ובית עלמין. הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.

בשנת 1930 חיו במקום 58 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במארס 1944 הועברו יהודי לאשקוד לגטו בקישוארדה (KISVARDA) הסמוך, וכעבור שבועות מספר שולחו עם כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לכפר רק כמה יהודים, ועזבו תוך זמן קצר את המקום. ב-1963 כבר לא היו יהודים בלאשקוד.

נ'ירקאראס
נ'ירקאראס NYIRKARASZ

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


המשפחה היהודית הראשונה התיישבה בכפר בראשית המאה ה-18. במשך הזמן היו רוב יהודי המקום חנוונים ורוכלים.

בעקבות חילוקי דעות בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפו יהודי המקום לזרם האורתודוקסי (שסרב לקבל עליו את תקנות הקונגרס).

במקום היו בית כנסת, "תלמוד תורה" ו"חדר". בקהילה, שהייתה מסופחת לקהילת קישווארדה, כיהן רב והועסקו שוחט, מלמד ושמש.

ב-1880 ישבו בנ'ירקאראס 220 יהודים.

יחס התשובים ליהודים היה עויין ובימי "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים בידי גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת הקומוניסטית בהונגריה) הותקפו יהודים וחנויותיהם נשדדו. גם בשנות השלושים חיו יהודי נ'ירקאראס בפחד מתמיד מהתפרצויות אנטישמיות.

בשנת 1930 נימנו בקהילת נ'ירקאראס 164 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

ב-1941 נלקחו כ-30 צעירים לעבודות כפייה. הם גוייסו ככוח עזר לצבא ההונגרי עם אזרחים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם.

במארס 1944, מיד אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נעצרו שניים מעשירי הקהילה ושולחו למחנה ריכוז. כעבור חודש הועברו יהודי נ'ירקאראס לגיטו שהוקם בקישווארדה (KISVARDA), ומשם, ביוני 1944, שולחו לאושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו 30 ניצולים למקום, אך חיי הקהילה לא נתחדשו.

טוז'ר
טוז'ר TUZSER

כפר במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו בטוז'ר במחצית הראשונה של המאה ה-18. רובם היו סוחרים ובעלי משקים קטנים. מ-1885 הייתה הקהילה מסופחת לקהילת מאנדוק (MANDOK).

בשנת 1930 ישבו בטוז'ר 78 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. בראשית אפריל רוכזו יהודי טוז'ר בכמה בתים, ואחר-כך הובלו לגיטו קישווארדה (KISVARDA). בסוף מאי שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ. כמה גברים יהודים הצליחו להסתתר אצל ידידים נוצריים.


אחרי המלחמה (1945) לא חזרו יהודים לחיות בטוז'ר.