קהילת יהודי קישווארדה

קישווארדה KISVARDA

עיירה במחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


יהודים נזכרים בקישווארדה לראשונה בתעודה משנת 1730. רובם עסקו במסחר, בעיקר בשיווק תוצרת חקלאית. כמו כן פיתחו היהודים במקום תעשיית מזון ותעשיות ביתיות. יהודים גם הקימו כמה בנקים בעיירה.

הקהילה התארגנה ב-1796. תחילה הייתה כפופה לקהילת נאגיקאלו (NAGYKALLO) וב-1844 נעשתה קהילה עצמאית.

בית הכנסת נבנה ב-1801. במסגרת הקהילה פעלו בית ספר, ישיבה גדולה, "תלמוד תורה", "חדרים", בית דפוס עברי, בית חולים, "חברה קדישא" ומוסדות צדקה רבים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בקישווארדה פעילות ציונית והוקמו סניפים של תנועות הנוער הציוניות "אביבה באריסיה" ו"השומר הצעיר".

בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית בקישווארדה 3,658 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. בקישווארדה נתקפחה פרנסת היהודים, הבנקים הופקעו מידי בעליהם היהודים, פקידים פוטרו, ונפגע ענף המסחר.

ב-1941 ישבו בקישווארדה 3,770 יהודים. באותה השנה התחילו לגייס יהודים לעבודות כפייה במסגרת צבאית. ב-1942 גוייסו צעירים מקישווארדה ונשלחו לחזית אוקראינה, שם ניספו רובם. בקישווארדה הוקם מחנה גיוס לעובדי כפייה מכל הסביבה, וממנו נשלחו עובדים למקומות עבודה במדינה ומחוצה לה.

באפריל 1944, כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו יהודי קישווארדה באזור בית הכנסת שנתחם כגיטו, ויחד עם יהודי היישובים הסמוכים היו שם כ-7,000 איש. יושבי הגיטו סבלו מצפיפות קשה וממחסור במזון. בסוף מאי שולחו יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו לקישווארדה כמה מאות יהודים ששרדו, וחיי הקהילה התארגנו מחדש. בעיירה הייתה פעילות דתית וציונית ערה. ב-1949 הוקם בכניסה לבית הכנסת גלעד לזכר הניספים בשואה. באותה השנה, ובעיקר לאחר המרד במשטר הקומוניסטי ב-1956, עזבו יהודים רבים את המקום. בשנות ה-60 עדיין היו שם כמה יהודים וחיי קהילה מצומצמים.