דלג לתוכן האתר >

איליה סוצקבר

Ilya Sutskever (b.1985), computer scientist specializing in artificial intelligence, born in Nizhny Novgorod, Russia (then called Gorky, Soviet Union). Sutskever immigrated to Israel and later moved to Toronto, Canada, where he completed his bachelor's, master's, and doctorate degrees at the University of Toronto under the tutelage of Jeffrey Hinton, a renowned AI expert. He worked as a postdoctoral fellow at Stanford University before returning to the University of Toronto to work for Hinton's company. Google later acquired the company, making Sutskever a Google researcher. for Google he worked as a researcher in the Google Brain research group where he co-developed the networks that can handle serial information. He was also part of the team that developed TensorFlow, a neural network development environment and a member of the development team that created AlphaGo, the software that defeated the world champion in the game of Go.

In 2015, Sutskever was recognized as one of the top 35 entrepreneurs in the world under the age of 35 by the Massachusetts Institute of Technology magazine.

As of 2015 co-founded OpenAI, a company based in San Francisco and dedicated to the development of artificial intelligence (AI) serving as its as Chief Scientist.

Samuel Harris Altman (b.1985), entrepreneur, investor, and programmer, best known as the co-founder and CEO of Loopt, OpenAI, and Worldcoin, born in St. Louis, Missouri, United States. Altman attended John Burroughs School (JBS) in suburban St. Louis and studied computer science at Stanford University, but dropped out in 2005 to co-found Loopt, a location-based social networking mobile application that failed to gain traction and was shut down in 2012. Altman became a part-time partner at Y Combinator in 2011, a company located in Mountain View, CA, and was named president of the company in February 2014. Under his leadership, Y Combinator's portfolio companies exceeded a total valuation of $65 billion.

Altman has been recognized for his contributions to technology and entrepreneurship, including being named one of the Best Young Entrepreneurs in Technology by Businessweek magazine in 2008 and the top investor under 30 by Forbes magazine in 2015. He was also awarded an honorary Doctor of Engineering degree from the University of Waterloo in 2017 for supporting companies from its Velocity entrepreneurship program and received the Ric Weiland Award from GLAAD for promoting LGBTQ equality and acceptance in the tech sector.

As of 2022 Altman is the chairman of the board for Helion and Oklo, two nuclear energy companies, and the CEO of OpenAI, a research company based in San Francisco, that aims to advance artificial intelligence. In 2019, Altman transitioned into a Chairman position at Y Combinator to focus more on OpenAI.

ניז'ני נובגורוד

עד שנת 1932 נקראה  גורקי

עיר על הוולגה, רוסיה.


ב-1970 התגוררו בה כ-30,000 יהודים ללא בית-כנסת. מראשית המאה ה-19 צומת מסחרי גדול; משנת 1835 הותר ליהודים לבוא לירידים של ניז'ני נובגורוד לקנות סחורה (להוציא מצרכי יבוא) ולמכור אותה בסיטונות. יישוב קבע ייסדו חיילים משוחררים מצבא ניקולאי הראשון (קאנטוניסטים) ובשנת 1873 הותר להם להקים בית-כנסת. ביוני 1884 נערך פוגרום בפרבר קאנאבינו. בסוף המאה מנתה הקהילה כ- 2,380 נפש (%2.5 מכלל האוכלוסיה) וב-1926 התפקדו בגורקי 9,328 תושבים יהודיים (%5.2). לפי מיפקד 1959 התגוררו בפלך כולו 17,827 יהודים, רובם בגורקי עצמה.

טורונטו

Toronto

בירת מחוז אונטריו, קנדה.

בתחילת המאה ה-21, יותר ממחצית מהאוכלוסייה היהודית של קנדה התגוררה בטורונטו. יהודים חיו בעיר מאז המאה ה-19. האוכלוסייה היהודית של טורונטו הייתה מגוונת מבחינת הזרמים הדתיים שלה, הרקע ההיסטורי, ואף הזהויות התרבותיות והחברתיות הייחודיות שלה. טורונטו היא ביתם של קהילות של כמה זרמים ביהדות, כולל רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים, הומניסטים, שמרנים ואורתודוקסים. בגלי עלייה שונים הגיעו יהודים מיישובים שונים, שהביאו אִתם מורשת שונה, ניסיון ותנועה דתית.

כנראה שבטורונטו החלו חיי קהילה יהודית מאורגנים ב-1849. בית הכנסת הראשון שהוקם בטורונטו היה "מקדש הפריחה הקדושה", קהילה רפורמית שנוסדה ב-1856 על ידי יהודים מגרמניה, ארצות הברית, בריטניה ומזרח אירופה. מאוחר יותר, רבות מקהילות העולים הקטנות התאחדו ויצרו קהילות מעורבות גדולות יותר, תוך שמירה על שם התאגיד של "הקהילה העברית של טורונטו" (1971). חברי קהילה זו, אורתודוקסים בהתחלה, היו ממקומות שונים באירופה. בית הכנסת נודע בשם "דייטשישע שול" (Daytshishe Shul) לא מסיבות "אתניות" אלא בגלל נטייתו לשיטת פולחן מודרנית. עם זרם העולים ממזרח אירופה, שמוצאם מרוסיה, ל"בית המדרש הגדול חברה תהילים" (1883); ושומרי שבת (אורתודוקסים, 1889), בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, התאחדו השניים הראשונים כ"בית צדק" (שמרנים). בשנת 1899, "בית יעקב", המכונה בית הכנסת הפולני, ובשנת 1902 החל לפעול בית הכנסת הרומני, הידוע גם בשם "עדת ישראל". לאחר תחילת המאה התרבו השטיבלך (shtiblech), הקלייצלך (kleyzlech) (בתי תפילה קטנים) ובתי הכנסת, ובשנות ה-40 של המאה ה-20 היו בעיר טורונטו קרוב לשישים בתי כנסת. עד 2011, היו יותר ממאה.

היהדות הרפורמית התפתחה לאט בטורונטו. המהלכים הראשונים בכיוון זה נעשו בשנות ה-80 של המאה ה-19. מתחילת המאה ה-20 ועד סוף שנות ה-30 של המאה, בערך, לכל חלק "אתני" של המהגרים היהודים היה המנהיג הרוחני משלו. בשנת 1871 היו 157 יהודים בטורונטו ובשנת 1881: 548 יהודים. האוכלוסייה היהודית של טורונטו גדלה בהתמדה משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

ההגירה ירדה בשנות ה-30 של המאה ה-20, עקב ההגבלות שהוטלו ובשל השפל, אך בתקופה זו הגיעו קבוצות של יהודים אוסטריים וגרמנים שברחו מהיטלר. בשנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הגיעו לקנדה כ-40,000 ניצולי שואה, והתיישבו בעיקר בטורונטו ובמונטריאול. במהלך שנות 1960 אלפי יהודים ילידי מרוקו (וגם ילידי ספרד) היגרו לקנדה והקימו את הקהילה הספרדית הראשונה בטורונטו והקימו את בתי הכנסת והאגודות שלהם. בשנת 2011 מנתה קהילה זו 27,000 איש.

עם עלייתה של תנועת הריבונות של קוויבק, יהודי מונטריאול, קהילה אנגלופונית בעיקרה, התמודדו עם אנטישמיות מוגברת שהביאה להגירה המונית לטורונטו. עד ל-1970 הפכה טורונטו למוקד של יהדות קנדה ולבית לאוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בקנדה. על פי סקר "משק הבית הלאומי" לשנת 2011, היו 188,715 יהודים באזור המטרופולין של טורונטו עם 11,070 בעיר טורונטו עצמה. רוב האוכלוסייה היהודית של טורונטו חיה בטורונטו רק דור אחד או שניים.

לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתחילת שנות ה-2000, קנדה הייתה מרכז מרכזי של הגירה יהודית מברית המועצות לשעבר (FSU). כ-70% מהמהגרים היהודים מברית המועצות לשעבר מתגוררים בטורונטו רבתי. ב-1996 היו כ-16,000 יהודים שנולדו להורים מברית המועצות, בעיקר סרבנים, שהגיעו במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. עד שנת 2003, מספר היהודים מברית המועצות הוערך בין 25,000 ל-30,000 איש.

בשנים הראשונות של המאה ה-21, בטורונטו 20% מהיהודים מזדהים כאורתודוקסים, 40% קונסרבטיביים, 35% רפורמיים והשאר כלא-דתיים. היהודים מהווים כ-3.4% מכלל אוכלוסיית העיר.

כמו ברוב הערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה, גם בטורונטו ישנן מובלעות יהודיות. עד שנות ה-30 של המאה ה-20, רוב הקהילה היהודית עברה מערבה מ"המחלקה" לרובע שוק קנזינגטון, שם ייצגו היהודים למעלה מ-80% מהאוכלוסייה. לאחר מלחמת העולם השנייה, מספר משפחות יהודיות, עשירות יותר, עברו לפורסט היל, שכונה מצפון למרכז העיר טורונטו. מאז תחילת המאה ה-20, רחוב באתרסט (Bathurst) מהווה את לב ליבה של הקהילה היהודית, ומאז שנות ה-70, של המאה ה-20, החלק הצפוני שלו מהווה מרכז תרבותי של האוכלוסייה היהודית-רוסית בעיר. לאחר שהוקמו הרבה מעדניות וחנויות רוסיות, השכונה זכתה לכינוי "מוסקבה הקטנה".

חיי תרבות וחברה יהודיים משגשגים כבר למעלה ממאה שנה בטורונטו, החל ממלחמת העולם הראשונה, כאשר מיסיונרים נוצרים היו פעילים ברובע היהודי. המיסיון סיפק שירותי רפואה ומיילדות, וזה המריץ את הקהילה היהודית לספק שירותים משלהם.

ב-1911 ייסדה קואליציה של קבוצות רדיקליות את בית הספר הלאומי הרדיקלי בטורונטו, בית ספר ביידיש הראשון בצפון אמריקה. מספר שנים לאחר מכן נוצר פיצול בנושא השפה ופועלי ציון הקימו בית ספר עממי משלהם פארבנד (Farband). אלה שנותרו שינו את שמו של המוסד לבית ספר ע"ש י"ל פרץ, של חוג הפועלים (Arbeter Ring). בשנת 1945 הקים המסדר היהודי המאוחד בית ספר לילדים משלו, בית הספר ע"ש מוריס וינצ'בסקי (Winchevsky). השמאל – "פועלי ציון" – פלח אידיאולוגי שהגיע לטורונטו רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקים בית ספר "בורוכוב" וגן משלו ב-1932. מוסד החינוך הקבוע הראשון של טורונטו, שנוסד ב-1908, היה "תלמוד תורה" ברחוב סימקו (Simcoe). אף על פי שהוא היה אורתודוקסי באופיו ובתוכנו, הוא פעל לפי הטכניקה של "עברית בעברית". בשנת 1916 קבוצה, שהכילה בעיקר יהודים מפולין הרוסית, שחשה שה"עברית בעברית" אינה מקפידה מספיק על הכשרה מסורתית, פתחה את תלמוד "תורה עץ חיים" ברחוב דארסי (D'arcy). התפתחות חשובה, מאז סוף מלחמת העולם השנייה, הייתה צמיחתו של בית הספר הקהילתי, וביתר שאת צמיחתו והתרחבותו של בית הספר. משנת 1950 הייתה הלשכה לחינוך יהודי (שנודעה, מאוחר יותר, בשם "המועצה לחינוך יהודי") הגוף המנהלי המרכזי.

עמותת "עזרת נשים" הייתה אחראית על הקמת בית החולים "הר סיני" ב-1923. משנת 1948 קיבלה קרן הרווחה, בשותפות עם המועצה הציונית של טורונטו, את תפקידי ועדת הערעורים היהודית (United Jewish Appeal). היו למעלה מ-70 סניפים של "הדסה" בטורונטו, ו-28 סניפים של "המועצה הלאומית לנשים יהודיות". ל"בני ברית" היו 26 לשכות לגברים ו-18 סניפים של נשים. בנוסף, משרדי אונטריו של הקונגרס היהודי הקנדי ושל הפדרציה של הארגון הציוני של קנדה היו ממוקמים בטורונטו.

יותר ממאתיים ארגונים נפרדים משרתים את הקהילה היהודית של טורונטו והאזורים הסמוכים לה הם, כולל מספר ועדות, קרנות ועמותות, שרבים מהם משתפים פעולה עם הפדרציה של UJA (ועדת הערעורים היהודית) של טורונטו רבתי. ארגונים אלה מוקדשים במידה רבה לשירותים חברתיים. אחדים מספקים תמיכה כספית ליחידים ולתוכניות הסברה, בעוד שאחרים מסנגרים עבור זכויות אדם ועבור מטרות יהודיות. ארגונים בולטים כוללים את המרכז לענייני ישראל ויהדות, הלוואה בחינם עבור יהודי טורונטו, "הלל" מטורונטו רבתי, "בני ברית" מקנדה, והוועדה לעניינים פוליטיים של יהודי קנדה.

ישנם גם מספר ארגונים פילנתרופיים המציעים מענקים ותוכניות מימון המנוהלות על ידי קבוצות ברחבי העיר. אחד מהארגונים האלה הוא פורום הפילנתרופיה, המעניק מימון לתוכניות חינוכיות הן למשפחות והן ליחידים. ארגון "מזון", שהקצה יותר משבעה מיליון דולר, נאבק ברעב ברחבי קנדה כדי להאכיל את הרעבים. "ואהבת" ו"איחוד חסד" הם שני ארגונים המספקים תכניות להקלה על העוני ומציעים סיוע דחוף לטווח קצר לאלו שנמצאים במצבי משבר.

לצורכי בריאות ורפואה, ישנו בית החולים "הר סיני", חלק ממתחם הבריאות יוסף וולף לבוביץ'. בית החולים "הר סיני", בעל הכרה בינלאומית, ידוע במתן טיפול מעולה לחולים ולמשפחה. במהלך השנים זכה בית החולים בפרסים רבים והוא אחד המעסיקים המובילים בקנדה.

הקהילה היהודית של טורונטו גדושה בתכניות חינוכיות. לא רק בית ספר לילדים, אלא גם תכניות חינוכיות למבוגרים. ישנם 43 צהרונים יהודיים, 20 בתי ספר יסודיים לכיתות א'-ח' ו-16 בתי ספר תיכוניים יהודיים, כולל מספר ישיבות. חינוך יהודי ניתן גם על ידי עמותות חברתיות ותרבותיות כמו BBYO (תנועת נוער יהודית פלורליסטית), רשת הנוער היהודי (רשת צעירי חב"ד) והילל, הממוקמות בקמפוסים של אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת יורק ואוניברסיטת ריירסון (Ryerson).

טורונטו מתגאה במספר מרכזי תרבות יהודיים. יעד תיירותי פופולרי הוא המרכז לחינוך השואה ע"ש שרה וחיים נויברגר; המרכז כולל אוסף קבוע של צילומי ארכיון, אמנות, עדויות וחפצים. מרכז יהודי חשוב נוסף הוא מרכז המורשת המשפחתית בלנקנשטיין (OJA) המחזיק במאגר הגדול ביותר של החיים היהודיים בקנדה; נוסדה בשנת 1973, הוא מציע לאורחים הזדמנות לחקור את העבר היהודי של קנדה באמצעות אוסף מגוון של רשומות היסטוריות.

בנוסף, בטורונטו ישנם שלושה מרכזים קהילתיים גדולים המציעים מגוון שלם של תכניות שונות ליחידים ולמשפחות. המרכז הקהילתי היהודי פוסרמן ומרכז שוורץ רייזמן מארגנים אירועים קהילתיים, מספקים תכניות חינוכיות, תרבותיות וספורט, ומקדמים מעורבות ולכידות בקהילה. מרכז הקהילה היהודית הרוסית של אונטריו הוקם כדי לשלב את היהודים מברית המועצות לשעבר על ידי מתן שירותי תרבות, דת וחינוך. ליהודי טורונטו הייתה היסטוריה ארוכה של אגודות סיוע לחולים. עם כניסתם של שירותי רפואה ציבוריים, היבט דמי המחלה שכך, ועם התרבות הגוברת פחת גם שלב הקבוצה הלאומית (landsmannschaft). עם זאת, ההגירה שלאחר מלחמת העולם השנייה נתנה תנופה חדשה לחלק מהקבוצה הלאומית. נטייה להסתגל לתנאים חדשים באה לידי ביטוי בהפיכתן של חלק מעמותות החולים לבתי כנסת, למשל, "בית רדום" (Beth Radom) ו"גאווה של ישראל" (Pride of Israel).

מעל 80 ציוני דרך יהודיים  ממוקמים ברחבי אזור טורונטו רבתי. ניתן למצוא נקודות עניין יהודיות רבות באזור שוק קנזינגטון/ספדינה. רוב ציוני הדרך הם מקומות שפעם היו ביתם של מוסדות יהודיים היסטוריים, כגון: בתי כנסת, בתי ספר, מסעדות, עסקים וארגונים. בשכונת שוק קנזינגטון נמצאים שני בתי כנסת שנותרו מראשית המאה ה-20, בית הכנסת "קייב" (Kiever synagogue) בשדרת בלוויו ו"אנשי מינסק" (Anshei Minsk) ברחוב סנט אנדרוס. אתר תיירות פופולרי הוא "מקדש הפריחה הקדושה", הקהילה העתיקה ביותר בטורונטו. ציון דרך בולט נוסף הוא בית בלפור; על שם ארתור ג' בלפור, מחבר הצהרת בלפור, הבניין ההיסטורי היה רשום כנכס מורשת טורונטו בשנת 2011.

בין ראשי העיר היהודים הבולטים היו פיליפ ג'י ג'יבנס (Philip G. Givens), (1966-1963) וניומן לאופולד (1885-1883 ו-1897). שני ראשי עיר ראשונים נוספים היו לואי מ' זינגר (1917-1914) וג'וזף זינגר (1920, 1923), היהודי הראשון שהפך לחבר במועצת השליטה של ​​טורונטו. משנות ה-20 של המאה ה-20 נבחרו ראשי בית ספר ונאמני בתי ספר יהודים לעתים קרובות, במיוחד ממחלקה רביעית. בתחילת שנות ה-70 היהודים מילאו תפקיד בולט בחוגים האזרחיים, התרבותיים, המוזיקליים והתיאטרליים של טורונטו. בנוסף, גם שוק המדיה מתפתח במהירות בקהילות היהודיות של טורונטו, כולל ארבעה פרסומים יהודיים מרכזיים המופצים ברחבי טורונטו. העיתון השבועי הגדול ביותר הוא העיתון הקנדי היהודי (Canadian Jewish News). עיתון זה נקרא על ידי עד 100,000 אנשים בכל שבוע, וזה הופך אותו לא רק לגדול ביותר בטורונטו אלא בכל קנדה. פרסומים יהודיים נוספים כוללים את הג'ואיש סטנדרט (Jewish Standard), שלום טורונטו, הזמין באנגלית ובעברית, והג'ואיש טריביון (The Jewish Tribune).

סאן-פרנסיסקו

עיר במדינת קאליפורניה, ארצות הברית.


ברבע השני של המאה ה-19 היה בסאן פרנסיסקו יישוב יהודי קטן. מספר היהודים בעיר גדל בעת בהלת הזהב של שנות 1850-1849. יהודים רבים באו בעקבות הכורים, סובבו במחנות הכורים ומכרו להם מזון, דברי הלבשה וציוד (הצליח מכולם לוי שטראוס, אבי מכנסי הג'ינס המפורסמים). היו יהודים שפנו לגידול עופות וירקות, ובאחד הכפרים בקירבת העיר (פאטאלומה) נמצא יישוב חקלאי יהודי עד היום.

ב-1850 התארגנו בקהילה עדת "שארית ישראל" של יוצאי פולין ואנגליה ועדת "עמנואל" של יוצאי גרמניה, וכל אחת מהן הקימה אגודות ומוסדות משלה. יוליוס אקמאן, רבה הראשון של "עמנואל", פרש מתפקידו בגלל התנגדותו לתנועת הרפורמה והתחיל לפרסם את השבועון היהודי הראשון במערב הרחוק; הוא גם ניהל בית-ספר משלו.

יהודי המקום השתלבו מן ההתחלה בחיי הציבור ובכלכלה בעיר. צאצאי המשפחות המייסדות ממשיכים בניהול העסקים הוותיקים ובמסורת השירות לציבור עד היום הזה. הוא הדין לגבי צאצאי המהגרים ממזרח-אירופה בתחילת המאה; שממשיכים לנהל את המוסדות והארגונים שהקימו אבותיהם.

ב-1969 היו בסאן פרנסיסקו 13 עדות יהודיות מכל הזרמים, ביניהן עדת הספרדים "מגן דוד" ועדת "בני אמונה" של יוצאי גרמניה, שבילו את שנות המלחמה בשאנחאי. בעיר התקיימו מגביות מאוחדות למוסדות מקומיים דוגמת חמשת המרכזים הקהילתיים, מושב-זקנים, בית- חולים, חברת גמילות-חסדים, שירותי משפחה ובטחון הקהילה, ארגונים ארציים וציוניים.

היהודים בולטים בתחומי האמנות, במקצועות החופשיים, בענפי המסחר והבנקאות ובתעשייה הקלה. רבים מכהנים במערכת המשפט והמימשל המקומי. לא מעטים בעיר המקומות הציבוריים והאנדרטות על שמות יהודים מחשובי המקום.

ב-1976 התגוררו בסאן פרנסיסקו, לפי אומדן, 75,000 יהודים בעיר עצמה, ועוד 22,000 בשטח המטרופולין.

בסאן- פרנסיסקו יושב גם קונסול כללי של מדינת ישראל.

בשנת 1997 התגוררו בסאן פרנסיסקו כולה 210,000 יהודים.
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
איליה סוצקבר

Ilya Sutskever (b.1985), computer scientist specializing in artificial intelligence, born in Nizhny Novgorod, Russia (then called Gorky, Soviet Union). Sutskever immigrated to Israel and later moved to Toronto, Canada, where he completed his bachelor's, master's, and doctorate degrees at the University of Toronto under the tutelage of Jeffrey Hinton, a renowned AI expert. He worked as a postdoctoral fellow at Stanford University before returning to the University of Toronto to work for Hinton's company. Google later acquired the company, making Sutskever a Google researcher. for Google he worked as a researcher in the Google Brain research group where he co-developed the networks that can handle serial information. He was also part of the team that developed TensorFlow, a neural network development environment and a member of the development team that created AlphaGo, the software that defeated the world champion in the game of Go.

In 2015, Sutskever was recognized as one of the top 35 entrepreneurs in the world under the age of 35 by the Massachusetts Institute of Technology magazine.

As of 2015 co-founded OpenAI, a company based in San Francisco and dedicated to the development of artificial intelligence (AI) serving as its as Chief Scientist.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
סם אלטמן

Samuel Harris Altman (b.1985), entrepreneur, investor, and programmer, best known as the co-founder and CEO of Loopt, OpenAI, and Worldcoin, born in St. Louis, Missouri, United States. Altman attended John Burroughs School (JBS) in suburban St. Louis and studied computer science at Stanford University, but dropped out in 2005 to co-found Loopt, a location-based social networking mobile application that failed to gain traction and was shut down in 2012. Altman became a part-time partner at Y Combinator in 2011, a company located in Mountain View, CA, and was named president of the company in February 2014. Under his leadership, Y Combinator's portfolio companies exceeded a total valuation of $65 billion.

Altman has been recognized for his contributions to technology and entrepreneurship, including being named one of the Best Young Entrepreneurs in Technology by Businessweek magazine in 2008 and the top investor under 30 by Forbes magazine in 2015. He was also awarded an honorary Doctor of Engineering degree from the University of Waterloo in 2017 for supporting companies from its Velocity entrepreneurship program and received the Ric Weiland Award from GLAAD for promoting LGBTQ equality and acceptance in the tech sector.

As of 2022 Altman is the chairman of the board for Helion and Oklo, two nuclear energy companies, and the CEO of OpenAI, a research company based in San Francisco, that aims to advance artificial intelligence. In 2019, Altman transitioned into a Chairman position at Y Combinator to focus more on OpenAI.

ניז'ני נובגורוד

ניז'ני נובגורוד

עד שנת 1932 נקראה  גורקי

עיר על הוולגה, רוסיה.


ב-1970 התגוררו בה כ-30,000 יהודים ללא בית-כנסת. מראשית המאה ה-19 צומת מסחרי גדול; משנת 1835 הותר ליהודים לבוא לירידים של ניז'ני נובגורוד לקנות סחורה (להוציא מצרכי יבוא) ולמכור אותה בסיטונות. יישוב קבע ייסדו חיילים משוחררים מצבא ניקולאי הראשון (קאנטוניסטים) ובשנת 1873 הותר להם להקים בית-כנסת. ביוני 1884 נערך פוגרום בפרבר קאנאבינו. בסוף המאה מנתה הקהילה כ- 2,380 נפש (%2.5 מכלל האוכלוסיה) וב-1926 התפקדו בגורקי 9,328 תושבים יהודיים (%5.2). לפי מיפקד 1959 התגוררו בפלך כולו 17,827 יהודים, רובם בגורקי עצמה.

טורונטו

טורונטו

Toronto

בירת מחוז אונטריו, קנדה.

בתחילת המאה ה-21, יותר ממחצית מהאוכלוסייה היהודית של קנדה התגוררה בטורונטו. יהודים חיו בעיר מאז המאה ה-19. האוכלוסייה היהודית של טורונטו הייתה מגוונת מבחינת הזרמים הדתיים שלה, הרקע ההיסטורי, ואף הזהויות התרבותיות והחברתיות הייחודיות שלה. טורונטו היא ביתם של קהילות של כמה זרמים ביהדות, כולל רפורמים, רקונסטרוקציוניסטים, הומניסטים, שמרנים ואורתודוקסים. בגלי עלייה שונים הגיעו יהודים מיישובים שונים, שהביאו אִתם מורשת שונה, ניסיון ותנועה דתית.

כנראה שבטורונטו החלו חיי קהילה יהודית מאורגנים ב-1849. בית הכנסת הראשון שהוקם בטורונטו היה "מקדש הפריחה הקדושה", קהילה רפורמית שנוסדה ב-1856 על ידי יהודים מגרמניה, ארצות הברית, בריטניה ומזרח אירופה. מאוחר יותר, רבות מקהילות העולים הקטנות התאחדו ויצרו קהילות מעורבות גדולות יותר, תוך שמירה על שם התאגיד של "הקהילה העברית של טורונטו" (1971). חברי קהילה זו, אורתודוקסים בהתחלה, היו ממקומות שונים באירופה. בית הכנסת נודע בשם "דייטשישע שול" (Daytshishe Shul) לא מסיבות "אתניות" אלא בגלל נטייתו לשיטת פולחן מודרנית. עם זרם העולים ממזרח אירופה, שמוצאם מרוסיה, ל"בית המדרש הגדול חברה תהילים" (1883); ושומרי שבת (אורתודוקסים, 1889), בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, התאחדו השניים הראשונים כ"בית צדק" (שמרנים). בשנת 1899, "בית יעקב", המכונה בית הכנסת הפולני, ובשנת 1902 החל לפעול בית הכנסת הרומני, הידוע גם בשם "עדת ישראל". לאחר תחילת המאה התרבו השטיבלך (shtiblech), הקלייצלך (kleyzlech) (בתי תפילה קטנים) ובתי הכנסת, ובשנות ה-40 של המאה ה-20 היו בעיר טורונטו קרוב לשישים בתי כנסת. עד 2011, היו יותר ממאה.

היהדות הרפורמית התפתחה לאט בטורונטו. המהלכים הראשונים בכיוון זה נעשו בשנות ה-80 של המאה ה-19. מתחילת המאה ה-20 ועד סוף שנות ה-30 של המאה, בערך, לכל חלק "אתני" של המהגרים היהודים היה המנהיג הרוחני משלו. בשנת 1871 היו 157 יהודים בטורונטו ובשנת 1881: 548 יהודים. האוכלוסייה היהודית של טורונטו גדלה בהתמדה משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

ההגירה ירדה בשנות ה-30 של המאה ה-20, עקב ההגבלות שהוטלו ובשל השפל, אך בתקופה זו הגיעו קבוצות של יהודים אוסטריים וגרמנים שברחו מהיטלר. בשנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הגיעו לקנדה כ-40,000 ניצולי שואה, והתיישבו בעיקר בטורונטו ובמונטריאול. במהלך שנות 1960 אלפי יהודים ילידי מרוקו (וגם ילידי ספרד) היגרו לקנדה והקימו את הקהילה הספרדית הראשונה בטורונטו והקימו את בתי הכנסת והאגודות שלהם. בשנת 2011 מנתה קהילה זו 27,000 איש.

עם עלייתה של תנועת הריבונות של קוויבק, יהודי מונטריאול, קהילה אנגלופונית בעיקרה, התמודדו עם אנטישמיות מוגברת שהביאה להגירה המונית לטורונטו. עד ל-1970 הפכה טורונטו למוקד של יהדות קנדה ולבית לאוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בקנדה. על פי סקר "משק הבית הלאומי" לשנת 2011, היו 188,715 יהודים באזור המטרופולין של טורונטו עם 11,070 בעיר טורונטו עצמה. רוב האוכלוסייה היהודית של טורונטו חיה בטורונטו רק דור אחד או שניים.

לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתחילת שנות ה-2000, קנדה הייתה מרכז מרכזי של הגירה יהודית מברית המועצות לשעבר (FSU). כ-70% מהמהגרים היהודים מברית המועצות לשעבר מתגוררים בטורונטו רבתי. ב-1996 היו כ-16,000 יהודים שנולדו להורים מברית המועצות, בעיקר סרבנים, שהגיעו במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. עד שנת 2003, מספר היהודים מברית המועצות הוערך בין 25,000 ל-30,000 איש.

בשנים הראשונות של המאה ה-21, בטורונטו 20% מהיהודים מזדהים כאורתודוקסים, 40% קונסרבטיביים, 35% רפורמיים והשאר כלא-דתיים. היהודים מהווים כ-3.4% מכלל אוכלוסיית העיר.

כמו ברוב הערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה, גם בטורונטו ישנן מובלעות יהודיות. עד שנות ה-30 של המאה ה-20, רוב הקהילה היהודית עברה מערבה מ"המחלקה" לרובע שוק קנזינגטון, שם ייצגו היהודים למעלה מ-80% מהאוכלוסייה. לאחר מלחמת העולם השנייה, מספר משפחות יהודיות, עשירות יותר, עברו לפורסט היל, שכונה מצפון למרכז העיר טורונטו. מאז תחילת המאה ה-20, רחוב באתרסט (Bathurst) מהווה את לב ליבה של הקהילה היהודית, ומאז שנות ה-70, של המאה ה-20, החלק הצפוני שלו מהווה מרכז תרבותי של האוכלוסייה היהודית-רוסית בעיר. לאחר שהוקמו הרבה מעדניות וחנויות רוסיות, השכונה זכתה לכינוי "מוסקבה הקטנה".

חיי תרבות וחברה יהודיים משגשגים כבר למעלה ממאה שנה בטורונטו, החל ממלחמת העולם הראשונה, כאשר מיסיונרים נוצרים היו פעילים ברובע היהודי. המיסיון סיפק שירותי רפואה ומיילדות, וזה המריץ את הקהילה היהודית לספק שירותים משלהם.

ב-1911 ייסדה קואליציה של קבוצות רדיקליות את בית הספר הלאומי הרדיקלי בטורונטו, בית ספר ביידיש הראשון בצפון אמריקה. מספר שנים לאחר מכן נוצר פיצול בנושא השפה ופועלי ציון הקימו בית ספר עממי משלהם פארבנד (Farband). אלה שנותרו שינו את שמו של המוסד לבית ספר ע"ש י"ל פרץ, של חוג הפועלים (Arbeter Ring). בשנת 1945 הקים המסדר היהודי המאוחד בית ספר לילדים משלו, בית הספר ע"ש מוריס וינצ'בסקי (Winchevsky). השמאל – "פועלי ציון" – פלח אידיאולוגי שהגיע לטורונטו רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקים בית ספר "בורוכוב" וגן משלו ב-1932. מוסד החינוך הקבוע הראשון של טורונטו, שנוסד ב-1908, היה "תלמוד תורה" ברחוב סימקו (Simcoe). אף על פי שהוא היה אורתודוקסי באופיו ובתוכנו, הוא פעל לפי הטכניקה של "עברית בעברית". בשנת 1916 קבוצה, שהכילה בעיקר יהודים מפולין הרוסית, שחשה שה"עברית בעברית" אינה מקפידה מספיק על הכשרה מסורתית, פתחה את תלמוד "תורה עץ חיים" ברחוב דארסי (D'arcy). התפתחות חשובה, מאז סוף מלחמת העולם השנייה, הייתה צמיחתו של בית הספר הקהילתי, וביתר שאת צמיחתו והתרחבותו של בית הספר. משנת 1950 הייתה הלשכה לחינוך יהודי (שנודעה, מאוחר יותר, בשם "המועצה לחינוך יהודי") הגוף המנהלי המרכזי.

עמותת "עזרת נשים" הייתה אחראית על הקמת בית החולים "הר סיני" ב-1923. משנת 1948 קיבלה קרן הרווחה, בשותפות עם המועצה הציונית של טורונטו, את תפקידי ועדת הערעורים היהודית (United Jewish Appeal). היו למעלה מ-70 סניפים של "הדסה" בטורונטו, ו-28 סניפים של "המועצה הלאומית לנשים יהודיות". ל"בני ברית" היו 26 לשכות לגברים ו-18 סניפים של נשים. בנוסף, משרדי אונטריו של הקונגרס היהודי הקנדי ושל הפדרציה של הארגון הציוני של קנדה היו ממוקמים בטורונטו.

יותר ממאתיים ארגונים נפרדים משרתים את הקהילה היהודית של טורונטו והאזורים הסמוכים לה הם, כולל מספר ועדות, קרנות ועמותות, שרבים מהם משתפים פעולה עם הפדרציה של UJA (ועדת הערעורים היהודית) של טורונטו רבתי. ארגונים אלה מוקדשים במידה רבה לשירותים חברתיים. אחדים מספקים תמיכה כספית ליחידים ולתוכניות הסברה, בעוד שאחרים מסנגרים עבור זכויות אדם ועבור מטרות יהודיות. ארגונים בולטים כוללים את המרכז לענייני ישראל ויהדות, הלוואה בחינם עבור יהודי טורונטו, "הלל" מטורונטו רבתי, "בני ברית" מקנדה, והוועדה לעניינים פוליטיים של יהודי קנדה.

ישנם גם מספר ארגונים פילנתרופיים המציעים מענקים ותוכניות מימון המנוהלות על ידי קבוצות ברחבי העיר. אחד מהארגונים האלה הוא פורום הפילנתרופיה, המעניק מימון לתוכניות חינוכיות הן למשפחות והן ליחידים. ארגון "מזון", שהקצה יותר משבעה מיליון דולר, נאבק ברעב ברחבי קנדה כדי להאכיל את הרעבים. "ואהבת" ו"איחוד חסד" הם שני ארגונים המספקים תכניות להקלה על העוני ומציעים סיוע דחוף לטווח קצר לאלו שנמצאים במצבי משבר.

לצורכי בריאות ורפואה, ישנו בית החולים "הר סיני", חלק ממתחם הבריאות יוסף וולף לבוביץ'. בית החולים "הר סיני", בעל הכרה בינלאומית, ידוע במתן טיפול מעולה לחולים ולמשפחה. במהלך השנים זכה בית החולים בפרסים רבים והוא אחד המעסיקים המובילים בקנדה.

הקהילה היהודית של טורונטו גדושה בתכניות חינוכיות. לא רק בית ספר לילדים, אלא גם תכניות חינוכיות למבוגרים. ישנם 43 צהרונים יהודיים, 20 בתי ספר יסודיים לכיתות א'-ח' ו-16 בתי ספר תיכוניים יהודיים, כולל מספר ישיבות. חינוך יהודי ניתן גם על ידי עמותות חברתיות ותרבותיות כמו BBYO (תנועת נוער יהודית פלורליסטית), רשת הנוער היהודי (רשת צעירי חב"ד) והילל, הממוקמות בקמפוסים של אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת יורק ואוניברסיטת ריירסון (Ryerson).

טורונטו מתגאה במספר מרכזי תרבות יהודיים. יעד תיירותי פופולרי הוא המרכז לחינוך השואה ע"ש שרה וחיים נויברגר; המרכז כולל אוסף קבוע של צילומי ארכיון, אמנות, עדויות וחפצים. מרכז יהודי חשוב נוסף הוא מרכז המורשת המשפחתית בלנקנשטיין (OJA) המחזיק במאגר הגדול ביותר של החיים היהודיים בקנדה; נוסדה בשנת 1973, הוא מציע לאורחים הזדמנות לחקור את העבר היהודי של קנדה באמצעות אוסף מגוון של רשומות היסטוריות.

בנוסף, בטורונטו ישנם שלושה מרכזים קהילתיים גדולים המציעים מגוון שלם של תכניות שונות ליחידים ולמשפחות. המרכז הקהילתי היהודי פוסרמן ומרכז שוורץ רייזמן מארגנים אירועים קהילתיים, מספקים תכניות חינוכיות, תרבותיות וספורט, ומקדמים מעורבות ולכידות בקהילה. מרכז הקהילה היהודית הרוסית של אונטריו הוקם כדי לשלב את היהודים מברית המועצות לשעבר על ידי מתן שירותי תרבות, דת וחינוך. ליהודי טורונטו הייתה היסטוריה ארוכה של אגודות סיוע לחולים. עם כניסתם של שירותי רפואה ציבוריים, היבט דמי המחלה שכך, ועם התרבות הגוברת פחת גם שלב הקבוצה הלאומית (landsmannschaft). עם זאת, ההגירה שלאחר מלחמת העולם השנייה נתנה תנופה חדשה לחלק מהקבוצה הלאומית. נטייה להסתגל לתנאים חדשים באה לידי ביטוי בהפיכתן של חלק מעמותות החולים לבתי כנסת, למשל, "בית רדום" (Beth Radom) ו"גאווה של ישראל" (Pride of Israel).

מעל 80 ציוני דרך יהודיים  ממוקמים ברחבי אזור טורונטו רבתי. ניתן למצוא נקודות עניין יהודיות רבות באזור שוק קנזינגטון/ספדינה. רוב ציוני הדרך הם מקומות שפעם היו ביתם של מוסדות יהודיים היסטוריים, כגון: בתי כנסת, בתי ספר, מסעדות, עסקים וארגונים. בשכונת שוק קנזינגטון נמצאים שני בתי כנסת שנותרו מראשית המאה ה-20, בית הכנסת "קייב" (Kiever synagogue) בשדרת בלוויו ו"אנשי מינסק" (Anshei Minsk) ברחוב סנט אנדרוס. אתר תיירות פופולרי הוא "מקדש הפריחה הקדושה", הקהילה העתיקה ביותר בטורונטו. ציון דרך בולט נוסף הוא בית בלפור; על שם ארתור ג' בלפור, מחבר הצהרת בלפור, הבניין ההיסטורי היה רשום כנכס מורשת טורונטו בשנת 2011.

בין ראשי העיר היהודים הבולטים היו פיליפ ג'י ג'יבנס (Philip G. Givens), (1966-1963) וניומן לאופולד (1885-1883 ו-1897). שני ראשי עיר ראשונים נוספים היו לואי מ' זינגר (1917-1914) וג'וזף זינגר (1920, 1923), היהודי הראשון שהפך לחבר במועצת השליטה של ​​טורונטו. משנות ה-20 של המאה ה-20 נבחרו ראשי בית ספר ונאמני בתי ספר יהודים לעתים קרובות, במיוחד ממחלקה רביעית. בתחילת שנות ה-70 היהודים מילאו תפקיד בולט בחוגים האזרחיים, התרבותיים, המוזיקליים והתיאטרליים של טורונטו. בנוסף, גם שוק המדיה מתפתח במהירות בקהילות היהודיות של טורונטו, כולל ארבעה פרסומים יהודיים מרכזיים המופצים ברחבי טורונטו. העיתון השבועי הגדול ביותר הוא העיתון הקנדי היהודי (Canadian Jewish News). עיתון זה נקרא על ידי עד 100,000 אנשים בכל שבוע, וזה הופך אותו לא רק לגדול ביותר בטורונטו אלא בכל קנדה. פרסומים יהודיים נוספים כוללים את הג'ואיש סטנדרט (Jewish Standard), שלום טורונטו, הזמין באנגלית ובעברית, והג'ואיש טריביון (The Jewish Tribune).

סאן-פראנסיסקו
סאן-פרנסיסקו

עיר במדינת קאליפורניה, ארצות הברית.


ברבע השני של המאה ה-19 היה בסאן פרנסיסקו יישוב יהודי קטן. מספר היהודים בעיר גדל בעת בהלת הזהב של שנות 1850-1849. יהודים רבים באו בעקבות הכורים, סובבו במחנות הכורים ומכרו להם מזון, דברי הלבשה וציוד (הצליח מכולם לוי שטראוס, אבי מכנסי הג'ינס המפורסמים). היו יהודים שפנו לגידול עופות וירקות, ובאחד הכפרים בקירבת העיר (פאטאלומה) נמצא יישוב חקלאי יהודי עד היום.

ב-1850 התארגנו בקהילה עדת "שארית ישראל" של יוצאי פולין ואנגליה ועדת "עמנואל" של יוצאי גרמניה, וכל אחת מהן הקימה אגודות ומוסדות משלה. יוליוס אקמאן, רבה הראשון של "עמנואל", פרש מתפקידו בגלל התנגדותו לתנועת הרפורמה והתחיל לפרסם את השבועון היהודי הראשון במערב הרחוק; הוא גם ניהל בית-ספר משלו.

יהודי המקום השתלבו מן ההתחלה בחיי הציבור ובכלכלה בעיר. צאצאי המשפחות המייסדות ממשיכים בניהול העסקים הוותיקים ובמסורת השירות לציבור עד היום הזה. הוא הדין לגבי צאצאי המהגרים ממזרח-אירופה בתחילת המאה; שממשיכים לנהל את המוסדות והארגונים שהקימו אבותיהם.

ב-1969 היו בסאן פרנסיסקו 13 עדות יהודיות מכל הזרמים, ביניהן עדת הספרדים "מגן דוד" ועדת "בני אמונה" של יוצאי גרמניה, שבילו את שנות המלחמה בשאנחאי. בעיר התקיימו מגביות מאוחדות למוסדות מקומיים דוגמת חמשת המרכזים הקהילתיים, מושב-זקנים, בית- חולים, חברת גמילות-חסדים, שירותי משפחה ובטחון הקהילה, ארגונים ארציים וציוניים.

היהודים בולטים בתחומי האמנות, במקצועות החופשיים, בענפי המסחר והבנקאות ובתעשייה הקלה. רבים מכהנים במערכת המשפט והמימשל המקומי. לא מעטים בעיר המקומות הציבוריים והאנדרטות על שמות יהודים מחשובי המקום.

ב-1976 התגוררו בסאן פרנסיסקו, לפי אומדן, 75,000 יהודים בעיר עצמה, ועוד 22,000 בשטח המטרופולין.

בסאן- פרנסיסקו יושב גם קונסול כללי של מדינת ישראל.

בשנת 1997 התגוררו בסאן פרנסיסקו כולה 210,000 יהודים.