בית-הכנסת "אל טרנסיטו" בטולדו, ספרד

חיים גיוזלי

בית-הכנסת “אל טרנסיטו” בטולדו הוקם ביוזמתו של שמואל בן מאיר הלוי (אל-לוי) אבולעפיה (1320 – 1360), נצר למשפחה יהודית עתיקה, שנתמנה בשנת 1350 ליועץ והופקד על אוצרו של פדרו הראשון מלך קסטיליה (1350 – 1369), שנקרא גם פדרו האכזר. שמו של אבולעפיה נודע בזכות בתי-כנסת שיסד בממלכת קסטיליה, ובעיקר הודות למפואר שבהם, בית-הכנסת שהקים בתחומה של אחוזתו הפרטית בטולדו. המתחם כולו נמצא בתוך הרובע היהודי הימיביניימי, ה”חודריה”, במיקום מרכזי בתוך חומות העיר. מטרתו של בית-הכנסת היתה לשמש את שמואל הלוי, חבר רם מעלה בקהילה היהודית, כבית תפילה פרטי, ושער חיבר בין בית-הכנסת לבין ביתו של הלוי. את המבנה תכנן האדריכל דון מאיר אבְּדֵאִיל. בית-הכנסת נחנך בשנת 1357. שמו המקורי אינו ידוע, בחיבורים מודרניים הוא נקרא לרוב על שם המייסד שמואל הלוי אבולעפיה, אבל בשלוש-מאות השנים האחרונות ידוע בית-הכנסת בשם “אל טרנסיטו”, כפי שקראו לו הנוצרים.בשנת 1360 התהפך הגלגל על שמואל הלוי אבולעפיה, המלך פדרו הראשון עצר אותו וכלאו בסביליה, באשמת שותפות לקשר נגד המלך. אבולעפיה עונה עד מוות, וביתו – כולל בית-הכנסת – ושאר נכסיו הוחרמו על ידי המלך. בשנת 1391 ניצל בית-הכנסת מהרס, עת התקיף אספסוף את הרובע היהודי בטולדו, בגל של מעשי טבח נגד יהודים (“פרעות קנ”א”) כשגורשו היהודים מספרד, בשנת 1492, העניקו מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה את “בית-הכנסת הגדול שהיה ליהודים בטולדו” במתנה למסדר הדתי קאלאטראווה. שנתיים אחר כך הוסב המתחם למנזר ששמו סן בניטו. אולם התפילה הראשי הוסב לכנסייה באותו שם, ועזרת הנשים וחדרי הלימוד לשעבר היו לחדרי אירוח לאבירי המסדר. במאה ה-16 נערכו בתֶּכֶן המבנה כמה שינויים, על מנת שיתאים לצרכי פולחן נוצרי, ובחוץ הציבו מגדל פעמונים. למן המאה ה-17 כונתה כנסיית סן בניטו בשם “ארמיטה דל טרנסיטו” , קיצור עממי לשם “אל טרנסיטו דל נואסטרה סניורה” (המעבר של גבירתנו), כשם ציורו הנערץ של קוראה, שקישט בעבר את המזבח ונמצא כיום באוסף מוזיאון פראדו במדריד. במאה ה-18 היה במתחם מנזר, שהוסב לקסרקטין בתקופת מלחמות נפוליון, בראשית המאה ה-19, ואזי שב לשמש כמנזר במשך רוב המאה ה-19. בשנת 1877 הוכרז המבנה כמונומנט לאומי. עד 1910 נערכה שם סדרה של עבודות שיחזור ושיפוץ, ואז עבר תחת אחריותו של מוזיאון “אל גרקו” בטולדו בניהולה של קרן וגה איקלן ונשאר בחסותו עד שנת 1968. במאה העשרים נעשו עבודות שיחזור נוספות, היסודית שבהן בשנות ה-60, שכללה ריהוט מחודש של הפנים והוספת שטיחי קיר שתרמה משפחת פינטו-קוריאט.

משנת 1970 פועל בית-הכנסת, יחד עם המוזיאון הספרדי הסמוך (נוסד ב-1964), כמוזיאון לאומי לאמנות יהודית-ספרדית, תחת סמכותו הישירה של משרד החינוך והתרבות הספרדי.

אולם התפילה של בית-הכנסת מלבני, אורכו כ-23 מטרים, רוחבו כ-12 מטרים. וגובהו 9.5 מטרים. הקירות החיצוניים חלקים ופשוטים, עשויים אבן ולבנים, כמקובל באדריכלות מוסלמית בספרד. מעל לדלת הכניסה יש חלון בסגנון אלחימה (ובו שתי קשתות פרסה). בניגוד לפשטות החוץ, פנים בית-הכנסת הוא אחת הדוגמאות המפוארות ביותר של אדריכלות בסגנון מודחאר בספרד. העיצוב מזכיר את סגנון נאסריד באדריכלות, שכמוהו ניתן לראות בקישוטי ארמון אלהמברה בגרנדה, במסגד הגדול בקורדובה, וכמו כן בחלקים מארמון אלקסאר בסביליה שנבנו באותה תקופה ביוזמת המלך פדרו הראשון.

באגף נפרד, בצמוד לקיר הצפוני של בית-הכנסת, הייתה עזרת נשים בת שתי קומות. בקיר המזרחי ניתן עדיין לראות שלוש גומחות ששימשו היכלות לספרי תורה. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום בשנת 1987 גילו חוקרים ספרדים שרידים של מה שהיה כנראה חדר טרפזי מרוצף בכחול, מחוץ לקיר המזרחי, ומניחים ששימש כהיכל נפרד. על מקומה של הבימה בתוך אולם התפילה לא נותרה עדות. הקירות הפנימיים של האולם מקושטים במוטיבים גיאומטריים וצמחיים צבעוניים בגבס, שאופייניים לאמנות המודחאר של אותו עידן. אפשר שהדוגמא הושפעה משפע הקישוטים על אריגים שיובאו מאזורים בשלטון מוסלמי בדרום ספרד. כותל המזרח זכה לקישוט המרהיב ביותר. בחלקו העליון מקמורת בעלת קשתות, שכל אחת מהן מעוטרת בשבעה “עלים”. בחלקו האמצעי מכוסה כותל המזרח בקישוטים בסגנון ערבסקות. התקרה עשויה מעץ ארז ונחלקת לששה חלקים על ידי חמישה צמדי קורות גדולות. על פי המסורת, הובא העץ על ידי שמואל הלוי מלבנון, כמעשה שלמה המלך. הרצפה המקורית הייתה מכוסה פסיפס, שרק חלקים אחדים ממנו נשתמרו. האור חודר אל בית-הכנסת דרך כמה חלונות, בחלק העליון של הקירות.

האלמנט המרשים ביותר בקישוט פנים בית-הכנסת, הוא ללא ספק הכתובות הקישוטיות הרבות, בעברית ובערבית, על הקירות, על הקשתות, על החלונות ובחלק מכותרות העמודים. הכתובות העבריות ב”אל טרנסיטו” הן הדוגמא הטובה ביותר לאפיגרפיה קישוטית יהודית בימי הביניים. רוב הטקסטים מהתנ”ך, בייחוד מתהילים, מדברי הימים ומספר חבקוק, ואחרים הם לתהילת המלך פדרו הראשון, שמואל הלוי אבולעפיה המייסד, ומאיר אבְּדֵאִיל האדריכל. על העיטור שבכותל המזרח מתנוססת הכתובת “ראו מקדש אשר נקדש בישראל והבית אשר בנה שמואל”. הכתובת הערביות משמשות עדות למעמדה הגבוה של התרבות הערבית בקרב יהודי ספרד, אפילו אלה שחיו תחת שלטון נוצרי. סמל המדינה של קסטיליה מופיע כמה פעמים על קירות בית-הכנסת, כהוכחה לנאמנותם של היהודים המקומיים למלך פדרו הראשון.

הסגנון בבית-הכנסת “אל טרנסיטו” (ובבתי-כנסת אחרים מימי הביניים בספרד) שימש מקור השראה לבתי-כנסת שנבנו באירופה במאה ה-19. יהודים באירופה בתקופה שאחרי האמנציפציה ראו בקישוטיות השופעת הוכחה למעמד החברתי הגבוה שיהודי ספרד זכו לו בימי הביניים, לפני גירושם.

כתובות

Sinagoga del Transito

Paseo Samuel Levi s/n

Toledo 45002

Spain

Phone: 34-925-22 3665

Fax: 34-925-21 5831

ביבליוגרפיה

CROSS, Frank Moore. The Hebrew inscriptions from Sardis Harvard Theological Review, 95,1 (2002) 3-19

KROLL, John H.. The Greek inscriptions of the Sardis synagogue. Harvard Theological Review, 94,1 (2001) 5-127

MAGNESS, Jodi. The Date of the Sardis Synagogue in Light of the Numismatic Evidence. American Journal of Archeology, 109:3 (July 2005): 443-475

SEAGER, Andrew R. The Building History of the Sardis Synagogue. American Journal of Archeology, 76 (1972):425-35

 

(עברית: דנה פז פרינס)