דלג לתוכן האתר >
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי נאשוויל

נאשוויל

Nashville 

בירת מדינת טנסי, ארצות הברית, ממוקמת על נהר קמברלנד.

המאה ה-21

הקהילה היהודית בנאשוויל גדלה לאט מתחילת המאה ה-21. כמעט 8,000 יהודים היו בנאשוויל בשנת 2002. נאשוויל ממשיכה למשוך יהודים מאזורים אחרים בארה"ב בגלל משאביה היהודיים וההזדמנויות הכלכליות באזור.

על פי מחקר דמוגרפי משנת 2015 של מרכז ברנדייס כהן ללימודי יהדות מודרנית, קהילת נאשוויל מורכבת מכ-11,000 אנשים חיים במשקי בית יהודיים. מספר זה כולל 6,500 מבוגרים יהודים ו-1,500 ילדים יהודים ו-2,200 מבוגרים לא יהודים ו-800 ילדים לא יהודים. שיעור נישואי התערובת גבוה מעט מהממוצע הארצי. למעלה מ-90% מהמבוגרים היהודים מזדהים כיהודים לפי דתם. יותר מ-80% ממשקי הבית מעורבים במידה מסוימת בחיי הקהילה היהודית, בעוד ש-47% מעורבים במידה בינונית או גבוהה.

באוניברסיטת ונדרבילט יש 1000 סטודנטים יהודים, כ-15% מכלל אוכלוסיית הסטודנטים. יש לה ארגון הלל פעיל, שהוקם בשנת 2002, השוכן במרכז בן שולמן לחיים יהודיים, כמו כן ישנה גם מסעדה צמחונית כשרה.

יש פדרציה יהודית פעילה של נאשוויל וטנסי התיכונה, מרכז קהילתי יהודי ושירות למשפחות יהודיות. הפדרציה מוציאה לאור את הירחון "הג'ואיש אובסרוור" (The Jewish Observer).

בעיר ישנם חמישה בתי כנסת, שניים רפורמים, אחד קונסרבטיבי, אחד אורתודוקסי מודרני, וחב"ד אחד. הקהילה תומכת בשלושה גני ילדים, בבית ספר יסודי (בית הספר הקהילתי עקיבא), ובחטיבת ביניים יהודית חדשנית של נאשוויל.

 

היסטוריה

נאשוויל נוסדה בשנת 1780, אך רק בשנות ה-40 של המאה ה-19 החלו להתיישב בעיר מספר לא מבוטל של מהגרים מגרמניה ומפולין. לפני כן היו רק מעט יהודים ששהו זמנית בעיר. בנג'מין מאיירס ואשתו האנה, עם בתם התינוקת שרה, הגיעו ב-1795 אך עברו לווירג'יניה שנה לאחר מכן.

בשנת 1848 ארגנה הקהילה מניין בביתו של אייזיק גארטסון. בשנת 1851 הקהילה הקימה אגודת קבורה מתנדבת יהודית ורכשה קרקע לבית קברות. בשנת 1852 היא שכרה את הרב הראשון שלה, אלכסנדר איסר. "קהל קודש מגן דוד", שקיבל אישור ב-1854, שכר ושיפץ חדר ברחוב השוק הצפוני ובנה מקווה.

הקהילה החדשה הייתה גדושה בפלגים ובוויכוחים. כאשר אשתו של אייזק גארטסון מתה ב-1858, חלק מהחברים לא רצו שהיא תיקבר בבית הקברות. היא נולדה כגויה, והם לא סמכו על הגיור שלה שנערך בהולנד. רב אורתודוקסי, ברנרד אילווי (Bernard Illowy), הובא מסנט לואיס כדי להכריע בעניין. הוא קבע שכפי שהיא חיה כיהודייה וגידלה את ילדיה להיות יהודים, יש לקבור אותה בבית העלמין של הקהילה.

בשנת 1860 התעוררה מחלוקת בקהילה, בין אלו שרצו להחליף את הנוסח האשכנזי בנוסח הפולני ובטקסיו, וקמה קהילת "קהל קודש אוהב אמת". בשנת 1864 התנתקה קבוצה נוספת, הנוטה לתנועה הרפורמית והקימה את "בני ישורון", שתפקדה רק 10 שנים. קהילות "מגן דוד" ו"אוהבי אמת" התאחדו מחדש בשנת 1868 והקימו את קהילת "קהל קודש אוהבי שלום". עד מהרה החלו חברי הקבוצה המאוגדת להתרחק מהאורתודוקסיה על ידי הכנסת עוגב ומקהלה מעורבת. בשנת 1876 הם חנכו בניין חדש ברחוב וין (Vine), מבנה מלבנים אדומות עם כיפת בצל מעוטר צריחים, והצטרפו רשמית לאיגוד הרפורמי של הקהילות היהודיות האמריקאיות. באותה שנה התפצלו 20 חברים, שלא היו מרוצים מהאוריינטציה הרפורמית של "אוהבי שלום", והקימו את "עדת ישראל". ב-1886 הם קנו בית ברחוב השוק הצפוני ושיפצו אותו לשימוש כבית כנסת וכבית ספר דתי. ב-1900, בגלל עלייה משמעותית במספר החברים, הם עברו לרחוב גיי (Gay) ובנו שם בניין גדול יותר. ב-1904 הם התרחקו מהאורתודוקסיה והצטרפו לתנועה השמרנית. ב-1907 היו להם 150 חברים ו-70 ילדים בבית הספר הדתי שלהם. ב-1941 מספר החברים עלה ל-392. בשנת 1947 עקב הגירת חבריה, הקהילה עברה לווסט אנד אבניו (West End Avenue). מבנה חדש הוקם שם ב-1951 ונודע בשם בית הכנסת בווסט אנד.

יהודי נאשוויל חוו תחלופה גבוהה של אוכלוסייה, כאשר מהגרים עברו מעיר לעיר בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות טובות יותר. בראשית ימיה של הקהילה, רוב החברים היו אנשי עסקים קטנים בעלי אמצעים צנועים, וכ-25% מהם היו רוכלים. ב-1851 התגוררו בנאשוויל 20 משפחות יהודיות, אך כעבור 10 שנים, נותרו מתוכן רק 12 משפחות. במפקד האוכלוסין של 1860 נמנו 105 משפחות יהודיות המתגוררות בעיר, אך רק 44 מאותן משפחות נותרו ב-1870.

במהלך מלחמת האזרחים תמכו רוב יהודי נאשוויל בקונפדרציה. אף על פי כן, רק שבעה משקי בית יהודיים החזיקו עבדים, וכל אחד ממשקי בית אלו החזיק עבד אחד. הרב סמואל רפאל, מקהילת "מגן דוד" כתב מכתב, שפורסם בעיתון מקומי, המגן על העבדות בהתבסס על קטעי המקרא, וארגוני הסיוע הקהילתיים גייסו כסף עבור חיילי הקונפדרציה החולים שהוצבו בעיר.

נאשוויל נכבשה על ידי צבא האיחוד בפברואר 1862. למרות שחברי הקהילה היהודית נרתעו מההכבדות על הסחר שהטילו מנצחי האיחוד, הם התאבלו על אברהם לינקולן, כאשר נערכה אזכרה בבית הכנסת לאחר הירצחו.

יהודי נאשוויל התנגדו בחריפות לגנרל יוליסס ס' גרנט שהתמודד לנשיאות ארה"ב ב-1868, בגלל צו מס' 11 משנת 1862 לגרש את כל היהודים מהמחוז הצבאי שלו, והאשים אותם בסחר בשוק השחור ובהברחה. הקהילה היהודית, שכנראה לא פחדה להתבטא בנושאים פוליטיים, ארגנה פגישות מחאה שבהן השוו את גרנט להמן הרשע מסיפור פורים.

בשנים שלאחר מלחמת האזרחים, שגשגו יהודי נאשוויל מבחינה כלכלית. בבעלות יהודים היו חנויות המוכרות מוצרי מאפה, טבק, משקאות חריפים, ייצור, ביגוד ותכשיטים. הם עסקו גם בייצור סיגרים, כרכרות, אוטובוסים, חומרי כתיבה, כובעים, נעליים ושעונים. היו פנסיונים בבעלות יהודית ואולם אירועים, והיו גם סוחרי בקר יהודים, סוחרי מתכות וחרטים.

בסך הכול, היחסים עם כלל הקהילה היו טובים. בתקופת השיקום, לעומת זאת, יהודים אוימו מדי פעם על ידי אנשי הקו-קלוקס-קלן. בשנת 1868 בעיר הסמוכה פרנקלין, אנשי הקלן רצחו סוחר יהודי ועובד שחור שלו. בתקרית אחרת, גברים שפניהם היו מכוסים בברדס, חמושים בסכינים, איימו על רוכל יהודי.

האוכלוסייה היהודית של נאשוויל המשיכה לגדול. ב-1870 היא הגיעה ל-875 תושבים וב-1900 מספרם עלה ל-2000, מתוכם 62% נולדו בארה"ב. כ-70% מהמהגרים היהודים הגיעו לנאשוויל במהלך 20 השנים הקודמות, ורובם היו ממוצא רוסי או הונגרי.

בשנת 1870 החלה קבוצה של מהגרים יהודים הונגרים לנהל שירותי דת ולתחזק בית קברות משלהם. בשנת 1887 הם הוכרו כחברת התנדבות הונגרית (Ungarischer Unterstetzung Verein) של נאשוויל. עד 1893 הם גדלו ל-40 חברים, היו להם שני ספרי תורה וקיימו מניינים יום יומיים. בשנת 1905 הם הקימו רשמית קהילה אורתודוקסית, "שארית ישראל". הם התחילו לקיים פגישות בבתים ובחנויות של חברים. בסופו של דבר הם הצליחו לרכוש בית קטן אותו הסבו לבית כנסת עם מקדש, כיתה ומקווה. בשנת 1920 עם מספר חברים שגדל ל-100, ו-55 ילדים בבית הספר הדתי, נבנה בניין בית כנסת חדש בשדרה החמישית. היו בו מקומות ישיבה ל-500 מתפללים, ויציע לנשים. בית הכנסת היה ממוקם ליד אודיטוריום ריימן, ביתו של הגראנד אול אופרי (Grand Ole Opry), ויש סיפורים על מעריצי אופרי התועים בדלת ומתבלבלים כשהם שומעים תפילות בעברית. בשנת 1949 קהילת "שארית ישראל" עברה בעקבות חבריה מערבה לווסט אנד אבניו, שם נבנה משכן המחובר לאחוזה ישנה בת שלוש קומות. שיפוץ והרחבה נוספים של המבנה בוצעו ב-1962.

בסוף המאה ה-19 יהודים היו מעורבים הן בארגונים קהילתיים יהודיים והן בנושאי אזרחות קהילתית כללית ותפקדו בשלטון המקומי. לי לוונטל (Lee Loventhal), הבעלים של משרד ביטוח, כיהן בוועדת הפארק העירוני במשך 25 שנה וישב במועצות המנהלים של אוניברסיטאות ונדרבילט ופיסק (Vanderbilt, Fisk). הוא עזר לגייס 2 מיליון דולר למאמץ מלחמת העולם הראשונה והיה הנשיא הראשון של הקהילה המקומית. הוא גם היה פעיל בקהילה היהודית, ובשנת 1902 סייע בהקמת סניף נאשוויל של אגודת הגברים הצעירים, שהפך למרכז חשוב של החיים היהודיים. הוא התמזג ב-1948 עם אגודת הנשים הצעירות והקים את המרכז הקהילתי היהודי.

סניף נאשוויל של האגודה הלאומית של נשים יהודיות הוקם בשנת 1901 במטרה להטמיע במהגרים החדשים את "היסודות של אמריקניזם אמיתי". הסניף הציע שיעורי אנגלית, סיפק שירותי בריאות ותוכניות חברתיות מאורגנות. האשה היהודייה המפורסמת ביותר של נאשוויל הייתה פאני רוז שור (1994-1917) שהחלה לשיר ברדיו המקומי בעת היותה סטודנטית באוניברסיטת ונדרבילט. לאחר מכן היא עברה לניו יורק שם הפכה לאמנית הקלטות, שחקנית וכוכבת הטלוויזיה הידועה בשם דינה שור.

בשנת 1927 הגיעה האוכלוסייה היהודית של נאשוויל ל-4,000. במהלך השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה הוא ירד, ועד 1948 הוא שקע ל-2,900 אנשים. 64% מהיהודים עדיין דיברו או הבינו יידיש. רוב היהודים עסקו במסחר, 63% היו בעלי עסקים או מנהלים ו-23% היו אנשי מכירות או פקידים. רק 10% היו אנשי מקצוע, אך מספר הצעירים הלומדים בקולג' גדל. עד 1988 אחוז בעלי המקצוע היהודים עלה ל-48%. בזמן הזה הקהילה היהודית גדלה ליותר מ-5,400 אנשים.

"אוהבי השלום" הרפורמים נותרו לאורך כל השנים הקהילה היהודית הגדולה והעשירה ביותר בנאשוויל. ב-1907 היו בקהילה 125 חברים והכנסה שנתית של 7000 דולר. עד 1925 מספר החברים גדל ל-518, ולאחר מלחמת העולם השנייה ליותר מ-1000 חברים. בשנת 1955 עברה הקהילה לרחוב הרדינג (Harding) ושינתה את שמה באופן רשמי ל"המקדש".

במהלך הסכסוך על זכויות האזרח וביטול ההפרדה בבתי ספר בדרום בשנות ה-50 וה-60, של המאה ה-20, היהודים היו לעתים קורבנות של אלימות. דן מיי, יו"ר מועצת בית הספר של נאשוויל, שהיה פעיל באימוץ תכנית שילוב בין ספרית, קיבל איומי מוות ונזקק להגנה משטרתית. במרץ 1958 אירע פיצוץ בפתח המרכז הקהילתי היהודי. תוך 20 דקות התקשר המחבל לרב בית הכנסת וויליאם סילברמן, תומך מוצהר בשילוב, ואיים לפוצץ את בית הכנסת. העבריין מעולם לא נתפס. בשנת 1964 יורשו של הרב סילברמן, הרב רנדל פאלק (Randall Falk) הוביל מצעד זכויות אדם יחד עם הכומר של הכנסייה המתודיסטית. פאלק עזר לייסד את הוועדה ליחסי אנוש, שדגלה באינטגרציה בדרכי שלום, השתתף במפגשי צהריים עם סטודנטים אפרו-אמריקאים, והפציר בקהילה לראות במאבק למען זכויות האזרח הרחבה של המאבק של העם היהודי. בשנת 1981 נחשפה מזימה להפציץ את בית הכנסת ועסקים יהודיים. הואשמו שישה אנשים, כולם רסיסי חברים של הקו קלוקס קלאן או של המפלגה הנאצית האמריקאית.

בשנת 1992 מחלוקת בקהילה בסוגיית סירובו של רב בית הכנסת לערוך נישואי תערובת, גרמה לפילוג ולהקמת בית כנסת רפורמי שני, "קהילת מיכה". רב הקהילה החדשה הסכים לערוך נישואי תערובת אם בני הזוג יסכימו להצטרף לקהילה ולגדל את ילדיהם כיהודים. כיום יש בבית הכנסת 732 חברים וב"קהילת מיכה" 500 חברים.

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי נאשוויל

נאשוויל

Nashville 

בירת מדינת טנסי, ארצות הברית, ממוקמת על נהר קמברלנד.

המאה ה-21

הקהילה היהודית בנאשוויל גדלה לאט מתחילת המאה ה-21. כמעט 8,000 יהודים היו בנאשוויל בשנת 2002. נאשוויל ממשיכה למשוך יהודים מאזורים אחרים בארה"ב בגלל משאביה היהודיים וההזדמנויות הכלכליות באזור.

על פי מחקר דמוגרפי משנת 2015 של מרכז ברנדייס כהן ללימודי יהדות מודרנית, קהילת נאשוויל מורכבת מכ-11,000 אנשים חיים במשקי בית יהודיים. מספר זה כולל 6,500 מבוגרים יהודים ו-1,500 ילדים יהודים ו-2,200 מבוגרים לא יהודים ו-800 ילדים לא יהודים. שיעור נישואי התערובת גבוה מעט מהממוצע הארצי. למעלה מ-90% מהמבוגרים היהודים מזדהים כיהודים לפי דתם. יותר מ-80% ממשקי הבית מעורבים במידה מסוימת בחיי הקהילה היהודית, בעוד ש-47% מעורבים במידה בינונית או גבוהה.

באוניברסיטת ונדרבילט יש 1000 סטודנטים יהודים, כ-15% מכלל אוכלוסיית הסטודנטים. יש לה ארגון הלל פעיל, שהוקם בשנת 2002, השוכן במרכז בן שולמן לחיים יהודיים, כמו כן ישנה גם מסעדה צמחונית כשרה.

יש פדרציה יהודית פעילה של נאשוויל וטנסי התיכונה, מרכז קהילתי יהודי ושירות למשפחות יהודיות. הפדרציה מוציאה לאור את הירחון "הג'ואיש אובסרוור" (The Jewish Observer).

בעיר ישנם חמישה בתי כנסת, שניים רפורמים, אחד קונסרבטיבי, אחד אורתודוקסי מודרני, וחב"ד אחד. הקהילה תומכת בשלושה גני ילדים, בבית ספר יסודי (בית הספר הקהילתי עקיבא), ובחטיבת ביניים יהודית חדשנית של נאשוויל.

 

היסטוריה

נאשוויל נוסדה בשנת 1780, אך רק בשנות ה-40 של המאה ה-19 החלו להתיישב בעיר מספר לא מבוטל של מהגרים מגרמניה ומפולין. לפני כן היו רק מעט יהודים ששהו זמנית בעיר. בנג'מין מאיירס ואשתו האנה, עם בתם התינוקת שרה, הגיעו ב-1795 אך עברו לווירג'יניה שנה לאחר מכן.

בשנת 1848 ארגנה הקהילה מניין בביתו של אייזיק גארטסון. בשנת 1851 הקהילה הקימה אגודת קבורה מתנדבת יהודית ורכשה קרקע לבית קברות. בשנת 1852 היא שכרה את הרב הראשון שלה, אלכסנדר איסר. "קהל קודש מגן דוד", שקיבל אישור ב-1854, שכר ושיפץ חדר ברחוב השוק הצפוני ובנה מקווה.

הקהילה החדשה הייתה גדושה בפלגים ובוויכוחים. כאשר אשתו של אייזק גארטסון מתה ב-1858, חלק מהחברים לא רצו שהיא תיקבר בבית הקברות. היא נולדה כגויה, והם לא סמכו על הגיור שלה שנערך בהולנד. רב אורתודוקסי, ברנרד אילווי (Bernard Illowy), הובא מסנט לואיס כדי להכריע בעניין. הוא קבע שכפי שהיא חיה כיהודייה וגידלה את ילדיה להיות יהודים, יש לקבור אותה בבית העלמין של הקהילה.

בשנת 1860 התעוררה מחלוקת בקהילה, בין אלו שרצו להחליף את הנוסח האשכנזי בנוסח הפולני ובטקסיו, וקמה קהילת "קהל קודש אוהב אמת". בשנת 1864 התנתקה קבוצה נוספת, הנוטה לתנועה הרפורמית והקימה את "בני ישורון", שתפקדה רק 10 שנים. קהילות "מגן דוד" ו"אוהבי אמת" התאחדו מחדש בשנת 1868 והקימו את קהילת "קהל קודש אוהבי שלום". עד מהרה החלו חברי הקבוצה המאוגדת להתרחק מהאורתודוקסיה על ידי הכנסת עוגב ומקהלה מעורבת. בשנת 1876 הם חנכו בניין חדש ברחוב וין (Vine), מבנה מלבנים אדומות עם כיפת בצל מעוטר צריחים, והצטרפו רשמית לאיגוד הרפורמי של הקהילות היהודיות האמריקאיות. באותה שנה התפצלו 20 חברים, שלא היו מרוצים מהאוריינטציה הרפורמית של "אוהבי שלום", והקימו את "עדת ישראל". ב-1886 הם קנו בית ברחוב השוק הצפוני ושיפצו אותו לשימוש כבית כנסת וכבית ספר דתי. ב-1900, בגלל עלייה משמעותית במספר החברים, הם עברו לרחוב גיי (Gay) ובנו שם בניין גדול יותר. ב-1904 הם התרחקו מהאורתודוקסיה והצטרפו לתנועה השמרנית. ב-1907 היו להם 150 חברים ו-70 ילדים בבית הספר הדתי שלהם. ב-1941 מספר החברים עלה ל-392. בשנת 1947 עקב הגירת חבריה, הקהילה עברה לווסט אנד אבניו (West End Avenue). מבנה חדש הוקם שם ב-1951 ונודע בשם בית הכנסת בווסט אנד.

יהודי נאשוויל חוו תחלופה גבוהה של אוכלוסייה, כאשר מהגרים עברו מעיר לעיר בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות טובות יותר. בראשית ימיה של הקהילה, רוב החברים היו אנשי עסקים קטנים בעלי אמצעים צנועים, וכ-25% מהם היו רוכלים. ב-1851 התגוררו בנאשוויל 20 משפחות יהודיות, אך כעבור 10 שנים, נותרו מתוכן רק 12 משפחות. במפקד האוכלוסין של 1860 נמנו 105 משפחות יהודיות המתגוררות בעיר, אך רק 44 מאותן משפחות נותרו ב-1870.

במהלך מלחמת האזרחים תמכו רוב יהודי נאשוויל בקונפדרציה. אף על פי כן, רק שבעה משקי בית יהודיים החזיקו עבדים, וכל אחד ממשקי בית אלו החזיק עבד אחד. הרב סמואל רפאל, מקהילת "מגן דוד" כתב מכתב, שפורסם בעיתון מקומי, המגן על העבדות בהתבסס על קטעי המקרא, וארגוני הסיוע הקהילתיים גייסו כסף עבור חיילי הקונפדרציה החולים שהוצבו בעיר.

נאשוויל נכבשה על ידי צבא האיחוד בפברואר 1862. למרות שחברי הקהילה היהודית נרתעו מההכבדות על הסחר שהטילו מנצחי האיחוד, הם התאבלו על אברהם לינקולן, כאשר נערכה אזכרה בבית הכנסת לאחר הירצחו.

יהודי נאשוויל התנגדו בחריפות לגנרל יוליסס ס' גרנט שהתמודד לנשיאות ארה"ב ב-1868, בגלל צו מס' 11 משנת 1862 לגרש את כל היהודים מהמחוז הצבאי שלו, והאשים אותם בסחר בשוק השחור ובהברחה. הקהילה היהודית, שכנראה לא פחדה להתבטא בנושאים פוליטיים, ארגנה פגישות מחאה שבהן השוו את גרנט להמן הרשע מסיפור פורים.

בשנים שלאחר מלחמת האזרחים, שגשגו יהודי נאשוויל מבחינה כלכלית. בבעלות יהודים היו חנויות המוכרות מוצרי מאפה, טבק, משקאות חריפים, ייצור, ביגוד ותכשיטים. הם עסקו גם בייצור סיגרים, כרכרות, אוטובוסים, חומרי כתיבה, כובעים, נעליים ושעונים. היו פנסיונים בבעלות יהודית ואולם אירועים, והיו גם סוחרי בקר יהודים, סוחרי מתכות וחרטים.

בסך הכול, היחסים עם כלל הקהילה היו טובים. בתקופת השיקום, לעומת זאת, יהודים אוימו מדי פעם על ידי אנשי הקו-קלוקס-קלן. בשנת 1868 בעיר הסמוכה פרנקלין, אנשי הקלן רצחו סוחר יהודי ועובד שחור שלו. בתקרית אחרת, גברים שפניהם היו מכוסים בברדס, חמושים בסכינים, איימו על רוכל יהודי.

האוכלוסייה היהודית של נאשוויל המשיכה לגדול. ב-1870 היא הגיעה ל-875 תושבים וב-1900 מספרם עלה ל-2000, מתוכם 62% נולדו בארה"ב. כ-70% מהמהגרים היהודים הגיעו לנאשוויל במהלך 20 השנים הקודמות, ורובם היו ממוצא רוסי או הונגרי.

בשנת 1870 החלה קבוצה של מהגרים יהודים הונגרים לנהל שירותי דת ולתחזק בית קברות משלהם. בשנת 1887 הם הוכרו כחברת התנדבות הונגרית (Ungarischer Unterstetzung Verein) של נאשוויל. עד 1893 הם גדלו ל-40 חברים, היו להם שני ספרי תורה וקיימו מניינים יום יומיים. בשנת 1905 הם הקימו רשמית קהילה אורתודוקסית, "שארית ישראל". הם התחילו לקיים פגישות בבתים ובחנויות של חברים. בסופו של דבר הם הצליחו לרכוש בית קטן אותו הסבו לבית כנסת עם מקדש, כיתה ומקווה. בשנת 1920 עם מספר חברים שגדל ל-100, ו-55 ילדים בבית הספר הדתי, נבנה בניין בית כנסת חדש בשדרה החמישית. היו בו מקומות ישיבה ל-500 מתפללים, ויציע לנשים. בית הכנסת היה ממוקם ליד אודיטוריום ריימן, ביתו של הגראנד אול אופרי (Grand Ole Opry), ויש סיפורים על מעריצי אופרי התועים בדלת ומתבלבלים כשהם שומעים תפילות בעברית. בשנת 1949 קהילת "שארית ישראל" עברה בעקבות חבריה מערבה לווסט אנד אבניו, שם נבנה משכן המחובר לאחוזה ישנה בת שלוש קומות. שיפוץ והרחבה נוספים של המבנה בוצעו ב-1962.

בסוף המאה ה-19 יהודים היו מעורבים הן בארגונים קהילתיים יהודיים והן בנושאי אזרחות קהילתית כללית ותפקדו בשלטון המקומי. לי לוונטל (Lee Loventhal), הבעלים של משרד ביטוח, כיהן בוועדת הפארק העירוני במשך 25 שנה וישב במועצות המנהלים של אוניברסיטאות ונדרבילט ופיסק (Vanderbilt, Fisk). הוא עזר לגייס 2 מיליון דולר למאמץ מלחמת העולם הראשונה והיה הנשיא הראשון של הקהילה המקומית. הוא גם היה פעיל בקהילה היהודית, ובשנת 1902 סייע בהקמת סניף נאשוויל של אגודת הגברים הצעירים, שהפך למרכז חשוב של החיים היהודיים. הוא התמזג ב-1948 עם אגודת הנשים הצעירות והקים את המרכז הקהילתי היהודי.

סניף נאשוויל של האגודה הלאומית של נשים יהודיות הוקם בשנת 1901 במטרה להטמיע במהגרים החדשים את "היסודות של אמריקניזם אמיתי". הסניף הציע שיעורי אנגלית, סיפק שירותי בריאות ותוכניות חברתיות מאורגנות. האשה היהודייה המפורסמת ביותר של נאשוויל הייתה פאני רוז שור (1994-1917) שהחלה לשיר ברדיו המקומי בעת היותה סטודנטית באוניברסיטת ונדרבילט. לאחר מכן היא עברה לניו יורק שם הפכה לאמנית הקלטות, שחקנית וכוכבת הטלוויזיה הידועה בשם דינה שור.

בשנת 1927 הגיעה האוכלוסייה היהודית של נאשוויל ל-4,000. במהלך השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה הוא ירד, ועד 1948 הוא שקע ל-2,900 אנשים. 64% מהיהודים עדיין דיברו או הבינו יידיש. רוב היהודים עסקו במסחר, 63% היו בעלי עסקים או מנהלים ו-23% היו אנשי מכירות או פקידים. רק 10% היו אנשי מקצוע, אך מספר הצעירים הלומדים בקולג' גדל. עד 1988 אחוז בעלי המקצוע היהודים עלה ל-48%. בזמן הזה הקהילה היהודית גדלה ליותר מ-5,400 אנשים.

"אוהבי השלום" הרפורמים נותרו לאורך כל השנים הקהילה היהודית הגדולה והעשירה ביותר בנאשוויל. ב-1907 היו בקהילה 125 חברים והכנסה שנתית של 7000 דולר. עד 1925 מספר החברים גדל ל-518, ולאחר מלחמת העולם השנייה ליותר מ-1000 חברים. בשנת 1955 עברה הקהילה לרחוב הרדינג (Harding) ושינתה את שמה באופן רשמי ל"המקדש".

במהלך הסכסוך על זכויות האזרח וביטול ההפרדה בבתי ספר בדרום בשנות ה-50 וה-60, של המאה ה-20, היהודים היו לעתים קורבנות של אלימות. דן מיי, יו"ר מועצת בית הספר של נאשוויל, שהיה פעיל באימוץ תכנית שילוב בין ספרית, קיבל איומי מוות ונזקק להגנה משטרתית. במרץ 1958 אירע פיצוץ בפתח המרכז הקהילתי היהודי. תוך 20 דקות התקשר המחבל לרב בית הכנסת וויליאם סילברמן, תומך מוצהר בשילוב, ואיים לפוצץ את בית הכנסת. העבריין מעולם לא נתפס. בשנת 1964 יורשו של הרב סילברמן, הרב רנדל פאלק (Randall Falk) הוביל מצעד זכויות אדם יחד עם הכומר של הכנסייה המתודיסטית. פאלק עזר לייסד את הוועדה ליחסי אנוש, שדגלה באינטגרציה בדרכי שלום, השתתף במפגשי צהריים עם סטודנטים אפרו-אמריקאים, והפציר בקהילה לראות במאבק למען זכויות האזרח הרחבה של המאבק של העם היהודי. בשנת 1981 נחשפה מזימה להפציץ את בית הכנסת ועסקים יהודיים. הואשמו שישה אנשים, כולם רסיסי חברים של הקו קלוקס קלאן או של המפלגה הנאצית האמריקאית.

בשנת 1992 מחלוקת בקהילה בסוגיית סירובו של רב בית הכנסת לערוך נישואי תערובת, גרמה לפילוג ולהקמת בית כנסת רפורמי שני, "קהילת מיכה". רב הקהילה החדשה הסכים לערוך נישואי תערובת אם בני הזוג יסכימו להצטרף לקהילה ולגדל את ילדיהם כיהודים. כיום יש בבית הכנסת 732 חברים וב"קהילת מיכה" 500 חברים.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי