קהילת יהודי קופנהאגן
בירת דנמארק.
ראשיתה של קהילה יהודית בקופנהאגן הייתה בשנת 1684, כאשר הותר לשני תכשיטנים יהודים יוצאי האמבורג שחיו בקופנהאגן לערוך תפילות שחרית וערבית בביתם "מאחורי דלתות סגורות". כעבור תשע שנים קודש בית-העלמין סמוך לעיר, והיה הוותיק באירופה הצפונית. בית-הכנסת הראשון הוקם ב-1766, ועלה באש בדליקה הגדולה שפרצה ב-1795.
במשך העשור השני של המאה ה-19 מונה לקהילה רב בעל השכלה אקדמית, ר' אברהם אלכסנדר וולף, שהיה עד אז רב ראשי בהסן העילית. ביוזמתו הוקם בית-כנסת חדש, ב-1833. עד 1932 התנהלו כל פעולות הצדקה בידי מוסדות הקהילה; מאז חלה על היישוב היהודי התחיקה הסוציאלית הכללית, ובכל זאת הקהילה הוסיפה לקיים את מוסדותיה המסורתיים.
בימי מלחמת העולם השנייה, מכיבוש דנמארק בידי הגרמנים ב-9 באפריל 1940 עד סוף אוגוסט 1943, לא נגעו הגרמנים לרעה ביישוב היהודי בן 7,000 איש בקירוב, שכלל גם כ-1,400 פליטים מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כוסלובאקיה ו-300 בני "עליית הנוער", וזאת כדי שלא לשבש את יחסיהם עם הדנים. סמוך לוועידת ואנזה בינואר 1942, שבה החליטו הנאצים על ה"פתרון הסופי" לבעיית היהודים, הצהיר פרופ' האל קוך, מנהיג תנועת הנוער הדנית, שיש לדחות כל נסיון של פגיעה ביהודי דנמארק.
בספטמבר 1943 הוכרז מצב צבאי ונציג הרייך בדנמארק, ורנר בסט, הציע לבצע בהזדמנות זאת את גירוש היהודים. הדבר נודע לסוציאלדמוקראטים הדניים ובין לילה קמה תנועת הצלה עממית, ובזכותה הצליחו יהודי דנמארק לצאת לשוודיה תוך פחות משלושה שבועות. המחתרת הדנית המשיכה במיבצע, וקשרה אגב כך קשר מתמיד עם בעלות-הברית. הוצאות הפעולה הסתכמו ב-12 מיליון כתרים דניים בערך, היהודים שילמו יותר ממחצית הסכום והשאר בה מתרומות פרטיות וציבוריות במדינה.
אור ליום 2 באוקטובר 1943 ובימים שלאחר מכן תפסו הגרמנים פחות מ-500 יהודים; הם הוחזקו בטרזיישטאדט עד אביב 1945, והוחזרו לדנמארק בידי הצלב האדום השוודי שבראשו עמד הרוזן ברנאדוט.
בסך הכל ניספו בשואה כ-120 מיהודי קופנהאגן (פחות מ-%2); כמחצית מהם התאבדו או טבעו בדרך לשוודיה.
בשנת 1966 היה מספר תושבי קופנהאגן 863,691. בסוף 1968 חיו בעיר 7,000-6,000 יהודים, %25 מהם תושבים ותיקים, %67 מהגרים ממזרח-אירופה (עליהם נוספו ב-1969 1,500 פליטים יהודים מפולין) ו%8 פליטים מגרמניה.
בשנות הששים והשבעים רק אחוז אחד מכל יהודי דנמארק גרו מחוץ לבירה. היחסים עם האוכלוסייה הדנית היו טובים, ויהודים תפסו עמדות בכירות במימשל ובחיי הציבור. נציב התלונות הראשון בדנמארק היה סטפאן הורוויץ; הנרי גרינבאום היה שר אוצר בממשלת הפועלים של 1965- 1968, ואריך וארבורג היה מנהל האוניברסיטה המקומית במשך שנתיים.
בקופנהאגן פעלה משנת 1958 ישיבה של חסידי לובאוויץ', בנוסף לבית-ספר יומי, שלושה גני- ילדים, מעונות לזקנים ומרכז קהילתי.
הקהילה היהודית מוכרת כחוק ורשאית לגבות מסים מחבריה; מתנהלת על טהרה המסורת ובראשה ועד בן שבעה אנשים. אנשי הקהילה האורתודוקסית "מחזיקי הדת", המסונפת ל"אגודת ישראל", רשומים בקהילה הכללית.
בין מוסדות הקהילה נמצאים ההסתדרות הציונית, ויצ"ו, ארגוני נוער, סניף "בני-ברית", ארגון בעלי-מלאכה ושתי מקהלות.
בספרייה המלכותית הדנית מצוי אוסף ספרי יהדות, על שם הרב הראשי דוד סימנסן, והוא מן הגדולים באירופה. מוזיאון לתשמישי-קדושה יהודיים נפתח בשנת 1902.
בשנת 1997 נימנו 8,000 יהודים בדנמרק, רובם התגוררו בקופנהאגן.
Theodor Mannheimer
(אישיות)Theodor Mannheimer (1833-1900) Banker. Born in Copenhagen, Denmark, he settled in Goteborg, Sweden, in 1855 and began his business career in the grain trade. Turning to banking, by 1864 he was general manager of the Scandinavian Joint Stock Credit company (now known as the Scandinavian Bank). This became Sweden's most important financial institution and Mannheimer is regarded as a founder of modern Swedish banking. Mannheimer was also involved in railroad and mining enterprises. He was a member of the Goteborg municipal council.
סטפן הורביץ
(אישיות)Stephan Hurwitz (1901–1981), lawyer and criminologist, born and educated in Copenhagen, Denmark. Hurwitz became a lecturer in law at the University of Copenhagen in 1932. During World War II, he was leader of the Danish Refugee Organization in Sweden and after the war he was the Danish representative at the War Crimes Commission. In 1950 he became chairman of the Permanent Committee of Penal Law, and in 1955 was elected Folketingets ombudsmand (parliamentary commissioner for civil and military administration).
Hurwitz was appointed professor of law at Copenhagen University in 1935 and served as vice chancellor in 1953–1954. From 1955 to 1971 he was Ombudsman of the Danish Parliament. Hurwitz wrote on criminal law procedure and criminology. His textbook "Kriminologi" (1948), translated into English, Italian, and Spanish, combines the results of European, British, American, and Scandinavian criminological studies. He wrote several significant essays, among them "Respekt for mennesket" ("Respect for the Human Being", 1951) and "Det menneskelige ansvar" ("The Human Responsibility", 1961).
נזקים שניגרמו בעקבות התקפה אנטי-ישראלית על מרכז הקהילה, קופנהגן, דנמרק 1982
(תמונות)הקהילה בקופנהגן, דנמרק 1982
בעקבות הפגנות אנטי-ישראליות נזרקה פצצה
על בית הכנסת ובית האבות של הקהילה בקופנהגן.
איש לא נפגע אבל מאז הוגברה במקום הזהירות.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אהרון סקופ, דנמרק)
סוכה משנת 1928 (העתיקה ביותר בדנמרק), קופנהאגן, דנמרק 1980
(תמונות)שהיתה שייכת למשפחת מאיר ושומרה על ידי
עיריית קופנהגן.
משמאל: מר ה. סילברמן ומר א. מאיר.
קופנהגן, דנמרק, סוכות 1980.
צילום: רלף צ'רניה, דנמרק.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רלף צ'רניה, דנמרק)
הכותל. ציור. קופנהגן, דנמרק, 1978
(תמונות)הרב הראשי של דנמרק שנשלח לטרזיינשטאט ב-1943,
הצליח לשרוד, חזר לדנמרק ונפטר ב-1947.
הציור נתרם על ידי אשתו לבית אבות בקופנהגן.
דנמרק 1978.
צילום: ב. שטיבלמן, דנמרק.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ב. שטיבלמן, דנמרק)
גן ילדים יהודי. קופנהגן, דנמרק 1980 בקירוב
(תמונות)היהודים בקופנהגן,דנמרק 1980 בקירוב.
כיום גן הילדים משמש כמעון יום.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אהרון סקופ, דנמרק)
בשנות ה-60 של המאה ה-20 האוכלוסיה היהודית חיה בפרברים של קופנהאגן. הקהילה העמידה לרשותם אוטובוס לבית הספר עבור הילדים. מאוחר יותר הופסק שירות זה ומשפחות יהודיות רבות עברו לגור בקירבת גני הילדים ובית הספר.