קהילת יהודי שיקגו
שיקגו
Chicago
עיר בצפון מזרח אילינוי, ארה"ב
היסטוריה מוקדמת
בשנת 1837 שיקגו התאגדה כעיר שאוכלוסייתה מנתה כ-5,000 תושבים. בין השנים 1844-1840 התיישבו בעיר כעשרים יהודים, רובם מהגרים ממחוזות גרמניה של בוואריה והפאלאץ (Palatinate). ב-3 באוקטובר 1846 ייסדו 15 יהודים את הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת אנשי מערב" ("The Congregation of the People of the West"), לאחר מכן נקראו "K.A.M". הם התפללו בנוסח ה"אשכנז" המסורתי בחדר מעל חנות בגדים. עד אמצע המאה קמו עשרה ארגונים קהילתיים נוספים, שפעלו עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1861 נוסדה הקהילה הרפורמית "סיני". בתקופה זו החלו להגיע לעיר מהגרים רוסים וליטאים ממזרח אירופה. הם דיברו יידיש, ועסקו בעיקר ברוכלות. כבר בסתיו 1862 ארגנו יהודי מזרח אירופה את קהילת "בני יעקב", ושנה לאחר מכן, את קהילת "בית המדרש הגדול". בשנת 1867 התאחדו שתי הקהילות תחת השם "בית המדרש ובני יעקב".
כשהחלו פעולות האיבה במלחמת האזרחים האמריקנית, הקהילה היהודית בשיקגו גדלה עד כדי כך שהיא הצליחה לגייס פלוגה שלמה של מאה מתנדבים יהודים להצטרף לגדוד ה-82 של מתנדבי אילינוי. הקהילה היהודית של שיקגו התאוששה במהירות מהשריפה הגדולה של 1871, שפגעה בשכונת יהודי גרמניה, ומהשריפה של 1874, שפגעה בעיקר בשכונת יהודי מזרח אירופה. שכונת יהודי רוסיה ופולניה קיבלה את הכינוי "הגטו" וזו של יהודי גרמניה "גטו הזהב".
בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו יהודי גרמניה להיכנס למקצועות הרפואה והמשפט, חלקם גם נכנסו לבנקאות, אפילו הקימו בנקים יהודיים. המהגרים הרוסים החדשים של שנות ה-1880 העדיפו לעבוד במפעלים ובעסקים קטנים. עד 1900 רבים מהם, 4,000, נכנסו לתעשיית הטבק, בעיקר לסחר בסיגרים. צמיחתן של המתפרות, בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם התנאים הלא סניטריים והשעות המופרזות שלהן, היו הגורמים הקובעים בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית היהודית ותנועת האיגודים המקצועיים היהודיים. איגוד יצרני הגלימות בשיקגו, ברובו יהודי, היה הראשון שהפגין נגד עבודת ילדים, שנמשכה למרות חינוך חובה. הם הצליחו רק להגביל את גילם ל-14 ולהגביל כל עבודה במתפרה לבני משפחה אחת. השביתה ב-1911 היא שביססה משא ומתן קיבוצי בתעשיית ההלבשה. השביתה הניחה את היסודות לאיגוד חדש ומתמשך של עובדי המתפרות המאוחדים של אמריקה. האגודה היהודית לסיוע לחקלאים באמריקה, שנוסדה בשיקגו ב-1888, היוותה אלטרנטיבה לאיגוד של עובדי המתפרות.
משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-10,000 ל-225,000, או מ-2% ל-8% מהאוכלוסייה הכללית. משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, יהודים העתיקו את מגוריהם לחלקה הצפוני של העיר ולפרברים שמצפון לה. בשנת 1969 "ווסט רוג'רס פארק" והפרברים "סקוקי" היו הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, כל אחת עם אוכלוסייה של 50,000 יהודים, המהווה כ-70% מכלל אוכלוסיית האזור. במידה ניכרת התפתחותן של קהילות חדשות אלה עם מתקנים דתיים, חינוכיים, תרבותיים וחברתיים הייתה תוצאה של מאמץ מודע להנציח את הלכידות הקבוצתית היהודית. מנהיגי הקהילה סברו כי מעט חינוך יהודי והפרדה מרצון באזור מגורים במעמד גבוה ימנע התבוללות.
הקהילה בשנות ה-1960
בשנת 1961 היו בשיקגו 43 בתי כנסת אורתודוקסיים, 25 בתי כנסת קונסרבטיביים, 16 רפורמיים ו-5 מסורתיים. מועצת הרבנים של שיקגו, שנתמכה על ידי הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית, נתנה חסות לכל התוכניות של תוכן יהודי ברדיו ובטלוויזיה, ולוועדת הכהנים, ששירתה מוסדות בתי חולים ומוסדות עונשין. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 היו גם שלושה מקוואות, שני בתי דין – אחד אורתודוקסי ואחד קונסרבטיבי. בתי-הדין עסקו בעיקר במתן גירושים דתיים ("גיטין") וגיור. בשנת 1969 הוערך שכ-15% מהקהילה היהודית בשיקגו היו ילידי חוץ וכ-5% עדיין השתמשו ביידיש כשפתם. כ-3% עד 5% היו שומרי שבת מחמירים, אך השתייכות לבתי הכנסת הייתה פחות מ-50% בעיר ומ-60% בפרברים.
בשנת 1968 התאחדו הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית של מטרופוליטן שיקגו, כולל הקרן היהודית המאוחדת של מטרופוליטן שיקגו. בנוסף לסיוע לאומי וסיוע מחו"ל, שירתה הקרן היהודית המאוחדת מוסדות קהילתיים רבים, כגון: שירות קהילתי משפחתי, מעונות יום להתפתחות הילד ומרכזים רפואיים. היו שני בתי חולים יהודיים שנחנכו ב-1881, והר סיני, שנוסד ב-1918 כיורשו של בית החולים הרמב"ם, שהתאגד ב-1910. יהודים רבים תפסו עמדות ממשלתיות גבוהות, הן מקומיות והן ברמה הלאומית, ביניהם ארתור גולדברג, לשעבר שופט ארצות הברית ושגריר באו"ם. ההשתלבות החברתית והתרבותית של יהודי שיקגו בחיי העיר מומחשת בצורה הטובה ביותר על ידי העובדה שב-1970 נשיאי שלושה מוסדות להשכלה גבוהה היו יהודים.
חיים תרבותיים
ביבליוגרפיה של פרסומים בעברית וביידיש, שפורסמה בשיקגו בין 1877 ל-1950, מציגה 492 כותרים. בשיקגו, העיתונות ביידיש הייתה פורייה ביותר. העיתונות העברית לא הצליחה כמו העיתונות ביידיש. הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1877 עם השבועון "היכל העברייה", שהיה מוסף ל"העיתונות הישראלית" וראה אור עד 1879. הירחון "קרן אור", בא בעקבותיו ב-1889. ב-1897 הופיע השבועון "הפסגה", והוחלף ב-1899 ב"התחייה".
כתב העת היהודי הראשון שהופיע בשיקגו היה השבועון "המערבון" ב-1873, שיצא לאור עד 1895. ב-1969 היה שבועון אנגלו-יהודי אחד, "הזקיף", שנוסד ב-1911, מהדורת שיקגו של "הפוסט היהודי" ו"דעות", "פורום שיקגו", רבעון שנוסד ב-1942, ו"הדרך היהודית", המופיע לפני כל חג יהודי גדול, שנוסד ב-1948.
אוכלוסייה יהודית באזור שיקגו רבתי
בשנת 1999 האוכלוסייה היהודית של אזור שיקגו רבתי (כל מחוזות קוק ודו-פייג' וחלק ממחוז לייק) נאמדה בכ-261,000 תושבים שהיו המרכז היהודי הרביעי בגודלו בארה"ב. ישנם סוכנויות, ארגונים, מוסדות רבים המטפלים בכל היבט של החיים היהודיים, החל מתמיכה במשפחה ובקהילה וסיוע למבוגרים דרך צרכים דתיים, שירותי בריאות, פעילויות תרבות וחינוך, ועד להתנדבות וצדקה. הקהילה מעורבת מאוד בחייה של יהדות אמריקה ואכן השפעתה מורגשת הרבה, מעבר לכל העולם היהודי, כולל ישראל.
כ-30,000 מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר בחרו להתיישב במטרופולין שיקגו במהלך 25 השנים האחרונות. רבים קיבלו את סיוע הפדרציה היהודית בתחילת חייהם החדשים בארה"ב.
חינוך
חיזוק הזהות היהודית, הבטחת המשכיותה, תוך שמירה על מורשתה העשירה, היא אחת הדאגות המרכזיות של הפדרציה היהודית. סך ההקצאות של הפדרציה היהודית לחינוך הסתכמו ביותר מ-20% מכלל הוצאותיה – ובכך מדגישה את תפקידה החשוב בשמירה על החיים היהודיים של הדורות הבאים. החינוך היהודי באזור שיקגו רבתי מקודם על ידי מספר רב של בתי ספר ומוסדות חינוך לא רשמיים המספקים קורסים ותוכניות שונות לילדים בכל הגילאים, כמו גם לצעירים ולמשפחות. כולם רוצים לקדם ערכים ומורשת יהודיים, לעורר יצירתיות יהודית חדשה ולסייע בשמירה על זהות יהודית מובהקת תוך הכנת הדורות הצעירים לקראת האתגרים שמציבה החברה המשתנה ללא הרף. האפשרויות החינוכיות השונות ניתנות על ידי בתי ספר יהודיים רבים (של ימי ראשון ובתי ספר פורמלים), וגם על ידי מוסדות בלתי פורמליים רבים למבוגרים ולמשפחות הכוללים תכניות מגוונות כמו מעונות יום, השכלה גבוהה, קייטנות ובתי ספר קיץ. שיקגו היא ביתם של המכללה התיאולוגית העברית, הישיבה התיכונית והמכון למורים, המכללה למדעי היהדות, שלוחה של "ישיבת תלז" (Telz), ושל "האקדמיה היהודית של שיקגו".
בתי הספר היסודיים כוללים את "בית הספר היהודי עקיבא-שכטר", "קינדרלנד/האקדמיה העברית", "בית הספר העברי הספרדי" ובית הספר "הלל תורה" בפרבר צפוני, וכן יש לציין את בתי הספר התיכוניים, בין היתר "האקדמיה היהודית של אידה קראון" ו"תיכון בית יעקב בשיקגו". "בית הספר היהודי הקהילתי זקס-סקורה", "בית הספר היהודי המסורתי המאוחד" הם רק שניים מתוך רבים מבתי הספר היסודיים היהודיים של ימי ראשון הפועלים באזור שיקגו רבתי.
חינוך משפחתי מקודם על ידי מספר מוסדות, ביניהם מרכזי הקהילה היהודית השונים בשיקגו, מרכז מרווין נ' סטון לאמנויות ולאותיות יהודיים, "מכון ספרטוס ללימודי יהדות" – מכללה לאמנויות ליברליות. במכון "ספרטוס" נמצאת גם "אנדרטת השואה – צל" שהמשאבים שלה עוזרים לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את השואה.
כתבי עת יהודיים
כתבי העת היהודיים שפורסמו בשיקגו כוללים את "שבועון חדשות יהודי בשיקגו" עם מהדורה מקוונת, "כוכב יהודי שיקגו" שפורסם אחת לשבועיים, הופץ ללא תשלום – שניהם מקורם בסקוקי, רבעון החדשות של הקהילה היהודית שהחל להתפרסם ב-1941, והשנתון ("JUF News & Guide to Jewish Living in Chicago") שפורסם במשותף על ידי הקרן היהודית המאוחדת והפדרציה היהודית של מטרופוליטן שיקגו. "תדמית יהודית" ("Jewish Image") הוא מגזין חודשי משפחתי שבסיסו בשיקגו ומופץ ללא תשלום בכל רחבי ארצות הברית. "צרכן כשר" ("Kosher Consumer") יוצא לאור על ידי מועצת רבני שיקגו שש פעמים בשנה ומכיל מידע על מוצרים כשרים.
רדיו, טלוויזיה ומדיה אלקטרונית
ירושלים אונליין – WCFC-TV 38, הוא מגזין המשודר מירושלים, במשך חצי שעה, בימי שישי בשעה 20:00 ובשידור חוזר בימי ראשון בשעה 13:00.
היכל (Sanctuary) WLS-TV7 – תכנית אירוח המתמקדת בנושאים יהודיים ומופקת על ידי ועדת הטלוויזיה היהודית – מיזם משותף של הפדרציה היהודית ושל מועצת הרבנים של שיקגו. רשת הרדיו התורנית משדרת מערך תכניות בנושאי יהדות.
חדשות ישראל בטלפון – 847-679-9374, מציע עדכונים יומיים מיום ראשון עד יום שישי, באנגלית, מתחנת הרדיו הישראלית ערוץ-7.
ספריית קלטות, על שם משה ואסתר ברנדמן, מאפשרת להאזין להרצאות מגבשות ואינפורמטיביות על ידי חכמי תורה.
חיים דתיים
הצרכים הדתיים של היהודים החיים בשיקגו רבתי מסופקים על ידי מוסדות, ארגונים ובתי כנסת רבים השייכים לכל התנועות היהודיות. כל שאר ההיבטים של החיים היהודיים, כמו אוכל כשר, מקווה, חגיגות בר ובת מצווה – לפרט רק מעטים – מסופקים על ידי הקהילות השונות ועל ידי הפדרציה היהודית. חברת קדישא יהודית וחברת הלוויות יהודיות בשיקגו מספקות, בין היתר, הלוויות יהודיות.
החיים הדתיים מתואמים על ידי מועצת הרבנים של שיקגו, הדואגת להיבטים ולצרכים השונים של היהדות האורתודוקסית, ועל ידי איגוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה (UAHC – Chicago for the Reform Judaism). בית הכנסת המאוחד של היהדות השמרנית (USCJ) מפקח על הפעילויות של הקהילות הקונסרבטיביות הקובעות קווים מנחים לתוכניות החברתיות, החינוכיות והדתיות שלהן.
בתי כנסת
מבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים יש לציין במיוחד את בית הכנסת הוותיק ("Anshe Emet") "אנשי אמת", הממוקם בשכונת לייקוויו (Lakeview), ואשר מהווה נקודת ציון בהיסטוריה היהודית של שיקגו. קהילות קונסרבטיביות נוספות כוללות את "בית כנסת הר ציון" בנחל היער (River Forest), קהילת "עם חי" באחוזות הופמן, קהילת "רודפי צדק", ו"בני אמונה" בסקוקי.
קהילות "חנוכיית המקדש", "עמנואל", ו"אור חדש" בשיקגו שייכות לתנועה הרפורמית וכן "מקדש בית ישראל" בסקוקי. קהילת "בני יהושע בית אלוהים" בגלנוויו (Glenview), וקהילה "בני יהודה בית שלום" בהומווד (Homewood), אם למנות רק כמה מתוך יותר מ-20 בתי כנסת רפורמים הממוקמים במטרופולין שיקגו.
בין בתי הכנסת האורתודוקסיים, קהילת "עדת ישורון אנשי כנסת ישראל" ו"אנשי שלום בני ישראל", ממוקמת בשיקגו קהילת "אור תורה" השוכנת בסקוקי. לסקוקי יש גם קהילת שחזור – "הקהילה היהודית של עיירת הנילוס – עזרא הבונים". קהילות רקונסטרוקציוניסטיות נוספות ממוקמות באוונסטון – שחזור קהילה יהודית, בנאפרוויל – "קהילת בית שלום", ובנורת'ברוק –בית הכנסת הרקונסטרוקציוני "שיר חדש".
קשר עם ישראל
במסגרת "פרויקט שותפות 2000" – השואף להקים ולפתח קשרים הדוקים בין קהילות יהודיות בתפוצות לערים ולכפרים בישראל, הפדרציה היהודית והקרן היהודית המאוחדת בשיקגו קשורות לאזור לכיש בנגב בישראל ומספקות לתושביה סיוע בפיתוח וכן הזדמנות בלתי רשמית לטפח קשרים ישירים בין שתי הקהילות.
האסיפה הכללית של הקהילות היהודיות המאוחדות
במהלך 15-10 בנובמבר 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו אירחה את האסיפה הכללית השנתית של הקהילות היהודיות המאוחדות עם כ-5,000 נציגים שהתאספו מארה"ב, קנדה, דרום אמריקה, ישראל ואירופה.
תחילת המאה ה-21
העיר שיקגו היא ביתה של האוכלוסייה היהודית החמישית בגודלה בארצות הברית. על פי מחקר משנת 2010, שפורסם על ידי מאגר ברמן – מידע יהודי (Berman Jewish Databank), כ-291,000 יהודים חיים באזור המטרופולין של שיקגו. ב-2013, הקהילה היהודית היוותה כמעט 10% מכלל אוכלוסיית העיר (2.7 מיליון).
ברחבי שיקגו ממוקמים מספר ארגונים המשרתים את הקהילה היהודית של העיר. רבים מהם הוקמו באמצע המאה ה-20, אך ככל שהקהילה היהודית המשיכה להשתנות עם כל דור שעובר, הצורך בתכניות מיוחדות הוביל לפיתוח של קרנות וקבוצות תמיכה אחדים. משרתים את יותר מ-145,000 משקי בית יהודים המתגוררים בשיקגו, ארגונים כמו: אגודת העזרה העברית המאוחדת (UHRA), האגודה לסיוע למהגרים יהודים של שיקגו (EZRA), עבודה: חיל השירות היהודי, והמרכז היהודי למשפחה וקהילה, ע"ש וירג'יניה פרנק, להתפתחות הילד.
בית הקפה JUF מספק לעניי הקהילה ארוחות כשרות ו-ARK, סוכנות ללא מטרות רווח במימון קהילה, מציעה שירותים חברתיים רבים, כולל דיור, מזון, טיפול רפואי וסיוע בתעסוקה.
יש גם כאלה שמתמקדים בקורבנות השואה, כגון: שירותי הקהילה לניצולי שואה, אגודת צאצאי השואה-אילינוי (ADSI), והקרן לחינוך השואה. לעתים קרובות מספר מועצות יהודיות של העיר עובדות בצוותא עם ארגונים שונים: אלה כוללים את המועצה לקשישים יהודים, מועצת הקהילה היהודית של ווסט רוג'רס פארק והמועצה היהודית במערב התיכון. החברה היהודית ההיסטורית של שיקגו, שנוסדה בשנת 1977, משמרת את ההיסטוריה של הקהילה היהודית של שיקגו. החברה אוספת ומתחזקת מגוון רישומים כתובים, הקלטות וצילומים. הם נותנים חסות להרצאות, אירועים וסיורים באתרים ההיסטוריים היהודיים של העיר.
אחדים מנקודות הציון היהודיות המפורסמות של שיקגו כוללים את "קהילת איש מערב" ב"קהילת ישעיהו ישראל" בהייד פארק, האתר של שוק מקסוול סטריט (Maxwell Street Market) הישן, הממוקם באחת משכונות המגורים העתיקות ביותר בשיקגו, המטה של הקרן היהודית המאוחדת בדרך בן גוריון בס' פרנקלין, בית הכנסת שיקגו לופ, והשכונה ההיסטורית לאונדיל (Lawndale).
כ-26% מיהודי שיקגו מזוהים כאורתודוקסים או מסורתיים. 35% מזוהים כשמרנים בעוד ש-30% או יותר מזוהים כרפורמים.
עד שנת 2004, היו כ-140 בתי כנסת באזור המטרופולין של שיקגו. כמעט כל תנועה ביהדות המודרנית מיוצגת בהם. יש 39 קהילות חרדיות, 31 קונסרבטיביות, 36 רפורמיות, 14 קהילות מסורתיות, 3 קהילות שחזור, 1 הומניסטי וכ-7 קהילות לא דתיות. יש גם 4 מקוואות ו-2 בתי דין רבניים.
לקהילה היהודית של שיקגו יש מגוון תכניות ומוסדות חינוכיים. רבים מהם נתמכים, על ידי הפדרציה היהודית, בהקצאות ובמענקים שונים. החינוך היהודי בשיקגו מקיף מעונות יום ועד לרמת המכללה. 80% מהילדים היהודים של שיקגו מקבלים חינוך יהודי. בנוסף למספר בתי ספר וישיבות ישנם מוסדות, כמו האקדמיה היהודית של אידה קראון, תלמוד תורה, מכון מורות לנשים ע"ש אן בליטשטיין והמועצה לחינוך יהודי. קורסים להשכלה גבוהה מוצעים במכון ספרטוס למדעי היהדות, מכון רור (Rorh) היהודי והקולג' התיאולוגי היהודי.
מקורות נוספים לחינוך יהודי ניתן למצוא במוזיאונים, במרכזים ובאנדרטאות של העיר, במיוחד במוזיאון השואה ובמרכז החינוכי של אילינוי, החברה ההיסטורית היהודית של שיקגו, המכון היהודי של שיקגו ובמוזיאון הילדים קוהל (Kohl).
לסטודנטים ולאנשי מקצוע צעירים יש מספר מועדונים ועמותות יהודיות. חלקם מחויבים להסברה בקהילה בעוד שאחרים מפגישים אנשים. "עבודה", חיל השירות היהודי, תומך בעניים, בעוד ש"מועדון 1948" פועל לחיבור בין ישראלים לאמריקאים יהודים. יש גם מגוון תכניות לרווקים יהודים ולאנשי מקצוע יהודים צעירים, וכן מספר מרכזים קהילתיים יהודיים, "בני ברית" ו"קום קיבוץ".
ברחבי העיר שיקגו ישנן מספר מובלעות יהודיות. הגדולה ביותר היא פארק ווסט רוג'רס, הידוע גם בשם "גטו הזהב". מאז 1930, ברוג'רס פארק יש אוכלוסייה יהודית משמעותית והקהילה החסידית הגדולה ביותר במערב התיכון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המובלעת הפכה לביתהּ של קהילה משגשגת של יהודים רוסים. בשכונה זו יש יותר מ-20 קהילות ומספר אטליזים כשרים, מאפיות, מסעדות, שווקים וחנויות מכולת. קהילה בולטת נוספת הייתה ממוקמת בצפון לאונדייל (Lawndale). במשך רוב המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונה היסטורית זו הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות התוססות ביותר בשיקגו. השכונה זכור בפשטות בתור לאונדייל היהודיה, היא היתה הליבה של המערב היהודי של שיקגו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האוכלוסייה היהודית עברה לפרברים. עד 1995 חיו יותר מ-150,000 יהודים בפרברי שיקגו. שכונות יהודיות ממוקמות ברחבי מחוזות הצפון, המערב והדרום. ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות בפארק פטרסן, פארק הוליווד ובהייד פארק-קנווד, שהוא ביתם של הקהילות הוותיקות ביותר בשיקגו.
מתקני בריאות רבים מעניקים עזרה רפואית לילדים ולמשפחות יהודים, כולל בתי חולים ומרכזי תמיכה. רבים מהם, כמו "בית החולים מייקל ריס", הוקמו על ידי הקהילות היהודיות הוותיקות בעיר. "הר סיני" הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעיר וזוכה לתמיכה רבה על ידי הפדרציה היהודית של מטרופולין שיקגו. "שירותי ילדים ומשפחה יהודים" (JCFS) מציע מגוון שירותים למשפחות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הם מספקים תכניות חינוך, תעסוקה וייעוץ. "קו ההצלה של חי" מציע תמיכה חינם כל השנה לילדים ולמשפחות.
מתקנים נוספים כוללים את רשת הריפוי היהודית של שיקגו, רשת האיידס היהודית והמרכז לגנטיקה יהודית. מרכזים רפואיים כגון אלה נתמכים במידה רבה על ידי ארגונים קהילתיים ותורמים פרטיים. פילנתרופיה המשיכה להיות חלק מרכזי בפדרציה היהודית לאחר מיזוגם עם קרן הרווחה היהודית ב-1974. כמה מהארגונים והתכניות היהודיות של שיקגו מקבלים מדי שנה מימון מהפדרציה.
בעיר גדולה כמו שיקגו ועם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית, אין חוסר בתקשורת יהודית. בכל הערוצים, מטלוויזיה ורדיו ועד עיתונים ומגזינים מקוונים, ישנם מספר מקורות לחדשות ולבידור יהודיים. ברחבי שיקגו נמצאים העיתון "שיקגו ג'ואיש סטאר", ועיתון דו-חודשי. יש גם מגזין שמוץ (Schmooze), הוצאה לאור יהודית המנוהלת על ידי סטודנטים. כתבי עת מקוונים כוללים את Chicago Jewish News, Oy!, שיקגו, קוולר ו-JUF News.
מילטון מזרו
(אישיות)
פישר, בובי
(אישיות)Bobby Fischer (1943-2008), chess master, considered by many to be the greatest chess player of all time. He was born in Chicago, USA, in 1943 and brought up in Brooklyn where his mother moved after she was divorced in 1945. He learned to play chess at the age of 6 and soon became deeply absorbed in the game. At the age of 13 he became the youngest national junior chess champion in the USA and at the age of 14 he became the youngest senior US Champion. In 1958, at the age of 15, he became the youngest Grandmaster in the history of chess.
He broke the Soviet domination of the World Championship when he became the first American to win the title by defeating Boris Spassky of the USSR in Reykjavik, Iceland, in 1972. During the Cold War, as the Iron Curtain divided Europe, he became a hero. In 1975 the world chess federation refused to meet Fischer's conditions for a World Championship match with the Soviet Anatoly Karpov and Fischer refused to play. Consequently the federation awarded the title of World Champion to Karpov. Only after getting a phone call from then secretary of state Henry Kissinger was he persuaded to get on the plane. “This is one of the worst chess players in the world speaking to the best,” Kissinger allegedly said. “America wants you to go over there and beat the Russians”. Fischer lost the first point by forfeit, but two months later, America could celebrate its new champion. After this dispute Fischer vanished from public eye for twenty years and moved to Europe.
Twenty years after their legendary face-off, Fischer and Spassky played an exhibition match in Yugoslavia. Because he violated economic sanctions against a country at war, Fischer was prohibited from returning to the United States. He became profoundly anti-American. He went so far as to say that the September 11, 2001, attacks were “wonderful news.”
ארתור יוסף גולדברג
(אישיות)Arthur Joseph Goldberg (1908-1990), labour lawyer, supreme US court judge and US Ambassador to the United Nations, born in Chicago, USA, the youngest of eleven children born to Russian immigrant parents. His father was a peddler who delivered fresh vegetables and fruit by horse-drawn wagon until his death in 1916. After their father's death, the older children were forced to leave school and go to work to support the family. However, as the youngest child, Arthur Goldberg was permitted to continue his education. Nevertheless, by the time he was aged twelve, he was working at odd jobs, such as wrapping fish, selling shoes, and selling coffee. When he graduated from Benjamin Harrison Public High School at the age of sixteen, Goldberg had shown himself to be an excellent pupil. He was determined to study law. At age 18 he entered Northwestern Law School, continued to work and still finished at the top of the class of his class.
Goldberg took a job in a top Chicago law firm, but resigned when he was assigned to foreclose mortgages. Championing underdogs, Goldberg opened his own small office and began taking social justice cases. Among Goldberg's clients was the American Newspaper Guild which, in 1938, organized a strike against the Hearst newspapers in Chicago. For eight months, Goldberg represented the strikers without charging any fee. In the end, Hearst recognized the union. Goldberg became a workingman's hero, and eventually serving as general counsel to the Congress of Industrial Organizations (CIO) and the United Steelworkers of America. In 1955, Goldberg masterminded the legal aspects of the merger between the CIO and the American Federation of Labor (AFL), becoming chief counsel of the newly formed AFL-CIO. A brilliant negotiator and conciliator, he preferred compromise as a way to resolve disputes. Goldberg drew the AFL-CIO into the emerging civil rights movement by filing briefs with the Court in desegregation cases. In 1961, President John F. Kennedy appointed him Secretary of Labor, where he was considered among the most energetic members of the Cabinet. A year later, Kennedy nominated Goldberg for a seat on the Supreme Court.
Perhaps his most important contribution to the Supreme Court was an opinion which he had written and which had the effect of establishing the constitutional right of a suspect to have a lawyer present during their interrogation. It confirmed the rights of individuals to have a right to be left alone by government, unless it had been specifically abrogated by legislation.
In 1965, President Lyndon Johnson asked Justice Goldberg to replace Adlai Stevenson, who died suddenly, as United States Ambassador to the United Nations. He seems to have believed that he could bring his negotiating skills to the UN to help end the Vietnam War. Of course, he was frustrated in not being able to end the war. The highpoint of his tenures at the United Nations was during the Six Day War, when he repeatedly and successfully argued the American position calling for a ceasefire without first insisting on a Israeli withdrawal. For this he was accused by the Arabs of influencing American foreign policy on behalf of the Jews.
When Goldberg retired from government in 1968 and became president of the American Jewish Committee, he said, "I am proud of my Jewish heritage; I don't like any American who is not proud of his heritage". The link between his Judaism and his liberalism appeared particularly at Passover seder nights, where he retold the story of the Israelites in a way that made their struggles sound like the civil rights struggles of the 1960s. He was also chairman of the Jewish Theological Seminary's board of overseers from 1963-1969.
רוזלין טורק
(אישיות)רוזלין טורק (1914-2003) פסנתרנית.
אלפרד ולנשטיין
(אישיות)אלפרד ולנשטיין (1898-1983) צ‘לן ומנצח. נולד בשיקגו, אילינוי (ארה"ב). ניגן כבר בילדותו בתזמורות תיאטרון בקליפורניה. למד צ'לו ורפואה באירופה, שב לארה"ב והיה צ'לן ראשי של התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק בניצוחו של טוסקניני (1929). מ-1931 ניצח על תזמורות רדיו. ב-1933 הקים את תזמורת הרדיו "ולנשטיין סינפונייטה", שנודעה ברמתה הגבוהה. בשנים 1956-1943 ניצח על התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס וב-1952 מונה למנהל המוסיקלי של ה-Hollywood Bowl. נפטר בניו-יורק, ארה"ב.
אברהם סולודר
(אישיות)אברהם סולודר (1890- 1967), משורר, נולד בז'מרינקה, אוקראינה (אז חלק מאיפריה הרוסית). הגיע לארץ-ישראל ב-1911 והיגר לארה"ב ב-1926. בין אלה שעודדו אותו לכתוב היו חיים נחמן ביאליק באודסה ויוסף חיים ברנר בתל-אביב. ערך את השבועון לילדים "אלומות" (1923-1922) ואת "עולם הילדים" (1928-1927). ב-1934 ערך רבעון ספרותי בשיקגו. אוסף שיריו התפרסם לאחר מותו ב-1939 תחת הכותרת "שירים". נפטר בשיקגו, ארה"ב.
לסלו (לדיסלאו) מוהולי-נאג'י
(אישיות)László (Ladislaus) Moholy-Nagy (born as Laszlo Weisz), (1895-1946), painter, designer and photographer born in Borsod, Hungary (Thden part of Austria-Hungary). In 1914 he was inducted into the Austro-Hungarian army. In 1917 he was severely wounded on the Russian front. During his convalescence he began drawing portraits and landscapes. Upon his discharge from the army he returned to Budapest, where he obtained the degree of Doctor of Law.
In Berlin he contributed paintings to the Sturm exhibits (1922-25). He taught at the Bauhaus Art University at Weimar, later at Dessau (1923-28), Germany. Under the pressure of political developments in Germany he left the Bauhaus and traveled throughout Europe (Hungary, Switzerland, Finland, Norway, France, Greece, Italy, Amsterdam). Subsequently he went to London, England, where he did publicity work for Imperial Airways and the London Transport Board. From 1937 on he lived in the United States.
From 1937 to 1938 he was principal of the New Bauhaus, Chicago, a school for the education of designers and architects, coordinating art, science and technology, sponsored by the Association of Arts and Industries. When the school closed after one academic year, Moholy-Nagy continued the work, upon enlistment of new faculty members, under the name of School of Design in Chicago which, through its teaching methods, becamne influential in art education in the United States.
In his own work Moholy-Nagy sought to use light as a medium of expression especially in photography and film and to analyze light in his paintings (exhibited in Paris and London, 1937), causing the functions of art and applied art to overlap. His film effects were used in H. G, Well's motion picture "The Shape of Things to Come". In Germany he had designed stage settings. Both in two- and in three-dimensional art he demanded that the creative artist know and use the possibilities afforded by science and technology. Experiments and theories were graphically embodied in such books as "Malerei-Photography-Film" (1925); "Vom Material zur Architektur" (1929); "The New Vision" (New York, 1931 and 1938).
Moholy-Nagy died in Chicago.
מקס תורק
(אישיות)Max Thorek (1880-1960), surgeon, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary). He went to the USA in 1900, and received his medical degree from Rush Medical College, University of Chicago in 1904. In 1943, Thorek was professor of clinical surgery at the Cook County Graduate School of Medicine, surgeon-in-chief at the American Hospital and consulting surgeon of the Municipal Tuberculosis Sanitarium in Chicago. He carried out pioneering work in the endocrinology of the testes. Thorek was decorated as a chevalier of the Legion of Honor of France, and received the Chevalier Order of the Crown in Italy. In 1942 he was awarded the Distinguished Citizens' Medal of the Veterans of Foreign Wars in Detroit.
Thorek's books include: “The Human Testis and its Diseases” (1924); “Surgical Errors and Safeguards” (1931); “Modern Surgical Technic” (3 vols., 1941). In addition, he translated “Surgery of the Brain and Spinal Cord”, by Fedor Krause (1912), and was author of more than one hundred articles and papers in American and European medical journals.
מוריס אופנהיים
(אישיות)מוריס אופנהיים (1876-1949), רופא ודרמטולוג, יליד וינה, אוסטריה. צאצאו של יהודי החצר שמואל אופנהיימר. אופנהיים קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת וינה בשנת 1899. לימד באוניברסיטה, ונהיה מרצה מן המניין בשנת 1915. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא אוסטרו-הונגריה כרופא מנתח. משנת 1927 ואילך היה מרצה לדרמטולוגיה ולסיפילולוגיה בווינה. בשנים 1918 - 1939 כיהן כראש מחלקת עור ומין בבית החולים וילהלמינן.
בשנת 1939, בעקבות סיפוחה של אוסטריה אל גרמניה הנאצית (מרץ 1938), היגר אופנהיימר לארצות הברית ונתמנה למרצה ולראש המחלקה לדרמטולוגיה בבית הספר לרפואה בשיקגו. היה חבר באגודות דרמטולוגים, וזכה בעיטורי זהב ובתארים על מחקרו בנושא מחלות עור שנגרמות בעבודה. כתב מאמרים רבים על מחלות עור שסיבותיהן סביבתיות או תעסוקתיות. נפטר בשיקגו בשנת 1949.