קהילת יהודי קלן

משורר. נולד בקלן, גרמניה, ולמד אצל רבי יצחק בן אשר הלוי בשפייר. שימש כרב בעיר הולדתו. בני סמכא מוקדמים התייחסו להחלטותיו, בדרך כלל, כאל תקדימים.
אליעזר בן שמשון הוא מחברם של מספר שירי דת, כולל רשות בארמית להפטרה של סוכות. נפטר בקלן, גרמניה. בקלן, גרמניה.

Uriel Heyd (1913-1968), Israeli historian of Ottoman and Turkish studies, born in Koln, Germany and who came to the Land of Israel in 1934. After working for the political department of the Jewish Agency in Jerusalem and then in London between 1943 and 1949, he was appointed first secretary at the Israel embassy in Washington and then became counsellor of the Israeli legation in Ankara. In 1951 he was appointed to be a lecturer at the Hebrew University of Jerusalem, and from 1956 to 1963 he was head of the university's Institute of Oriental Studies. In 1959 he was appointed professor of Islamic history.

His main interest was in the history of the Ottoman Empire from the 16th century and the revival of Turkish nationalism. He wrote a number of books on the subject in both Hebrew and English.

Margarete (Grete) Heymann-Marks (1899-1990), ceramic artist and Bauhaus student born in Koln, Germany. She attended school in Koln and later in Duesseldorf. In 1920 she attended Bauhaus classes in Weimar and in 1921 became a member of the Bauhaus workshop in Dornenburg, Saxony. In 1923, together with her husband Gustav Loebenstein, she established a Workshop for Artistic Ceramics in a Hael, a small town north of Berlin. The company became known for its quality products some of which were exported to the USA and England. By 1930 it employed some 120 people. Heymann continued to run the company by herself after her husband was killed in an accident. In 1933 the business was temporarily shut down after one of her employees denounced her to the Nazis as a "state enemy". It later reopened, but in 1935 she was forced to sell it for a nominal sum. With the help of one of her British clients, she fled to England in 1936 and settled in Stoke on Trent, the home of many pottery factories. She proceeded to establish a new plant in Stoke and resumed production of many of her old designs together with new ones. Her products were known as Grete Pottery. Lack of demand forced the company to close at the beginning of World War II.

Her work was considered very beautiful and advanced for its time. Composed of simple shapes, mostly circles and triangles, her ceramics had a very modern look. A strong individualist, who did not accept the gender discrimination of Weimar Germany, Grete Heymann always stuck to her own artistic ideas. After World War II she remarried educator Harold Marks and with him she moved to London where she reinvented herself as a painter.

אלפונס זילברמן (1909-2000) מוסיקולוג וסוציולוג.

 

ברנהרד פוליני (1838-1897) זמר טנור ומנהל תיאטרון. נולד בקלן, גרמניה, ושמו ברוך פול (Pohl). התחיל את הקריירה שלו בעיר מולדתו, ובזמן שהיה במסע הופעות עם להקת אופרה איטלקית הפך למנהלה. אחר כך היה מנהל התיאטרון בלבוב ומנהל האופרה האיטלקית בסנט פטרסבורג ובמוסקבה. בשנים 1897-1874 ניהל את תיאטרון העיר המבורג והביא אותו להשגים ולפרסום בינלאומי. נפטר בהמבורג, גרמניה.

הרמן וולף (1845-1902) מפיק קונצרטים ומבקר מוסיקה. נולד בקלן, גרמניה. במשך תקופה מסוימת שימש כמזכירו של אנטון רובינשטיין. ב-1881 יסד בברלין חברת קונצרטים והיא נעשתה פעילה מאוד בכל רחבי אירופה. חברה זו קדמה במיוחד אמנים מסוימים וארגנה סדרות קונצרטים חשובות בברלין ובהמבורג. היה גם עורכו של כתב העת "נויה ברלינר מוזיקצייטונג" (Neue Berliner Musikzeitung, 1878/79) ועורך-עמית של "מוזיקוולט" (Musikwelt).

William Steinberg (1899-1978), conductor and musical director, born in Koln, Germany. An early protege of Otto Klemperer he left Germany for the Land of Israel in 1936 after the Nazis had prevented him from conducting the Frankfurt Opera Company and was permitted to perform only with all-Jewish orchestras. In 1930 he had conducted the world premiere of Arnold Schoenberg's "Von Heute auf Morgen".

In the Land of Israel Steinberg together with Bronislaw Huberman trained the Palestine Symphony Orchestra which later became the Israel Symphony Orchestra. In 1938 Steinberg went to live in the USA. Between 1938 and 1940 he conducted the NBC Symphony Orchestra on a number of occasions, in 1943-1944 he conducted the New York Philharmonic. From 1945-1952 he was conductor of the Buffalo Philharmonic Orchestra and then from 1952-1976 was the music director of the Pittsburg Symphony Orchestra. Between 1969 and 1972 he was musical director of the Boston Symphony Orchestra. Throughout his long career which terminated in 1974 he conducted all the major American orchestras and also appeared with the great European orchestras.

Steinberg was always known for his straightforward yet expressive musical style. His repertoire was very wide and he had a surprising sympathy for the English Music of Elgar and Vaughan Williams. In 1960 he was awarded a star on the Hollywood Walk of Fame as an expression of the esteem in which he was held by the public.

ז'ק אופנבך (1819-1880) , מלחין. נולד בקלן, גרמניה, כשביעי מתשעת ילדיו של יצחק אופנבך. נהג להופיע בבארים ומסעדות בקלן בנגינת צ’לו, יחד עם אחיו יוליוס (כינור) ואחותו איזבלה (פסנתר). ב-1833 לקח אביו אותו ואת אחיו יוליוס לפריס ללמוד באקדמיה של פריס. הם התפרנסו משירה במקהלת בית הכנסת. אחרי שנה בקונסרבטוריון עזב וקיבל עבודה בנגינה בצ'לו באופרה הקומית. אופנבך רכש השכלה בסיסית בקומפוזיציה אצל הלוי, וזמן קצר אחר כך התחיל להלחין. ב-1836 ו-1837 נוגנו כמה מהוואלסים שלו. הוא המשיך לנגן בצ'לו, ומדי פעם הופיע עם אמנים מפורסמים, וביניהם אנטון רובינשטיין ופרנץ ליסט. ב-1844 יצא ללונדון והופיע עם הכנר יוזף יואכים והמלחין-פסנתרן פליקס מנדלסון. באותה שנה התנצר, נעשה קתולי, ונישא להרמיני ד'אקלן (Herminie d’Aclain). המשיך להופיע כצ'לן, אבל אהבתו העיקרית הייתה הלחנת מוסיקה קלה. ב-1855 פתח את בית האופרה שלו בפריס ובו הועלו רוב היצירות שהלחין. ב-1860 התפטר מן התיאטרון אבל המשיך להלחין עבורו. שנות ה-60 של המאה ה-19 היו שנות ההצלחה הגדולה שלו, בזכות אורפיאוס בשאול (1858), הלנה היפה (1864) וחיי פריס (1866), יצירה שנשתקפו בה האווירה וקלות הדעת של החברה הפריסאית. יצירותיו זכו להצלחה גדולה מחוץ לצרפת, ובמיוחד בווינה, שם הפכה האופרטה לז'אנר מוכר. בשנות ה-70 של המאה ה-19 חלה נסיגה בפופולריות של יצירותיו, אבל הדבר לא גרם לו להפסיק את העבודה על הפרויקט השאפתני ביותר שלו, האופרה סיפורי הופמן. עם מותו נותרה היצירה לא מתוזמרת והמלאכה הושלמה על ידי ארנסט ג'ירו (Ernest Guiraut). ב-1881, שנה לאחר מותו של אופנבך, הועלתה האופרה לראשונה ונחלה הצלחה רבה, והיא מנת חלקה גם כיום. נפטר בפריס, צרפת.

Mauricio Kagel (1931-2008), composer, born in Buenos Aires, Argentina, to a family who had fled from Russia after the communist revolution. He studied music, history of literature and philosophy at Buenos Aires.

After his graduation he went to Germany to continue his studies and to teach at the annual International Summer Courses for New Music held in Darmstadt, which feature both the teaching of composition and interpretation and include premières of new musical works. Between 1964 and 1965 he taught at the State University of New York at Buffalo and also at the Berlin Film and Television Academy. He became professor for new music theatre at the Koln Conservatory from 1974 to 1977. In 1991 he was the second conductor featured in the annual Komponistenportraet of the Rheingau Music festival.

Many of Kagel's later pieces give specific theatrical instructions to the performers (Kennedy & Bourne Kennedy 2006), such as to adopt certain facial expressions while playing, to make their stage entrances in a particular way, to physically interact with other performers and so on. Staatstheater (1971) is probably the piece that most clearly shows his absurdist tendency. This work is described as a “ballet for non-dancers", though in many ways is more like an opera, and the devices it used as musical instruments include chamber pots. Kagel also made films, with one of the best known being Ludwig van Beethoven (1970), a critical interrogation of the uses of Beethoven's music made during the bicentenary of that composer's birth. In it, a reproduction of Beethoven's studio is seen, as part of an imaginary visit to the Beethoven House in Bonn. Kagel also wrote a large number of more conventional, "pure" pieces, including orchestral music, chamber music and film scores.

Kagel died in Koln, Germany.