קהילת יהודי לושטיצה
לושטיצה LOSTICE
(בגרמנית: LOSCHITZ)
עיירה במרכז מוראוויה, צ'כיה.
לושטיצה שוכנת 25 ק"מ מדרום-מערב לעיר המחוז שומפרק (SUMPERK) ו-185 ק"מ מדרום- מזרח לפראג. היישוב נעשה לעיירה באמצע המאה ה-14, ולעיר במאה ה-17 או ה-18. לקראת המאה ה-20 עזבו תושבים רבים, והמקום חזר להיות עיירה. נשתמרו כנסיה מתקופת הבארוק ובית עירייה מהמאה ה-18. עד 1918 היה האזור בקיסרות אוסטריה-הונגריה ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
יהודים תועדו בלושטיצה לראשונה ב-1544. באמצע המאה ה-16 ישבו שם שבע משפחות יהודיות. ב-1571 נזכרים בית תפילה ובית ספר יהודי (DER JUDESCHULE). בית עלמין קודש כנראה כבר ב-1554, אבל מצבות נשתמרו רק מהמאה ה-17. ב-1581 רכשה הקהילה היהודית קרקע, כנראה עבור בית כנסת, והתחילו ברישום פנקס הקהילה. בראש הקהילה עמדו "שופט היהודים" ושני מושבעים.
במהלך מלחמת שלושים השנים (1648-1618) עזבו יהודים רבים את המקום, וב-1656 היו רק 10 מתוך21 בתי היהודים מאוכלסים. בשנים הבאות באו ללושטיצה פליטים יהודים מאוקראינה ומאוסטריה והקהילה גדלה במהירות. בשנת 1727 כבר התגוררו 80 משפחות יהודיות (328 נפשות) ב-17 בתים ששכנו בקרבת הכנסיה הקתולית. באותה השנה הועברו היהודים לגיטו, שכלל את רחוב נובוסאדי (לימים רחוב זטראצנה ZTRACENA) וחלק משני רחובות סמוכים ממערב לככר העיירה. גם בית הכנסת של עץ שנבנה ב-1651 הועבר. תחילה היו בגיטו 17 בתים ובמרוצת השנים עלה מספרם ל-25. הגיטו היה רשות מוניציפאלית נפרדת ולה בית עירייה יהודי. ב-1743 הורה השליט המקומי על פתיחת בית עלמין חדש אבל אין ראיות שנקברו שם יהודים. מסוף המאה ה-18 הותר רק ל-71 משפחות יהודיות לשבת בלושטיצה.
ב-1782 נפתח בבית הקהילה בית ספר יסודי. המורים היו קתולים ורק בין השנים 1794-1791 לימד שם המורה היהודי יעקב רוזנבלום (ROSENBLUM). ב-1804 שוב נתמנה מורה יהודי, עמנואל גולדשמיד (GOLDSCHMIED), ולימד עד מותו ב-1839. אחריו לימדו בבית הספר עוד כמה מורים יהודיים.
בשריפה של שנת 1791 נשרפו חמישה מתוך 22 בתי היהודים. באותה שנה ישבו בעיר 414 יהודים (210 גברים ו-204 נשים). במקום בית הכנסת העתיק של עץ הוקם, כנראה ב-1805, בית כנסת חדש. ב-1848 בוטל הגיטו וליהודי קיסרות אוסטריה ניתנו זכויות אזרח. באותה שנה ישבו בלושטיצה 483 יהודים (%17 באוכלוסייה). בעקבות ביטול ההגבלות של התיישבות יהודים, עברו יהודים רבים לערים הגדולות וקהילת לושטיצה קטנה עד 1880 ל-193 נפשות, מהם רק 87 התגוררו בעיר עצמה, וב-1900 היו בקהילה 115 יהודים. בין מוסדות הקהילה היו "חברה קדישא", שהחלה לפעול ב-1820, אגודת נשים וארגון למען העניים. ב-1928 פרצה שריפה בעיר ורוב בתי רובע היהודי נשרפו.
שמות רבנים שכיהנו בלושטיצה ידועים לנו מראשית המאה ה-18. הרב גרשון בן אברהם רייק (REIK) נזכר בשנת 1708. מנוי הרב אברהם נאודה (NEUDA) ב-1831, בניגוד לרצונו של הרב הראשי נחמיה טרביץ (TREBIC), גרם למחלוקת בכל מוראוויה. הרב האחרון, ד"ר אסריאל גינציג (GUENZIG), בעל "הרבי ישראל בעל שם טוב" ו"אנשי הפלאים בעם ביהודי", כיהן מ- 1899 עד 1918. אחר כך לא היה רב בלושטיצה והקהילה פנתה אל הרב פרופסור ברטהולד אופנהיים (OPPENHEIM), שיישב באולומואוץ (OLOMOUC).
עד לאמנציפציה (1848) ישבו יהודי מוראוויה על אדמות השליטים המקומיים, ותמורת זכות הישיבה שילמו דמי חסות וסיפקו שרותים. רובם היו סוחרים, והיו ביניהם גם בעלי מלאכה. בין הסוחרים שביקרו בירידים של לייפציג בין השנים 1748-1697 תועדו יהודים מלושטיצה.
בסוף המאה ה-18 היו חנות הטבק בעיר והמקום לייצור יין-שרף בבעלות יהודים, וכן הזכיון למכירת כרטיסי הגרלה ממשלתיים. שני יהודים היו פונדקאים ויהודי אחד נודע כ"מרפא פצעים". מהמחצית השנייה של המאה ה-19 רכשו יהודים רבים מקצועות חפשיים ואקדמיים.
לקהילת לושטיצה השתייכו גם יהודי קהילות קטנות בסביבה.
מוהלניצה (MOHELNICE, בגרמנית MUEGLITZ), עיר השוכנת 3 ק"מ מצפון-מערב ללושטיצה, שבה היו לקהילה היהודית בית תפילה ומ-1905 חלקה מיוחדת בבית הקברות הכללי.
ליטובל (LITOVEL, בגרמנית LITTAU), במרחק 11 ק"מ מדרום- מזרח ללושטיצה, שם נחנך במאה ה-19 בית תפילה. הארכיטקט היהודי הנודע, היינריך קולקה (KULKA) נולד בליטובל ב-1900 (נפטר באוקלאנד ניו-זילאנד ב-1971).
ב-1921 היו בקהילת לושטיצה רבתי כ-200 יהודים. זיגפריד אקשטיין (ECKSTEIN) היה אז נשיא הקהילה. שפת יהודי האזור הייתה גרמנית.
הרפובליקה הצ'כוסלובקית שנוסדה אחרי מלחמת העולם השנייה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. באותה עת הייתה במקום גם פעילות ציונית, בעיקר במוהלניצה. שם רכשו היהודים לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו (1927) 28 שקלים.
בשנות השלושים למאה ה-20 עדיין היו בקהילה כ-200 נפשות, (55 מהם ישבו בלושטיצה והיו כ-%20 באוכלוסייה), עד 1938 נותרו באזור רק שמונה משפחות יהודיות.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, שנחתם כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וכפה את סיפוח חבל הסודטים לגרמניה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. מאמצע מארס 1939 נעשתה צ'כיה (בוהמיה ומוראוויה) פרוטקטוראט של גרמניה הנאצית. יהודי צ'כיה נושלו מזכויותיהם ומנכסיהם, ומסוף שנת 1941 רוכזו בגיטו טרזין (THERESIENSTADT). משם שולחו היהודים בשילוחים מתוכננים למחנות ריכוז והשמדה בפולין ובארצות כבושות אחרות.
לפני גירוש היהודים מלושטיצה הועברו 700 מסמכים, 225 ספרים ו-195 תשמישי קדושה של הקהילה למוזיאון היהודי המרכזי בפראג.
ב-1945 נקברו בבית הקברות במוהלניצה יהודים שמתו ב"צעדת מוות" שיצאה ממחנה אושוויץ.
רק אחד מבני קהילת לושטיצה שרד אחרי המלחמה. בניין בית כנסת, ששימש תחילה כמחסן, היה בין השנים 1980-1966 מוזיאון עירוני, והציג את חיי הקהילה היהודית. אחר כך השתכן בבניין בית ספר למוסיקה ולאמנות. על אדמת בית העלמין החדש בלושטיצה היה בוסתן.
(בגרמנית: LOSCHITZ)
עיירה במרכז מוראוויה, צ'כיה.
לושטיצה שוכנת 25 ק"מ מדרום-מערב לעיר המחוז שומפרק (SUMPERK) ו-185 ק"מ מדרום- מזרח לפראג. היישוב נעשה לעיירה באמצע המאה ה-14, ולעיר במאה ה-17 או ה-18. לקראת המאה ה-20 עזבו תושבים רבים, והמקום חזר להיות עיירה. נשתמרו כנסיה מתקופת הבארוק ובית עירייה מהמאה ה-18. עד 1918 היה האזור בקיסרות אוסטריה-הונגריה ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
יהודים תועדו בלושטיצה לראשונה ב-1544. באמצע המאה ה-16 ישבו שם שבע משפחות יהודיות. ב-1571 נזכרים בית תפילה ובית ספר יהודי (DER JUDESCHULE). בית עלמין קודש כנראה כבר ב-1554, אבל מצבות נשתמרו רק מהמאה ה-17. ב-1581 רכשה הקהילה היהודית קרקע, כנראה עבור בית כנסת, והתחילו ברישום פנקס הקהילה. בראש הקהילה עמדו "שופט היהודים" ושני מושבעים.
במהלך מלחמת שלושים השנים (1648-1618) עזבו יהודים רבים את המקום, וב-1656 היו רק 10 מתוך21 בתי היהודים מאוכלסים. בשנים הבאות באו ללושטיצה פליטים יהודים מאוקראינה ומאוסטריה והקהילה גדלה במהירות. בשנת 1727 כבר התגוררו 80 משפחות יהודיות (328 נפשות) ב-17 בתים ששכנו בקרבת הכנסיה הקתולית. באותה השנה הועברו היהודים לגיטו, שכלל את רחוב נובוסאדי (לימים רחוב זטראצנה ZTRACENA) וחלק משני רחובות סמוכים ממערב לככר העיירה. גם בית הכנסת של עץ שנבנה ב-1651 הועבר. תחילה היו בגיטו 17 בתים ובמרוצת השנים עלה מספרם ל-25. הגיטו היה רשות מוניציפאלית נפרדת ולה בית עירייה יהודי. ב-1743 הורה השליט המקומי על פתיחת בית עלמין חדש אבל אין ראיות שנקברו שם יהודים. מסוף המאה ה-18 הותר רק ל-71 משפחות יהודיות לשבת בלושטיצה.
ב-1782 נפתח בבית הקהילה בית ספר יסודי. המורים היו קתולים ורק בין השנים 1794-1791 לימד שם המורה היהודי יעקב רוזנבלום (ROSENBLUM). ב-1804 שוב נתמנה מורה יהודי, עמנואל גולדשמיד (GOLDSCHMIED), ולימד עד מותו ב-1839. אחריו לימדו בבית הספר עוד כמה מורים יהודיים.
בשריפה של שנת 1791 נשרפו חמישה מתוך 22 בתי היהודים. באותה שנה ישבו בעיר 414 יהודים (210 גברים ו-204 נשים). במקום בית הכנסת העתיק של עץ הוקם, כנראה ב-1805, בית כנסת חדש. ב-1848 בוטל הגיטו וליהודי קיסרות אוסטריה ניתנו זכויות אזרח. באותה שנה ישבו בלושטיצה 483 יהודים (%17 באוכלוסייה). בעקבות ביטול ההגבלות של התיישבות יהודים, עברו יהודים רבים לערים הגדולות וקהילת לושטיצה קטנה עד 1880 ל-193 נפשות, מהם רק 87 התגוררו בעיר עצמה, וב-1900 היו בקהילה 115 יהודים. בין מוסדות הקהילה היו "חברה קדישא", שהחלה לפעול ב-1820, אגודת נשים וארגון למען העניים. ב-1928 פרצה שריפה בעיר ורוב בתי רובע היהודי נשרפו.
שמות רבנים שכיהנו בלושטיצה ידועים לנו מראשית המאה ה-18. הרב גרשון בן אברהם רייק (REIK) נזכר בשנת 1708. מנוי הרב אברהם נאודה (NEUDA) ב-1831, בניגוד לרצונו של הרב הראשי נחמיה טרביץ (TREBIC), גרם למחלוקת בכל מוראוויה. הרב האחרון, ד"ר אסריאל גינציג (GUENZIG), בעל "הרבי ישראל בעל שם טוב" ו"אנשי הפלאים בעם ביהודי", כיהן מ- 1899 עד 1918. אחר כך לא היה רב בלושטיצה והקהילה פנתה אל הרב פרופסור ברטהולד אופנהיים (OPPENHEIM), שיישב באולומואוץ (OLOMOUC).
עד לאמנציפציה (1848) ישבו יהודי מוראוויה על אדמות השליטים המקומיים, ותמורת זכות הישיבה שילמו דמי חסות וסיפקו שרותים. רובם היו סוחרים, והיו ביניהם גם בעלי מלאכה. בין הסוחרים שביקרו בירידים של לייפציג בין השנים 1748-1697 תועדו יהודים מלושטיצה.
בסוף המאה ה-18 היו חנות הטבק בעיר והמקום לייצור יין-שרף בבעלות יהודים, וכן הזכיון למכירת כרטיסי הגרלה ממשלתיים. שני יהודים היו פונדקאים ויהודי אחד נודע כ"מרפא פצעים". מהמחצית השנייה של המאה ה-19 רכשו יהודים רבים מקצועות חפשיים ואקדמיים.
לקהילת לושטיצה השתייכו גם יהודי קהילות קטנות בסביבה.
מוהלניצה (MOHELNICE, בגרמנית MUEGLITZ), עיר השוכנת 3 ק"מ מצפון-מערב ללושטיצה, שבה היו לקהילה היהודית בית תפילה ומ-1905 חלקה מיוחדת בבית הקברות הכללי.
ליטובל (LITOVEL, בגרמנית LITTAU), במרחק 11 ק"מ מדרום- מזרח ללושטיצה, שם נחנך במאה ה-19 בית תפילה. הארכיטקט היהודי הנודע, היינריך קולקה (KULKA) נולד בליטובל ב-1900 (נפטר באוקלאנד ניו-זילאנד ב-1971).
ב-1921 היו בקהילת לושטיצה רבתי כ-200 יהודים. זיגפריד אקשטיין (ECKSTEIN) היה אז נשיא הקהילה. שפת יהודי האזור הייתה גרמנית.
הרפובליקה הצ'כוסלובקית שנוסדה אחרי מלחמת העולם השנייה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. באותה עת הייתה במקום גם פעילות ציונית, בעיקר במוהלניצה. שם רכשו היהודים לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו (1927) 28 שקלים.
בשנות השלושים למאה ה-20 עדיין היו בקהילה כ-200 נפשות, (55 מהם ישבו בלושטיצה והיו כ-%20 באוכלוסייה), עד 1938 נותרו באזור רק שמונה משפחות יהודיות.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, שנחתם כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וכפה את סיפוח חבל הסודטים לגרמניה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. מאמצע מארס 1939 נעשתה צ'כיה (בוהמיה ומוראוויה) פרוטקטוראט של גרמניה הנאצית. יהודי צ'כיה נושלו מזכויותיהם ומנכסיהם, ומסוף שנת 1941 רוכזו בגיטו טרזין (THERESIENSTADT). משם שולחו היהודים בשילוחים מתוכננים למחנות ריכוז והשמדה בפולין ובארצות כבושות אחרות.
לפני גירוש היהודים מלושטיצה הועברו 700 מסמכים, 225 ספרים ו-195 תשמישי קדושה של הקהילה למוזיאון היהודי המרכזי בפראג.
ב-1945 נקברו בבית הקברות במוהלניצה יהודים שמתו ב"צעדת מוות" שיצאה ממחנה אושוויץ.
רק אחד מבני קהילת לושטיצה שרד אחרי המלחמה. בניין בית כנסת, ששימש תחילה כמחסן, היה בין השנים 1980-1966 מוזיאון עירוני, והציג את חיי הקהילה היהודית. אחר כך השתכן בבניין בית ספר למוסיקה ולאמנות. על אדמת בית העלמין החדש בלושטיצה היה בוסתן.
פאני נוידא
(אישיות)Fanny Neuda (nee Schmiedl) (1819-1894), author, born in Lostice, Czech Republic (Loschitz in German, Moravia, then part of the Austrian Empire), the daughter of the Moravian Rabbi Juda Schmiedl (1776-1855), born in Eibenschitz (now Ivancice, in the Czech Republic). Fanny's mother, Nechoma nee Karpeles, was the only daughter of Rabbi Moses HaCohen Karpeles (1765-1837) and his wife Titl nee Gruenbaum. Fanny married Abraham Neuda, rabbi of Loschitz. Fanny wrote on Jewish family life, prayer and religion. Her works include Stunden den Andacht, ein Gebet – und Ebauungsbuch fuer Israel’s Frauen und Jungfrauen (Prague, 1855 and 1869; English translation Hours of Devotion, New York, 1866); Naomi; Jugenderzaalungen aus dem israelischen Familienleben.
Fanny Neuda died in Merano, Italy.