קהילת יהודי בונ'האד

David Yehuda Leib Silberstein (d.1884), rabbi, born in Bonyhad, Hungary (then part of the Austrian Empire) and studied in Ungvar (now Uzhorod, Ukraine). He served as rabbi in Ujhely (Satoraljaujhely), Senta (now in Serbia) and Vác, Hungary. Between 1859 and 1867 he lived in Jerusalem. Silberstein wrote Shevilei David on the Torah and four other volumes with the same title on the Shulhan Arukh.

בית הקברות החדש,
בוניהאד, הונגריה, 1985
בבוניהאד היתה קהילה יהודית
חשובה ובה ישיבה מפורסמת
ב-1985 היה במקום רק יהודי אחד
צילום: אנדרס לצקו, ישראל
(בית התפוצות ארכיון התצלומים,
באדיבות אנדרס לצקו, ישראל)

Joseph Ha-Kohen Schwartz 1877-1944), rabbi and author, born in Felsoviso, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Viseul-de-Sus, Romania). Schwartz was the son of Naphtali ha-Kohen Schwartz and a pupil of Jacob Tennenbaum. He edited the periodical "Va-Yelakket Josef" for twenty years from 1899 to 1918, in Bonyhad, Hungary. In 1924 he moved to Oradea, Romania, where he served as rabbi to the Mahzikei Torah society and published several important books.

The most valuable works include: "Zafenat Pa'ne'ah" (1909), notes on the "Yad Yizhak" of Abraham Isaac Glueck; "Ginzei Yosef" (1930); and "Va-Yizbor Yosef "(1936), response. A detailed bibliography of his many publications published by Ben-Menahem in his "Mi-Sifrut Yisrael be-Ungaryah" (1958, 330-70), includes his testament, written a few months before his death in the Holocaust, together with a biography of him.

Judah Gruenwald (1845-1920), rabbi, born in Brezo, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Brezova, Slovakia). He served as rabbi of Szobotisz for seven years, of Bonyhad a further seven years, of Surany for two and a half years, and of Szatmar (Satu Mare) for 22 years. In Szatmar (now Satu-Mare, Romania) he founded a large yeshiva which became well known.

Several of his works were published after his death. The most important of them is the edition of responsa "Zikhron Yehudah" (Budapest-Satoraljaujhely, 1923-28). In part 1 (no. 187) he discusses whether one may associate with Zionists and he expresses the fear that through Zionism "an opportunity will be given for us to be attacked and to make us disliked by the gentile countries." In another responsum (no. 200) to Joseph Hayyim Sonnenfeld in Jerusalem, dated 1913, he discusses whether it is permitted to associate with the Agudat Israel. This was later removed from the volume and was replaced by a discussion on whether it is permitted to handle food and drink on the Day of Atonement in order to give it to children. Others of his published works are: "Shevet mi-Yehudah" (2 pts., 1922), on the Pentateuch; "Hasdei Avot" (1925), on the tractate Avot; "Olelot Yehudah", a commentary on Psalms (1927); and "Se'erit Yehudah" (1938), on the Pentateuch.

Isaac Moses (Yitshak Moshe) Perles (Perls) (1784-1854), rabbi, born in Brod, Moravia, Czech Republic (then part of the Austrian Empire). Perles studied with Meshullam Eger in Bratislava (then Pressburg) and with Joseph b. Phinehas, rabbi of Poznan, now in Poland. He served as rabbi in a number of communities in Hungary, among them Kojetin (from 1813), Holic (1820), Eisenstadt (1822), and Bonyhad (1841). Following a dispute with the community of Bonyhad that wished to introduce new reforms which he opposed, Perles returned to Brod, where he died after a few months. His grandson Abraham Zvi published his work Beit Ne’eman (1907), including responsa of great interest and prefaced by Perles’ biography.

Tsevi Hirsch Heller (1776-1834) Rabbi.

Born in Zamoscz, he was noted for his acuity already as a youth. He was rabbi in Brugl, Silesia and then headed the yeshiva in Brody, many of his students later becoming renowned rabbis. Following a calumny, he moved to Hungary where he was rabbi in Ungvar and then from about 1820 in Bonyhad where he served for 13 years. A controversy with the Reform led him to leave to become rabbi in Obuda (Old Buda) but within a few months he died. Some of his responsa were published.

Michael Guttmann (1872-1942), Talmudist, scholar and rabbi, born in Felegyhaza, Bihar county, Hungary (then part of Austria-Hungary). He studied at the yeshivot of Bonyhad and Pozsony (now Bratislava, in Slovakia), and from 1895 to 1903 at the Budapest rabbinical seminary, where he was ordained as rabbi in 1904. He received his Ph.D. in philosophy at the University of Budapest in 1903, after which the Csongrad community invited him to serve as their rabbi.

From 1907 to 1921 he lectured on Jewish law at the Budapest rabbinical seminary. His translations of the Talmud into Hungarian elicited widespread acclaim. A fervent Hungarian patriot, upon the outbreak of the World War I, he composed a Hebrew prayer for king and country, which was recited daily.

From 1921 to 1938 he was rabbi and professor of Talmud and halakhah at the Jewish theological seminary of Breslau, Germany (now Wroclaw, in Poland) and in 1925 he became visiting professor of Talmud at the Hebrew University of Jerusalem. In 1933 he was appointed head of the Budapest seminary. His "Das Judentum und seine Umwelt" (part 1, 1927) deals with the attitude of Judaism to the non-Jewish world. Written against the background of rising nationalism and anti-Semitism in Germany in the 1920s, when everything Jewish, and the Talmud in particular, was under virulent attack, the work shows unashamed pride in Jewish life. In 1938, the Jewish theological seminary closed, and Guttmann moved back to Budapest. He planned as his major life work a vast, 24 volumes talmudic encyclopedia, which would have been beyond the talent of most scholars. Only four volumes of Guttmann's "Mafte'ah ha-Talmud", covering the letter alef, appeared (1910-1930); the rest of the material was lost after his death when the Nazis occupied Hungary in 1944.

Guttmann combined a wide knowledge of the sources with an acute modern, critical approach. Among his other publications were: "Hashaar Hashelishi Misefer Hibbur" (1903); "Einleitung in die Halacha" (Budapest Seminary Jahresberichte, 1909, 1913); "Asmakhta" (Breslau Seminary Jahresberichte, 1924), on Talmudic methodology; "Behinat ha-Mitzvot" (ibid., 1928) and "Behinat Kiyyum ha-Mitzvot" (ibid., 1931), on the reason for the observance of the commandments. He edited Abraham b. Hiyya's textbook of geometry - "Hibbur ha Meshihah ve-ha Tishboret" (Introduction, 1903; the work itself 1912-1913). Guttmann was one of the editors of "Ha-Zofeh le-Hokhmat Yisrael" (1911-1914) editor of "Ha-Soker" (from 1933), and of "Magyar Zsido Szemle" and published articles in these and other periodicals in Hebrew, Hungarian, French, and German. He was also an editor of and contributor to the "Ozar Yisrael" encyclopedia and the "Eshkol Encyclopedia Judaica", in both the German and Hebrew editions.

Chaim Lauer (1876-1945), rabbi, born in 1876 in Bobowa, Galicia (then part of Austria-Hungary, now in Poland). He studied at the yeshiva of Rabbi Elieser Deutsch in Bonyhad, Hungary. He immigrated to Germany, and served as assistant rabbi to Rabbi Dr. M. Cahn in Fulda.  

Lauer moved to Basel, Switzerland, where he served as teacher at Schomre-Thora association, while studying philosophy and natural sciences at the University of Basel earning a PhD. From from 1908 to 1912 he served as rabbi, prayer leader, teacher and shochet of the Jewish community of Liestal in the canton of Basel-Landschaft, Switzerland. In 1914, Lauer was appointed Chief Rabbi of the ICA Jewish agricultural colonies in Argentina, but because of WW I that broke out that year, he could not enter this position. He became rabbi in Biel/Bienne, Switzerland, in 1916 and held that position until 1925, when he was appointed the rabbi of Klaussynagoge in Mannheim, Germany. In 1939 he fled from Nazi Germany and returned to Switzerland, acting as a rabbi in Biel/Bienne until his death.

מוהאץ' MOHACS

עיר נמל על חוף הנהר דנובה (DANUBE) במחוז באראנ'ה (BARANYA), דרום הונגריה.


יהודים שבאו מקהילת בונ'האד (BONYHAD) התיישבו במוהאץ' ב-1840, משנפתחו שערי הערים הגדולות להתיישבות יהודית. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מיעוטם היו פקידים ובעלי מקצועות חופשיים. בבעלות יהודים היו בית חרושת לעיבוד עורות, בית חרושת ללבני- בניין , בית חרושת לסבון ועוד. היהודי נעשו מעורים בחיי התרבות והחברה בעיר.

בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי, שדגל בהשתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים. במקום היו חברה קדישא, בית כנסת שנחנך ב-1864, בית ספר ומוסדות צדקה וסעד.

ב-1910 ישבו בעיר 963 יהודים.

במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא עשרות מיהודי מוהאץ', 24 מהם נפלו בקרבות.

בשנת 1930 נימנו בקהילת מוהאץ' 741 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו- גרמנית, עם החלת "החוקים היהודיים" שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. במוהאץ' איבדו יהודים רבים את פרנסתם. הקהילה ארגנה קורסים ללימוד מקצועות בחקלאות ובתעשייה לאלו שפרנסתם נפגעה.

אחרי שפרצה המלחמה גוייסו יהודים לפלוגות עבודה (עם אזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם) מוהאץ' שימשה מרכז לגיוס יהודים, ומשם הם נשלחו לעבודות כפייה.

ב-19 במארס 1944 ניכנס הצבא הגרמני להונגריה. באותו הלילה נעצרו כמה מיהודי מוהאץ'. באפריל 1944 הוקמו במוהאץ' שני גיטאות. במחצית השנייה של חודש מאי הובאו לגיטאות מוהאץ' גם יהודי היישובים הסמוכים. בתחילת יוני הועברו גברים יהודים למחנה עבודה. ב-29 ביוני הועברו יהודי מוהאץ' לגיטו בעיר המחוז פץ' (PECS), שם שררו צפיפות רבה ותנאי תברואה קשים. ב-5 ביולי 1944 שולחו כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לעיר כמה יהודים ששרדו מאושוויץ ומעבודות הכפייה. הם חידשו את חיי הקהילה. ב-1946 ישבו במוהאץ' 122 יהודים. ב-1949 הוקם גלעד לזכר הניספים בשואה. במשך השנים פחת והלך מספר היהודים במקום.

סקסארד SZEKSZARD

עיר במחוז טולנה (TOLNA), דרום הונגריה.


יהודים התיישבו לראשונה במקום בתחילת המאה ה-19. רובם עסקו במסחר, מלאכה ומקצועות חופשיים. הקהילה התארגנה ב-1848. ב-1869, בעקבות המחלוקת בין חרדים ומשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי שגרס השתלבות יהודים בתרבות ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים. במקום היו חברה קדישא, אגודת נשים ובית כנסת. ב-1853 נוסד בית ספר ששפת ההוראה בו הייתה תחילה גרמנית ואחר-כך הונגרית.

ב-1882, בזמן עלילת הדם בטיסה-אסלאר (TISZAESZLAR) (בה הואשמה קבוצת יהודים בחטיפתה וברציחתה של נערה הונגריה), דרשו כמה ממנהיגי הקהילה הנוצרית במקום לבטל את חוק שוויון הזכויות ליהודים, להחרים את רכושם ולגרשם מהונגריה. אחרי זכוי הנאשמים נרגעו הרוחות בסקסארד.

בית הכנסת נחנך ב-1890. באותה שנה ישבו בסקסארד 847 יהודים.

במלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התגייסו לצבא 50 מיהודי סקסארד, 16 נפלו בקרבות.

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919, לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) נרצחו ששה יהודים ו-20 אחרים הוכו, היהודים ששרתו כפקידי-ממשלה פוטרו ממשרותיהם.

ב-1930 נמנו בקהילת סקסארד 567 יהודים.


תקופת השואה

במעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

בשנת 1940 שימשה סקסארד מרכז התייצבות לעבודות כפייה במחוז טולנה. גברים יהודים בני 18 עד 45 גוייסו לחיל עזר יחד עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא, ועסקו בעבודות כפייה בשרות צבא הונגריה. במאי 1942 הועסקו מגוייסי עבודות הכפייה בסלילת דרכים בקרבת העיר. בסוף אותה השנה הועברו לחזית אוקראינה, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים, ורובם ניספו.

לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (מארס 1944) הייתה סקסארד עיר המחוז היחידה בהונגריה בה לא ריכזו השלטונות המקומיים את היהודים בגיטו. רוב הדירות שבידי יהודים הוחרמו, והם שוכנו בצפיפות, מספר משפחות בכל דירה. הרכוש שבידי יהודים הוחרם, ובעלי הדירות המוחרמות נכלאו במחנה הסגר. בסוף אפריל, הובלו רוב יהודי סקסארד לבונ'האד (BONYHAD), לטאמאשי (TAMASI), לפינצהיי (PINCEHELY) ולדומבובאר (DOMBOVAR).

מגיטו בונ'האד הועברו יהודי סקסארד למחנה בעיר פץ' (PECS), וביולי שולחו לאושוויץ. בסוף מאי הובאו 25 מיהודי סקסארד לגיטו דומבובאר (DOMBOVAR). ביוני חוסל הגיטו, ויהודי סקסארד הובלו לקאפושוואר (KAPOSVAR), משם יצאה רכבת למחנה-ההשמדה בירקנאו (BIRKENAU). הנשים הוצאו והועברו לעבודה בהס-ליכטנאו (HESS-LICHTENAU, שבמרכז-גרמניה), שם הועסקו בבית חרושת לנשק.


לאחר המלחמה נתחדשו חיי הקהילה. ב-1949 היו במקום 121 איש.

ב-1956, כשפרץ המרד האנטי-רוסי, ברחו רוב היהודים לאוסטריה. חיי הקהילה לא נמשכו מפחד האוכלוסייה העויינת.