קהילת יהודי מוהאץ'

Jeno Mohacsi (1886-1944), author, poet and translator born in Mohacs, Baranya county, Hungary (then part of Austria-Hungary). He studied law and began his writing career as a literary journalist. A man of great versatility who wrote poetry and Hungarian and German prose, he was outstanding as a translator and was instrumental in gaining a world public for Hungarian literature.

He published his first volume of poems, "Crescens" (1904), at the age of eighteen and his play "Hamu" ("Ashes") was performed by the Thalia Society, in Budapest in 1908. His best work was a literary biography of Imre Madach (1823-64), author of the dramatic poem "Az ember tragediaja" ("The Tragedy of Man"), of which Mohacsi also did a complete German translation (1904). He translated such classics of Hungarian drama as "Bank Ban", a historical play by Jozsef Katona (1791-1830), and "Csongor es Tunde", a fairy tale by Mihaly Vorosmarty (1800-1855). His original works include "Madach" (1935), a playlet; "Lidercke", a romantic biography of Madacs's wife, "Hegedu es koldusbot" ("A Violin and a Beggar's Staff," 1942); and G"emma, Dante Hitvese" ("Gemma, Dante's Wife," 1944). He also wrote texts for several original Hungarian operas and many radio plays in Hungarian and German. Some of his poems in German were published in German anthologies.

Mohacsi was secretary of the Judah Halevi Society for the dissemination of Hebrew literature and wrote a book about the poet (1941).

Together with many other Jewish journalists he was arrested by the Nazis in 1944 and scheduled for deportation. An exemption certificate signed by the regent of Hungary, Admiral Horthy, never reached him, and he died in a railway wagon while he was being transported to Auschwitz Nazi death camp.

MOHACSI

. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

מוהאצ'י הוא שמה של עיר במחוז באראניה אשר בהונגריה. זה מקום הקרב המפורסם משנת 1526 שבו התורכים הביסו את הצבא ההונגרי בעת התקדמותם אל מרכזה של אירופה.במקום התקיימה קהילה יהודית קטנה לאחר אמצע המאה ה-19. פירוש הסופית ההונגרית "-י" הוא "מ-", "מוצאו מ-".

אישים מוכרים שנשאו שם משפחה זה כוללים אתינו מוהאצ'י (1886-1944 אשר כתב שירה בגרמנית והונגרית ותרגם את קלסיקה של הספרות הגרמנית להונגרית וגם כיהן כמזכיר החברה "יהודה הלוי להפצת הספרות העברית".

ינו מוהאצ'י (1944-1886)
סופר ומתרגם יהודי הונגרי.
(מתוך תערוכת בית התפוצות: "סיפורה של יהדות הונגריה", 1984)

שאשד SASD

עיירה במחוז באראנ'ה (BARANYA), דרום מערב הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-18. רוב יהודי שאשד עסקו במסחר, והיו ביניהם גם רופאים ועורכי דין. הקהילה הייתה מסופחת לקהילת מאגוץ' (MAGOCS). בשאשד הוקם בית כנסת, ובמשך כמה עשרות שנים, עד 1918, פעל במקום גם בית-ספר יהודי. לקהילה היה שוחט ששימש גם כמלמד וכחזן.

בתקופת "הטרור הלבן" (1921-1919) הוטרדו יהודי שאשד פעמים רבות. ב-1920 שדדו פורעים מוסתים את רכוש היהודים. גם אחרי שוך המהומות היו התושבים עויינים ליהודים.

ב-1930 ישבו בשאשד 92 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית, שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, הופקעו בשאשד רשיונותיהם של סוחרים ושל בעלי מלאכה יהודים. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) גוייסו יהודים0 לעבודות כפייה במסגרת צבאית.

ב-1942 גוייסו יהודים לפלוגות עבודה לביצוע עבודות כפייה. רובם נספו בשדות המוקשים בחזית אוקראינה, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים.

כמה שבועות לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (19 במארס 1944) הועברו יהודי שאשד למוהאץ' (MOHACS), מקום ריכוז ליהודי מחוז באראנ'ה (BARANYA), וכעבור ששה שבועות הועברו לפץ' (PECS). ב-4 ביולי 1944 שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לעיירה רק יהודים מעטים ששרדו. הם עזבו תוך זמן קצר. ב-1947 הוכרזה הקהילה רשמית כמבוטלת, ובניין בית הכנסת הוסב לבית מגורים.

מאגוץ' MAGOCS

כפר במחוז באראנ'ה (BARANYA), דרום מערב הונגריה.


משפחה יהודית התיישבה במקום ב-1769. הקהילה התארגנה בראשית המאה ה-19 והקימה בית כנסת, חברה קדישא, בית ספר ואגודת נשים. רוב יהודי הכפר עסקו במסחר.

הקהילה לא נקטה עמדה בחילוקי הדעות בין חרדים למשכילים בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) והייתה בין קהילות הסטטוס קוו אנטה (שנשארו במתכונתן שטרם הקונגרס).

בשנת 1910 ישבו במאגוץ' 210 יהודים.


תקופת השואה

כמה שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) סבלו יהודי מאגוץ' מאנטישמיות של תושבי המקום, שהיו ברובם ממוצא גרמני. בית העלמין חולל לעתים קרובות, ורבו פגיעות ברכוש, כגון ניפוץ חלונות בבתי יהודים.

באמצע מאי 1944, כחודשיים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הובאו יהודי מאגוץ' לגיטו שנקבע במוהאץ' (MOHACS), ב-29 ביוני הועברו משם לפץ' (PECS), מקום ריכוז יהודי המחוז. ב-5 ביולי שולחו היהודים מפץ' למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה לא שבו יהודים לחיות במאגוץ'. תשמישי הקדושה שנשתמרו הועברו למשמרת לקהילת סקשפהרוואר (SZEKESFEHERVAR).

פצ' PECS

(בגרמנית: פינפקירכן FUNFKIRCHEN).

עיר במחוז באראנ'ה (BARANYA), דרום הונגריה.


הקהילה נוסדה ב-1803, כאשר הותר ליהודי בשם פטר אנגל להתקין בית-תפילה זמני באחד מחדרי ביתו. אך רק יהודים מעטים הורשו להתיישב בפץ', וגם זאת תחת הגבלות חמורות, כגון איסור החזקת ספרים בבתיהם ואיסור קניית מקרקעין. רק לאחר 1840, משנפתחו ערי הונגריה בפני היהודים, חלה עלייה של ממש במספר היהודים במקום, ופץ' נעשתה אחת הקהילות החשובות בהונגריה.

ב-1828 נוסדה חברה קדישא, מאוחר יותר נוסדו אגודת נשים, בית-תמחוי ובית-יתומים, והקהילה הפעילה בית-ספר.

ב-1868 נפתח בבודאפשט הקונגרס של יהודי הונגריה, במהלכו נתגלעו חילוקי-דעות בין משכילים וחרדים. הקהילה נמנעה מלנקוט עמדה בוויכוח והצטרפה בכך לזרם קהילות ה"סטטוס קוו אנטה".

ב-1869 נחנך בית-הכנסת הגדול.

במלחמת העולם הראשונה נפלו בקרבות 92 מיהודי פץ'. במהלך המלחמה נכבשה העיר בידי הסרבים. יהודים רבים מכפרי הסביבה עברו לפ'ץ ובעיר היו חיי חברה ותרבות תוססים. באוגוסט 1921 הושבה העיר לידי השלטונות ההונגריים.

ב-1923 הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי, שגרס השתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים.

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות והתנכלויות ליהודים וראדיקלים בשנים 1921-1919 שבוצעו בידי גורמים צבאיים ימניים לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה), הצטרפו אל התושבים ממוצא גרמני גם אנשי המעמד הבינוני ההונגרי, וניסו לערוך פרעות ביהודים. הדבר נמנע הודות לארגון הגנה עצמית של הצעירים היהודיים במקום.

פץ' הייתה מוקד לפעילות ציונית באיזור. יהודי המקום תמכו בבית הספר לאמנות "בצלאל" ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות ה-30 נפתחו סניפים של "השומר הצעיר", "הנוער הציוני" ו"ויצ"ו". ילדים רבים מפץ' עלו במסגרת "עליית הנוער" לארץ ישראל.

ב-1930 חיו בפץ' 4,030 יהודים, %6.5 באוכלוסייה הכללית.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, נפגעה פרנסתם של רבים מיהודי המקום. הקהילה אירגנה קורסים מקצועיים רבים, בהם השתתפו כ-600 איש.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) החליטה ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית על גיוס יהודים (ואחרים שלא רצו בגיוסם לצבא הסדיר) לעבודות כפייה במסגרת צבאית. ב-1940 נלקחו מפץ' גברים יהודיים בני 40 ומעלה לעבודות כפייה, ושוחררו כעבור זמן קצר.

ב-19 במארס 1944, מיד לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוחרם מעון הזקנים על-ידי מפקדת הגסטאפו. 54 מעשירי הקהילה וכן שלושה מומרים גורשו למחנה המוות מאוטהאוזן (MAUTHAUSEN) שבאוסטריה.

כל היהודים במקום נצטוו לענוד את הטלאי הצהוב. ב-21 במאי 1944 הוקם גיטו, שבו רוכזו כל היהודים שנותרו. יהודי הגיטו פתחו מטבחים משותפים, המורים המשיכו ללמד, היציאה מהגיטו הותרה רק עם רשיונות מיוחדים, הספקת החשמל הופסקה מידי ערב.

ב-2 ביולי הוצאו היהודים מהגיטו והועברו לאורוות בקסרקטין של לאקטיש (LAKTIS), ועמם יהודים מהסביבה. כ-6,000 יהודים הוחזקו שם תחת כיפת השמיים ללא מזון. האמידים מביניהם נחקרו תוך עינויים, לגלות היכן הטמינו את רכושם. ב-6 ביולי 1944 הושלם שילוחם של כל יהודי המקום למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו כמה מאות ניצולים ממחנות עובדי הכפייה. הם חידשו את חיי הקהילה ובמימון הג'וינט שיפצו את בנייני הקהילה.

ב-1947 ישבו בפ'ץ 267 יהודים.

בונ'האד BONYHAD


עיירה במחוז טולנה (TOLNA), דרום הונגריה.


היהודים הראשונים הגיעו למקום בעקבות שחרור הונגריה מהכיבוש הטורקי, בראשית המאה ה-18. הם קיבלו היתר מיוחד מבעלי האחוזות לסחור בבונ'האד ולעסוק במלאכה. רוב היהודים עסקו במסחר ובתעשייה, ונודע בית החרושת למקטרות שהיה בבעלות יהודים.

הקהילה התארגנה ב-1754, עם ייסוד החברה קדישא. בית הכנסת הראשון נבנה ב-1764, אך עלה באש ב-1794, וחדש נבנה במקומו ב-1796. כמו כן פעלו בעיירה בית דין רבני וכוח משטרתי פנימי. ב-1869, בעקבות המחלוקת בקונגרס יהודי הונגריה, התפלגה הקהילה לניאולוגים ולאורתודוקסים. ב-1879 התפלגה גם החברה קדישא והופרדו בתי העלמין. הקהילה האורתודוקסית הקימה מוסדות חינוך ומוסדות צדקה משלה.

בין רבני העיר היו בנימין הלוי זאב בוסקוביץ (BOSKOWITZ, 1818-1740) שחיבר פירוש לתלמוד, ל"משנה תורה" של הרמב"ם; ואליעזר חיים בן-אברהם דויטש (DEUTSCH, 1916-1850), סופר ותלמיד חכם שייסד ישיבה גדולה בבונ'האד והיה ממנהיגי הזרם האורתודוקסי בהונגריה.


בשנת 1930 נימנו בקהילה 1,022 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938, עם פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, התערער מצבם הכלכלי של יהודי בונ'האד. ב-1940 נשלחו רבים לעבודות כפייה בסקסארד (SZEKSZARD), בודאפוק (BUDAFOK), הארושסיגט (HAROSSZIGET), ואץ (VAC), והאימאשקר (HAJMASKER). הם גוייסו לעבודות ביצורים ושרותים יחד עם אזרחים הונגריים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם. ב-1941, כשסייעה הונגריה לגרמנים במלחמתם בברית המועצות, גוייסו יהודים ונשלחו לחזיתות אוקראינה ופולין.

באוקטובר 1942 הובאו כל הגברים היהודים עד גיל 40, שעדיין נותרו במקום, למחנה מארצאלי (MARCALI), ומשם נשלחו לחזית הרוסית. ב-1943 נעצרו גברים יהודים בני 50 ומטה, ונשלחו לנאגילאק (NAGYLAK).

במאי 1944, אחרי כניסת הגרמנים להונגריה, נכלאו כל היהודים בגיטו שהוקצה באיזור בתי הכנסת. לגיטו הובאו גם יהודים נוספים, תושבי הכפרים הסמוכים. בגיטו הצליחו היהודים להתארגן לקנייה מרוכזת של מזון, ואף בתי הספר ובתי הכנסת המשיכו לפעול.

ב-1 ביולי 1944, הוסעו כל יושבי הגיטו לפץ' (PECS), ומשם הובלו ללאקיץ' (LAKICS), מקום בו רוכזו כל יהודי המחוזות טולנה ובאראנ'ה (BARANYA). ב-6 ביולי שולחו לאושוויץ. צעירים אחדים נשלחו לאוסטריה לעבודות כפייה.

היהודים שנשארו בבונ'האד במסגרת פלוגות העבודה, כ-1,200 במספר, נרצחו בידי חיילי ס"ס גרמנים ב-17 באוקטובר 1944.


לאחר המלחמה חזרו 352 ניצולים וחידשו את חיי הקהילה. ב-1963 התגוררו בבונ'האד ארבע משפחות יהודיות.

טרנצ'ין Trencin

(בגרמנית TRENTSCHIN, בהונגרית TRENCSEN)

עיר נפה במערב סלובקיה.


טרנצ'ין שוכנת באזור חקלאי על צומת מסילות רכבת, והתפתחה כמרכז מסחרי. עד 1918 השתייכה העיר להונגריה ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

נראה שכבר בימי הביניים חיו באזור כמה "יהודי חסות". אחרי תבוסת הונגריה במלחמה נגד טורקיה ב-1526 נאסרה התיישבות יהודים בעיר והם גרו בכפרים ובאחוזות בסביבה.

בסוף המאה ה-17, תחילת ה-18, בעקבות חקיקה שהגבילה את היהודים במוראוויה, עקרו יהודים רבים ממוראוויה לצפון הונגריה. כך באו יהודים מהעיר אונגאריש ברוד (לימים אוהרסקי ברוד) שבמוראוויה לטרנצ'ין.

"חברה קדישה" נוסדה במקום ב-1736 וזמן קצר לאחר מכן הוקם בית תפילה מעץ. יהודי טרנצ'ין השתייכו לקהילת אונגאריש ברוד עד 1760, שנה בה החלה הקהילה המקומית להתארגן, והרב דוד כהן חסיד התמנה לרב הקהילה הראשון. הוא נפטר ב-1783 ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. בתקופת כהונתו, בשנת 1775, הקהילה נהייתה לעצמאית וברשימת חייבי מס משנת 1787 היו רשומים בעיר עצמה 82 ראשי משפחות יהודיות ובכפרים בסביבה 660 נוספים.

בית הכנסת שהוקם ב-1790, אחרי שבית התפילה מעץ נשרף, הורחב ב-1873 ושימש את הקהילה עד 1913, שנה בה נחנך במקומו בית כנסת חדש ומפואר.

אחד ממוסדות הקהילה העתיקים היה בית הספר "תלמוד תורה". אחרי התקוממות ההונגרים ב-1848 העדיפו יהודים רבים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הכללי, ובמקום פעלו רק "חדר" אחד וכמה בתי ספר יהודיים פרטיים. בשנת 1857 פתחה הקהילה, בדרישת השלטונות, בית ספר בן ארבע כיתות. בשנה הראשונה למדו בו כ- 120 תלמידים וארבעה מורים לימדו בשפה הגרמנית. בזכות רמתו הגבוהה התפתח בית הספר במהירות וב-1872 כבר שכן בבניין בן שתי קומות ולמדו בו גם ילדים לא יהודים רבים.

אחרי האמנציפציה של יהודי הונגריה (1867) ובעקבות קונגרס יהודי הונגריה שהתכנס בבודפשט בסוף שנת 1868, הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי. בין מוסדות הקהילה היו: "חברה קדישא"; חברת ש"ס ואגודות צדקה כגון "מלביש ערומים", ו"ביקור חולים".

אחרי מלחמת העולם הראשונה גדלה הקהילה, ובשנת 1922 מנתה 2,115 נפש, ד"ר מור פרנקל היה נשיא הקהילה, כרב הקהילה כיהן הרב ד"ר בנו פישר הרב וליאופולד זרקוביץ שימש כמזכיר. בשנות העשרים המאוחרות כיהן ר' פנחס קלר כרב ראשי וארמין גרוסמן שימש כחזן.

אחדים מבני הקהילה כיהנו במשרות ציבוריות. ד"ר מארק קוראני (KORANYI) ניהל את בית החולים היהודי "רוטשילד" בווינה, איגנאץ סגו (SZEGHOE) היה שופט בית המשפט העליון בהונגריה, איגנאץ ציגלר היה כרב בקארלובי-וארי (קארלסבאד) ור' בנימין פישר שימש כרב אורתודוקסי בבודאפשט.

עוד כ"יהודי חסות" של חצר המלוכה בימי הביניים תרמו היהודים לכלכלת המקום. אחרי האמנציפציה השתתפו היהודים בכל תחומי המסחר ומקצתם הקימו חברות מסחר וכלכלה. המפעל "קוסמוס" לייצור שמנים מן הצומח היה בבעלות יהודי. כן היו בקרב בני הקהילה אקדמאים ובעלי מקצועות חפשיים.

היחסים בין היהודים לכלל האוכלוסייה היו תקינים. במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא 150 מיהודי העיר ו-14 מהם נפלו בקרבות.

ברפובליקה הצ'כוסלובקית בין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, ובעיר התנהלה פעילות ציונית ופוליטית ערה. ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו רכשו יהודי העיר 305 שקלים וב-1937, בבחירות לקונגרס ה-כ', השתתפו 97 מבני הקהילה. 71 מהם הצביעו בעד "פועלי ציון". תנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר" פתחה הכשרה חלוצית בעיר ובסוף שנת 1938 נערך שם סמינריון חינוכי.

בשנת 1930 מנתה הקהילה 1,539 נפש.


תקופת השואה

הסכם מינכן מספטמבר 1938, שנחתם כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הביא לפירוק הרפובליקה הצ'כוסלובקית. ב-14 במארס נעשתה סלובקיה למדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית, ויהודי סלובקיה נושלו בהדרגה מנכסיהם ומזכויותיהם. בסוף שנת 1940 נמנו בטרנצ'ין 1,619 יהודים.

ב-1941 גוייסו גברים יהודים ל"גדוד הששי" של צבא סלובקיה לעבודות כפייה במסגרת צבאית.

בין סוף מארס לאוקטובר שנת 1942 גורשו רוב יהודי סלובקיה, ביניהם גם יהודי טרנצ'ין, למחנות השמדה על אדמת פולין. באוקטובר חלה הפוגה בגירושים. בטרנצ'ין נותרו כמה יהודים שעבודתם היתה חיוניות לשלטונות או כאלה שהיו נשואים נישואי-תערובת.

בסוף קיץ 1944 נכנס הצבא הגרמני לסלובקיה לדכא מרד נגד השלטון הפאשיסטי. יהודים מטרנצ'ין נמלטו ליערות ומקצתם הצטרפו לפארטיזנים. אלה שנתפסו בידי הגרמנים נורו למוות במקום או נכלאו במחנה ריכוז בעיר סרד (SERED) ומשם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה, ב-1945, חזרו לעיר כ-400-300 יהודים ששרדו מן המחנות, מהיערות או ממקומות מסתור. הם חנכו בית תפילה, טיפלו בשני בתי העלמין, הישן והחדש, וקיימו את החגים והמועדים. בבית התפילה הוצב לוח זכרון לזכר קורבנות השואה, לזכר חללי יחידת "חוץ לארץ" של צבא צ'כוסלובקיה ולזכר הפארטיזנים.

שוב נפתח קן "השומר הצעיר". בשנות הארבעים המאוחרות עלו רוב היהודים לישראל. מקצתם היגרו לארצות שמעבר לים או עקרו לערים אחרות בצ'כוסלובקיה.

אחרי דכוי "האביב של פראג", עם פלישת הסובייטים לצ'כוסלובקיה ב-1968, נשארו בעיר משפחות יהודיות אחדות בלבד. בשנת 1986 שימש בית הכנסת כבית תרבות. ב-1990 היה בית העלמין הישן מוזנח ומכוסה צמחייה, בית העלמין החדש נמצא מגודר ומטופח.

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.

1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.

וילאן' VILLANY

כפר במחוז באראנ'ה (BARANYA), דרום הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-18. רובם היו סוחרים ובעלי אחוזות. הקהילה השתייכה לזרם הנאולוגי (שביקש להשתלב בתרבות ההונגרית ולתקן את סדרי החיים הדתיים). בית כנסת נבנה ב-1891.

בשנת 1930 ישבו בוילאן' 81 יהודים.


תקופת השואה

לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, ב-19 במארס 1944, נכנס הצבא הגרמני להונגריה. ב- 26 באפריל 1944 רוכזו כל יהודי הכפר בבית הכנסת. משם הועברו לשיקלוש (SIKLOS), ואחר כך לבארץ' (BARCS). ב-14 במאי שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ.

אחרי המלחמה חזרו לכפר תשעה ניצולים. הם מצאו את בית הכנסת הרוס. ב-1948 הקימו אנדרטה לזכר 87 יהודי וילאן' והסביבה שניספו בשואה. זמן קצר אחר כך עזבו כל היהודים את הכפר.